רחב הזונה

אתמול יום רביעי בערב הלכתי להופעה של להקה דתית בפאב ... שברחוב יפו ירושלים. אפשר לדבר הרבה על הלהקה עצמה ועל סוג האנשים שהגיעו להופעה, ברצוני להתרכז על הפאב עצמו.

הפאב נמצא בקומה שנייה וכוללת שני חדרים, מטבח ועוד חדר גדול שנקרא לו סלון. הסלון הוא בגודל של בערך עשר מטר אורך על חמש רוחב. ליד הקירות נמצאים כסאות ושולחנות. אפשר לשבת ולהזמין אוכל ושתייה ממלצרית שעוברת משולחן לשולחן. במרכז הסלון ממוקם בר בנוי מעץ בצורת מלבן חמש מטרים על שתים. בתוך המלבן יש מלצר ומלצרית ומסביב כסאות. אנשים מתיישבים על הכסאות ומזמינים שתייה וכדומה.

המלצרים שעובדים בתוך הבר יש להם שני תפקידים. התפקיד הראשון זה כמובן לשרת את הלקוחות. התפקיד השני שלא יורד בחשיבותו הוא להיות אוזן קשבת לכל אלו שיושבים מסביב. התבוננתי במלצרית נקרא לה שפרה איך היא עברה בין כסא לכסא, עם זה מחליפה חיוך ומילה טובה, ועם השני מתכופפת להקשיב לאיזה שהוא סוד שהלה חייב לספר לה. וככה עברה לה הערב. לעומת זאת, המלצרית השנייה שאקרא לה פועה עברה בין השולחנות לבשה הבעה פרקטית כמעט חמורה. עברה בין השולחנות הגישה את האוכל וכמעט לא החליפה מילה עם המסובבים ועם המתיישבים. קצת תמהתי על פועה שלא מצליחה להיות נינוחה ורגועה. החלטתי שהיא סטודנטית שמפרנסת את עצמה במלצרות ושהיא היתה מעדיפה להיות רחוקה מאד מהמקום הזה.

ככל שהתקדמה הערב שמתי לב איך שהבעתה של שפרה משתנה בין גברא לגברא. בעוד שכשהיא היתה מדברת עם הגברים היתה מגיבה כראוי למילים שלהם, מקשיבה, מתרכזת, מחייכת ועונה, בעת שהפסיקה יכולתה לראות עייפות ואולי אפילו מרירות. חשבתי, מה זה עושה לאשה שבאמת אין לה את הכוח או הרצון להיות פסיכולוגית לגברים זרים אין ספור, ורק עושה זאת מתוך הצורך להתפרנס. הגברים שיושבים מסביב לא מהססים לפנות אליה על כל דבר שולי, וחילוף כמה מילים עם אשה שהם לא יראו שוב חייב להיות שולי. האם ההכרח לחשוף ולתת יום יום למשך כמה שעות לא שוחק את נשמתה של המלצרית? ככל ששמתי לב יותר לשפרה אז יותר הבנתי את פועה. פועה רואה את עצמה כעובדת לא מטפלת ולא מאהבת. היא אינה צריכה להקשיב ולא לחשוף את נשמתה. יש לה חיים משלו והם לא צריכים להיות עניין של כל מיני זרים אחרים.

האם הדינמיקה המתווצרת בין המבלה והמלצרית לא דומה לחוויית הזנות בזעיר אנפין. הזונה חושפת את החלק הכי אינטימי שלה לא מרצון של שיתוף ואינטימיות אלא בשביל כסף. וגם כאן המלצרית מחלקת חום וקשב ותשומת לב, לא מתוך טוב לבה אלא מתוך הצורך להתפרנס.

יש מחלוקת בחז"ל ברחב הזונה אם היא היתה זונה ממש או שזונה מלשון מזונות שהיה לה מלון והיא היתה מאכילה ומשקה את האורחים. אחרי מה שראיתי אתמול בערב, אני יכול להבין ששני הפשטים היינו הך.

וולוז'ין,

כנראה שנשמטה ממך הגמרא בסנהדרין איך כל חטא בת שבע התחיל מזה שה' גילה לדוד במה הוא מנסה אותו, ב'ערווה' – ועוד עיין הקדמת הזוהר – דף ח' ע"א ע"ב : תפיסת הזהר את חטא דוד בבת שבע.

דוד המלך בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה דומה ( = המלאך/שטן הממונה על הגיהנום) לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של העולם, כתוב בתורה 'ואיש אשר ינאף את אשת איש' (ויקרא כ) וכתוב 'ואל אשת עמיתך וגו'' דוד שקלקל ברית בערוה, …


את האשכול הזה כבר קראת? אפרופו נורמות 'מקובלות'?

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=685555


_____________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם

ברשותכם נחזור לסיפור של צ'אוטונג הפותח את האשכול


גם וגם,

אכן חבצלת צודקת לא חלקתי על תוכן נכונות העובדות, זאת המציאות אותה 'יצר' העולם הגברי השובניסטי שאליו נקלעו הנשים בעל כורחן לדעתי, והיא איננה רק נחלת מעמד האשה היהודיה, אלא היא בעיה כלל אנושית אוניברסלית. אני גם אינני חולקת על כך שמבנה ביולוגי בהכרח מהותו שהוא שונה מבחינת תפקידיו בחלק אותו לוקח האדם/האיש/אישה באחריות הכוללת. אני חולקת על כך שהשוו או אפילו דימו, בין האמפתיה שגילתה שפרה ללקוחותיה, לבין האמפטיה שגילתה חבצלת כשלקחה אחריות על עתיד חייהם של חבריה לעבודה. אני מתקוממת מעצם הסקת מסקנה על הסיבה מהתוצאה. וזו טעות עליה 'בוכה' הרמב"ם, בבחינת 'בכיית המשורר' בהקדמה למשנה, מסכת אבות, בשמונה פרקים פ"א, כאשר הוא מנתח את מקור טעותם של הפילוסופים הטועים בהנחת היסודות המוטעות שלהם, בדבר הסקת מסקנה על הסיבה מתוך התוצאה, והוא מתעכב שם ומסביר במשל ה'אור' שתוצאת האור, סיבותיה שונות, שכן גם נר יאיר, גם הירח מאיר, וגם השמש מאירה – האור קיים בשלושת המקרים אבל בדרגות בהירות שונות. זה לא אותו האור. שום דבר לא השתנה, עד היום אותם טעויות נפוצות גם אצל אלה הנחשבים 'חושבים', גם אחרי 900 שנה מאז 'גילה' לנו הרמב"ם את מקור הטעות.

כל סטודנט טירון מתחיל במנהל עסקים לומד שאפשר לתת לעובד אותו מעסיקים שני דברים: יחס וכסף, אם אתה מצליח לשלב בין שניהם בצורה מאוזנת, שהעובד יהיה מרוצה - הצלחת בגדול!~ ככה שאם התגמול הכספי אינו מספיק כדי שירגיש מרוצה, אזי צריך המעסיק לחשוב שהפיצוי הוא 'יחס' – העובד צריך להיות מרוצה, זה הבסיס לניהול מוצלח. ומתוך שלא לשמה תבוא לו לשמה - ותהיה לו ברכת ה'. – המשימה הקשה ביותר מניסיון מוכח, בתור מעסיקה ומפרנסת של כשלושים עובדים במשך כמה שנים טובות בתקופה מסוימת בחיי – היה לתמוך בעובדים 'נפשית' שירגישו בעבודה טוב בנשמה –לחזק אותם כדי שיוכלו להמשיך לתרום למרות השחיקה הטבעית, והצרות שפוקדות הן את ה'עסק' והן את חייו הפרטיים של העובד.

כל ההקדמה הזו למה? מפני ענוונותה של חברתי החבצלת, היא לקחה את הסיפור ה'ענקי' שלה – וסיפרה אותו בהשוואה אסוציטיבית לסיפור ה'קטן' של שפרה ה'נחמודת' – אינני יודעת כמה אפשר לסמוך על שיפוטו של צ'אוטונג את שיפרה, אבל למרבית הצער, אני מכירה וראיתי המון שיפרות כאלה שהוא מתאר, אחרות – שעושות את נפשן וגופן כלי בידיהן לעשות כסף – זונות תרבותיות סטייליסטיות, הן כבר לא עומדות בצמתים ומחכות ללקוחות, הן גם זנחו את הסרסורים, ואינן דופקות להם חשבון, הן לא צריכות כוח במובן הפיזי -הן עובדות בשיטת 'עד בית הלקוח' מתחילות בפאב וגומרות בבית הלקוח. < יש לציין שמלכתחילה אני מקצינה בכוונה > וברור שהגדרת הזנות היא לאו דווקא באקט החדירה המינית, במובן הרחב שלו. החדירה היא לנפש כל מהות שאיננה ניתנת למסחור, זה חילול הקודש – זוהי ההזנייה. וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם כשלוקחים רגש אמוני עמוק – והופכים אותו לסיסמת קדושה כשהיא בעצם מהווה חיפוי למימוש 'ערכים עליונים' שמהווים בבחינת הצדקה למימוש בכל האמצעים והדרכים, זו זנות! שאליה לא התכוונה התורה.

אם תשאלו אותי, חבצלת לא תהיה נחמדה לאנשים שישבו סביב לשולחן, תגיש להם אוכל, ותשמע את הצרות שלהם?! אפילו את פועה היא לא תצליח להחליף, אפילו לא לזמן קצר. ואיזה אחריות מגלה אותה שפרה כשהיא מגלה תמיכה ואמפתיה ל'שיכור' שמבקש עוד בקבוק בירה? היא מגלה אמפטיה לצורך ריגוש נפשי של אדם , שמחר כבר לא יזכור אפילו איך היא נראת! וכמו כן גם היא לא תזכור איך נראה זה ש'נתן' לה. 'סטוץ' קוראים לזה בשפת הסלנג.

מה נשאר אצלך חבצלת מאותה תמיכה שסיפקת? לא רק שיזכרו כל החיים איך את נראת, אלא, שבעיניי רבים תחשב לך ל'צדקה' – נתת מכוחותיך הנפשיים לאנשים אחרים שהרגשת כלפיהם אחריות, כדי שלא יתמוטטו – הם לא באו אצלך כי רצו לספק איזה צורך 'ריגושי' רגעי – הם באו כי עמד להחרב עליהם עולמם.וזוהי משמעותו העמוקה של תיקון ישוב עולם, שחבצלת לוקחת בו חלק, אף שאינה מודעת לכך. כמה שעות שבועיות את מקדישה מזמנך היקר שלך ושל ביתך למען הקהילה? למען בית הכנסת, ברב צניעותך אף אחד אינו יודע שאת משמשת כיושבת ראש שלו?

את בתור דירקטורית בחברה גילית אחריות מנהיגותית כשלקחת אחריות על אנשים אלה, חברייך לעבודה.
ואם אני אספר לך את אותו מקרה בהפוך, בסיפור שלי, בצעירותי, שהיינו חבורה של נשים שבאנו ל"עובד הסוציאלי" ואותו כינינו "ברוך הגבר", הוא תמך ב'מוסד' שלם נפשית. אולי היה אנדרוגינוס?

ההבדל בין שפרה לחבצלת הוא מהותי – שפרה פוליטיקאית שעושה כסף.
וחבצלת היא מנהיגה מבחינת התכונות נפשיות שרכשה על ידי קניית דעת. והכל בזכות ולא בחסד. ואם נחזור להקדשה שלי באשכול על בריסק, אני אסתכן ואומר שחבצלת היא מאותם צדיקים שחי למען עירו …ואת בדרך למעלה בעליה…– לרמה איגרא וזו מעלה בעיניי. המצב אצל שיפרה, הפוך לדעתי היא בירידה במדרון חלקלק שסופו מי ישורנו? ונקודת הפתיחה שלה נחשבת לחיסרון בעיניי.אחורה היא הולכת..לבירא עמיקתא

על משמעות האחריות הקולקטיבית במשך חוכמה פרשת ויחי:

"העניין, שהאדם, יש אחד שחי לעצמו{גם זה טוב}, ויש שחי לבני ביתו, ו*יש שחי לעירו*, ויש שחי לכל העולם, ועל זה נאמר(משלי י/כה) "וצדיק יסוד עולם". ויעקב אבינו, לא בעירו לבד היה חי, ולא בארץ גושן לבד, רק בכל ארץ מצרים...ולכן רבינו הקדוש קרי: אנפשיה (ירושלמי כתובות יב,ג) "וחייא יהודה י"ז שנה בציפורי", - היינו שמענוונותו הקטין כבודו שאינו חי רק בציפורי. אבל האמת שר' חנינא צווח (ירושלמי כלאיים ט,ד) :אי לכם עוברות שבארץ ישראל, וד"וק.."

את כמובן חבצלת תוכלי לומר לי שהרצתי כאן את השקפתי, ולא את רוח היהדות, ואני על זה אומר, שזוהי האמת ולא תוכלי להכחיש אותה, ועל כן היא יהדות מפני שיהדות משמעותה העמוקה ה'אמת'.



________________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם.




תוקן על ידי - riv - 01/01/2005 19:17:38

הפירוש שלך (גם של מפרשים אחרים) שרב היתחתן ליום
הוא מאולץ מאד ואינו מוכרח כלל מהטקסט התלמודי

בשביל להגיע למיצוי אשאל:
אשה עשירה רווקה,שפויה שניאותה לקיים יחסים בעד שכר
מה לדעתך לא מוסרי?
(להבדיל מעבדות שהתרבות שלנו לא סובלת עבדות((בסגנון של עבד כנעני))מטעמי מוסר אע"פ שבעבר היה זה מקובל ונורמטיבי)

דוד ובת שבע ,
משם ראי' ההיפך שהרי טענת הנביא על דוד היה כבשת הרש
חטאו היה הגזל והעוול
ולא נאמר מלה על שהוא השקיף וחמד ובכלל איך מלך בישראל מתעסק בכאלה

קעלעמער
יכולתי להביא עוד דוגמאות ואתה ודאי בקיא בהם
(הנה שם האשכול רחב שלפי חז"ל היתחתן איתה יהושע)
אך לענ"ד הצנועין מושכין ידיהן ודי בזה
גוט וואך


תוקן על ידי - vhalozin - 01/01/2005 18:16:01

ולוזין.

הדוגמאות שהבאת מראות בעיקר דבר אחד, את היחס לגברים שהלכו לזונות , ולא את היחס לזונות עצמן. ואיכמ"ל

כמו גם שטרי המחילה שנרכשו מאפיפיור לא יכולות להצביע על מעמד החטא בנצרות שטופח לממדים נוראים, אלא לערך הכסף בעיני אפיפיורים.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 31/12/2004 20:34:52

וולוז'ין, בכבוד נתווכח

אני אינני חולקת עליך ש'מקובל', מאז ומעולם מקובל מהסיבות שאותם ציינתי. אדרבא, אני אומרת ש'מקובל' גם היום ושום דבר לא השתנה - לך לאיזור בורסת היהלומים באחד מלילות השבוע...לך תדע את מי תמצא שם מחפש אחר "קדשה", עולם כמנהגו נוהג. תמיד יהיו כאלה שהנסיבות הביאו אותם למעוד..וזה לא סוף העולם, תמיד אפשר לחזור. ולא מדובר בתרבות, מדובר בתורה, ולא צריך לחפש בתרבויות אחרות, לשלנו לא חסר.

עכשיו לעניין יהודה, יהודה לא עבר מבית לבית וחיפש "קדשה"! זה כמו היום שאם תייר 'חרדי' בא לבקר מפורו פארק ניו יורק לישראל והוא אינו יכול להתגבר על יצרו, ישאל את ה'חברה' שלו, אלה שגרים בישראל איפה נמצאות ה"קדשות", הוא ימצא משתפי פעולה, ק"ו אם הם ידידיו. מה לא עושים בשביל חבר ב"צרה"?

עצם העובדה שיהודה לא שאל בעצמו, אלא שלח את העדולמי מדברת בעד עצמה.

ואל תגזים שזה כמו ה'לשלם במכולת' - אין היום כאלה שהולכים לזונות? תמצא אחד שיודה!

יהודה הודה! וזו גדולתו, אמר: "צדקה, ממני" (= העובר)

יהודה התבייש מאוד במעשהו, מאידך גיסא, גילה אומץ רב כשהודה על האמת, בזה הוא לא התבייש! ועל כך שובח יהודה בגמרא בברכות, שבהתנהגותו זו אפילו עבר את 'מעלתו' של יוסף הצדיק, ובשל מעשה זה זכה שממנו תשתלשל המלכות!

לעשות כולם עושים, השאלה היא כמה מודים!

שבת שלום ומענג

________________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם




תוקן על ידי - riv - 31/12/2004 16:08:43

וולוז'ין,

א. מה זאת אומרת הכיצד ניתן לגנותה? עיקר דברי הנביאים והמנהיגים הדתיים בכל דור הוא בגינוי הנורמות המגונות, דוקא בגלל שהן נורמות. אם היו המעשים הקלוקלים נחלת מעטים, לא היה בהם עניין למחנכים וגדולי הדור. גם חילול שבת, אלימות, זילות חיי הנישואין וכו' הן נורמות. האם לא ניתן לנו לגנותם?

ב. רב לא חיפש זונה, הוא חיפש אשה לשאתה ללילה אחד. זהו הבדל גדול ומשמעותי (וראה שוב את הסיפור במנחות). גם מעשה זה ראוי לבדיקה ולביקורת, אבל הוא לא עוסק בזנות (לפחות לא בהגדרתה הפשוטה, שניתנה ע"י מואדיב לעיל. מאידך, הוא פותח פתח לדיון משמעותי בהגדרה הרחבה יותר של זנות, שנראה לי כי אליה כיוון צ'אוט בפתיחת האשכול, ועל כך יש עוד לדון).

ועם ריב יתווכח

הדוגמה מיהודה זה לא רק עצם המעשה אלא מ"וישאל את אנשי מקומה איה הקדשה" וגו'
יהודה לא התבייש לשלוח את רעהו העדולמי לברר איפה תמר וגם 'רעהו' לא התבייש לשאול את אנשי המקום איה הקדשה
זה היה כמו ששכחתי לשלם באיזה מכולת ואני שואל איפה האדם שאני צריך לשלם לו

גם הדוגמה מרב, תארי לך גדול בישראל עומד מול קהל מאות ודורש בתורה ואח"ז לפני כל הקהל "מכרז מאן בעי לי ליומא"
האין זו דוגמה מוחצת שהיו תרבויות שהאקט המיני לא היה יותר משאר צרכי הגוף כמו אכילה ושינה
והרי כאילו רב מכריז איפה יש מקום לישון

אמשלום
אם הנורמה מאפשרת (ולא רק בדיעבד) פעילות מסויימת הכיצד ניתן לגנותה?

(ריב, הרמב"ם בגלל חוש המישוש חרפה לא היה אוכל במסעדה
האם זה מגונה בעיניך או בעיני החברה לאכול במסעדה?)