גבול הפטור מעונש מחמת אי-שפיות

בעיתונות ארה"ב עולה מחדש נושא משפטה של אנדריאה ייטס שהטביעה את חמשת ילדיה.

http://edition.cnn.com/2005/LAW/01/06/children.drowned/index.html


במשפט זה שנערך במדינת טקסס נידון דבר מענין. המשפט הטקסני סובר שגם אם אדם הוכח כחסר שפיות בעת ביצוע הפשע, אין זה מספיק כדי לפטור אותו/ה מעונש. צריך גם שהאדם היה במצב של אי הבדלה בין טוב לרע. (אגב, הגדרה המופיעה בתורת משה).

לו היתה הבחנה כזו אפשרית, נראה שהפיכתה לקנה מידה לענישה, היה דבר ישר. אבל איני מבין איך ניתן בהבחנה מן החוץ להיוכח ברמת אי השפיות שמתחת או מעל ידיעת 'טוב ורע'. אני זוכר שגם בהלכה ישנו הבדל בין שיכור שתוי רביעית משקה לבין שיכור כלוט. זו בדיוק הנקודה. שם יש אולי קריטריון של כמות יין (ואם לא, אז אשאל גם על ההלכה) כקנה מידה. בקיצור: איך מבחינים בין הרמות? (לא נראה שכדי שלא לדעת להבחין בין טוב ורע צריך להיות בלתי מסוגל ללכת ישר או דבר כזה שהיה יכול לשמש כקנה מידה.)

***

תיקון מילה לבקשת הכותב

תוקן על ידי - עצכח - 07/01/2005 14:25:08

בוגיעלון:

אולי יש שם מודל הלכתי לכמות יין, אך אין שם קריטריון לכמות האלכוהול ביין.


***********

see

"צלילות הדעת בימי הזקנה"

פרק ה. איזהו שוטה.
פרק ו. מודל רפואי ומודל הלכתי.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tslilut-2.htm

חבצלת

אז מה מפיסטו,

מסתבר שאתה זה שרוצה לעשות שינויים מרחיקי לכת בהלכה- 'קולך' קטנות לידך

אתה רוצה לשנות ממון תחת נפש, לנפש תחת נפש?

שטויות, מפיסוטפלעס.

לעצם העניין (שמעניין אותך כקליפת השום, אני יודעת), מטרת החוק הפלילי להרחיק גורמים מזיקים מהחברה, גם כעניין הרתעתי, והטלת עונש מאסר על אייכמן היתה משרתת מטרה זו. זו לא היתה נקמנות גרידא, אם הדבר היה מרתיע ולו אדם אחד מלנקוט באילו מהמעשים שנקט בהם אייכמן, מגזענות גרידא ועד להגיית שיטת רצח של מליונים.



תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 13/01/2005 1:44:20

יפה חבצלת. הבננו את עמדתך.

אגב, בואי נלך צעד הלאה: להושיב את אייכמן בכלא לא היתה נקמנות גרידא? במה הועלנו לבטחון העולם בכך שגררנו אזרח שלו מביתו בדרום אמריקה לכלא? הוא הרי לא היה סכנה לחברה - על כך הסכמנו, אז למה עונש מוות לא וכלא כן? רק כדי לספק את רגשות הנקמה הברבריים של הקרבנות? כליאה היא פשע, אם אכלא אותך מחר בכלוב אהיה פושע נכון? אז למה למדינה זה מותר?



תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 13/01/2005 1:43:22

מפיסטופלעס, סלח לי על ההערה האישית, אבל הטיעונים שלך לפעמים צפויים משהו. לעצם העניין מה, ננהל כאן משא ומתן? אייכמן, סטלין, סדאם חוסיין, החונק מבוסטון?

לא, הוצאתו להורג של אייכמן אינה ראויה בעיני. הוצאתו להורג של איש אינה ראויה בעיני. גרימה בכוונה תחילה למותו של אדם היא רצח, בין אם המבצע הוא אדם אחר, או המדינה.

צריך להבחין בין השאלה אם הוצאתו להורג של אייכמן ראויה בעיני, עליה השבתי לעיל, ובין השאלה האם ראוי היה שאייכמן ימות. או סטלין. או סדאם חוסיין. כן, בהחלט, הגיע לאייכמן שימות, אך הוצאתו להורג היתה רצח, ולכן בלתי מוסרית בעיני.

ואם ניקח הלאה את מה שאתה כותב – לאיזו חברה היווה אייכמן סכנה כשנתפס? כשנתפס היה במסתור בדרום אמריקה, וכבר לא היווה סכנה לאיש. אם היה נרקב בכלא עד ליום מותו לא היה העולם מקום פחות בטוח, אני חושבת שאפילו אתה יודע זאת.

ועוד שאלה: האם הוצאתו להורג הפכה את העולם למקום טוב יותר? שירתה איזשהי סימטריה של צדק, שאתה מדבר עליה? למשל – על כמה מקרובי הרצוחים כיסתה הריגתו, וכמה עוד מעוזריו היה צריך להרוג כדי להגיע לסימטריה מוחלטת? שטות ורעות רוח.

ואחרון לטענותיך, מערכת המשפט הפלילי אינה מערכת העוסקת בצדק, כי אם בדין ובמשפט. דווקא מפני שהתפיסה של הצדק, ומה המשמעות שלו בדיוק, הם לא רק עניין של גיאוגרפיה, אלא גם של אישיות. הנה, לשיטתך, על החברה לעודד דווקא את האלמנטים הפרימיטיביים שבה, החושבים שצדק משמעו נקמה. לעומת זאת, יש החושבים שצדק משמעו גם שבמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, מה שקוראים מענטש (תעשה לי טובה ואל תשלוף לי טיעונים על הלחי השניה כאן, אף אחד לא מציע להגיש אותה. מספיק שנגררנו לדיון הצפוי כל כך על אייכמן).

תפקידה של מערכת המשפט היא להסדיר את החיים בחברה ואת היחסים בין פרטיה, וזה כולל הרחקתם של פרטים הפוגעים ברקמת החיים שלה. לא סימטריה, ולא צדק. בשביל זה יש מערכות אחרות.

הבאת חצי פסוק לבסס את עמדתך, ואני אשלים אותו: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". לא לשכוח את החצי השני.

והכל לע"ד, כמובן.

חבצלת
האם הוצאתו להורג של אייכמן ראויה בעיניך?? ללא שום ספק לא היה האיש סכנה לחברה במצב בו נתפס !!

נקמה היא דבר בעיתי, אבל בנסיבות מסוימות היא דבר ראוי וחשוב. היא משקפת את עקרון הסימטריה העומד בבסיסה של כל מערכת צדק. יש מקום להוציא להורג רוצחים (לפחות את האכזריים והמרושעים שבהם) בלי שום קשר לתועלת עתידית של החברה. שופך דם האדם באדם דמו ישפך. זו לא הרתעה, זה צדק.

וכמובן, גם סיפוק רגש הנקמה של קרובי הקרבן, תהא דעתך עליו אשר תהא, חשוב בעיני מחייו של אותו נבל שרצח.

מיימוני,
לא דברתי על המנעות מענישה בכלל, אלא על המנעות משימוש בעונש המוות. לטעמי, מאסר עולם הוא העונש המתאים לרצח - וכאשר אני מתיחס למאסר עולם כוונתי מאסר עד היום האחרון, ללא קציבת העונש, נכוי שליש וכיו"ב. או שמא אפגין את הצד הליברלי באישיותי - אני מסכים שהרוצח ישתחרר מיד לאחר שהנרצח יקום מן האדמה.

אכן קיימת מחלוקת בחז"ל:
סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית, ר' אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ור' עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל.
אולם לא התיחסתי לאמירה הספציפית (שגם בה נראה שדעת הרוב נוטה לשלילת עונש המוות, ולפחות לצמצומו לממדים אפסיים) אלא להלכות הנוגעות להגעה לגזר דין כזה, שהן המבטאות בפועל את הדעה הקולקטיבית של מעצבי התורה שבע"פ. הלכות אלה מוציאות מכלל אפשרות מעשית את עונש המוות. חובת ההתראה שאחריה חייב המעשה להתבצע תוך כדי דיבור כדי לחייב את העושה בעונש מוות, הבדיקות המרובות שאינן ממין העניין וכל מטרתן היא לתת לעדים הזדמנות לסתור זה את דברי זה, העובדה שגם אם טעו בדין אין מחזירין בדיני נפשות וכך הלאה - הכל מצביע בכיוון אחד: חז"ל ניסו להפוך את עונש המוות לבלתי ניתן למימוש, בדיוק כשם שעשו לבן סורר ומורה או למחיית עמלק.

מיימוני, גו"ג לא הזכיר רחמים.

הוא דיבר על האפקטיביות של עונש המוות כגורם מרתיע, שאין לה כל ראיות (כלומר קיומו של עונש מוות במקומות מסויימים אינו מקטין את שיעור הפשיעה בהם), ואת חוסר היכולת לתקן טעויות, אי הדירותה של הסנקציה (כלומר, אם הסתבר שההרשעה בטעות היה יסודה, אך האדם כבר הוצא להורג, אין כל אפשרות חזרה).

האמת היא שעונש מוות הוא סוג של נקמה, ותו לא. נקמה שננקטת על ידי החברה אינה עדיפה, מוסרית, על נקמה של אדם פרטי. ונקמה, גם אם היא דחף אנושי, אינה ראויה. מטרת החוק הפלילי היא להגן על האזרחים מפני פושעים, לא לנהל מערכות נקמה ממלכתיות. החברה יכולה להגן על עצמה באותה יעילות אם תשליך את הפושעים לבתי סוהר, כפי שנעשה במדינות מתוקנות (ולא, מדינת טקסס בהחלט אינה מדינה מתוקנת, קראו את דוחו"ת אמנסטי על מערכת המשפט הפלילי שלה).

ואני אוסיף שאלה נוספת: האם זה שאדם רצח, מקנה זכות גם למדינה לרצוח? יש כאן, בעיני, מימד מוסרי. אין זכות לאדם אחד ליטול את חייו של אחר, אלא בנסיבות קיצוניות מאד (למשל, תוך הגנה על חייו). ענישה, בעיני, אינה מקרה כזה. תשאירו משהו גם לריבונו של עולם.

גם וגם

לפי נטייתי הטבעית הייתי מבטל כל ענישה שבעולם, אילו היה אפשר להשיג אותן תוצאות בדרך אחרת.

אך כאשר מדובר ברוצחים ובפושעים מסוג זה, הרי לחוס עליהם הוא גרוע עוד יותר.

ועל זה אמרו חכמים, על האמירה שאליה מן הסתם התכוונת - אילו היינו בסנהדרין, לא נהרג אדם מעולם - אף הם מגבירים שפיכות דמים.

לא תמיד יש בידינו למנוע שפיכות דמים כלל. לפעמים עלינו לבחור בין רעתו של פלוני לבין רעתם של רבים אחרים שיסבלו ממנו.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו