| נשלח ב-30/12/2004 13:34 |
 |
| |
רבי גדליה נדל זצ"ל
אני זקוק בדחיפות לחומר על רג"נ, שמות של אנשים שהכירו אותו מקרוב, ודיונים עליו בפורום או בפורומים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2021 02:22 |
|
| |
1.
('קלא דלא פסיק' בתוככי משפחת נאדל טוען שכשהיה הרב נאדל בשידוכין, הציע בפניו מישהו 'שידוך עם חילונית'. ר' גדליה ענה שאם היא תסכים לכל תנאיו, אינו רואה סיבה שלא להתחתן עמה. בסוף לא איסתייעא מילתא. סיפור זה שמעתי במו אוזני, בסודי סודות, מפי נכדו. בבירור שניסיתי לעשות במשפחה, הם כיחשו מכל וכל. נכון להעיר שהם מכחשים גם דברים שבוודאות אמר ולימד ואף העלימו מהשוק את 'בתורתו של ר' גדליה'. זאת מטעם האינקוויזיציה המחשבתית הנהוגה במחוזותינו).
לגופם של דברים, מודה שגם בעיני אין הדברים מסתברים/מתישבים, אבל אולי בגדר 'מחשבה טובה' או 'עלתה במחשבה'.
ואין איתנו יודע עד מה. 2.
הסיפור עם ר גדליה נדל נשמע קצת מופקע אם היא הייתה מסכימה לדרישותיו קרי טהרת המשפחה לבוש צנוע אוכל כשר במה ובמה היא הייתה חילוניה.... אם חילוני זה לקרוא ספרי פילוספיה ומדע... הוא נהג לעיין בספרים חיצונים אבל אם חילוני זה פריקת עול לזה הוא לא היה מסכים... קל מאוד להלביש סיפורים לאנשים לא חיים גם בקרב נכדיו יש שלקחו אותו למקומות שהוא עצמו לא פלל... כך שלשמוע סיפור מנכד זה לא תמיד מוסמך בפרט שמדובר על תקופה שלמעלה מ50 שנה 3.
בצדק העיר כאן הכותב שהמעשה מר' גדליה אינו מוסמך. כבר בכתיבתי הערתי שקשה לי לקבלו כאמת - אלא שאותו נכד מוכר ונאמן עלי כבי תרי. כנראה שלא ביארתי דברי עד די.
לדבריו, אם היא עושה 'מה שצריך', בתחומי הטהרה,השבת והכשרות אז במה היא חילונית? והוא תימה, משום שבין חרדיות לחילוניות יש ים רחב של דתיות ושמירת מצוות כדין. גם מה שהוסיף שם את נושא הלבוש הצנוע, לא דק. אמנם יש חלק בצניעותה הנוגע אליו (מה שאסור לקרות כנגדו וכדו') אבל אם תצא לשוק בכיסוי ראש אם לאו, בזה אין הדבר נוגע לעבודתו כלל וכבר ידוע שבליטא נהגו נשות ישראל (גם רבניות, כולל אשת הרב שך זצ"ל) לילך בגילוי ראש. ואכמ"ל. גם אינו סותר עבודתו יתברך מה שאינה שומרת כשרות ושבת 'בחוץ'.
אמנם רוב בעה"ת שלא חזרו יחד, נפרדו דרכם, אבל המיעוט שמחזיקים זוגיותם וביתם יחד מראים באצבע שהבעיה אינה מהותית, אלא 'חיצונית' (כמו 'מה יאמרו' או חולשת הבית מקדם).
על זה התפעלתי והתפעמתי, שיש בדורנו אנשי אמת ישרי לב שיודעים להבחין ולפעול בהתאם ליושר לבבם הפנימי ולא כהשתקפות של ציפיות החברה שמסביבם.
התכוונתי להצביע על כך שאנחנו שבויים ביד עצמנו. איננו יכולים כלל להעלות על דעתנו את האפשרות להנשא לחילונית (אם לא שאשתו חוזרת בשאלה). גם הצדיק שנישא עכשיו למפורסמת חילונית נזקק, מן הסתם, לתעצומות נפש כדי ללכת עם יושר לבבו. הגה בעצמך, וכי יש היכי תמצי בה תייעץ לחרדי להנשא לחילונית? האם לא תעשה הכל, כדי למנוע זאת, באם באחיך ידובר? המעשה שהבאתי, שקהילה קדושה (ומקובלת בלא פקפוק), מותירה בעמדת רב'ה בחיידר אדם שנשוי לחילונית, מפעים בעוצמתו. הרי אצלנו, גם אם בנאדם 'רק התגרש' כבר אבד סיכויו לשאת משרה תורנית. מכירני אישית רבנים ורמי"ם שלא מתגרשים רק בשל הידיעה שכל עולמם ומטה לחמם ישברו, אם ינקטו צעד כזה. אכמ"ל בנושא הגירושין והחזקת משפחות בכוח, גם כשהדבר גורם אך סבל לכל בני המשפחה (ונזק עצום לילדים שחווים חיי משפחה כאסון מתמשך). ההתמקדות היא באמת-שבלב שלנו. האם אנחנו ערים לשמוע את קול ליבנו בכלל? האם נעז ללכת עם יושר לבבנו, גם אם יש לכך מחירים??
הערצתי לדמויות שהצליחו להפיק מעצמן חוזקות ויושרות כאלו, גדולה בהרבה מהערכתי לגדולי הרבנים (שבס"ה עושים את מה שצפוי מהם). הרי כולנו גם שחקנים בעוה"ז. כל אחד מאיתנו שמתנהג בדרך 'חינוכית למופת' לבניו ולתלמידיו, גם מבצע בזה איזה תפקיד ('אבא' 'מחנך') אותו עיצב במוחו הרבה זמן קודם לכן. גם בתיפקודנו כ'בעל' וכדו', מעורב השחקן הזה שמלווה אותנו כל הזמן לכל מקום. קשה מאוד לשמוע את קולו הנקי והטהור של הלב, לדעת אם אתה אכן פועל ביושר לבב, או שאתה רק 'משחק משחק'. גם במועצגתים יש 'גדוילים' שניכר שכל כולם - משחק, וד"ל.
מצב כזה, שאדם חרדי מחליט להינשא לאשה שאינה חרדית, הינו נדיר מאוד. ראשית, נדיר שיווצר בכלל קשר רגשי כזה, עד שברור לבנאדם שזו זוגתו ועמה הוא רוצה לחיות את חייו. חרדי מצוי לא יגיע למצב כזה ואם יגיע, יסרב לגלות זאת לעצמו וגם אם יגלה לנפשו את אשר בלבבו, לא יעז לומר שנפל ברשת רגשות לאשה חילונית.
ר' גדליה, שהיה איש אמת נדיר, העז לומר משהו שאיש מאיתנו לא היה מעז. הדגשתי שגם אם הדברים אינם בדוקים, שווים הם בתור 'שיחה נאה'. עליו נאה לספר מעשה-אמיתות שכזה. וששווה לחזור על המידע גם אם הוא מוכחש - גם משום שא"א לסמוך על ההכחשות, בשל אימת האינקוויזיציה המחשבתית הנהוגה במחוזותינו.
הערותיך רק מאירות ביתר שאת את הנקודה. בשביל ציס"ע, ישר דרך ולב כר' גדליה, אם האשה תמלא בנאמנות את חובתה כלפי בעלה, הרי שאין מעניינו אם היא שומרת על דברים שנוגעים לה. למשל, היא שומרת על כשרות המאכלים שלו, אבל באופן אישי אוכלת לא כשר. או שומרת את השבת כנהוג בביתם, אבל נוסעת אח"כ לים וכדו'. בשבילנו הדבר אינו אפשרי לעיכול בדעת בכלל. אמנם, נטען (כלפי חוץ) שהסיבה לכך היא נפילה במידת הנאמנות שלה ששומרת על הדין (שבזה אין לבעל אלא לסמוך על אשתו), אבל האמת היא שלא נעשה זאת, כי לא נוכל לעמוד באיך יסתכלו עלינו בחברה. עד כדי כך הדברים בלתי אפשריים, שאני אפילו לא מצליח לדמיין רב גדול נשוי לחילונית.
הטענה שלי היא שלא מחמת צידקותי איני מצליח, אלא מפני שאין בי יושר לב מספיק להכיל דבר כזה. הלכדיג נטו - אין בזה בעיה כלל. חברתית - הדבר לא יעלה על הדעת.
הערתי, שבעיני דווקא מאותם יחידים (ובזה מתחתי קו בין החתן דנן, לק"ק בדרום ולר' גדליה זצ"ל) דווקא ממיעוט שאינו מצוי זה, תבוא ישועתנו. כי כפי שהדברים מראים, תקוותנו היא רק מקומץ ישרי לב ואמיצי רוח. רק מהם ובזכותם נוכל להיוושע.
מודה שאני רחוק מאוד מהדרגה הזו, אבל רק מלראותה, אני מתחזק.
אשרי עין ראתה אלו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 23:57 |
|
| |
ר"ג ז"ל אינו חומר עיתונאי והפורום אינו ספק עיתונות.
האשכול נסגר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 23:40 |
|
| |
מסתברא, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.
ר' גדליה זצ"ל ושנאה אסור שייאמר באותה משפט, זה פשוט לא מתחבר.
מה עוד שהנ"ל נרו כבר כבוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 22:51 |
|
| |
אה אה, תפסתי. רבי גדלי' חריג מאד בהשקפותיו, וכבר יצא המרצע מן השק, אך הוא עדיין משלנו כי הוא שונא את המזרחסיטים!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 19:11 |
|
| |
אם בעיתונים עסקינן, ללא פגיעה ח"ו בכתב שאיני מכיר, עיתונאי יש לו אדג'נדה, ראיון לא ישנה את דעתו מעויין לאוהד, רייטינג לדאבונינו מושג יותר ע"י עוינות מאהדה.
ולכן עדיף לא לדבר כלל אם עיתונאים.
מנסיוני הרב אם דיברתי, השתמשו בדברי בצורה שפגעה בי, וכשלא מדברים פשוט אין סיפור.
מה הם יכתבו? אני חושב שיש סיפור אבל הם מפחדים? ללא מקור רציני אין סיפור רציני, וכשיש מקור שיהיה המקור הכי אוהד בעולם, העיתונאי כותב איך שבא לו ויצא מקלקל ולר מתקן.
נראה לי שזו דעת רוב יועצי התקשורת בנושאים אישיים שיוצאים לעיתון.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 18:39 |
|
| |
לא הכרתי את ר' גדליה נדל ואיני מכירה את תורתו, ובכ"ז, נסיון בפרסום עוין בעיתון יש לי.
ניסיוני הקצר בענין מלמדני, שיש ערך גדול בשיתוף פעולה עם עיתונאים ועיתונאיות. הסתרה יכולה להביא לידי תוצאה אחת ויחידה - ספקולציות מחשידות ורמזים איומים. הסיבות לכך הן שתים:
א) העיתונאי/ת נעלב/ת מאי-שיתוף הפעולה, ו"מתנקם/ת".
ב) עצם ההסתרה עלול ללמד כי יש מה להסתיר, ואם יש מה להסתיר, הרי זה בוודאי משהו איום ונורא שאין להעלותו בדמיון, אבל ראוי בהחלט לכתבו בעיתון.
מכאן ועד להפרחת השמצות המרחק קטן.
ההפסד משתוף פעולה, עלול להיות אי-דיוקים כאלה ואחרים (בעיתיים ומזיקים, לעתים), אך בכל מקרה, הוא קטן בהרבה מן הרווח. במיוחד אם העיתונאי/ת מעוניינים באמת ובתמים להקשיב וללמוד (ובהחלט פגשתי בחיי כמה כאלה).
תוקן על ידי - אמשלום - 30/12/2004 18:41:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 18:19 |
|
| |
החשש הוא שהכיפות הסרוגות יסלפו את הדעות של ר' גדליה בעיתון, ולא שום חשש אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 18:08 |
|
| |
מעניין. בשרשור לזכרו כאן בופורום עלתה דמותו של אדם שלא מתרשם מחליפה או מכובע, שלא נמנע מאמת מפיהם של גויים גמורים, ואת תלמידיו אפילו כיפה סרוגה יכולה לבלבל?!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 17:41 |
|
| |
לדעתי האדם הנכון להתחיל לדבר אתו הוא ר' בערל ויינטרויב. הכתב יכול להציע את דעתו ולשמוע מה שבפי ר' בערל. רק להוי ידוע שר' בערל ממתנגדי המזרחי וחושב אותם למתפשרים. ואע"כ אפילו נניח שהכתב אוהד היהדות אבל הרי הוא אוהד היהדות נוסח המזרחי שר' גדליה וב"ב התנגדו אליו מאד. ועל כן עדיין יש לחשוש שיסלפו את עמדתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 17:33 |
|
| |
אולי מישהו יסביר לי פה סוף סוף:
הרג"נ הרי היה גאון בקנה מדה עולמי ובעל דיעות מקוריות ומיוחדות. עכשיו ממה מפחדים תלמידיו בדיוק? אם יתפרסמו בשמו דברים שרבים חלוקים עליו, אז מה? הרי זה מבטא את גדלותו שלא הלך בתלם אלא היה מקורי. מה הפחד הזה?
האם התלמידים והמעריצים שלו רוצים שאנשים יעריכו אותו ולא יסכימו עם דיעותיו, או יעריכו אותו בגלל שלא ידעו את דיעותיו.
אדרבה, שיתפרסמו דיעותיו האמיתיות בריש כל חוצות, ואז יחליט הקהל לבד מי ומי ההולכים בעקבותיו, ואולי זה יגרום למהפיכה הגדולה ביהדות החרדית שהוא ותלמידיו ציפו לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 16:58 |
|
| |
הכתב הוא כתב המשפט של מקור ראשון. לא עויין בכלל בכלל, ובטוח ששיחות רקע יתרמו לדיוקה של הכתבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 16:53 |
|
| |
1. אם ניתן לוודא שמדובר בכתבה אוהדת ולא עויינת - אין ספק שעדיף שיכתבו על רג"נ מאשר שימנעו מכתיבה עליו.
2. הדברים מותנים בכך שהכתב/ת יקבל מראש הדרכה מתאימה שעיקרה איך להמנע מכתיבה שעלולה לפגוע בזיכרו.
3. אם לא מדובר בכתב עויין, הדרכה כזו יכולה להועיל רבות.
4. האלטרנטיבה של אי שיתוף פעולה וממילא הימנעות ממערכת האבטחה אותה הצעתי, תביא בודאי לתוצאות פחות טובות עם הרבה יותר חילול ה'.
5. והבוחר יבחר!
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 16:32 |
|
| |
האם אין זכות ליורשיו החומריים והרוחניים להביע דעה בנושא זה?
אין לי דעה מגובשת בשאלה הנ"ל, אבל איני רוצה ללכת כנגד שיקול דעתם. אם תקבל רשות מר' בערל ויינטרויב אני אשתף פעולה. נראה לי שהוא לא יסכים לכתבה כזאת. מאד לא נחה דעתו בלשון המעטה על פרסום תורת ר' גדליה בידי אחד מתלמידיו.
רק לשם הבהרה, אני זכיתי ללמוד עם ר' גדליה ולדבר עמו הרבה. אבל אני בלי גוזמא כלל ממש מקטני תלמידיו. יש רבים שהכירוהו הרבה יותר ממני. כל מה שאני כותב כאן הוא לפי שיקול דעתי הענייה מאד. אני רק מעלה אפשרויות ואיני אומר קבלו דעתי.
תוקן על ידי - chouteng - 30/12/2004 16:37:09
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 16:29 |
|
| |
לפני זמן לא רב פירסם ד"ר מרק שפירא (שעשה עבודת ד"ר על הגרי"י ויינברג זצ"ל), מאמר בתורה ומדע שיו"ל בנ"י (מחוגי YU), ובו פירסם מכתבים ששלח הגרי"י ויינברג לש' אטלס בסינסינטי, שהיה תלמידו לשעבר. במכתבים האלו התגלה הרב ויינברג קצת שונה מהדמות שציירו לו בדרך כלל (בוודאי שלא התאים להגדרה של הגר"י סרנא עליו: 'ער איז פון אונזערע', בשעה שהורה לחטוף את מטתו ולהביאו לקבורה במקום אחר ממה שתיכננו עבורו כידוע), המאמר עורר סערה, והיו רבים שביקרו קשות את שפירא ואת הרב שכטר עורך הקובץ, ורבו לשעבר של ביהכ"נ ג'ואיש סנטר במנהטן, על שפרסמו דברים שאינם לכבודו וכו' וכו'.
בחוברת שלאחריה פרסם הרב שכטר מאמר מיוחד ארוך שבו הוא דן באריכות בשאלה מה מותר לפרסם ומתי מותר לפרסם, והאם צריכים רשות לכך וכל כיוצא בזה. בסופו של מאמר אע"פ שדעתו כנראה נוטה לחופש בפרסום, אומר הרב שכטר, שכאשר ביקר בירושלים עלה לקברו של הרב ויינברג וביקש מחילה על, הפגיעה בכבודו.
לא ידוע לי אם הרב ויינברג סלח!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 16:02 |
|
| |
כתבה בעיתון לעולם לא תוכל להביא את מלא מורכבותו של שום אדם, בודאי לא את זו של רג"נ. אבל משהו היא יכולה להביא והרבה מאוד אנשים
אינני יודע מה היה הקוצקר רבה היה אומר לו היה ניצב אל מוך הספרים שנכתבו עליו, אבל ספק אם הייתי מוכן לוותר עליהם בשל כך.
|
|
|
|
|
