האם אתה בשל לאישה שנייה?

אופצייה חדשה ומרתקת נחתה השבוע על נשואי המגזר: ביגמיה. רגע לפני שאתם מתלהבים אריאל שנבל מציע שתשקלו שנית

השבוע נוסף לאוצר האפשרויות הבלום של הגבר הדתי הנשוי - שהסתכם עד כה ב"תפזר את הילדים", "תאסוף את הילדים", "תעשה כביסה צבעונית" ו"אל תישאר לשיעור אחרי התפילה" – אפשרות חדשה ומרגשת: ביגמיה. מודעה שהתפרסמה באחד מעלוני השבת ושקראה לגברברי המגזר לשאת אישה שנייה, תפסה במהלך הימים הבאים תאוצה, דיונים תורניים משוכללים בהשתתפות מיטב הרבנים, אפילו קיבלה אייטם בחמש עם רפי רשף, ובהחלט אפשר לסכם בסיפוק ולומר שאנחנו לגמרי בעניינים. אבל רגע לפני שאתם שוברים עוד כוס (הפעם לפחות לא בשטיפת כלים, גם ברכה) מחובתנו להעלות כמה סיטואציות אפשריות בעסקי הביגמיה. נא קראו בעיון לפני השימוש.

1. אתה בדייט. המקום שקט, האווירה נחמדה, נראה לך שאולי הפעם זה זה. פתאום אשתך מתקשרת. אתה חייב לענות. "כן מאמי, ברור שאני לא חוזר הביתה בלי חלב". הבחורה שמולך עושה פרצוף נעלב ואומרת: "אתה לא צריך לתכנן עם חברים שלך את השיחות המטופשות האלה באמצע הדייט. אני מכירה את זה מגיל 22. אם לא בא לך אתה יכול פשוט לקום וללכת. מאמי עאלק".
   
    
2. אתה מאוהב. היא מאוהבת. החלטתם להודיע להורים. אבל רגע, מה עם ההורים של אשתך הראשונה? אתם מחליטים להתקשר קודם אליהם. ברכות המזל-טוב והקולולו משתנות מהר מאוד לשאלות חקירתיות: מה היא עושה בחיים? עורכת-דין, איזה יופי, בדיוק כמו חמוטל! יהיו להן הרבה נושאי שיחה משותפים בבית, זה נחמד. איזה תואר יש לה, שני? אה, רק ראשון. ואתם בטוחים שנכון שיהיו בבית שתי עורכות-דין, האחת רק עם תואר-ראשון והאחת עם תואר שני? נו, בעצם מה אנחנו מתערבים, העיקר שיהיה במזל-טוב.
   
   
3. רגע לפני החופה. אשתך לעתיד בלבן, מצטלמת עם האורחים. אשתך בהווה נותנת הוראות אחרונות לרב המלצרים. פתאום היא נחפזת אליך, לוקחת אותך לצד ולוחשת: "ושלא תעז לשים עניבה בחופה. אם בחתונה שלנו לא התאים לך עניבה, אין מצב שהפעם פתאום יבוא לך. גם ככה עשית לי בושות לפני כל החברים שלך שהתבלבלת בשמות האחיינים החדשים שלך. בפעם האלף: ממנה יש לך אחיין ירדן בן וממני ירדן בת. אני ממש מתביישת להסתובב לידך ככה בחתונה שלך. תסדר כבר את החולצה. בעצם אל תסדר. שאשתך תטפל בך.
   
   
4. אתם בירח דבש בדרום אמריקה. אתה רוצה להתחיל כבר את הטרק. היא רוצה להיכנס קודם לסניף הענק של זארה. היא, לעומת זאת, רוצה להיכנס קודם לפול-אנד-בר. הן מתחילות לריב: זה הכל בגלל הבעל שלך, חסר סבלנות כזה לא ראיתי בחיים שלי. בעל שלי? שכחת מי היה אתו מתחת לחופה רק לפני שבועיים, אה? אתה מתחיל לחשוב ברצינות להתחתן עם עוד גבר.
   
   
5. יום אחרי פורים. חבר שואל אותך איפה אתם בסדר. פעם זה היה פשוט – שנה אצל ההורים שלי, שנה אצל ההורים שלה. מאז שיש לך אישה שנייה, הטבלה כבר נהייתה מורכבת ואתה לא זוכר. בלהתחתן אתה אולי מוכשר, אבל בחשיבה מתמטית לא כל כך. הבעיה היא שעוד מעט תתקשר אחת מהן ותשאל אותך את אותה שאלה, ואז חסר לך שבמקרה מדובר בתור שלה השנה. אתה מתקשר להורים שלך כדי לנסות ולחלץ מהם את התשובה, אבל אז עונה לך האישה השניה של אבא שלך, שלא סובלת אותך.
   
    
6. אתה נוסע לסופר לקניות. הטלפון מצלצל. היא על הקו. מכיוון שכבר מדובר על שלוש שנים אחרי הנישואין, השיחה לא מתחילה ב"היי חמוד" או "מה שלומך", אלא ב"תקנה שלוש כרישות". אין בעיה, אתה חושב לעצמך, שלוש כרישות קטן עלי. אחרי חמש דקות מתקשרת השנייה: "תקנה שלוש לוף". אין שום בעיה, אתה ממשיך לפזם לך את השיר המתנגן ברדיו, "ככה באו לי צרות טובות", שלוש כרישות ושלוש לוף". מה הבעיה. רק כשתגיע לסופר תגלה שמדובר באותו מוצר בדיוק. מה עושים? קונים רק שלוש כרישות/לוף או שש? למי להתקשר קודם לברר? ואולי הן בכלל נמצאות יחד ומדובר במבחן? מה אני עושה עכשיו? למה קראתי את המודעה הזאת "שבת בשבתו" לפני חמש שנים, למה?
   
    
7. אתה בן 89. יושב שבעה על אשתך. המנחמים זורמים בזה אחר זה לבית הקטן. פתאום אשתך יוצאת מהמטבח עם עוגת תפוחים. אתה אומר: "איזו אישה יש לי, תאמינו לי זאת הנחמה הכי גדולה". שלושה מנחמים חילונים, שלא קראו אף פעם "שבת בשבתו", חוטפים התקפת לב.

הטור המלא יתפרסם במוסף מוצ"ש של מקור ראשון