ראשית יש להבין מהי האמונה בביאת המשיח, ומה עושה אותה לאחד מעיקרי הדת, עד שהכופר בה נחשב ליוצא מקהל המאמינים. וההסבר פשוט - האמונה בגאולה משמעה האמונה שהטוב האמת והצדק הם אלו שיצליחו בעולם בסופו של דבר. כי עיקרי האמונה ע"פ בעל ספר העיקרים - שלושה עיקרים - מציאות ה', והאמונה בתורה מאת ה', והאמונה בשכר ועונש שהם מאת ה', והרמב"ם גם כן מנה שלושה עשר כפי הסדר, שהם חמישה בעניין האמונה בה', וארבעה בעניין תורה מן השמיים, וארבעה בעניין שכר ועונש, ואלו שבעניין שכר ועונש, הם הראשון האמונה בהשגחה וידיעת ה' על מעשי האדם בזמן שיעשה אותם האדם, והשני על הגמול בפועל לאחר המעשה, והשלישי על ביאת המשיח שהיא ההצלחה השלמה לעובדי ה', והרביעי על תחיית המתים שיבוא הגמול גם לאותם שחיו לפני אותו זמן ולא הגיעו "ישירות" עד לימות המשיח., וכמו שיבואר בזה להלן העניין, והגמול בתחיית המתים הוא כל אחד כפי מעשיו קודם ימות התחייה, כי נאמר בזה "אלו לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם", כלומר לטוב ולרע יחיו ויקבלו גמולם, וכמו שיבואר להלן העניין,
והעניין כי האמונה בה' כוללת שני עניינים בסיסיים, האחד להאמין שהעולם מסודר ומנוהל, והשני להאמין שהסדר והניהול הזה תכליתם הוא לטוב לאמת ולצדק. ואם תרצו, אלו שני העיקרים הנוספים שמנה בעל ספר העיקרים. והעיקר השלישי, הוא העיקר המשלב, אמונה בכך שאכן הטוב ינחה בפועל את הסדר, והסדר ינוהל וייענה לטוב בסופו של דבר, ועיין לקמן בעניין הבחירה, ומכל מקום לא די להאמין בעיקר של שכר ועונש לבד, כי מי שמאמין רק בעיקר של שכר ועונש, הרי עלול להאמין שאין סדר ואין תורה אמיתית ואין חובה מעשית לאדם, ובזה אין טעם באמונתו בשכר ועונש, כי אם אינו מאמין בסדר הרי שהוא מאמין בשכר ועונש מקריים ואינו מאמין בשכר ועונש מאת ה', וזה חיסרון בעצם האמונה בהשגחה שהיא האמונה בשכר ועונש עצמה, ואם מאמין בשכר ועונש מסודרים ע"פ מעשים ברורים כתורה וכמצוה אשר נכתבה ע"י משה והנביאים, מ"מ צריך שיאמין שהתורה הזאת באה מן השמיים, כלומר מאת אלוקי האמת הטוב והצדק, ככל אשר ראוי להיות האלוקים השלם, כי אם לא יאמין, נמצא שאמונתו בתורה חסרה ואינו באמת ירא מאת ה' כי אם למטרות זרות הוא פועל. ואם יאמין בשני אלו, בעצם האלוקות יאמין וכן יאמין בתורה, הנה אם לא האמין בשכר ועונש הרי הוא עושה ככל העולה על רוחו, כי לא הכיר ולא ידע שאלוקים מתבונן ומשגיח לראות על מעשיו הטובים הם אם לא. ועל כן האמונה בהשגחה בשכר ועונש, פירט בה הרמב"ם ארבעה עיקרים כדלעיל, ואחד מהם ביאת המשיח שהוא אמונת ההצלחה לעובדי ה', היינו כאמור, להאמין שהעולם מסודר ומנוהל, ולהאמין שהניהול והסדר הזה תכליתם הוא לטוב ולהצלחת עובדי ה' העובדים אותו כסדר הזה שסידר לנו בתורתו, כי אין העולם הפקר, רק נתן ה' תורה בעולמו להועיל בסידרו.
אבל כעת אנו בעולם הזה, ואין רואים באספקלריא המאירה את ההשגחה, אבל בכח השכל ניתן לראותה, הא כיצד, אמנם העולם נתון בידי האדם, כי האדם מבחר היצורים בעולם בתחתון, ועל כן נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פירוש נעשה יצור חומרי מאדמה שעם היותו מאדמה תהיה תכונתו אלוקית "בצלמנו כדמותנו", ואם כן יאמר האדם שהאדם הוא המסדר את העולם ותו לא, אבל נשאל שאלה, והיא שאלה אשר נמצאה כבר ידועה בדברי המחברים לאורך הדורות, ועתה אוסיף בה דבר, והיא כי כל העולם כולו אינו פשוט אלא מורכב, הלוא כל המדע, מדעי הגשם ומדעי הרוח, כולם עומלים על מה, על לגלות הסדר אשר מסודר העולם או לגלות הסדר אשר ראוי להוסיף בעולם, דרך משל ההמצאה הקרויה בימינו "חשמל", ממה היא נעשית, הלוא יש שתי אופציות, או על ידי שדה מגנטי הנוצר ע"י קוטב חיובי ושלילי, או על ידי תגובה כימית בין חומרים, והרי הקטבים המגנטיים והחומרים הכימיים הם כפאזל מושלם להרכבה, וכן כל הדברים בעולם, האבולוציה כיצד נעשית, וכי מהיכן ידע האדון ירום הודו כבוד אדון "הטבע" הנכבד, מהיכן ידע "הטבע" לסנכרן בין רגל ימין של החתול לבין רגל שמאל, וכיצד בכלל ידע לסנכרן בין החומרים הדוממים ולהופכם לחיים, על כורחנו נמצינו מודים שהטבע הוא תבוני, ואם נקרא לזה "תכנון תבוני" או בכל שם יפה אחר זה באמת לא משנה, כי העובדה היא שיש כאן איזו תבונה מעורבת שהועילה לחומרים בשעה שנוצרו מהם חיים, שלא היו החומרים הדוממים יוצרים זאת ללא איזה מרכיב תבוני שהתערב בעניין, וכל זה הוא פאזל, ואם יש דברים שהאדם בתבונתו משלים, כגון החשמל, הרי זה כמוצא פאזל ברחוב, ומוצא שכל חלקיו מתחברים לכדי תמונה שלימה, וכי נאמר שמישהו לקח חתיכות נפרדות ושירבט על כל אחת ציור ובמקרה זה מתחבר לכדי פאזל, הדבר פשוט שישנו מתכנן, ועל כן ודאי שיש תוכנית, וסדר בעולם, והדבר ברור שיש תוכנית ותכלית לכך, כי אילולא כן כיצד התקדמה האבולוציה מתוהו ובוהו וכאוס לכדי עולם אנושי כה מאורגן, אלא מאי, יש קושיות, למה כך ולמה כך, ושאלת השאלות שאנשים שואלים בדורנו היא "איפה היה אלוקים בשואה", ותשובת התשובות היא "אלוקים עסק וטרח במיוחד באותו הזמן בלהסתיר את פניו". ועכשיו כמובן תישאל השאלה: וזו למה לו? ודבר ראשון צריך להיות ברור, שכל תשובה שנענה אין פירושה שאנו לא מאמינים יותר בהשגחה ספיציפית, אלא שאנו לא מבינים כל דבר, ומעבר לכך אנו מאמינים בתחיית המתים שבה יושג הגמול ויושלם התהליך שבו הטוב יזכה לשכר והרע ייענש. אבל עכ"פ נאמר, שכמו שאמרנו האמונה כוללת בתוכה שני עניינים, האחד האמונה בסדר וניהול העולם, והשני באמונה בכך שתכלית הכל היא לטוב, אז השאלה "איפה היה אלוקים בשואה", היא בעצם שואלת האמנם הסדר תכליתו לטוב ולצדק, הלוא הנראה לאדם שההיפך הוא. אבל באמת, זה עניין האמונה ב"עולם הזה" ו"עולם הבא", כלומר שישנו הזמן שבו הטבע נראה כשולט, והתכלית היא הזמן שבו יוכר שהטוב הוא השולט בטבע. ועניין זה ניתן להבינו כדלעיל, שהואיל ואנו יודעים שיש תוכנית וסדר המובילים את העולם להתארגן ולהתקדם, אם כן ודאי יש אלוקים טוב שמנחה את העולם. ואם כן אך סברא היא לומר שמה שלא הושלם עכשיו יושלם בהמשך, שאין סברא לומר שאלוקים אירגן את כל העולם "חוץ מכמה דברים שלא"? והשואה הרי נתנה את התחושה שאיש הישר בעיניו יעשה, כי אין אדם יודע ורואה יותר כיצד הטוב ישלוט בטבע, ועתה יותר מתמיד אנו מוכנים ליום הדין שבו יוכלו להבין מדוע אנשים מקבלים או לא מקבלים שכר או עונש, שהרי כיוון שכל אחד עושה ככל העולה על רוחו, הנה כשיגיע יום הדין ייאמר לו: ודאי יודעים אנו שלא יראת משום דבר, כיוון שסברת שאיש הישר בעיניו יעשה. ואם כן, אם עשית טוב, ודאי מרצונך עשית, ואם עשית רע, ודאי מרצונך עשית. צריך כמובן להשלים לזה את היכולת להבין שאמנם "יש טוב" "there is goodness" (הביטוי "there is" עוזר להסביר שזהו דבר שקיים מעצמו והוא עצמאי ביכולתו, ראו ברמב"ם בהל' יסודי התורה "לידע שיש שם מצוי ראשון") שזהו השלב היותר גבוה, להבין שאכן ישנו טוב שיוכל לנהל את הסדר, ולדעתי דבר זה הוא עניין כל הסתר פנים שהיה מימות עולם, היינו בכל העולם הזה קודם העולם הבא, וכל טובה שנראה כאילו באה מהרע, וכל רעה שנראית כאילו באה מהטוב, הכל הוא לצורך עניינים אלו, היינו לברר הניצוצות הטובים שברע והניצוצות הרעים שבטוב, שיובהר כל דבר על עניינו, וזה עניין הגאולה שמתחילה ע"י פקידה קטנה ע"י הגויים דווקא כמו שהייתה בימי כורש, כמ"ש הגר"א, וזה בכלל עניין חטאי עם ישראל עם הקודש, וכל קושי שבא על עם ישראל מזמן כלשהוא, והיינו כי הכול שילמדו הגויים לעזור את ישראל, ולראות שבאמת חפץ יש אצלם לעוזרם, ומאידך שיכירו הגויים שגם היהודים בני אדם אנושיים הם כמוהם ועל ידי כן יתקרבו אליהם באחווה, כי לא ירגישו "נחותים", וכן אצל ישראל שילמדו להכיר בטובת גויים באשר ישנה, ומאידך להתרחק מטעוותהון, וכן כל קושיא שיש על עניינים אלו ובדרכים אלו היא מתפרשת, היינו שהקב"ה מסתיר את פניו למען נכירו יותר, ועל כן אמרו חז"ל שכאברהם אבינו בשעתו, כך לעתיד לבוא עתיד כל אחד ואחד מישראל להכיר את ה' ממקום שהוא נידח שם, ועובדה היא ששנים ארוכות כל יושבי תבל כאחד האמינו באלוקות, וכמ"ש "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה וגדול שמי בגויים אמר ה' צבקות", ואם כן ודאי לא דבר ריק הוא מה שהאמינו בו כל יושבי תבל מאז ומעולם, וכן החוקרים אומרים שלפני המהפכה האורבאנית היה שלום שורר בין בני אדם, ולא היו פוגעים איש באחיו, הלוא אב אחד לכולם הלוא א-ל אחד בראם, ולמה זה יריבון, אלא כאמור הכל לנסיון דעיקבתא דמשיחא כאמור, וכן כי השואה הייתה נסיון בהסתר פנים מעצם הסדר, והסדר כביכול מתנהל לבדו, ועתה ניצלנו מהסדר הרע ואל הסדר הטוב לא באנו, כי הסדר הטוב דורש סדר במחשבה ובהשקפה, לאו דווקא ב"מחשבה והשקפה" של אמונה, כי אם כל מחשבה שתעלה על לב האדם בכל נושא, בנושא גשמי או בנושא רוחני, וכן בנושאי החולין השכליים כגון הפילוסופיא והמתמטיקה, וכעת נראה בעיני בני אדם כאילו איש הישר בעיניו יחשוב, כי אין לדעתם סדר אמיתי למחשבה ואינם רואים איך ייתכן שדעה אחת תהיה יותר צודקת מהשנייה, ועל כן מאמינים בחוסר סדר מוחלט, ובשלב בראשון היה הסתר פנים מהחלק הטבעי, וזה הסתר פנים שנמשך עשרות שנים עד ועד בכלל השואה, ועתה יש הסתר פנים מהחלק הרוחני והעל טבעי, עד שסבורים כי כל ערכי הטוב והצדק האמיתיים הם נגד התורה, וסבורים שערכי המוסר מנוגדים לישראל, וכן הכל כידוע לכל המי ומי, וזה ההסתר פנים הגדול, עד שאמרו שעתידה האש שתרד לעובדי הבעל כשם שירדה לאליהו, וזה הכל כנ"ל היינו לברר הניצוצות הטובים שברע ולברר הניצוצות הרעים שבטוב, עד שיכירו האמת בטהרתה, ובאמת הלוא מפורש בתורה, שאם יבוא נביא ויתן מופת שיש לעבוד עבודה זרה אין שומעין לו, אבל מ"מ ניתן הכח בעולם הזה קודם העולם הבא שייראו טעויות ע"מ לברר הניצוצות כנ"ל, ועל כן נתן הקב"ה את האופציה לבחירה, מי ירצה לשתף פעולה עם הטוב ויקבל גמול שיוכל להמשיך כמ"ש הרמב"ם, ובאמת הגמול הזה ימשיך איתו לעולם הבא ששם ימשיך מה שהתחיל בעולם הזה, ומי שלא ירצה לשתף פעולה עם הטוב יקבל גמולו העונש שלא יוכל להמשיך ויכרת כוחו, אבל הלוא הכל מתחיל מבסיס נייטרלי, כלומר שיש בו ניצוצות של טוב וניצוצות שלרע, ולקראת הגמול הסופי אז עושים בירור כאשר ינוע בכברה, עד שיעברו כל הניצוצות הרעים לרע וכל הניצוצות הטובים לטוב,ומי שרוצה מופתים לאמת, שאנו מתקרבים אל העולם הבא, הרי אמרנו שבעבר לאורך שנים רבות שרר שלום בין איש לאחיו, וכל מה שהתחילו הצרות הם מעניין העיקבתא של העולם הבא, וזה שאנו מתקרבים לאיזה עולם שיבוא ושבו ישתנו דברים וייראו באופן שונה מהנראה לנו ויפעלו באופן שונה מהמוכר לנו, הלוא יש לזה מופתים רבים בשמים ובארץ, מהאסטרונומיה ועד לכימיה, מהטכנולוגיה ועד לחכמת ההמונים, ממטרות ההוגים להנחיל דעת את העם, ועד חיכום השופטים להסביר ולמצוא או להמציא שיטות חדשות לצדק, מעסק ההנהגה העולמית לגלבל את העולם, ועד כח המיחשוב לגגל את העולם, ומה עוד צריך לידע להבין ולהאמין שיש איזו תכלית להכל כנ"ל,
והמשל בזה, מרב שלימד את תלמידיו זמן רב, ועתה בא לבוחנם לראות מי יעלה מכאן אל המעלה הבאה ללמוד את העניינים העמוקים יותר בלימוד, והנה שואלם שאלות רבות, ורגז ושחק ואין נחת, שאל בכה ושאל בכה ואינו יודע אם אכן הבינו העניינים לאשורם, ואז מקשה להם קושיא אשר מפריכה וסותרת את כל ההבנה, ואז ראה יראה, אם אכן יענו כיאות, או שמא ישכחו כל אשר למדו ויאמרו דברי טעות, ואלו שאכן עמדו במבחן ויעלו אל המעלה הבאה, הם העומדים בניסיון וממשיכים אל העולם הבא, ואלו שסתרו כל דבריהם הקודמים ואמרו שכל מה שאמרו בשם הרב לא באמת רוצים הם לומר, הרי העידו בעצמם שאינם עומדים במבחן, כמ"ש לעיל בעניין הבחירה, והרי הם החוזרים וכופרים ואין להם חלק, ואלו שנעו ונדו בדבריהם ולא ידעו אם זו אמת אם זו אמת, הרי זה כגון אנו בינונים, איש כפי מעשיו, שיקבלו מעט עונש, ואף על פי כן יקבלו שכר על מעשיהם הטובים, ומידה טובה מרובה
 |
|
|
