האם היה ריבוי הנשים מצוי בישראל?

דווקא מהתנ"ך ומהתלמוד אנו רואים שנשיאת שתי נשים היא עניין נדיר. או כשיש צורך מיוחד, כגון, בעית פריון, וגם אז, זה צריך לבוא בדרישת באשה, והילדים נחשבים ילדי האשה הראשונה."ואבנה גם אנכי ממנה" כך הגר, וכך בלהה וזלפה. מיעקב אבינו, ה מצחיק להביא ראיה, הרי שם זה היה פשלה לכל עניין.
או במלכים מצאנו ריבוי נשים. אבל שם זה עניין פילגשי/מיני לא דומה לנישואין

נשיאת שתי נשים
http://hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1262007

חדר"ג ומה עומד מאחוריו
http://hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=892818

נצחיות ההלכה וחרם דרבינו גרשם
http://hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1814297

_________________

בברכה

הפוליגמיה נפוצה בחברות חקלאיות, שם ריבוי נשים ומשפחה גדולה עזר להשיג כח אדם שיעבוד את השדה.
העלות להחזקת עוד אוהל/חדר לנשים היתה נמוכה והתועלת מרובה.

בחברה עירונית, פוליגמיה היא עסק יקר (ההנחה היא שלא מדובר בנשות קריירה) ולכן קשה להאמין שגם לפני חרד"ג הפוליגמיה היתה נפוצה אצל האשכנזים.

.

והתנצלותי בפני מרדכי עקיבא פרידמן על כי נשמט מהודעתי שמו, מחבר הספר.

.


כדאי לעיין בספר המצויין:

ריבוי נשים בישראל : מקורות חדשים מגניזת קהיר, מוסד ביאליק, ירושלים תשמ"ו 1986

ידידי השכן,

א. אכן יש קיזוז במידת מה, אולם אילוצים של חברות מסוימות עשויים לשנות את התמונה. למשל, ליגיונרים רומים ששירתו עשרים שנה ורק אחר כך התפנו (והיו בעלי יכולת הכלכלית) להקים משפחה - מצב כזה ישאיר הרבה יותר נשים פנויות.

ב. בחברות עתיקות מסוימות היה מעמד של סריסים; כך במצרים העתיקה, כך אצל אחשורוש, כך אצל השולטן הטורקי. לסריסים יש תפקיד חשוב במשרות אמון, במיוחד בתחום השרות האישי: שרות לפני המלך, שמירה על ההרמון וכיו"ב. הסריס אינו מהווה גם איום על השליט כמהפכן פוטנציאלי, שכן איש לא יתקבץ תחת דגלו של סריס. בזמנים מודרניים יותר, היו סריסים בתחום הזמר האופראי (ע"ע פארינלי), ואף את הנזירים הנוצרים ניתן לראות כסוג של סריסים (אמנם למולם יש נזירות). מבחינה מספרית, אין לי ספק שסריסים לא היו חלק גדול מדי מהאוכלוסיה באף חברה, אולם כדי לערער את המאזן די במספר לא גדול. לגבי לקיחת שפחות כפילגשים קבועות, ולא כזכות הלילה הראשון, הרי היתה זו תופעה נפוצה בהחלט, מאז הגר, בלהה וזלפה, ועד אותן השפחות שילדו בנים לכמה מאבות האומה האמריקאים (ג'פרסון, לדוגמה), גם דרך משפחות יהודיות שהיו אצלן משרתות נוצריות. יתכן שלאחר שמיצו האדונים את עניינם בשפחות, הם היו מעבירים אותן לעבדיהם, אולם בין לבין היו כמה וכמה שנים של פוליגמיה.

ג. הדוגמה מבעלי חיים באה לשכנע בשני דברים:
1. מצב של פוליגמיה יכול להיות מצב יציב בחברה, מבחינה ביולוגית; כלומר, אין יתרון אבולוציוני מובהק לחברה מונוגמית (בה זוכה כל זכר להביא צאצאים) על פני חברה פוליגמית.
2. מצב כזה יכול להישמר - כל עוד בידי חלק מהזכרים אמצעים שאין בידם של אחרים; אמצעים כאלה יכולים להיות כוח השיניים והטפרים, חשבון שמן בבנק, או חניתותיהם של הכפופים לזכרים שבראש הפירמידה.

ד. אצל אבותינו אברהם ויעקב יש פוליגמיה. אצל פרעה ואבימלך יש פוליגמיה. אצל דוד ושלמה יש פוליגמיה. אצל אחשורוש יש פוליגמיה. אתה יכול להניח בבטחון שבחברה בה למלך יש אלף נשים, שליטו של אזור קטן ידאג שתהיינה לו חמש או עשר.

ה. ראה בסעיף ב' לעיל.

ואני חוזר ושואל: וכי לא שמעת על פוליגמיה בקרב הבדואים, יהודי תימן או המורמונים?

הנה לך כתבה מעתון מורמוני, ובה התיחסותו של אנתרופולוג ישראלי דווקא לתופעת הפוליגמיה בהיסטוריה:
http://www.polygamy.com/Other-Globally-Polygamy-Is-Commonplace.htm

גו"ג,

א. אכן גיל הנישואין משמעותי מאוד, ואני מקבל דבריך שמשום שאשה נכנסת ל"שוק" (סליחה על הבוטות) בגיל צעיר, בממוצע, מהגבר, הרי שיש יותר נשים כשירות לנישואין בכל זמן נתון (תאריך "היציאה" מהשוק, ועצימת העיניים, כמעט ואינו רלוונטי לנישואין). אני חושב שאכן זה נכון, בעיקרון, כמעט לכל חברה אנושית. ברם, השאלה עד כמה זה משפיע - סוף סוף יש כמעט תמיד הבדל מה בגיל הגבר והאשה, המקזז את תאריך הכניסה לגיל נישואין (איני מכיר מציאויות אחרות).

ב. האמירה לגבי עבדים, סריסים וכו' כתופעה, דרושה הוכחה. איני מכיר חברה בה היתה תופעה בעלת משקל של סריסים. ועבדים בד"כ זיווגו להם נשים - האדון זקוק לדור המשך. אמנם, יתכנו דוגמאות בודדות. אבל על כך אנו דנים פה - האם פוליגמיה היא תופעה, לא אירועים בודדים.

ג. אריות, לביאות ושאר חאייעס אינם ממין הענין - אולי אצלם יש תופעת אריות רווקים (יושבים בפאבים ומקטרים?). איני יודע כלום בדיני אריות. איני מכיר חברות אנושיות בהן יש רווקים רבים, ומיעוט רווקות.

ד. לדבריך אתה, לולא סריסים ועבדים - האם התופעה יכולה להיות נפוצה? במלים אחרות - אצל אבותינו, בהם נפתח הדיון, לא שמענו על ריבוי סריסים, ולא שמענו שעבדים נשארו רווקים. מה עם פוליגמיה אצלם?

ה. העובדה שעבד יכול ליטול שפחות וכו' שווה לפוליגמיה רק אם הוא נושא אותה, במשמעות שהיא מיוחדת לו. עצם העובדה שאדון יכול ליטול מישהי, אבל אח"כ היא פנויה לשוק (כגון זכות לילה ראשון) אינה רלוונטית כאן.





אוי לשכן ואוי לשכנו

השכן,
נראה לי שקביעתך כי פוליגמיה אינה נפוצה באף תרבות היא מוטעית. הטענה כי מול כל גבר הנשוי לשתי נשים קיים גבר רווק אינה מבטלת פוליגמיה; אז מה?

בדרך כלל פוליגמיה כתופעה חברתית קשורה בהבדלי מעמדות. בחברות מסוימות היה מספר גדול של סריסים; ברור כי בחברה כזו הפוליגמיה היא יתרון ולא בעיה. בחברות אחרות (ולפעמים אותן חברות) עבדים לא הורשו להינשא אלא בהסכמת האדון, בעוד שהאדון היה יכול לבחור לו פילגשים מבין השפחות כאוות נפשו - אף זו צורה של פוליגמיה (ואף בסיפורי אבותינו תמצאנה). גרסה רכה יותר של אותו מצב היא דרישה למוהר גבוה. מי שאין בידו לשלם לא ישיג אשה, וממילא נוצר חוסר איזון: כל הנשים יכולות להינשא, אך לא כל הגברים יכולים לשאתן - ושוב, במצב כזה, יש יתרון לכך שמי שיש לו די ישא יותר מאשה אחת. עוד אופן של חלוקת יחסי הכוחות הוא חלוקה בזמן: בחברות בהן נשים יכולות להינשא מגיל הבגרות המינית (ואף לפניו), ואילו גברים מנועים מלשאתן עד גיל מסוים (משיקול כלכלי, שרות צבאי, דחייתם של טקסי התבגרות או מאה סיבות אחרות) יהיה שוב היחס בין הנשים הפנויות לבין הגברים הפנויים בפועל שונה מ-1:1.

ומה יש להכביר מלים? במקום להפליג בים, סע לשבטי הבדואים בנגב, קיים שיחה עם זקני העדה התימנית או אולי תתקשר לסולט לייק סיטי, שם עדיין קיימים כמה מורמונים שמורא שלטונות החוק טרם קלקל אותם והם יספרו לך על הימים היפים של פעם. לחילופין, צפה בסרט טבע על להקות של אריות, נניח, ותראה כי הכפירים הצעירים נשארים רווקים בעוד האריות הבכירים מקיימים הרמון נכבד - אנחנו איננו עד כדי כך שונים מהם.

א. דומה אני שהיה אשכול שעסק ממש בזה - שמא ניתן להמשיכו במקום להעלות הדברים מחדש?

ב. פוליגמיה אינה נפוצה בשום תרבות, מהטעם הפשוט, שעל כל בעל הנשוי לשתי נשים יש גבר אחד רווק. אמנם, יתכן ויהיו עשירים שישאו שתי נשים וכנגדם עניים רווקים, או בתקופת מלחמה ולאחריה, שמספר הגברים הפנויים יורד. אולם, זה בתנאים ספציפיים, וליחידים, ולא כתופעה יציבה לאורך זמן.



אוי לשכן ואוי לשכנו

נישטאיך,

בספרו של עדי שרמר ("זכר ונקבה בראם", על הנישואין בתק' המשנה והתלמוד ובימי הביניים), ישנו פרק המוקדש לעניין ריבוי הנשים. אם זכרוני אינו מטעני, הוא טוען שם, שיש הבדל בין הגישה הבבלית לארצישראלית בנושא זה, רק שבעוונותי שכחתי את הפרטים, ואודה למי שיחכימני בעניין זה.

ולגבי הרמב"ם - מה היתה התשובה? אני במתח!

Hahemshech Yavo