שיר לאלוקים

אני לא משורר גדול, אבל יום אחד נחה עלי המוזה, והרי הוא לפניכם.


רחוק - קרוב

ואז, באפילה
כשכבר נשכח האור,
הוא שב
בסוף הוא תמיד שב.

בחיוך קטן של אהבה
באמירה, אני כאן לצידך
בבהירות שאינה ניתנת לטישטוש
האור, שוב כאן, קרוב.

שנים חיכיתי,
ואז... הוא בא,
להרף עין הוא בא,
ושוב הוא איננו, רחוק.

אהבתיך, אלוקי
אהבתיך, רציתי קרבתך
אבל,
מלבד חיוך קטן,
רחוק הינך, רחוק.

יודע אני,
קרוב אתה, קרוב,
אבל,
איני מרגישך לצידי
לבד מאותם אורות, לעיתים,
מאירים, כאור שבעת הימים

אותם אורות, מחממים
מהממים, ומדהימים
האומרים: לצידך אני תמיד
קרוב, ונראה רחוק
קרוב, אוהב, ומדריך:

"תן בי אמונתך, בני
ותגיע, רחוק רחוק רחוק
תן בי אמונה בני
ואובילך יד ביד, לעבר היעד הנכסף
תן בי אמונתך, בני,
אהבתיך,
לא שכחתיך......"

אהבתיך, אלוקי
חייך שוב אלי,
אהבתיך.....

תמונה: בנימין רייך

*
הַתְמוּנָה הַרִאשונָה תִשָאֵר לָעַד,
הֲמוּמָה כַּעֲרָפֶל, שְבוּרָה כִּזְכוּכִית,
נְשָמָה סְדוּקָה בַּחֵטְא הַקַדְמוֹן.
לָחוּש, לִקְטוֹף תַאֲוָה.
הַגוּף מְמַשֵש,
חוֹדֵר אֶל עַצְמוֹ
וּבַנֶקֶב שֶנִפְעַר מַבִּיט אֶל הָעולָם.
הַצַלָם, אוֹנֵס הַהֲוָיָה, חוֹזֵר
אֶל הַתְמוּנָה וְזוֹרֵע בַּנֶקֶב אֶת עַצְמו.
צַלָם מַקְריב עַצְמו עֲבוּר תמוּנָה.
הַמַצְלֵמָה הוֹרֶגֶת ויוֹצֶרֶת מֵחָדָש.
אֲני כְּצֵל חוֹלֵף הַצוֹרֵב אֶת הָאוֹר.
חַוָה, אֵם כֹּל חָי,
הוּבְקַעת בְּאוֹרִי הָרָטוֹב
שנִשְפַּך וְצָרַב כְּחוֹתָם בְּעוֹרֵך הָרַך.
עַל הַאֲדָמָה הַרְטוּבָּה
קָרַעְתי מַעָגלֵך הָרַחוּם וְהֶחָשוּך,
בִּדְמוּת לְבַנְבַּנָה שֶל עוֹר ודָם.
הִנֵה הוּא יוֹצֵא צוֹהֵל אֶל הַחוֹל הַרוֹתֵח
בּחוֹם הַיוֹם.
גַלִים לְבָנִים מִתְנַפְּצִים לִקְרָאתו
בְּקול רַעַש גָדוֹל.
גוּפוֹ הַיַלְדִי נוֹטֵף אוֹר לָבָן.
זֶהוּ קֶצֶף הַגַלים שֶל אוֹנוֹ הָאֱלוֹהִי,
מֵהָאוֹר הָרִאשוֹן שֶנִלְקַח מֵאֵינְסוֹף.
צֶלֶם תַאֲוָתו שֶל אָדָם הָרִאשוֹן.

גו"ג,

כמדומני שאין שמו של השיר כפי שכתבת.
זהו פשוט השיר השלישי והאחרון מתוך המחרוזת - "משירי סוף הדרך".
ובכל מקרה, תודה על שהבאת אותו.

וכמובן:

תפילה / לאה גולדברג

למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל,
על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת:
לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום,
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

בָּא אלַי בּלָיִל

בְּגוף לָבָן כְּמֵת,
שָקוף כַּחלון,
חָלָק כַּטַל הַיורֵד.
עָטַף אותי
בִּגְלִימַת קְטיפָה,
שְחורָה כַּאֲפֵלָה.
קָחֵני
תחת כְּנָפֶיךָ
ונָעופָה
שַדַּי,
מֵעַתָּה
וּלְעולָם.

זה לא שיר, זה סוג של אמירה.

"אלוקים", ביקשתי
שלח לי הביתה, התחננתי
נט מהיר רציתי
והנה הוא כאן, וגם בחינם.

לא מאמינים? אל תאמינו!
אבל אלו העובדות
שהיו כאן לפני
עד הבית שלח לי
נט מהיר, שלי

מעצמו, בלי שום כסף
כאן אני גולש לי,
גולש, גולש, גולש,
ומאושר מאין כמותי,

האם אפשר שלא להאמין באלוקים?
אחרי תרומתו הנכבדה...
תודה לך, אהובי, תודה
חיוך חביב של אהבה

הנה משהו נחמד ששלחו לי בדוא"ל, לא בלסטריסטיקה, ולא מתוחכם במיוחד אבל חביב:



לחישה מא-לוהים!!!


לחישה מא-לוהים

האדם לחש :" א-לוהים, דבר אלי" ,

וציפור שיר חלפה בשמיים. אבל האדם לא שמע.

צעק האדם :" א-לוהים, דבר אלי!" ,

ורעם אדיר התגלגל בשמים .

אבל האדם לא הקשיב,

הסתכל האדם מסביבו ואמר :"א-לוהים, תן לי לראות אותך" ,וכוכב זרח במפתיע.

אך האדם לא ראה.

צרח האדם:" א-לוהים, הראה לי נס ".

וחיים חדשים נולדו.

אבל האדם לא שם לב.

ביאושו החל האדם לבכות:" אנא ,גע בי א-לוהים, כך שאדע שאתה כאן ".

ומיד הושיט א-לוהים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם.

אבל, האדם נפנף ממנו והלאה את הפרפר שנחת על כתפו...

----------------------------------------------------

א-לוהים תמיד נמצא סביבנו,

בכל אותם דברים קטנים שאנו נוטים לקבל

כמובנים מאליהם...

גם בתקופתנו האלקטרונית המתקדמת,

א-לוהים נמצא איתנו, רק צריך קצת רוחניות

על מנת לראות אותו.

ובאותה רוח - אוסיף עוד אחד :

והאדם בכה וילל:" א-לוהים, אני זקוק לעזרתך"

ודואר אלקטרוני הגיע עם בשורות טובות ועידוד.

אבל האדם לחץ על כפתור המחיקה והמשיך

לבכות...

אל תחמיצו ברכה רק בגלל שהיא לא ארוזה

בעטיפה שאתם מצפים שתהייה עטופה בה.

צפו לבלתי מצופה ....

שיהיה לכם יום שמח !!



ע"כ

תוקן על ידי - שחרית - 12/01/2005 12:32:09

אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ... / אברהם בן יצחק

אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ
כִּי יַרְחִיקוּ נְדוֹד.

אַשְׁרֵי הַנְּדִיבִים אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת נְעוּרֵיהֶם
הוֹסִיפָה עַל אוֹר הַיָּמִים וּפִזְרוֹנָם
וְהֵם אֶת עֶדְיָם הִתְפָּרָקוּ - עַל אֵם הַדְּרָכִים.

אַשְׁרֵי הַגֵּאִים אֲשֶׁר גֵּאוּתָם עָבְרָה גְבוּלֵי נַפְשָׁם
וַתְּהִי כְעַנְוַת הַלֹּבֶן
אַחֲרֵי הֵעָלוֹת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.

אַשְׁרֵי הַיּוֹדְעִים אֲשֶׁר יִקְרָא לִבָּם מִמִּדְבָּר
וְעַל שְׂפָתָם תִּפְרַח הַדּוּמִיָּה.

אַשְׁרֵיהֶם כִּי יֵאָסְפוּ אֶל תּוֹך לֵב הָעוֹלָם
לוּטֵי אַדֶּרֶת הַשִּׁכְחָה
וְהָיָה חֻקָּם הַתָּמִיד בְּלִי אֹמֶר.


בּוֹדְדִים אוֹמְרִים / אברהם בן יצחק

יוֹם לְיוֹם יַנְחִיל שֶׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת
וְלַיְלָה עַל לַיְלָה יְקוֹנֵן.
וְקַיִץ אַחַר קַיִץ יֵאָסֵף בַּשַּׁלֶּכֶת
וְעוֹלָם מִצַּעֲרוֹ מִתְרוֹנֵן.

וּמָחָר נָמוּת, וְאֵין הַדִּבֵּר בָּנוּ,
וּכְיוֹם צֵאתֵנוּ נַעֲמֹד לִפְנֵי שַׁעַר עִם נְעִילָה.
וְלֵב כִּי יַעֲלֹז: הֵן אֱלֹהִים קֵרְבָנוּ,
וְהִתְנֶחָם וְחָרַד מִפַּחַד הַמְּעִילָה.

יוֹם לְיוֹם יִשָּׂא שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וְלַיְלָה אַחַר לַיְלָה יִשְׁפֹּך כּוֹכָבִים,
עַל שִׂפְתֵי בוֹדְדִים שִׁירָה נֶעֱצֶרֶת:
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים נִתְפַּלֵּג וּבְאֶחָד אָנוּ שָׁבִים.

כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992

אני מחפש אותה, מאז.
איני מוצאה,
איני יכול יותר לחיות,
הכל מסתאב בי,
ככל שאני מכיר אותה,
ככל שאני מכיר אותי,
היא מתרחקת.
עוויתי אני חוטא בשם,
אך אנא: נקיני ברחמייך,
בשמך, אני נשבע לעובדך.
עבדך הוא לעולם חופשי.
התקרבי, בעד הבדים,
ואורי הנחבא יעלה אל
להבתך a moret

השיבני אבי:
רחץ נפשי בכפות גליך
סבנני בקצף זעמך
הורדני ממרום מבטך
אל שאול תחתיה.

אט אט תעלה ותתגלה נשמתי
אורה מהבהב,כמו נר
היושב על עדן חלון
הפונה אל חשכת, אוקינוס
השקט.

דע אותי אבי, אהוב אותי
כמו שאיש לא ידעני,
נקני מחטאי,ידעתי
אבי את אשר עוויתי,
ילדתני מיחום אימי
באש התאווה יצרני.

אמרתי העלה בראש תור, יען וביען, בשבעים צפיות לא שבעה נפשי, ואשכול זה, אמרתי, אוחזה בסנסיניו והעלהו לשמי שמי עצכח...

"מי שנתעוררה עליו מרה שחורה – יסירה
בשמיעת הניגונים.." הרמב"ם.



כשהלב החושב כבד מעומס החיים
הוא מגייס את האוזן
שתחפש עבורו צלילים-
שיסירו את כתמי העגמה שדבקה בו
עד כדי ניקוי מכל רבב
כמו מרבד מנוער בידי בעליו
להסיר דאגת הגילוי – שהוא רחוק
שזוהי לכשעצמה התקרבות.



__________________________________________



כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה. ו/ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם