העובדה שהציבור החרדי ליטאי, בנוי כציבור לומדים שנשותיהם עובדות, תמוה. מהסיבה הפשוטה, שהמדיניות הרשמית היא, שלגיטימי לצאת לעבוד, גם אם מן הראוי להיות אברך. (אין שום "גדול" מפורסם שיצא בכתובים בעד המדיניות של כולם אברכים)

ההסבר הפשטני שהנשים עוברות שטיפת מח בסמינר, זה נכון, אבל לא מספק. כמדומני, שדבר מהותי כזה, ובלתי יעיל כל כך, לא מספיקה בשבילו שטיפת מח.

נראה לי, שאחד מהגורמים לתופעה, נובע משום שיש מישהו שמרוויח מכך, ומאד. המישהו הזה, זה האישה. הנזק היחידי של האשה זה הפרנסה,אבל הרווחים עצומים.

א. הבעל לא נפגש בנשים זרות, מה שמבטיח לה בטחון רב מבגידות.
ב. האישה בחברה החרדית, אמורה לגדל את הילדים, מכיון שאנו חברה מסורתית. המצב שהאישה "חייבת" להיות המפרנסת, מאפשרת לה להנות מהיציאה לעבודה. וגם, הבעל, מכח זה שהוא כוללניק, יהיה זה שיטפל בילדים חלק נרחב מהזמן, מה שלא היה קורה אם הוא היה עובד.
ג. מעמד, אין צורך לבאר
ד. האישה לא סובלת מהשיעמום של הבעל, והתסכול, לכן, אין לה בעצם שום בעיה עם זה שקשה לו.

כמובן שיש עוד סיבות נכבדות לתופעה, אבל רציתי להאיר פן מקורי יותר.
לעיונכם.

שמעתי שאחר פטירתו של הרב שצ'רנסקי מייסד סמינר בית יעקב בתל אביב שהיה בעצמו חסיד גור, כאו ראשי ישבה ליטאיים לנחם את המשפחה ואמרו שהוא ייסד את המהפכה התורנית, וד"ל.

אחרי כל כך הרבה רעיונות אתרום גם אני תרומה צנועה לדיון.

עולם הישיבות במדינת ישראל התפתח באופן יוצא מן הכלל, בוגרי הישיבות ברובם הגדול השתלבו כבר בשנות השלושים לחייהם בעשיה החינוכית, אם כר"מים בישיבות הקטנות והגדולות החרדיות או בישיבות תיכוניות וספרדיות, אם כמשגיחים בישיבות אלו או כרבנים בערי הארץ או כדיינים בבתי דין שונים. לאחר מכן פרחה תנועת התשובה ובאה עלייתה המטאורית של ש"ס וגם הם סיפקו המוני משרות תורניות. מעתה ציפה כל בחור ישיבה למשרה [שטעלע בלע"ז]
ובינתיים המתינו כולם בכוללים.
מדוע הם לא יצאו לעבוד?
א. הם מקווים למשרה תורנית.
ב. הם חסרי הכשרה מינימלית, אפי' בחידר לא למדו לימודי חול
ג. אבא לא מרשה, השווער נתן סידור מלא בשביל לקבל חתן ת"ח.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

פרופסור,

כשהחזון איש עלה ארצה - שליטת הכוללים כפי שאתה מתאר אותה כבר התמוטטה לחלוטין לאחר מלחמת העולם הראשונה כשרוב הכוללים אבדו את בסיס התמיכה שלהם מחו"ל, וכל הישוב הירושלמי החרדי היה שרוי במשבר עמוק ומספר הנושרים ממנו לעבר החילוניות היה במספרים מדהימים, (למרבה הפרדוקס - ההתאוששות היתה לאחר הקמת מדינת ישראל שנואת נפשם של הקנאים].

החזון איש כפי שכבר צוין על ידי הכותבים הקודמים התיחס די בביטול לקנאי ורבני ירושלים, ויעידו על כך גם מכתבו לרב קוק שיש בו בטויי הערצה לא רגילים, וכן זלזולו וחוסר התיחסותו לדעתם הן בענין שיעורי התורה והן בענין קו התאריך, ויש לציין שבכל עשרות שנותיו בארץ ישראל הוא ביקר בירושלים רק שתי פעמים.

אם אפשר לציין מודל כל שהוא שעמד בפני החזון איש הרי זה דוקא הדוגמא של פתח תקוה שהיתה עיר שנוסדה בידי חרדים אנשי ירושלים ולאחר שפנו לחיי המעשה - לא נותר מהדור השני כמעט שריד ופליט, וכפי הנראה הוא רצה להציל את בני ברק מגורל דומה.

בנוסף לכך הרי אי אפשר לתלות את כל המהפך ביסוד הכוללים אך ורק באישיות אחת תהיה כריזמטית ומשפיעה ככל שתהיה ובודאי שסיבות נוספות כבדות משקל גרמו לכך.

מה נראה לך עדיף? שהם נשארים כמה שהם יכולים אפילו שאינם לומדים? עדיף על אלו הלומדים? עדיף על לצאת לעבוד מייד אם בלאו הכי אינם לומדים? ולמה?

יש שני סוגים יש כאלה שלומדים וזה ממתן תורה היה יששכר וזבולון
ויש כאלה שלא כ"כ לומדים שהם נשארים בכולל עד כמה שהם יכולים וזה נראה לי עדיף