| נשלח ב-1/1/2005 19:02 |
 |
| |
מונולוג לבחור ואסון.
אבי מה קורה?
תגיד מה עם משה משיעור ג' ,קיבל בסוף את האוטו?
תאמין לי אני עסוק עד מעל לראש.אחותי מתחתנת השבוע.
מזל טוב,עם ההוא מ"צדיקים ליבם ברשותם"?
אה ,בסוף סיכמו על ההוא מ"כל העולם כולו ".
אה ,יופי ,שיהיה במזל .תגיד ,ראית את התמונות מהאסון שם?
שמע לא יכולתי לישון .איזה מסכנים.
אבי,תביא מרלבורו קצר ,והפוף על חלב .תודה .
אתה בא ביום חמישי להופעה של "מנדי וכינור הכסף "?
אתה חייב, זה מה זה מדליק.שעתיים נותן הבנדם הופעה נטו ,נטו.חוייה.
רק שיהיה חימום שם באולם.בפעם שעברה קפאנו מקור.
תודה אבי,איזה מסכנים ההודים האלה שם ,שים שים עוד סוכר .אני אוהב מתוק.
יש לכם שמרים פרג?
אבי, אני אומר לך ,אין להם סיכוי שם .הם מתים כמו זבובים מתחת להריסות באסיה שם ,אירופה ,איך קוראים להם שם.
דוד שלי עובד בזק"א ,אמר לי שאין להם סיכוי.
מתי אתם עוברים לדירה החדשה שלכם?כבר גמרתם הכל?מה עם הגג הניפתח לסוכה ,יופי תהנו .
יש לי עוד שעה לשרוף פה,חבר שלי לא עונה לי ,סגר את הפלפון.אבי, תביא קולה לימון,בינתיים אני הולך כאן לראות נעליים אצל "אריסטו".
התעכבתי קצת ,תשמע יש לו נעליים משהו משהו,אבל יקרן זה.
325 שקל זוג .הגזים.לא?!
ראית את הזקנה הזאת בידיעות אחרונות מחזיקה את הבת שלה המתה בידיים?
איזה עולם ,תיראה מה זה.
אבי ,תחליף לי את הקולה ,התחממה קצת..אתה לא כועס הא?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 11:23 |
|
| |
שלוש ציפורים במכה : לונגי, בוגי ושלויימלע
לזכר ימים שהיו ותובנות שהגענו אליהן:
ההערכה של עמדות אמוניות שונות והשיפוט עליהן מותנה בהכרת המציאות החברתית תרבותית רוחנית הכללית שבמסגרתה הן צומחות
__________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 10:50 |
|
| |
בשבת התארח אצלי חבדניק אחד, לא חכם גדול ולא טיפש קטן, ואמר:
השם השמיד את עובדי עבודה זרה, אנחנו צריכים לשמוח על כך. גם יהודים מתו? נו, גם הם חטאו כנראה. העיקר שאלו שניצלו פנו לנחמיה וילהלם (ה'שליח' בתאילנד) בכדי להניח תפילין. לכמה מהם היתה זו פעם ראשונה שהניחו תפילין. היה כדאי.
בליבי חשבתי: עם יהודים כאלה, מי צריך גויים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 10:44 |
|
| |
הדיון כאן מסביר את הרעיון החזלי האומר: 'אין תשמיש המיטה בשנות רעבון'!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 05:28 |
|
| |
אגב, התבהרות את דיברת על צורך מובן של אדם לחמוק מאסונות שאינו יודע כיצד לאמדו.
אני הזדעזעתי היום למשמע ילד חרדי שחזר מהחיידר ודיווח שהמורה סיפר על שטפונות ושהשם עשה חיסול של הגויים בשבוע שעבר, ענשים, והמגילה הידועה.
כמה כאב על גורל הציבור החרדי האמירה הזאת גרמה לי.. מלבד הזוועתיות שבאמירה עצמה, שטחיותה/נוחיותה/הקניית פולקלור של זלזול בחיי אדם כל עוד הוא לא נמנה על גזע הנימולים/וכל שער מרעין בישין, אני לא תופס מניין התעוזה להתבכיין על ה-'גויים' האנטישמים, כשהם מתבטאים כך על היהודים, כשאצלנו אין דבר לגיטימי יותר מלזלזל ואפילו לייחל למותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 22:09 |
|
| |
קשה לי לקבל את ההנחה שכל הפעילות של האדם צריכה להיות מתועלת לכיוון של עשיה לטובה. הרבה פעמים אדם צריך לעצור ולהתאבל כפשוטו. התורה הכירה אפילו בתקופה קצרה של אוננות שבה האדם פטור בכלל ממצוות. יש עניין גדול בהרגשת תחושת האובדן כשלעצמה, גם אם לא כל החיים יכולים להתנהל לאורה.
גם האדרת מנגונני הסינון העצמיים שלנו נראים לי בעייתים. פעמים רבות השימוש הגדול במנגונים הללו גורם להדחקה שסופה לפרוץ בשלב יותר מאוחר בחיים, ופעמים רבות היא מובילה למצב של קהות חושים מוחלטת.
חז"ל לימדונו להקציב זמנים ומעשים בחיים שיביעו אבל אפילו בשעות שמחה גדולות (אפר בראש חתן, שבירת כוס וכדומה) ודומה ששיטות אלו בהפשטה יכולות להיות טובות גם היום.
ניתן לשמוח בחיים, אבל יש לתת זמן לאבל ולזעזוע מהאובדן שיהיה מוקדש רק לו.
שלא נדע.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 21:15 |
|
| |
אני סבור שיש למתוח קו בין שמחה לבין עשיה.
אי אפשר למנוע מבני אדם לשמוח ולהמשיך את חדות החיים. אולם מדוע לא לתעל את הרגשות לעשיה כלשהי?
אני מאמין שבדרך כלשהי ניתן וראוי לעשות משהו למען אותם יתומים ומסכנים. סביר שישנם אירגונים ששולחים לשם סיוע, וניתן לחפש ולמצוא, ולהשתדל לעזור.
אפשר כמובן גם לבחור עשיה שונה, כגון להתנדב לאחד מאירגוני החסד ולווי חולים וכדומה, לזמן מה, שהרי סדנא דארעא חד הוא.
בכך, כמדומני, בא הפתרון הראוי להתנהגות אנושית מול מצבים נוראים שקורים לבני אדם אחרים. וזאת כדי לא להפוך לחסרי אנושיות.
אבל לצקצק? להתאבל? לדבר רק על זה כל הזמן? למי זה יעזור?
המסכנים, החולים, האומללים על כל סוגיהם, לא צריכים את הציקצוק שלנו, אלא את העשיה. וכל עוד יש המוני מסכנים בסמוך אלינו, ויש - התפקיד של כל אחד מאיתנו הוא לעשות עוד משהו. כל אחד כדאית ליה.
זו, נדמה לי, התגובה הנכונה והראויה כאשר אנו שומעים על אסונות.
הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 13:06 |
|
| |
תודה להתבהרות על מירכוז תשומת הלב בחלק הזה האופייני לחיינו.
כפי שציין יצחקומר, רבים נכשלים בזה.
אני סבור שיש לכך יותר מסיבה אחת. זו לא רק קשיות לב וחוסר איכפתיות בצערו של הזולת. זה מנגנון הגנה שהוא חיוני לנו כדי שלא תיטרף עלינו דעתנו.
העולם המודרני מלא צרות. כיון שיש הרבה מאד בני אדם, מספר הצרות הוא עצום. בדרך כלל, אין אנו יודעים עליהן דבר, ואולי טוב שכך, כך אנו מסוגלים להמשיך לתפקד.
אך כאשר אנו נחשפים לפתע למידע, זה זעזוע שקשה להתאושש ממנו. איך אפשר להמשיך ולעבור לסדר היום כאשר ילדים קטנים נותרו יתומים, באלפיהם.
איך אפשר לעבור לסדר היום כאשר ברגעים אלו שוכבים ונאנקים חולים סופניים במחלקה האונקולוגית.
איך אפשר לעבור לסדר היום כאשר אסונות מתרחשים בכל פינה, חולים, רעבים, יתומים ואלמנות, כל מיני סובלים.
התשובה היא שאם לא נתעלם, תיטרף עלינו דעתנו. אנו מפתחים מנגנון סינון שמאפשר לנו להתעלם.
לפעמים, השימוש במנגנון הזה נעשה באופן כה אוטומטי, עד שהוא מוביל לתוצאות מגוחכות, או עצובות, כפי שנעשה בדוגמא של התבהרות.
לפיכך, יש כאן יותר משאלה אחת.
א. האם אדם רשאי לשמוח אי פעם, כאשר יש אירועים עצובים תמיד?
ב. איך אדם יכול לשמוח כאשר הוא יודע שזה המצב בעולם?
ג. האם ראוי לפתח מנגנון סינון כדי לאפשר התנתקות מן הסבל בעולם? מה הם הגבולות הנכונים של השימוש במנגנון הזה?
אני משער שהדוגא של התבהרות כבר חורגת מעבר לקביל. אבל היכן הם הגבולות?
(עלי להודות כי בעיני שתי השאלות הראשונות הן גדולות וחמורות אפילו יותר מהשאלה השלישית.)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 11:23 |
|
| |
התבהרות,
לפני שנים בתקופת הטבח ברואנדה, סיפר לי חבר שהלך עם אשתו למסעדת דגים,ובעוד על המרקע רואים גופות צפים הם נוגסים להם בשלווה בדג המטוגן, פתאום הוא קלט את האבסורד, "תגידי את שמה לב מה אנחנו עושים עכשיו?" אמר לאשתו, כמעט נחנקה הליידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 10:44 |
|
| |
התבהרות,
היית יכולה לחסוך את המאמצים בכתיבה ופשוט לבצע "העתק->הדבק" מתוך תמליל תוכניות הרדיו הנפוצות.
רבים מאיתנו חוטאים ב"חשיבה מקבילית" - האפשרות לנהל מספר משימות שונות באותו זמן, ביצוע מעבר בין משימות בצורה יעילה ולעיתים גם התאמת הרגשות בהתאם לכל משימה ומשימה. (הבקיאים במערכות הפעלה ידמו זאת לפעולת Task switching השומרת את כל המידע הנוגע למשימה באגף מסויים, ונוטלת את המידע הרוולנטי למשימה הבאה מאגף אחר, ואין שום קשר וטווח הכרה בין משימה אחת לאחרת).
יש לברר האם ההגדרה "חוטאים" נכונה בכלל.
|
|
|
|
|
