יש באחרונה התעסקות בוערת בשאלות ציות לגדולים. פלוני שומע לגדולים שלו ואלמוני טוען לא כי אלא יש לשמוע לגדולים שלי, ולפעמים אף לא זאת, אלא 'לא נולד האיש שיאמר לי לא לשמוע לגדול שלי' (ציטוט ממי שמגיב על הטענה שהוא נוהג בשלטון יחיד, ומכחיש אותה ...). כלום יש קריטריונים בתחום זה. שמעתי שפעם טייל הגרי"ז, כמנהגו, ברח' דוד ילין, עם מקורב, בדרכם ראו מרחוק את מי שהיה לימים האדמו"ר בעל הלב שמחה. אמר הגרי"ז למלווהו, יש לנהוג בו כבוד, הוא כמעט נהיה רבי (וליודעים חן)!
יש למשל שעולים לגדולה בגיל צעיר (בעלז, קרלין), ויש שעומדים נכונים ומייחלים בכיליון עיניים, וכבר מזמן יכולים היו להיות גדולים, אלא שהדרך לא נתפנתה (כגון: סאטמר, ויז'ניץ, באבוב ובעבר סלונים), ומה דינם של אלו שלא זכו? כמה תלמידים צריך ראש ישיבה כדי שיהא נמנה עם גדולי התורה (ר"ל: מועצגה"ת)? ומי מחליט אם שיעורי הרמי"ם אכן מספיקים לקבל את הגושפנקא. מעשה שבהיה בסערת המחלוקת, נמלכו כמה מאות רבנים לצאת בכרוז תמיכה בראש הישיבה, ומה ציינו בכרוז כראיה לגדלותו, שלפני עשרות רבות בשנים אמר עליו הגרי"ז דברי שבח. מדובר באדם גדול ומפורסם שעמד בראש מערכות ישראל, והגיע לזקנה מופלגת, ועדיין צריכים ראיה כזו?
אולי ניתן היה לקוות ללמוד, מהספר המיוחד לעניין (כיצד עושים גדול), אלא שלצערנו הגדולים אסרו עלינו ספר זה.
האם גדול הוא גדול בתורה, גדול בחסידות, גדול ביראת ה', או גם גדול שמתאים למפלגה? האם גדול כראש ישיבה בהכרח דעתו נשמעת גם בהלכה (גם אם אין כוחו רב בהלכה)? האם יתכן מצב, כמו שהיה מעותד להופיע בראש כרוז של קנאי ירושלים: 'רבינו ירד מן הדרך?'. לכאורה גם הסיקריקין והבריונים הבינו ש'רבם דקרו' הוא אבסורד, והאם 'רבם קברו' אינו אבסורד? ומתי נעשה גדול, גדול לגדולים, שכול הגדולים חייבים להישמע לו?
הנושא הזה הוא גם נושא הלכתי ממשי, שכן יש מעמד למושג של 'חכם מפורסם', ומן המקומות הבודדים שמצאתי דיון והגדרות בזה, הוא אצל מהר"ם ן' חביב בכללים סבסוף ספרו גט פשוט. משם משמע שחכם מפורסם בהגדרה הלכתית הוא מי שחיבר ספרים בהלכה בכל חלקי התורה (כגון הרי"ף הרמב"ם והרא"ש). אמנם נשאלת השאלה אם חכם פקיע שמיה בהוראה במקצוע אחד באופן מופלא, הייחשב כגדול הדור לאותו דבר. הדעה הרווחת בקרב הלמדנות הישיבתית, היא שגדול אינו שווה למומחה בדבר, אלא גדול חייב להיות בכל התורה. אמנם דומה שיש ראיה נגד זה בירושלמי ריש הוריות, אך אכמ"ל.
ישנה אימרה על אנשים גדולים, שאם הביאו ראיה לדבריהם אפשר להתווכח עליה, אך אם אמרו מה שאמרו ללא ראיה, הפסק חזק ביותר, לפי ש'לבי אומר לי' זוהי סברה שנבנתה מעוצמת הידיעה שלו בכל התורה כולה, ואינה ראיה ממקום אחד ספציפי.
מקובל בעולם הגדול, ובמיוחד בתחום מדעי הטבע שאדם מגיע לשיא גדולתו כחוקר וכאיש מדע בסביבות גיל השלושים. אדם שלא התבלט עד גיל זה אין סיכוי שיתגלה כמאור גדול. בניגוד לזה במדעי הרוח, ובמיוחד אצלנו ביהדות, שלפעמים אדם מתגלה כגדול, בגיל שמונים או אפילו תשעים. הלא דבר הוא. היתכן שאדם שנחשב כגדול בדורו לא הוכר כבר בגיל צעיר יותר. ואל תשיבני מזקני ע"ה וזקני ת"ח, כי הוא מאמר הצריך ביאור, כי הוא לא כ"כ מסתדר עם מה שאנו רואים בדר"כ. כמדומה שכבר ביאר בפירוש אור החיים שאין המאמר הזה מתפרש כפשוטו. ואדם כאשר מזדקן חושיו נחלשים ובוודאי אין בכוחותיו לעיין כמו בגיל צעיר יותר.
הגר"י קמינצקי, בנאומו שכינוס שנערך בנ"י לרגל סיום הש"ס בלימוד הדף היומי, שנערך לפני בערך עשרים שנה ויותר, אמר שלרגל גילו המתקדם אין ביכולתו ללמוד דף גמרא עם תוספות, והוא לומד רק עם רש"י, ואלמלא הדף היומי גם זה כבר לא היה לומד. אמנם הוא עדיין מקוה להתחזק ולחזור ללימוד עם תוספות. אגב, באותה דרשה הוא גם ציין את המצב הקשה, שנתמעטו מאוד גדולי תורה, ומאחר שר' משה חלש מאוד ויש שכבר א"א להתייעץ עמו בשאלות קשות של הצבור, על כן: 'ואוותר אנכי לבדי' ... !!! אמנם אולי יש כאן גם משחק מלים על הנאמר על יעקב אבינו, וגם שמו יעקב, אך דומני שרבים מן השומעים נעון על מקומם בהשתאות... (יש גם בדיחה דומה על ר' אליעזר סילבר, שאמר שאין כבר גדולי תורה רבים, שהח"ח כבר נפטר, ור"ח מבריסק, ועוד והגרח"ע חולה, וגם אני מרגיש לא טוב...).
כללו של דבר יש להביא ראיה מן התפילה בהוצאת ס"ת: '... ותוריך לן חיים בטיבותא, וניהווי פקידא בגו צדיקייא', לומר לך די אם אדם מאריך ימים, וממילא נעשה לזקן הרבנים, לזקן המשגיחים, לזקן ראשי הישיבות, לזקן המשפיעים, ולפעמים יש גם תואר: 'מזקני הדור' ...!
(אכן יש גם 'זקן אשמאי', ו'זקן מנאף', ובכלל יש שהכינוי 'זקן' אין כוונתו בגיל, אלא כתפקיד של הנהגה, ובלשון הערב הוא הכינוי השווה 'שייך', במשמעות זו של מכובדות והנהגה).
נשלח ב-21/1/2005 03:24
יש להבחין בין:
מרן
ראש הישיבה
גדול הדור
מנהיג הדור
נשיא הדור/דורנו
פוסק הדור
*פניקס* - כינוי במיתולוגיה היונית לעוף מדברי אגדי החי 500שנה, אחר כך הוא שורף את עצמו וחוזר לתחיה מתוך אפרו"
נורמלים, תתעוררו מהחול!
נשלח ב-18/1/2005 00:03
למענך מימוני.
אכן רש"ז אוייערבאך.
השני זה הרב אלישיב,שחותנו היה ר אריה לוין.
הגרז"מ, ר איסר זלמן מלצר.
את הסיפורים אני משאיר לדגים. אני עצמי עלול לאחצן עצמי אם אדבר יותר מידי.
["לא שכחתי",הכונה את קנאותו של ר"ע בלוי והנהגותו כלפי הרב קוק]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 18/01/2005 0:09:33
נשלח ב-17/1/2005 23:51
דגים
אני עוקב בענין רב אחרי הסיכום התמציתי של עלילות מימי היישוב היהודי החרדי.
אבל לא תמיד אני מצליח לפענח את ראשי התיבות. לפעמים, אפילו המעשים אינם ידועים לי. והרי אני מתבייש לשאול מי שיודע מחוץ לפורום, בגלל שזה יכול לגרום לי לאיחצון עצמי.
ואם אני כך, אולי יש אחרים שמתקשים להבין גם כן.
ובסך הכל, מדובר בפרשיות מעניינות, ואולי גם על זה נאמר שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד.
לכן, אבקש ממך
א. לפתוח ראשי תיבות.
ב. למסור קצת יותר מידע.
וספציפית, החלק בדבריך על דברי הגרשז"א (ר' שלמה זלמן אויירבך מן הסתם), האם הקטע בסוגרים הוא ציטוט מדבריו, לומר שלא הלך להלוויה כי לא שכח, או שכוונתך לומר שהוא לא הלך ואנו לא שוכחים לו. נראה כלשון ראשון, אבל אשמח על הבהרה.
תודה מראש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-17/1/2005 23:37
אני מזהה פה ערבוב מושגים בין גדול לאדמו"ר, לתופס ישיבה, לתלמיד חכם ופוסק.
'גדול' בישראל היה מאז ומתמיד פונקציה של פרסום בלבד, מרבי עקיבא ועד החזו"א. תלמיד חכם שפקיע שמיה בישראל בחייו, ולפעמים רק במותו.
המובן המודרני של המונח הוא סוציולוגי בלבד, מדובר במנהיג ציבור תורני, שהתפרסם דרך אמצעי פרסום מודרניים.
גדול בתורה שלא זכה לפרסום לאו שמיה 'גדול'. צא וראה, שרק בעת החדשה עם בוא עידן המפלגתיות והתפתחותה של התקשורת היהודית - פתאום נהיה צפוף בגלריית הגדולים.
נשלח ב-17/1/2005 22:29
מפיסטו,
לא הבנתי את דבריך.
1. האם רי"ד חי רק בדורות האחרונים?
הרי כתב הרי"ד, הובא בבית יוסף אורח חיים סימן קלה אות ג - ד ד"ה דגרסינן בפרק:
"ורבינו ישעיה (פסקי הרי"ד גיטין נט:) כתב שלא יקרא תלמיד חכם בכהני אלא אם כן הוא גדול הדור שאין כמותו בעיר אחרת עכ"ל"
2. האם הגדרתו של הרי"ד את המושג "גדול הדור" איננה זו המקובלת היום? (בעיקרון כמובן, ולא בהקשר הפוליטי)
ר"מ
נשלח ב-17/1/2005 21:56
דגים, אתה מדבר ברמיזה עבור בורים כמוני. האם כוונתך לקרוא תגר על הגדולים.
נשלח ב-17/1/2005 21:28
רמ במזל,
כתבתי שזה דרך הלצה, ולא נתכוונתי אלא להראות שהמושג "גדול הדור" במשמעותו המודרנית פשוט לא היה קיים בדורות הקודמים, והחילוק בין גדול לגדולי לענ"ד ליתא.
נשלח ב-17/1/2005 18:39
הדיון כאן אינו על הביטוי 'גדולי הדור' שהוא ברור ונזכר בגמ' ובשו"ע לאו דווקא על ת"ח. ואם כבר יש גם להזכיר כי מחלון וכיליון היו שני גדולי הדור, שאיכזבו בהתנהגותם ('בריחה', ויש להסמיך לזה דוגמאות מהדור שלפנינו ומדורנו על גדולים שאיבדו ממעמדם עקב מה שנחשב בעיני ההמון כבריחה ואכ"מ). אגב, פעם נתייעץ מחבר פירוש נאה לרות, שהאריך בלקח המוסרי מהתנהגות של גדולי הדור, והראיתי לו הגמ' בפסחים, ומחק את כל הביאור המוסרי הנהדר.
יש להוסיף גם רישות משפחתי שתורם להיווצרות כוח הנהגה. וכבר נזכר גם גורם זה בגמ', פסחים נז א: אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלים, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
יש גדולים שזכו לבני משפחה שדואגים להם בחייהם ולאחר חייהם ויש שאין מי שידאג לטפח אותם ואת עזבונם הרוחני. לפני שנים ישבו כמה אברכים ת"ח ושוחחו לעומק על טיב ספרי השו"ת של ימינו (אין צורך להביא דוגמאות) לבסוף נמנו וגמרו שאין ברירה אלא לסמוך על שני הפוסקים הציוניים (הגרשז"א זצ"ל והגריש"א שליט"א). אמנם מפני צוק העתים (המעמד בישיבות, עולם התורה, שידוכים וכיו"ב), שמו מחסום לפיהם, ולא התערבו בשום דבר מסוכן (אמנם ביום שנתקיימה הלוויתו של ר' עמרם בלוי, ורבים נהרו להלוויה, שאלו את הגרשז"א אם הוא הולך להלוויה, השיב, לא ולא, אתם שכחתם, אני עוד לא שכחתי). הצבור אולי שכח את חותנו של מרן שליט"א, רב האסירים (ולוחמי המחתרות), מנאמני הראיה"ק. לאחר שנתקיימה 'חגיגת הפורים' ('פורים שפיל') הידועה, בביהכ"נ שבשכונת בתי ברוידא, פרשו מביהכ"נ רא"ל ואתו עמו הגראז"מ זצ"ל. בחול התפללו או בכנסת הישנה או בבתי רנד ובשבת יסדו מנין מיוחד בתוך ת"ת עץ חיים. ישנה תחושה שאותה שיטה ידועה של קישורי חיתון כאלמנט פוליטי של האליטות ושל שכבות המלוכה וההנהגה, מצויה הרבה בחצרות האדמורי"ם ועכשיו גם בחוגי הגדולים הליטאיים. כמה מאלף יהיה לערוך מיפוי של קשרים אלו (למשל ויז'ניץ עם בעלז, עם סקווער, עם סטמר, עם ויז'ניץ מונסי ועם סרט ויז'ניץ ועוד, אישי פוניבז' למשל ועוד. דומה שבגור חל שינוי ונתמעטה ההתחתנות התוך משפחתית בדור האחרון), בנוסח המפות של אטלס עץ חיים. כמה וכמה מהלכים יתבארו הודות להבנה זו, וכמה עוצמה יש ברישות זה.
שאלה טובה. ויכול להווצר בהחלט דיון מכובד,סוציוהסטורי,
והלכתי בזה.-אגב אין זה שאלה שהתחדשה לאחרונה ,דומני שב40 שנה האחרונות, זו אחת השאלות שמטרידות כל צורב שבא ללמוד בישיבות בעיקר ב"ב-
כפי שכבר רמז מימוני ,כל כותב כאן יודע היטב את ההבדל בין דיון עצכחי לבין "דיון" ח"חי,על הגדוילים.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-17/1/2005 14:33
י"י
מעמדו של הרב אלישיב בציבוריות החרדית ממש מפליא, הרי הוא היה בשר מבשרה של הרבנות הראשית וישב שנים בהיכל שלמה שנאסר ע"י הרב מבריסק. אני מוכן לקבל כל הסבר, פרט לזה שהצבור השתכנע בגדלותו, גם אם זה נכון זה לא רלבנטי.
חלק מהאישים האחרים שהזכרת הם אישים שבסופו של דבר לא היתה להם משרה צבורית וניתן לדרוש זאת כמובן לכמה כיוונים. היו רבנים מהטיפוס הקלאסי שהעדיפו את ערוך השולחן על המשנה ברורה הואיל וערוך השולחן היה רב בפועל, וגם את זה ציין כבר חיים סולובייצ'יק.
