| נשלח ב-16/1/2005 15:13 |
 |
| |
חוקרים תלמודיים -תהייה על קנקנם
שלום לכולם
האם מישהוא מכיר מקור עם ביוגרפיות של חוקרים תלמודיים ("חכמת ישראל") ?
אני מעוניין לתהות קצת על קנקנם.
רקע - קראתי השבת ירחון של סיני משנות החמישים/שישים עם מאמר של פרופ' אלבק ובו הוא מחליף מהלומות עם פרופ' אורבך, פשוט גועל נפש, (אני לא מבין למה הרב מימון נתן במה לדבר הזוועתי הזה).
מה שהעלה לי את התהייה עד כמה החוקריים התלמודיים/ אנשי "חוכמת ישראל" מושפעים מהתורה שהם לומדים ?
כלו' האם הם עוסקים במחקר התלמודי ככלי עזר ללימוד התורה או ככקרדום לחפור בו ולזרוק בוץ (הן על העולם התורני והן על עמיתיהם) ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 16:15 |
|
| |
באבא,
בתקוה שלא אאכזבך - איני קרוב ואיני יודע
שנאמר:
טוב שכן רחוק מאח קרוב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 13:01 |
|
| |
ראוי לציין גם את הביקורת ההדדית בין שני חוקרי ההלכה (התחום האהוב עלי) פרופסור א.א אורבך ועמיתו פרופסור ישראל מ.תא-שמע ז"ל.
יעויין בספרו של פרופסור תא-שמע 'הלכה, מנהג ומציאות באשכנז' עמ' 17-19.
תוקן על ידי - נומוס - 19/01/2005 13:11:11
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 11:33 |
|
| |
מיפל
תודה על החדשה הטובה ! בהחלט מעניין אותי לקרוא את הביוגרפיה של הגר"ש ליברמן זכרונו לברכה.
אתה מקורב לנעשה שם ?
אם כן יש לי שאלה, ראתי באתר של מכון שוקן שפרופ' משה עסיס עובד על הוצאת הערות שהיו מפוזרות בספריו של הגר"ש ליברמן, ידוע לך מתי זה עומד לצאת ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 08:42 |
|
| |
.
קטונתי מלחלוק על השרידי אש, ובודאי שאינני יודע לכמת את מידת היותו של מישהו תלמיד חכם.
אולם טעות היא לומר כי אלבק היה בעל ידע שטחי, וכל מי שזכה לקרוא את המבוא לתלמודים שלו, יכול להעיד על כך.
ועוד אוסיף, כי מי שהיה מסוגל לתת דוגמאות לכל ביטוי וביטוי בתלמוד להחרגות בודדות ממנו בירושלמי או בבבלי, מסוג של מתי "והתניא" כיוון למשנה ולא לבריתא, אני אינני מרשה לעצמי לזלזל בידע שהיה לו (ואנא זכרו - טרם עידן מאגרי המידע שכה מסייעים לנו כיום בסוגיות כגון דא).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 08:30 |
|
| |
מן הראוי לציין שהנשקה הוא גם תלמיד חכם וגם חוקר. שמעתי ממנו הן שיעורים בלמדנות והן שיעורים בחקר התלמוד ובשניהם הרשים מאד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 01:39 |
|
| |
בירור מחלוקות מבחינה היסטורית אינו נראה מעניין כל כך. מדוע לעורר ענינים שנשכחו?
אך אולי יש ענין במחלוקת אחרת, מרומזת. בספריו שהתפרסמו, ניתן למצוא ביקורת של הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", על אלבק. הוא טוען שהוא בעל ידע רב, אבל שטחי.
כמדומה שיש כאן לא מחלוקת אישית, אלא ענין עקרוני של יחס ללימוד. הרב וינברג, כידוע, טעם מעץ הדעת של המחקר והשתמש במתודות אלו. הניתוח שעשה לסוגיות שונות כדי לברר את מרכיביהן ההיסטוריים הוא מרשים גם היום, לדעתי. החלוקה שלו בין סוגיות שהינן תיאור חי של מחלוקות לבין סוגיות שהינן מה שאפשר לכנות היום "שיעור כללי", או סוגיות דידקטיות חשוב מאד ומשמש אותי עד היום.
מצד שני, היתה לו העדפה לשיטת הלימוד הקלאסית, שמחפשת את הטעם והסברה מאחורי השקלא וטריא. מתוך הביקורת המובלעת והמרומזת שלו על אלבק, נראה שחשד בו שהוא שטחי. ושוב, זה ענין של שיטת לימוד ולא של יכולת אישית.
בוודאי שניתוח היסטורי מקלקל במידת מה את עומק הסברות. שוב אין צורך בסברות עמוקות כדי להסביר מחלוקות, אם מתברר שאמוראים מדור אחד לא ירדו לסוף דעתם של אמוראים שקדמו להם, או שינו את דבריהם.
נראה לי שיש טעם לדון בצדדים אלו, גם אם כבר היו אשכולות אודותיהם בפורום (לינקזצר?). ואלו הם:
א. האם המחקר התלמודי צריך להוביל ליתר שטחיות בחיפוש אחרי סברות עמוקות בסוגיות?
ב. כיצד ניתן לשרטט את הלימוד המומלץ, שישלב את הטוב שבשני העולמות?
(אני יכול לציין לשבח, כמדומה לא בפעם הראשונה, את מחקרו המצויין של הנשקה על סוגיות בפרק המפקיד. הספר מאיר עינים, והוא משתמש גם בניתוח היסטורי, כשהוא מצביע על כוונת מאמרו המקורי של ר' יוחנן בסוגיה שם וגם על המשמעות שניתנה לו במשך הדורות של האמוראים, וגם בלימוד מעמיק של סברות שונות - גם אם לא הייתי חותם על כל מסקנותיו, סמיילי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 19:37 |
|
| |
סתם מידע אישי לידע אישי,
בקרוב תופיע הביוגרפיה של הרב שאול ליברמן, בהוצאת JTS.
סביר להניח שיהיו שם אמירות רלבנטיות לדיון כאן, אם אך ברמז. כמו-גם ציטוטים אחרים שענין בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 23:25 |
|
| |
.
ריב, תודה על שהפכתיני לצדיק, שמלאכתו נעשית וגו' .
ובקיצור: כל מלה בסלע 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 22:42 |
|
| |
באבא,
לא מבינה, הרמב"ם הפך להיות שם גנאי?
ביקשת הבהרה, הבהרתי.
עכשיו מובן לך, גם יופי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 22:31 |
|
| |
"זה לא רק שהראב"ד השיג עליו...ואידך זיל גמור".
את רומזת פה למשהוא ? דברי ברור, אני מעוניין ללמוד.
מה מבינים מזה ?
שגם העולם התורני לא נקי מזה, לצערנו.
ריב בבקשה, אל תגררי את האשכול הזה לעוד ויכוח על הרמב"ם, אא"כ תוכלי להחכים אותי אודות תרומתו של הרמב"ם למחקר התלמודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 21:29 |
|
| |
באבא,
בצחוק, לא זכור שיזמתי תוכחה אי פעם בתיבתך האישית, נאמר אשר נאמר....
ולגבי הדברים, ידוע שהרמב"ם הוחרם בימיו, וכמאה שנה עוד אחרי מותו, השאלה היא איך חכם בסדר גודל כשלו הגיע למצב הזה, אם כיום הוא נחשב להסמכות בהא- הידיעה?
זה לא רק שהראב"ד השיג עליו...ואידך זיל גמור..
באיגרת שכתב לתלמידו אמר בפירוש:
"אנכי ידעתי והיה לי מחוור(=ברור) בשעה שחיברתי אותו, שבלי ספק יפול בידי אנשים רעים קנאים ויגנו יופיו ויפחיתו מעלתו ויראו עצמם כמי שאינו זקוק לו, או כמי שמזלזל בו...הרי זה בימי בלבד, אבל בזמנים הבאים כשתיפול הקנאה ובקשת השררה יתאוו כל בני ישראל רק לו ויונח זולתו בלא ספק"...
מה מבינים מזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 18:49 |
|
| |
ריב
יהודיה כשרה למהדרין את !
ידוע שיהודי עונה בשאלה, אבל את מהדרת לענות בשאלה גם כשהשאלה בכלל לא מופנת אלייך ! 
שמא החלטת להיות גם למואדיב לפה ? (בצחוק ! בבקשה תמנעי ממני את תוכחת המוסר בתיבה אישית)
ועכשיו ברצינות
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה שלך, את מוכנה להבהיר אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 17:07 |
|
| |
באבא,
שאלת את מואדיב:
החכמים חשודים כמי שהעבירו את הביקורת (החריפה, נכון) הזת מתוך קנאה/צרות עין/איבה ? או כמי שהעביר ביקורת לשם
ואני אשאל אותך:
איך זה שהרמב"ם כותב במפורש, שכשתיפול הקנאה ובקשת השררה יתאוו רק לו?
מה הוא חשב לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 13:09 |
|
| |
תודה רבה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 13:07 |
|
| |
באבא
ביבליוגרפיה חלקית:
1) ראובן מיכאל\ גרץ, ההיסטוריון של העם היהודי
2) רבקה הורוביץ\ זכריה פרנקל
3) שמעון פדרבוש\ חכמת ישראל (ג' חלקים)
4) אליעזר שבייד\ פילוסופית הדת היהודית (השם של הספר אולי אינו מדוייק, בכל אופן יש שם כמה פרקים שעוסקים בדמיות מפתח ב'חכמת ישראל' ובהשקפת עולמן)
|
|
|
|
|
