| נשלח ב-31/12/2004 00:56 |
 |
| |
תהליך האמונה
בטרם מתבגר האדם (ולא מבחינה ביולוגית אלא נפשית) ועדיין אינו יודע שאינו יודע ,הרי הוא חש בטחון, וודאות באמונתו המונחלת לו מסביבתו, והוא סמוך ובטוח שאמונתו עומדת בפני כל מתקפה ,
ומתוך בטחון זה , הרי הוא בונה לעצמו ע"פ אמונתו מטרות נעלות ,נצחיות , גבוהות מהחיים , כי מטרותיו הם שלא מתחום העולם הזה , אלא אלוקיות ,ומטרות אלו מרוממות אותו עד שמי רום עד שבשבילם מוכן הוא אף להקריב את חייו, חיי העולם הזה העלוב ,והלא נצחי בשביל עולם נעלה ונצחי,
נוסף לכך אמונה זו מביאתו ,בדרגתה הגבוהה לידי נירוונה שלוות נפש מוחלטת ,אמונה באב ואם מסורים הדואגים לכל מחסורי ,ואליהם אני יכול לפנות ולבקש ולהתחנן ולהסיח את מרת נפשי בשעות השפל ,ואיתם לשמוח בשעות רום.
שלווה זו נוסכת חמימות בכל האברים ,חמימות של רגש עילאי ,שאף שאדם לא מודע תמיד למצב זה, הריהוא קיים, ובהתגברו נפשית מחשבתית ,בהגיעו למסקנא כי אין בסיס כל שהוא לאמונתו בתחום הרציונלי ,שוב אינו יכול להשלים עם אובדן וודאות זו ,כי עולמו ייחרב עליו ושוב לא יהיה לו (מטרה נצחית שהיא מעל החיים ,מטרה זו יכולה להיות מטרה נצחית) שוב לא ייכנס 'לטרנס' של דבקות בו יתברך ,אשר כל הון שבעולם לא ישווה לתחושה של התרוממות זו , ורק מי שנמצא בה מבין על מה אני מדבר ,ואם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
ובאבדן האמונה, יאבד את הפן הרגשי ,הממלא את כל כולו יאבד את הנירוונה ,
לזאת, מנגנון ההישרדות שקיים בכל אדם, מתחיל לפעול ולהפעיל את כל 'הפילוסופיות' שבעולם ע"מ להציל את תודעת האמונה ,ולמנוע את 'הקריז' שיתקוף אותו עם אובדן האמונה כי חמור 'קריז' זה עשרות מונים, מ'קריז' לאחר הפסקת שימוש בסמים ,אך מה עושים והרציונל לא נותן מנוח, ושוב ושוב כל מה שמנסים לבנות מתמוטט תחת משקל התבונה ,
אי לזאת יש רק פתרון אחד ,להיתעלם 'מהרציונל' לחלוטין לחלוטין! ולשקוע ב'אמוציונל' ,וכפי שמיימוני אמר: "לשקוע בתפלה שוב ושוב " וכגודל הדבקות באמוציונל גודל הפתרון ,עד שאני מייעץ לכל הבא להשיח עמי קושיות באמונה ,כי התשובה לכל הקושיות היא , ניגון דביקות חסידי ,
ומתוך נסיון אומר ,כי היא תרופה בדוקה !
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 06:43 |
|
| |
מקסמן כתב:
מחבר: "maxmen"
בתאריך: ממש עכשיו,
באתר: פורום עצור כאן חושבים,
התחדשות האלוקים בכל דור ודור, כמנוע דחיפה לאנושות ולתבונה, יסוד קיומו הפסיכולוגי של האדם היא בהתחדשות, כל שהחכים היום בגאונות הכי גדולה שיש ?! מחר כבר זה לא זה, ובודאי מחרתיים או אחרי שנה שנתיים, העניין לכשעצמו מוזר כמו שמושג השינה בלילה מוזר, (אני לא מדבר על צורך של השינה מבחינת פיזית, אני מדבר מבחינת מחשבתית בשביל מה שינה, כל בעלי החיים ישנים למה ? למה יש יום ולילה ? ויכול מאוד להיות בגלל שיש יום ולילה ובגלל שאנו חייבים לשון אולי זה הגורם שגם בכל העניינים חייב האדם התחדשות) ההתחדשות קורה בכל עניין ועניין ביחס לאדם, גם בכל חברה ותרבות בעצמה כלפי עצמה, ביהדות היא גם כך היא מתחדשת מיום ליום מדור לדור בהלכות בתקנות וגזירות ובחידושים הלכתיים חדשים, רק משום מה שוכחים לגנוז את האתמול ולכן הצטבר לנו ספרות כזו ענקית שאפי' נחייה אלפי שנים לא נגמור לעיין בה, בואו נעקוב מתחילת התנ"ך איך האלוקים מתחדש מדור לדור, האדם הראשון אצלו האלוקים היה ממש בסביבה איתו יחד כבעל בית של הגן כאב ובנו כאדון לעבד ממש מקומי, יש גן וכמה חיות וארבע נהרות, מי חשב בכלל שאלוקים בשמים ברקיע שהוא בעצמו ברא לפני יום יומיים, כלומר לא היית כזו הבנה בכלל, נווו נוו כזה אלוקים גם אני יכול להיות, כלומר נקנה אי קטן ונגור שם ונביא לשם זוג תינוק ותינוקת, ונהיה להם אלוקים, בדור הפלגה יש כבר ירידה משמים כביכול, גם בסיני, אבל הוא עוד אלוקים שלא ממש שולט בעצמו כביכול, פן יפרוץ האלוקים בסיני, ניתן למשחית רשות במצריים, האלוקים הוא טוב אבל יש מקטרג ושטן, בקיצור עוד לא האלוקים הפילוסופי, היקום גם אותו דבר, היא שטוחה יש לה סוף יש לה ארבע צדדים\רוחות השמים הם בסך הכל כמין מכסה לארץ השטוחה והקטנה, היא כמו במה בתיאטרון, עם שני פנסים. אחד מאיר יותר מהשני, והכוכבים הם רק ליופי בלילה, נוווו זה גם לא מי יודע מה, הייתי משלם הרבה בכדי להיות בדור שהתחיל להבין שהארץ היא כדורית, זה ממש מטריף אותי, נכון שראו זאת מחשבתית כמו הליקויים (חמה וירח) ראו זאת בים באופק, אבל מה חשבו לעצמם איך אני לא נופלים איך בצד השני עומדים ? הפוך או כמונו, ברצוני לומר שהם כבר ידעו שהאינטואיציה מול התבונה ?! התבונה היא המנצחת, ידעו שחייב להיות כדורי אפי שזה ממש לא מתקבל על הדעת, נווו עכשיו יש כבר יקום ענק יותר, כדור הארץ ומעליו גלגלים של קליפות בצל או משהוא כזה, ובכל גלגל יש עוד כדורים ענקיים, ומאז עסקו יותר בפילוסופיות כלפי האלוקים, כמה נצטרך להרחיק אותו מאיתנו בכדי לגדל אותו מחשבתית, להרחיק את ההגשמה ואת השאר הדברים הגשמיים והרוחניים, וכמה צריך לעבדו ולהתפלא ממנו, בקיצור היקום של היוונים כמעט ולא היית שינויים עד לפני כמה מאות שנים, כלומר כל ההתחדשויות קרתה אך ורק כלפי העבדות האלוקים, ולא התחדשות ממש בהבנת היקום, ודווקא ההתעסקות כל הזמן בפילוסופיה האלוקית והדת וכדומה עצר את עניין ההתחדשות בהבנת היקום, עד שהגיע הכפירה, היא הצילה אותנו מהדת וכל הכרוך בכך, היא פתחה לנו את העוצר שהיה על התבונה האנושית, ואז הדרך לחזור ליקום ולחקור אותה ולהבין אותה התחיל לעלות מעלה מעלה, אין כמעט יום שאין התחדשות מאז, כדור הארץ סובב סביב עצמו, כמה נפלא איך אנו לא מרגישים זאת, מהי כוח המשיכה איך זה עובד, השמש היא ענקים מאוד שמיליוני פיצוצים גרעיניים יש שם כל רגע ורגע, איך ומתי זה יגמר אם בכלל, היא גם מסתובבת סביב עצמה, בקיצור אלפי שאלות אלפי התחדשויות מיום ליום, היוונים חשבו שהיקום קדמון ולא מחודש, ורק צריך לגלות מה ומי נגד מי, אבל הכל קיים כלומר אין באמת התחדשות הכל רק יחסית לאדם והבנתו, אבל היום הכל התהפך היום מבינים שהיא מחודש = המפץ הגדול, המפץ פלוס תורת האבולוציה עושה לנו לא רק התחדשות אישי פסיכולוגית כנ"ל, רק היא מחדשת את העצם היקום כל רגע ורגע, גם בפיזי וגם בתבונה, ולא רק זה הכל התחיל לפני 13 מיליארד שנה מכולם ממש, לא היית שום חומר גשמי אפי יסודות החומר לא היית, ותחשבו על זה הכל התחיל מהתחלה ממש, לא איזה אלוקים אומן בנה משהו בשש ימים כמו שחשבו פעם, כלומר האלוקים פילוסופי או תרום הפילוסופיה אפשר להבין שהוא גדול ויכול לעשות הכל במילא כל מה שיעשה היא לא פלא כלל במובן המחשבתי וההתפלאות ממנו, מה שאין כן שהוא בעצמו משחק בקביה ומדליק איזה מפץ ונראה מה יצא ממנו ? זה נפלא מאוד זה גם עושה אותנו (האנושות) שותפים לבריאה וההתפתחות התבונית והפיזית (כמו שמוכיח חקר המוח כהיום, שהמוח היא פלסטי ממש, וגם בגנים וכלאיים של חומרים שאנו עושים ביקום) בוודאי שלטוב וגם לפעמים לרע, אבל נשתחרר מזה גם כן כלומר עוד נגיע לעסוק רק בטוב ליקום ולבריאה, לא עוד אדון ועבד. אב ובנו, רק ממש שותפים לכל דבר ודבר, כמובן לא בהכל אבל בהרבה במיוחד ביחס לאדם עצמו והתפתחותו התבונית והפיזית, לא נראה שזה יגמר ההתחדשות התבונה, (אני נזכר שבצעירותי חשבתי כמה אפשר לרדת בקטנות מול כמה אפשר ללכת לגדלות, כלומר כמו שאין גבול לגדלות היקום כלומר היא מתפשטת ומתפשטת עד אין סוף בגודלה, כך שאלתי כמה אפשר לרדת בחקר הקטן, נגיד שאנו האפס, יש גדול יותר ויש קטן יותר אז כמה אפשר לרדת בקטן ? כמו בגדול כלפי הגדילות שלו שלא נגמרת, אמרתי לעצמי שבוודאי החכמים דנו כבר בהם, אבל אני חשבתי לומר שאין סוף גם בזה, כלומר אפשר לרדת בקטן עד אין סוף, היום כבר יודעים שיש סוף בעניין שנוכל לשלוט בהם ולעבד איתם, אבל בכל זאת זה לא סותר את הניסיון המחשבתי שאפשר לעשות ולחשוב, כלומר אפשר לחשוב שבאמת אין סוף לקטנות כמו שאין סוף לגדלות,) לסיכום: נודה לאלוקים שהוא שיתף אותנו (הרי אמרנו שהוא משחק בקביה) ביודעין או לא ביודעין זה ממש לא משנה ולא צריך לעניין אתנו זוהי המציאות שאנו ממש שותפים לטוב ולרע, מי ייתן שרק נשכיל לדעת לעשות רק טוב, אמן ואמן,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, _________________ "אני לא מטיף רק מביעה דעה"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 12:22 |
|
| |
כישרית או קיסרית
כתבתי ׳לא חייבת׳ ולא שלא נמצא.
אבאתתקדש
הוכחת יפה שאין נימוקים רציניים רציונליים לאמונה בדרך האורטודוקסית המקובלת 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 02:33 |
|
| |
בוגי
לא מצאת שכשמפתחים דעות, מעבר למה שמקובל בחברה שלך, אתה פתאום לא יכול להשתייך כמו קודם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 02:36 |
|
| |
יצחקומר
אכן כל זמן היותי "סובייקט" לא אדע אם "תפיסתי את עצמי" אשר מכורח המציאות כתוצר סובייקט היא סובייקטיבית, היא אמנם חופפת לצפיה אובייקטיבית.
אך לפחות זאת אדע, שאיני מודע וער לכך שיש בי צורך פסיכולוגי באמונה. כלומר איני חש חסכים או פחדים או ריקנות מודעים וכדומה, הדורשים סעד נפשי בצורת אמונה כזו או אחרת.
תאורטית אני יכול לתאר לעצמי חיים די קלילים ועליזים ואולי אף נעימים ללא אמונתי. אך צו פנימי כלשהו לא מרשה לי להתכחש למה שהוא חש רואה ויודע.
וזו בדיוק ההבחנה הדקה שאני מנסה להביע בין "רגשות" ל"אמונות" בנפש האדם. ובין "צורך" כחולשה לבין "הכרה" כעוצמה. אך עוד פעם, כל זאת עד כמה ששיפוט עצמי בכלל אפשרי.
תוקן על ידי - jebo - 09/01/2005 2:40:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2005 17:48 |
|
| |
דטרמניזום אלוקי
באמרי פנחס מרבינו פנחס מקוריץ בשער אמת ואמונה אות ל"ט "כל דבר שבעולם הן גדול והן קטן הכל מהשי"ת ,לבקש מהשי"ת-הוא מהשי"ת ,כיצד לבקש-ג"כ מהשי"ת ,לדעת שהכל מהשי"ת-גם זה מהשי"ת "
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2005 04:00 |
|
| |
לבוגי אדוני
להערתך הראשונה ,הרי שזה נקודה צדדית,וויכוח עקר זה א"פ לא יגמר,אני כשלעצמי מאמין בבחירה, כי כך צוותי ע"פ הבנתי את דתי,
מאמין, אך לא מבין..כי אילולא כפתה עלי אמונתי,את מושג הבחירה ,לא הייתי מקבלו,דבהבנתי(אך לא באמונתי) אני דטרמניסט מושבע,כפי שההגיון מחייבו,
בהתבוננו בתינוק אשר נולד כמעט כדף חלק(מלבד הגנים שכבר מתערבים)ואנו כופים עליו, א.הורים ב.אחים ג.שכנים ד.בית ספר ה.מורה ו.חברים לכיתה ז.מצב כלכלי
כ"ז כופים אנו עליו,וכ"ז נרשם ונחקק על לוח ליבו, ולוח חקוק זה אמור יום אחד להתחיל לבחור,הרי ודאי שתבחר ע"פ הריאקציה בין החקוק פלוס טבעו פלוס המצב הנוכחי,
ומה שגורם לאדם לחשוב כי בוחר הוא, הוא תחושת הבחירה שהוא חווה,כך שהויכוח מה קדם הרצון או כפי שאתה מצטט, הזיהוי שע"י הדעת, הוא מסוג הויכוחים שלעולם לא ניגמרים,מה עוד שקודם לו ויכוח מרכזי.. דטרמניזום או בחירה,
ובכותבי הרצון שהוא אוטונומי ראשוני,התכוונתי לתחושה(כפי שאדם חש את חווית הבחירה)
ולגבי הערתך על מושג "אמונה",
אמרתי כי הוא שם מושאל בהשוואה למושג אמונה במובנה האורטודוקסית קלאסית,
יתרה מזאת אינני מבין מה ההיתרון לשיטת וטו@שפינוזה בין האדם הדתי אשר הולך בצורה מודעת בשיטת וטו,(אינני מבין איך מעשים ריטואלים המשמשים כאמצעי ולא כמטרה,יכולים לרומם את האדם ולהביאו להיות מוסרי)ובין האדם החילוני מוסרי,
כך שאני כדטרמניסט(כל עוד שאין מדובר במצווה=עבירה שבה אני כדתי חייב לקבל את הבחירה)מסביר את שיטת וטו , כריאקציה בין א.מוח חושב חריף עם גישה ניהליסטית ב.מסקנות תיאורתיות ג.חברה, משפחה חרדים ד.יושר פנימי התובע הסבר לריטואל היומי.
כך שכאשר נמצאים עם הגב לקיר,גם שיטת וטו@שפינוזה מתישבת על הדעת ומקבלת את שמה "אמונה"
כשיטה וגישה לחיים,אפשר להיות מחסידה,אך ברגע שרוצים לתת לה מעמד של אמונה (ולא כשם המושאל)במובנה הדתי אורטדוקסי,הרי שלדעתי כל המילים הגבוהות לא יוכלו לשמש למלך כבגדים ,והמלך נשאר ערום..
אך משום מה סטינו מהנושא בו עסקנו ,ושלכאורה הגענו בה למסקנה,כי אין הרציו כלי להגיע דרכה לאמונה דתית אורטודוקסית קלאסית,ואשר ע"כ אין ברירה אלא באמוציו(ולאחר קבלתו באמוציו,אפשר וחייבים להפעיל את הרציו ע"מ למיין בין טוב ורע בתוך מסגרת הדת,ולהשליט המוח על הלב) ואתגרתי את חברי הפורם לסתור את דברי ע"י הצבת נימוקיים רציונליים, לאמונה כנ"ל אך אף אחד בינתיים לא קם.
תוקן על ידי - אביתתקדש - 06/01/2005 4:36:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 21:36 |
|
| |
תתקדש סניור
חבל שהנך חוסם אותי מלהתוכח איתך על ידי הנחת שתי הנחות שהופרכו מכבר בפורום על ידי יהוסף, וטו וכו' בלי לדון באמיתותן.
1. על הרצון. הוא לא עצמאי (אוטונומי) למעלה מטעם ודעת והוא נהיה ראשוני רק לאחר שהוצת על ידי בחירה הנובעת מזיהוי (דעת) שהבחירה הזו תביא לאיזו שהיא אחדות שלא היתה קיימת לפניה ('התאמה' בלשון וטו). כמובן שרצון כזה שהבחירה המציתה אותו הפכה להרגל ואופי, נפעל כבר מאליו (נהיה אוטומטי) עד שנראה כראשוני ועצמאי.
2. בעוד הפירוש לאמונה שהביא וטו (היה אשכול שלם של קוני) משקף את המושג במיטב ההיגיון, אתה קורא לו 'מושאל' ופוטר את עצמך מלהתמודד עמו!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 09:23 |
|
| |
ספרן,
אינני יודע מה יותר עלוב אדם שמרגיש בחושים שלו ממשות של אלהות בכל תנועה ותנועה של הסובב אותו,או זה שחוה הארה הגורמת לו להרגיש שהוא חלק הרמוני מהטבע כמיטב המסורת הניו אייג'ת,ועלוב משניהם גם יחד הוא זה שאת מיטב היצרתיות שלו בחר לגלות בדרך השכל ולהשתיתו על העולם כלו בזמן שברור שזאת חוייה אישית גרידא.
אך מה לעשות ועלובים הם חייו של האדם אפלו שהוא חושב שהם לא,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 02:03 |
|
| |
JEBO ,
כתבת, : אעיד עלי שתפישתי את הנושא אינה נובעת מצורך פסיכולוגי כלשהו... נותרת איפה הבחירה להפתח או להסגר לקולות ממעמקי הנפש (עוד פעם -שאינם אמוציות גרידא אלא מעבר להן) שאכן מוצאות ביטוי תודעתי ורגשי ומעשי."
הכיצד תבדיל בין צורך פסיכולוגי ,לתדר אלוהי, ושמא אינו אלא צורך עמוק יותר,"ממעמקי הנפש" כלשונך, לנשגב, למשהו מעבר, אבל עדיין צורך נפשי ולא שום דבר אחר.
< ושמא א-לוהים, השגב עצמו, הבלתי נתפס בשום צורה, עונה הכי טוב על הצורך הזה >
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 00:37 |
|
| |
בוגי נכבד
אינך אלא מאשר את אחת מהנקודות שאמרתי שמה שאנשים נשארים באמונתם למרות תהיותיהם וגילוים שחכמה רבה נמצאת בשדות זרים ,אינו אלא בסופו של דבר מחמת נוחיות חברתית ,אתה רק מוצא שהדבר נורמלי ,ואילו אני מסיק מכאן שאין ראיה לא מקדמונים לא מגדולים לא מציבור גדול ולא מיחידי סגולה לאמת הדתית ,ושבגלל כל הנ"ל אמרתי לעזוב את הרציו ולעבור לאמציו ,עד עכשיו לא מצאתי עצה אחרת ,
ובוודאי כל זה בגלל רצוני להאמין
(רצון הוא ראשוני ואטונומי למעלה מטעם ודעת )
שלוש שנים לקיומו של הפורום :
האם ניתן להביא ממנו שורה של נימוקים רציניים לאמונה בדרך האורטודוקסית המקובלת ??(ןלא לשיטת וטו@שפינוזה שהמילה אמונה לשיטתו הוא רק שם המושאל)
וזאת ראיה נוספת לדברי.
תוקן על ידי - אביתתקדש - 05/01/2005 0:46:34
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 20:40 |
|
| |
אבא של תתקדש
ערבבת כמה נושאים. אנקוט לדוגמה מהדברים אשר כתבת בהודעתך הראשונה ואידך זיל גמור.
דת כמחנכת וכגורמת להתרוממות רוח, נחלקת לשני חלקים נפרדים. גם אם נולדתי כליטאי, בכל זאת יכולני לחוש התרוממות רוח מהטפה של כומר או מניגון חסידי ובגלל זה לא אעבור לנצרות ולא לחסידות. מלכתחילה (בצעירותי) לא חשבתי שהגדויל של אבא שלי הוא הכל יודע, מבין ויכול. ההשתייכות החברתית לא חייבת להשתנות בגין הכרה של האמת הכללית הנוגעת להרבה רעיונות פילוסופיים ולהרבה דתות. זה שלקונפוציוס רעיונות טובים יותר מאשר הרבה מחכמי ישראל, לא יגרום לי לנסות להתחמם חברתית במקום אחר מזה אשר נוח לי בו מחמת הרגלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 19:39 |
|
| |
אבי,
אפשר לקפוץ ל"מי הדעת" ולהרגיש "ודאות" הנובעת
מטיב המים.
ואפשר גם לטבול במרחצאות בוץ ולהרגיש "ודאות" במים
העכורים החמימים.
אכן,רשימת ה"ודאויות" ארוכה,ומן הצורך לסווגן,לפי
טיב,אמינות וכו'
זה מה שניסיתי לעשות,אך כנראה ללא הועיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 19:02 |
|
| |
לספרן
דייק נא בדבריי,אני מדבר על "ודאות" "אמת"שהוא צורכו הבסיסי של המאמין,ואתה עונה לי ב"אמת אובייקטיבית"שהוא דבר שונה לחלוטין,
אני כתבתי כבר בתחילת דבריי,כי "אמת"(ודאות)היא צורכו הבסיסית של המאמין וצורך זה אין למלאות בכלי השכל אלא בקפיצה,שלאחריה יש בהירות וטעם...ודעת(בתוך המסגרת) ,אך אם בהירות.. או טעם..היא סיבת אמונתך,שיערב לך
|
|
|
|
|
