השיבה שופטינו

א. תתאה גבר ועילאה גבר -
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=984768

ג. מידות - כוונתי ברורה, שמידות אלו תלויות בדופו של האדם ומתוך כך זמינות בכל עת, ובכך מעלתם.

ט. רש"י מסכת עירובין דף ו עמוד א:
רשות הרבים - משמע רחב שש עשרה אמה, ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה, (או) שהיה רשות הרבים שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש, דומה לדגלי מדבר.

י. "שנראה לו". לי לא נראה, ופוק חזי מאי עמא דבר.

יא. בדיחה. גם אם לשולחן תהיה גמירות דעת, הוא לא יוכל לקנות אותי. אני מבקש סליחה מראש מכל הפמינסטיות. לא שהאשה חלילה וחס וחס וחלילה שולחן, אלא שהבעיה כאן היא לא בגמירות דעת.

בן איש,

א. בסברות מסוג "הולכים אחרי איך שבני אדם רואים את המציאות, ולא אחרי המציאות באמת" אני לפעמים חושד שהמוטיבציה של אומר סברא, היא לא שבאמת כך הוא חושב, אלא שהוא לא מעיז לומר שחז"ל טעו או שההלכה צריכה להשתנות. כאן במיוחד נראה לי שקשה מאוד להסביר את הסברא הזו, ואכמ"ל. מלבד זאת, עדיין ייתכן שבני אדם רגילים בימינו רואים את המציאות בפשטות אחרת מפעם.

ג. בוודאי שהמידות היו גם בזמן מתן תורה. אך לא סביר שהתורה היא שקבעה ששיעור עיכול הוא בד' מילין וכדו'. לא סביר שהמידות נבחרו בגלל זמינותן, שהרי מיל אינו זמין, וגם כפי שאפשר לראות גם אמה אינה כל כך קלה למדידה. הם נבחרו כיון שהם היו המידות האוניברסליות באותו זמן.

ח. אם יש פוסקים שאוסרים קריאה לאור מנורה חשמלית, הרי שטענותי מופנות גם כלפיהן. (לא זכור לי שהשש"כ אוסר, ומהחזון איש בודאי אין להביא ראיה. במשנה ברורה יש דיון לגבי ה"לענטרנים" שלהם, ושמסקנתו היא שיש על מה לסמוך).

ט. עיינתי ברש"י עירובין ו ע"א ולא מצאתי.

י. בדיוק מישהו כתב לעיל באשכול שנראה לו שחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו השתנתה. כל דבר צריך לבדוק לגופו, אבל אני חושב שצריכה להיות פתיחות לבדוק, והכרה בכך שיש צורך לבדוק כיון שעבר הרבה מאוד זמן, והמציאות השתנתה מאוד.

יא. כנ"ל בעניין קניינים, כפי שכבר הזכירו קודם. החזון איש כותב שכל הקניינים הם רק עניין של גמירות דעת, ולפי זה יש צורך גדול לראות במה יש גמירות דעת בימינו. דוגמא קיצונית שחשבתי עליה, היא שאולי בימינו יש גמירות דעת בשעת הקידושין שגם האשה קונה את האיש, וגם הוא יהיה אסור מדאורייתא באשה אחרת.

- דו"ד

דו"ד, תודה על ההבהרות החשובות. אמשיך ואדון בדברים, בלי לקבוע עמדה או מגמה.

א. היה כאן בעבר אשכול על "עילאה גבר ותתאה גבר", שבהם הקושיה עוד הרבה יותר חמורה. הובא שם הסבר נאה בשם הג"ן, שרוחו חופפת על דור המייסדים של הפורום. לינקי?

בקיצור, מבואר שם שהגדרות בישול בשבת אינן תלויות במעלות חום פיזיקליות, אלא בהגדרה של בישול כפי שהוא נבחן בעיני המתבונן בלי מכשירי מדידה. אני לא מדייק בניסוח, אך דומה שגם בניסוח זה יש כדי ביאור ל"כלי ראשון וכלי שני".

ב. תמיד שעה תשע, תמיד שעה עשר.

ג. כמובן שדבריך הם המחודשים. אקבלם רק אם יטען מאן דהו על סמך ידע מבוסס, שהמידות (מיל וכו') לא היו בזמן המדבר. בפשטות נראה שהם היו כבר אז, כיון שהן תלויות בטפחים ואמות של בני האדם. ואכמ"ל במחלוקת הפוסקים (ראה ספרי הגרא"ח נאה והסטייפלר) אם כל מידות השטח ניתו לפי אמות או לפי טפחים. בין כך ובין כך, הם ניתנו לפי מדידה זמינה לכל אחד, ללא צורך בקביעות אוניברסליות על מידות מסוימות, ומשכך, נראה כי אכן כל נמסר בהלממ"ס ואין טעם לשנות.

ח. אין תחת ידי כעת דברי הפוסקים שאכן אסרו קריאה לאור נר שניתן להגדיל את עצמתו, אך דומה ואכן בשש"כ אוסר. (וזה מלבד דעת החזו"א החושש לשמה יטה בכל נורה חשמלית).

ט. גש דחוף ללמוד עירובין. דומה ורש"י ו/א כותב כך, ובעוד הרבה מקומות, וכל דברי הראשונים והפוסקים מלאים מזה. אם לא מצאת שם אחפש לך.

י. דברי נסובו כלפי החזקות העיקריות, העמד ממון על חזקתו וכיוצ"ב, שאינן תלויות התנהגות. כמה סימנים בשו"ע בנויים על חזקות אחרות? ו"חזקה אין אדם פורע תוך זמנו" השתנתה? ו"חזקה שטרך בידי מאי בעי" השתנתה? אשמח על פירוט.

בייני"ש,

כפי שראית אני קיצרתי, אך באמת חששתי שינסו להתוכח איתי ואאלץ להאריך. הנקודה העיקרית היא שלא באתי לטעון טענות מוחלטות, אלא להעלות מחשבות שצריכים בדיקה בסוגיות ובמציאות ההווית וההסטורית. אך אתייחס גם להערותיך.

א. בישול בשבת - ההבדל בין כלי ראשון לכלי שני מעולם לא היה ברור במיוחד. נראה שיש אפשרות להבין אותו כטעות בהבנת הטבע, ואם כן ברור שיש לשנותו. אפרש גם להבין אותו כהבדלי חום הנגרמים מהעברת הכלי, ואז יש לבדוק אם החום המקובל בימינו הוא אותו חום שהיה מקובל בזמנם. ישנה שיטה שלישית, כמדומני של האור שמח, שזה עניין של כוחו וכח כוחו. אך זה לא מסתבר בסברא, וגם לא נכנס בסוגיות ובראשונים.

בעניין בישול בכלל, יש לבדוק את הרגלי האכילה, שיכולים לשנות את הגדרת מאכל בן דרוסאי, ולפי זה את החום הנצרך לבישול. יש לבדוק את ההרגלים בדרכי הבישול, שיכולים לשנות דברים ש"אין דרך בישול בכך". (כך גם בשאר מלאכות שבת).


ב. אולי תתרגם את אמרות קאמארנא, לאלו מאיתנו שדוברים רק לשוה"ק?

ג.צריך לבדוק בדיוק איזה שיעורים הלכה למשה מסיני, ומה בדיוק ההלכה למשה מסיני. אך כדי לא להכנס לזה, בא ניקח שיעור שנראה פשוט שהוא לא הלכה למשה מסיני - שיעור עיכול של ארבעה מילין = 72 דקות. לא נראה פשוט שאם חז"ל היו בימינו הם היו אומרים "שעה"? (יש מאמר יפה מאוד בכתב עת האחרון של ישיהת רמת גן על כל עניין ד' מילין לכל דיניו שבש"ס.) או בעניין ד' אמות שהם מקומו של אדם - לא נראה בימינו שהיו אומרים שני מטר? וכן הלאה.

ד. בעניין סמכויות המלך, התכוונתי בעיקר שאם נעמיד לנו מלך, לא נראה שיהיו לו את כל פרשת המלך של ספר שמואל, שנראה הם תלויים בהסכמת העם. עיין בכך בעמוד הימיני לרב שאול ישראלי בסימן י.

ו. אם מרור הוא לא מר, אז במה הוא נהיה מרור?

ח. חיתוי בגחלים הוא חלק מהותי מדרך הבישול בהם. מה שאין כן בדרך הבישול בימינו. סברא כזו כבר העלה בשו"ת משנה הלכות ובשו"ת יביע אומר, ועוד, ועיין סברא דומה גם באגרות משה, אלא שהם לא היו מוכנים לסמוך על סברותיהם להלכה. זה כמו שאין חוששים לקריאה לאור מנורה "שמא יטה" גם אם ניתן להגביר את העוצמה.

ט. לא ידוע לי שהגדרת רשויות שבת נדרשת מהמדבר. נראה פשוט שהיא מבוססת על ההסתכלות האנושית על המציאות.

י. מצב הפשטות של חזקות נובע בוודאי מההתנהגות הפשוטה של העולם. ההגיון לא יכול להיות מנותק מהקשרו.

(יד. אם ההלכה מתייחסת, מה טוב. אבל לא ראיתי כל כך שאנשים נהגו להתייחס.)



אוסיף כאן עוד כמה מנהגים שלכאורה עבר זמנם:

א. כיסוי ראש לגברים, בימינו שאינו נהוג בעולם, נראה שאין בו עניין. יש לבדוק גם לגבי נשים, ושאר הלכות צניעות.

ב. טלית גדול לכאורה אינו נצרך כשיש טלית קטן.

ג. נדמה שטלית קטן אינו נצרך כשלא רגילים בעולם ללבוש בגד עם ארבע כנפות.

ד. מה שמקפידים על מלח בסעודת שבת, לכאורה תמוה בלחם שלנו. בהקשר זה אפשר לציין גם את כל הלכות דרך ארץ בסעודה כפי שמופיעים בשולחן ערןך, שאינם נוהגים ממש בימינו.

ה. קריאת ההפטרה - שכבר אין סכנה לקרוא בתורה.

ו. חזרת הש"ץ - שכולם בקיאים.

ז. הרבה חששות "גזרה משום" , וחששות "מראית העין" צריכות להבדק האם החשש עדיין שייך במציאות, בהשכלה, ובפסיכולוגיה של ימינו. התוספות התחילו עם זה כשהתירו למחוא כף בשבת מפני שאיננו בקיאים בתיקון כלי שיר. האם לא ראוי לפי זה להתיר גם לנגן בכלי נגינה? ואולי בימינו אנחנו כבר כן בקיאים לתקן כלי שיר? גם הרא"ש התיר סדין בציצית בימינו שאין תכלת. (האם אין בימינו תכלת?)


- דו"ד

מקבץ הערות, בלי מגמה מסוימת:

א. בישול בשבת - מה השתנה?
ב. בקאמארנא סוזק"ש הוא "תמיד זייגער ניין" וסוזת"פ "תמיד זייגער צעהן", מהסיבה שהזכרת.
ג. שיעורים הללממ"ס, וקביעותם בגודל המסוים ולא בצורך באיזשהו גודל, כך שמוזר קצת לשנותם.
ד. איזה סמכויות יש לשנות? משפט המלוכה של הר"ן בדרשות מתאים היום להפליא. משטר מלוכני - מהת"י שהדמוקרטי הוא האידיאלי? (ראה לדוגמא "הרצון לעצמה" של ניטשה, ומחלוקת ההגלאים הימניים והשמאליים בפירוש דעתו של הגל).
ו. מהית"י שהוא צריך להיות מר?
ח. למה רק בגחלים שייך להגדיל את האש?
ט. מה השתנה? דומה וחסר כאן ידע בסיסי בדיני עירובין והגדרות רשויות כפי שהן נדרשות מרה"ר דמדבר.
י. לא ברור הקשר בין החזקות לנאמר בסוגריים. חזקה היא מצב של פשטות, והיא תלויה בהגיון, ולא במורכבות כזו או אחרת של מציאויות, שאינן דומות ל"אבות טיפוס" שבשו"ע.
יד. דומה ואכן ההלכה מתייחסת לכך, ואין כאן שינוי של הנאמר.

אני חושב לפעמים שכמעט ואין שום הלכה, שאין מקום לבחון אותה האם היא נכונה גם בימינו. הרי הגמרא נכתבה לפני אלפים שנה, במציאות חיים שכל כך שונה מהיום, ונראה לי שההנחה היסודית צריכה להיות שההלכה מן הסתם השתנתה בגלל כל מה שהשתנה, וכותרת האשכול צריכה להיות: מה לא השתנה?

אני לפעמים מתלבט האם סתם הלכה - חזקתה כמתאימה או כלא מתאימה. מה הדין כשלא ישבתי וחשבתי האם הלכה מסוימת השתנתה, האם עלי להניח בפשטות שהיא לא השתנתה עד שיודע לי שהיא השתנתה, או שמא להיפך.

הדוגמאות האחרונות שחשבתי עליהם:

א. דיני בישול בשבת (כלי ראשון וכלי שני וכו').
ב. זמן קריאת שמע.
ג. כל שיעורי תורה ושיעורי חכמים נראה שנכון להחליף אותם במידות עגולות של היום. גם את מערכת השעות נראה שיש להחליף במערכת הנוכחית.
ד. סמכויות המלך.
ה. דין "דרך רחוקה" בפסח שני.
ו. המרור שלא מר.
ז. נטילת ידים, כיון שאין בינינו אוכלי תרומה.
ח. דיני שהיה והטמנה בשבת, כיון שאיננו משתמשים בגחלים.
ט. הגדרות "עקירה" ו"הנחה", "רשות הרבים" ו"רשות היחיד" בענייני הוצאה בשבת.
י. כמעט כל דיני ממונות טעונים בדיקה מחדש, האם כח החזקות והראיות נשארו כשהיו. (שמעתי בשם ר' אברום שפירא שהוא היה דיין 30 שנה ומעולם לא הגיע אליו מקרה שהיה בדיוק כמו סעיף בשולחן ערוך.)
יא. דין היזק ראיה בחצרות - היום לא משתמשים בהם לשימושים פרטיים כמו פעם.
יב. דיני שומרים - אם הם נובעים רק מאומדנא מציאותית כנראה שצריך להחליף אותם באומדנא הנהוגה היום.
יג. דינא דבר מצרא הרבה פעמים לא שייך.
יד. השבת אבדה במקום שרוב האנשים הם חילונים ולא מקפידים להחזיר גם כשיש סימנים.


- דו"ד

תוקן על ידי - דין_ודיין - 06/05/2005 13:54:39

היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו?

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

בע"ה
נכון הדבר שבזמן התורה לא היה אינטרנט ,אבל אלו שאוסרים אינטרנט,בגלל שיש חשש גדול שאדם יגלוש למקומות לא טובים
ואין אפטרופוס לעריות.אנחנו מתפללים שהקב"ה ישיב את שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה.

אני הבנתי אותך...

מקוה שאתה הבנת את עצמך

emotion1:
זאת בדיוק הנקודה. אתה כנראה לא איבנת אותי
התורה לא אוסרת אינטרנט. אנחנו מדקדקים בהחמרות שרחוקות מהתורה.
התורה בפירוש אוסרת ריבית.
התורה אוסרת שהיה לנו חמץ בפסח וגם אוסרת לעבוד את האדמה בשנת שמיטה.

ברוך..

תמשיך...

אנחנו לא צריכים אינטרנט-המון רבנים נגד האינטרנט..

אנחנו לא צריכים לתת לשועלים קטנים לחוותדיעה בפני עמי הארצות בסוגיות שהתחבטו בהם גדולי עולם..

אנחנו לא צריכים לשמוע שטויות..המון רבנים אסרו לשמוע שטויות..

ואידך זיל גמור...

chouteng:
אראל סגל צודק.
העם התורה לא צודקת. העם התורה מבוססת על הנחות שאינם צודקות או שעברו תקפם.
מה שאנחנו עושים היום זה בדיחה מהתורה. היתר מכירה בשנת שמיטה זה בדיוק כמו לבטל את השמיטה. למכירת חמץ אולי יש מקום להתיר לעסקים עם הם מוכרים בצורה הנכונה. צריך למכור את החמץ קמו כל מכירה אחרת. אותו דבר לגבי היתר עשקה. צריך פתרונות לבעיות שיש לנו יום אבל לא הערמות.
המון רבנים נגד היתר מכירת קרקעות בשנת שמיטה. המון רבנים לא מרגישים נוח עם מכירת חמץ. המון רבנים מתנגדים למשיחת יתר בבנק.
חסר לנו היום אמונה בתורה. אנחנו מסוגלים לקים מצות שמיתה. אנחנו לא צריחים למכור את החמץ ואנחנו מסוגלים להקים בנקים שיעשו השקעות.
במקום לקים את מצוות התורה אנחנו מדקדקים בהחמרות מיותרות קמו קטניות בפסח.

בס"ד
מבחינה הלכתית אין איסור להעלות אשה לתורה אלא שלא נהגו כן מפני כבוד הצבור כמבואר בש"ע שהכל מעלין לס"ת אפילו קטן ואשה.עיין ש"ע או"ח (סימן רפ"ב סעיף ג')וז"ל שם:
ג.הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין.אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור.
מועתק מאתר שופר בקישור הבא:
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6211