דברים שמדענים מאמינים בהם
למרות שאני יסדתי את אשכול הקישורים לכתבות בכדי למנוע אשכולות חדשים לבקרים, דומני שכתבה זו מצדיקה אשכול מפואר בזכות עצמו:
יש חיים בגלקסיה ויש אהבת אמת
מאת ניו יורק טיימס
דברים שמדענים מאמינים בהם אפילו שאין הוכחה לקיומם
"מה לדעתך נכון גם אם אינך יכול להוכיח זאת?" זו היתה השאלה שהפנה למדענים, עתידנים והוגים אחרים ג'ון ברוקמן, סוכן ספרותי והמו"ל שלwww.edge.org, אתר אינטרנט המוקדש למדע. האתר מציג שאלה חדשה בסוף כל שנה. להלן מבחר מהתשובות שקיבל:
רוג'ר שאנק - פסיכולוג ומדען מחשב;
מחבר הספר Designing World-Class E-Learning
בחירות לא רציונליות. איני מאמין שבני האדם מסוגלים לחשיבה רציונלית כאשר המדובר בקבלת החלטות בחייהם הפרטיים. אנשים מאמינים, כמובן, שהם נוהגים ברציונליות וכי חשבו על דברים ביסודיות, אבל כאשר מתקבלות החלטות חשובות - למי להינשא, היכן לגור, איזו קריירה לבחור, באיזו אוניברסיטה ללמוד - מוחותיהם של בני אדם פשוט אינם יכולים להתמודד עם המורכבות. כאשר הם מנסים לנתח בצורה רציונלית אופציות פוטנציאליות, מחשבותיהם הרגשיות משתלטות ומכריעות בשאלה.
קריצ'רד דוקינס - ביולוג אבולוציוני באוניברסיטת אוקספורד;
מחבר הספר The Ancestor's Tale
אני מאמין, אם כי איני יכול להוכיח זאת, שכל צורות החיים, כל אינטליגנציה, כל יצירתיות וכל "תכלית" אי שם ביקום, הם התוצר הישיר או העקיף של הברירה הטבעית הדרוויניאנית. פירוש הדבר שתכלית מופיעה בתקופה מאוחרת ביקום, לאחר תקופה של אבולוציה דרוויניאנית. תכלית אינה קודמת לאבולוציה ומשום כך אינה יכולה לעמוד ביסוד היקום.
ג'ודית ריץ' האריס - סופרת ופסיכולוגית התפתחותית;
כתבה את הספר The Nurture Assumption
אני מאמינה, אם כי איני יכולה להוכיח זאת, ששלושה הליכי ברירה - לא שניים - היו מעורבים באבולוציה האנושית. שני הראשונים מוכרים: ברירה טבעית שיעדה הוא כשירות פיסית, וברירה מינית שיעדה הוא סקסיות. הליך הברירה השלישי חותר ליופי, אבל לא יופי מיני - לא יופי של בוגרים. מי שמבצעים ברירה זו אינם בני זוג פוטנציאליים אלא הורים. אני מכנה זאת ברירה הורית.
קנת פורד - פיסיקאי, מנהל בגמלאות של "מכון הפיסיקה האמריקאי";
מחבר הספר "עולם הקוונטים"
אני מאמין שחיים מיקרוביים קיימים גם במקום אחר אי שם בגלקסיה שלנו. אני אפילו לא אומר "מקום אחר אי שם ביקום". אם אני רוצה שהסברה שאני מאמין בה תוכח כנכונה בתוך דור או שניים, מוטב שאגביל אותה לגלקסיה שלנו. אני מוכן להמר על אמיתותה.
אני מאמין בקיומם של חיים במקומות אחרים, משום שנראה כי כימיה חותרת כל כך לחיים, ומשום שברגע שחיים נוצרים, הם מתרבים ומנציחים את עצמם בכל כיוון אפשרי. מההיסטוריה של כדור הארץ עולה שכימיקלים נכנסים לפעולה ויוצרים חיים ברגע שעומד לרשותם כל עירוב אפשרי של חומרים הכוללים קצת מים, ובעצם כל מקור של אנרגיה; יתרה מזאת, מרגע שאותם חיים נוצרים, הם מתפשטים לכל פינה בטווח רחב של טמפרטורה, חומציות, לחץ, עוצמת אור וכך הלאה. האמונה בקיומם של חיים אינטליגנטיים אי שם בגלקסיה היא עניין אחר.
ג'וזף לדו - חוקר מוח מאוניברסיטת ניו יורק,
מחבר הספר The Synaptic Self
זו שאלה קלה. אני מאמין שלבעלי חיים יש רגשות ומצבי תודעה אחרים, אבל לא אני ולא מישהו אחר יכול היה להוכיח זאת. איננו יכולים אפילו להוכיח שלבני אדם אחרים יש מודעות, לא כל שכן לבעלי חיים אחרים. עם זאת, בנוגע לבני אדם, אנו יכולים לפחות לתת אמון מסוים בהנחה זו, משום שלכל בני האדם יש מוחות המצוידים באותן קונפיגורציות בסיסיות. אולם ברגע שאנו פונים למינים אחרים ומתחילים לשאול שאלות על רגשות ותודעה בכללותה, אנו נמצאים בתחום הלא-ידוע משום שהחומרה שונה.
משום שיש לי סיבה לחשוב שרגשותיהם של בעלי חיים יכולים להיות שונים משלנו, אני מעדיף לחקור התנהגות רגשית של חולדות ולא תחושות רגשיות. יש הרבה מה ללמוד על רגשות מחולדות, והדבר יכול לעזור לבני אדם הסובלים מבעיות רגשיות. וחקר בני אדם יכול ללמד אותנו הרבה על רגשות, בעיקר כעת כאשר יש לנו טכניקות הדמיה רבות עוצמה. איני ביהיוויוריסט. אני רק אמוציונליסט.
לין מרגוליס - ביולוגית מאוניברסיטת מסצ'וסטס;
מחברת הספרCell Evolution Symbiosis in
אני חשה שאני יודעת דבר מה שיתגלה כנכון ושבהדרגה יוכח כאמיתי מעבר לכל ספק. מה הדבר הזה? יכולתנו לקלוט סימנים ואיתותים בסביבה שהתפתחה ישירות מאבות אבותינו הבקטריאליים. כלומר אנו, בדומה לכל היונקים, כולל אחינו הקופיים, מאתרים ריחות, מבדילים בין טעמים, שומעים שירת ציפורים וקולות תופים וכך גם חשים בוויברציות של התופים. כאשר עינינו עצומות אנו חשים באור השמש העולה. כישורים אלה לחוש את סביבתנו הם מורשת שקדמה לאבולוציה של כל הפרימטים, של כל בעלי החוליות, למעשה של כל בעלי החיים.
רוברט ספולסקי - נוירו-מדען מאוניברסיטת סטנפורד;
מחבר הספר A Primate's Memoir
הדוגמה שלי פשוטה וברורה - של אמונה שאין לה הצדקה. כלומר שלא קיימים אל או אלים ואין דבר כזה נשמה (תהא אשר תהא משמעותה של מלה זו בעיני אנשים דתיים המאמינים בדת האמת האחת והנכונה). אני מרותק ומסוקרן על ידי אנשים דתיים הטוענים כי לא זו בלבד שאתה יכול להאמין בלי לדרוש הוכחה, אלא אתה מחויב לעשות זאת.
מבחינתי, אתה לא יכול להאמין בלי לדרוש הוכחה. זה לגמרי בסדר מבחינתי לו היתה בנמצא הוכחה שאין אלוהים. יש כאלה שהיו רואים הוכחה כזאת כבעיה פוטנציאלית של בריאות הציבור לנוכח המספר הרב של אנשים שהיו נתקפים אז אמוק וגורמים נזק לסביבתם. אבל ברור שאין שום מחסור באנשים שנתקפים אמוק הודות לאמונתם, כך שבסופו של חשבון זאת לא תהיה בעיה. הוכחה כזאת תהיה בבחינת הקלה.
פיסיקאים רבים, בעיקר אסטרופיסיקאים, מצטיירים כבעלי נכונות מוזרה לדבר ולדבר על התקשורת הרוחנית שלהם עם האל בנושא המפץ הגדול. אבל בעולם שלי, עולמם של ביולוגים, מושג האל מעורר זעם במיוחד כאשר אתה מבלה את זמנך בחשיבה, למשל, על לוקמיית ילדות תוקפנית שאין לה מרפא.
דונלד הופמן - מדען קוגניטיווי מאוניברסיטת קליפורניה באירווין;
מחבר הספר Visual Intelligence.
אני מאמין שתודעה ותוכנה של תודעה הם כל מה שקיים. חלל-זמן, חומר ואנרגיה מעולם לא היו תושביו הבסיסיים של היקום, אלא נמנו מאז ומתמיד עם המרכיבים היותר צנועים של תוכן התודעה ותלויים בה לעצם קיומם.
עולם ההתנסות היומיומית שלנו - עולמם של שולחנות, כיסאות, כוכבים ובני אדם, על הצורות, הריחות, התחושות והקולות הנלווים להם - הוא ממשק המיועד לשימושו הספציפי של האדם, המחבר אותו לממלכה מורכבת בהרבה, ממלכה בעלת מודעות. אין זה סביר שתוכן הממשק שלנו יהיה דומה בדרך כלשהי לממלכה זו. ואכן התועלתיות של ממשק מחייבת בדרך כלל את העדרו של דמיון כזה. שכן תכליתו של ממשק, כמו ממשק חלונות במחשב, היא הפשטה וקלות שימוש. אנו מקלידים על אייקונים מפני שזה מהיר יותר וצפויות פחות טעויות מאשר אם היינו עורכים, למשל, מגה-בייטים של תוכנה או משחקים עם מתח במעגלים חשמליים.
לחצים אבולוציוניים מכתיבים שהממשק הספציפי למין האדם, שהוא עולם התנסותנו היומיומית, יהיה בעצמו הפשטה קיצונית, הנבחרת לא משום שהיא מתארת באופן ממצה את האמת, אלא לצורך המנגנון הפרגמטי של ההישרדות, הפתוח לשינויים.
אם הדבר נכון, אם תודעה היא מהותית, אזי אל לנו להיות מופתעים מכך שגם אחרי מאות שנות מאמץ של המוחות המבריקים ביותר, עדיין לא קיימת שום תיאוריה המסבירה מודעות במונחים של חומר; שום תיאוריה המסבירה כיצד חומר או אנרגיה יכולים להיות התנסות מודעת, או לגרום לה.
פיליפ זימברדו - פסיכולוג, פרופסור אמריטוס בסטנפורד;
מחבר הספר Shyness
אני מאמין שהסוהרים בכלא אבו רארייב בעיראק, שעבדו במשמרת הלילה במתחם שבו עונו אסירים עינויים גופניים ונפשיים, ויתרו אז על הרצון החופשי שלהם ועל אחריותם האישית.
אבל לא הייתי יכול להוכיח זאת בבית משפט. אותם שמונה אנשי מילואים נלכדו במצב ייחודי שבו ההקשר ההתנהגותי השתלט על נטיות, ערכים ומוסר אישיים במידה כזאת, עד כי השמונה נהפכו, באותו זמן ובאותו מקום, לשחקנים חסרי דעת, מנוכרים מחוש האחריות האישית ומהצורך לתת דין וחשבון אישי על מעשיהם.
"הנפש הקבוצתית" שהתפתחה אצל חיילים אלה נוצרה על ידי שורה של תנאים חברתיים פסיכולוגיים מוכרים, שמקצתם מתוארים היטב בספרו של ויליאם גולדינג "בעל זבוב". אותם תהליכים שבהם צפיתי בניסוי "בית הכלא" שערכתי בסטנפורד פעלו בבירור במקום רחוק זה: דה-אינדיווידואציה, דה-הומניזציה, שעמום, חשיבה קבוצתית, משחק תפקידים ועוד.
אליסון גופניק - פסיכולוגית מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי;
ממחברי הספר The Scientist in the Crib
אני מאמינה, אך לא יכולה להוכיח, שלתינוקות וילדים קטנים יש מודעות רבה יותר מאשר למבוגרים, וכי מודעותם לעולמם הפנימי והחיצוני עזה וחיה יותר. אני מאמינה בכך משום שקיימת עדות חזקה המצביעה על סחר חליפין פונקציונלי עם ההתפתחות. ילדים צעירים מיטיבים בהרבה ממבוגרים ללמוד דברים חדשים ולשנות את מה שהם חושבים על העולם. לעומת זאת, הם גרועים בהרבה בשימוש בידע זה כדי לפעול בדרך מהירה, יעילה ואוטומטית. הם יכולים ללמוד שלוש שפות בבת אחת אבל אינם יכולים לקשור את שרוכי נעליהם.
דייוויד בוס - פסיכולוג מאוניברסיטת טקסס;
מחבר הספר The Evolution of Desire
אהבת אמת.
הקדשתי עשרים שנה מחיי המקצועיים לחקר ההזדווגות האנושית. באותה תקופה תיעדתי תופעות שונות, החל בשאלה מה הדבר שגברים ונשים משתוקקים לו אצל בני זוגם וכלה בצורות השטניות ביותר של בוגדנות מינית. גיליתי דרכים יצירתיות להפליא, שבאמצעותן גברים ונשים מרמים אלו את אלו ועושים שימוש אלו באלו. חקרתי בני אדם "הצדים" בני זוג של אחרים, בני אדם העוקבים בצורה אובססיווית אחר מי שהם רואים כמושא תשוקתם, ציידים מיניים סדרתיים ורוצחי בני ובנות זוג. אבל על אף הממדים האפלים של ההזדווגות והזוגיות האנושית, נותרה בי אמונה איתנה באהבת אמת. האהבה רווחת אך אהבה אמיתית היא נדירה ואני מאמין שרק לאנשים מעטים שיחק המזל והם התנסו בה. דרכיה של האהבה הרגילה מוכרות היטב. רבים פסעו בהן וסימני הדרך שלה מובנים לרבים - המשיכה המחשמלת, האידיאליזציה האובססיווית של בן הזוג, תחושת ההתענגות לאחר סקס, ההקרבה העצמית העמוקה והשאיפה לשלב יחדיו דנ"א. אבל אהבה אמיתית פוסעת בנתיב משלה בארץ לא ידועה. היא אינה מכירה גדרות ואין לה מחסומים או גבולות. היא קשה להגדרה, היא חומקת מאמות מידה מודרניות ונראית מעורפלת מבחינה מדעית. אבל אני יודע שאהבה אמיתית קיימת. אני רק לא יכול להוכיח זאת.
ומה חושבים המדענים הישראלים
שלום בר - פרופסור (אמריטוס) לכימיה באוניברסיטה העברית:
אני מאמין שהשליטה על עם אחר תביא אותנו לאבדון, אף על פי שאני לא יכול להוכיח את זה ואני לא יודע בכלל מה צופן העתיד. אני לא מאמין שיש הוכחה במובן לוגי צר; יש דוגמאות. אני מאמין שהמבנה החברתי האופטימלי בשבילנו הוא דמוקרטיה, אבל גם את זה איני יודע כיצד להוכיח.
אליעזר רבינוביץ - פרופסור לפיסיקה של אנרגיות גבוהות באוניברסיטה העברית:
אני מאמין, אף על פי שאיני יכול להוכיח, שלאמונות של מדען יש אותו משקל כמו לאמונות של כל אדם. אני גם מאמין, אף על פי שאיני יכול להוכיח, שאנו - יצורים קטנים על כוכב לכת קטן בסביבה כוכבית לא מיוחדת - יכולים להמשיך לאסוף מספיק רמזים על מנת להבין בצורה פשוטה איך עובד באופן כמותי היקום (או היקומים) החומרי כולו.
חוה יבלונקה - פרופסור לביולוגיה והוגה ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, באוניברסיטת תל אביב:
בעיני השאלה לא רלוונטית למדעי הטבע. במתמטיקה מתבססים על אקסיומות, הנחות בנוגע לעולם, שעליהן בונים הוכחה בצורה דדוקטיווית. מדעי הטבע אינם מתבססים על אקסיומות, ולכן מושג ההוכחה אינו רלוונטי. מושג ההוכחה לא קיים אצלנו. אנחנו מגיעים לתיאוריות מאוד סבירות, המשיגות מעמד יותר ויותר סביר עד שאפשר לדבר עליהן כאילו הוכחנו שזה נכון.
תמרה טראובמן
 |
|
|
