מאמר נפלא מתוך האתר הנפלא "שער ברסלב"
http://bresslev.com/index.php
רבינו רצה להטמן דווקא באומן.
מאמר נרחב המוכיח כי רצון קדשו של רבינו ז"ל היה שתהא מנוחתו כבוד בעיר אומן דווקא, בין הקדושים הטמונים שם, לעסוק שם דווקא בתיקוני נשמות ישראל לדורות, עד עת תחיית הצדיקים שתהיה מיד בביאת משיחנו בב"א כמבואר בדברי חז"ל בכמה מקומות ובראשונים ז"ל.
ועל כן, כל הדיבורים על העברת ציונו הקדוש לארץ ישראל, הינם בניגוד לרצונו המפורש של רבינו הק'.
נכתב ע"י הרה"ח ר' שמואל משה קרמר הי"ו, ממשפיעי אנ"ש.
קונטרס ואמונתו בקהל קדושים
תוכן המאמר, ליקוט קטעים מדברי מוהרנ"ת וכו', המדברים בענין תיקוני רבינו הקדוש זי"ע הנוראים והנפלאים שפעל ועשה במחצית השנה האחרונה ששהה בעיר אומאן עד יום הסתלקותו שם ביום ח"י תשרי תקע"א, ובפרט תיקוני אלפים ורבבות רבבות נשמות משנים קדמוניות שתיקן ע"י הסתלקותו שם, וסוד ענין קבורתו ז"ל בין הקדושים אשר נטמנו בבית החיים הק' אשר בעיר אומאן לעסוק שם דייקא בתיקוני נשמות ישראל לדורות, והוספת דברים וביאורים מכמה מקומות להוציא את המבוכה מלב כמה תמימים השואלים שאלת תם מדוע לא מעלים את עצמות רבינו הק' לארץ ישראל, ואין דברינו מכוונים אלא אל אנשי אמת המעונינים לשמוע דבר אמת ממקור האמת בלי שום כחל ושרק ובלי שום פאליטיק וחשבונות צדדיים.
אמר הכותב
אמרתי עם הספר להעיר את לבב הקוראים לידע ולהודיע שלא באתי בקונטרס זה לברר ולפשוט דבר שהיה מוטל בספק ח"ו אצל אנ"ש. לא כן הדבר, כי ענין זה שהועלה בזמן האחרון ע"י איזה תמהוניים לעשות מעשה ולהעלות ח"ו את עצמות רבינו הק' זי"ע לא"י, דבר זה לא עלה מעולם על דעת שום אחד מאנ"ש וכל שכן על דעת גדוליהם זקניהם וחשוביהם (זולת לפני עשרים שנה כשהיה נראה שהסכנה קרובה שהגויים יגעו ידם להרוס את הציוה"ק, ניסו אז כמה מאנ"ש – לעוצם חרדתם לשלום הציוה"ק – להעלות הצעה זו על דל שפתם, וגם אז לא הסכימו אתם זקני אנ"ש זצ"ל וההצעה ירדה מעל הפרק, אבל זולת זה היה) הדבר פשוט מאד ומושכל ראשון ואחרון אצל אנ"ש שמקום מנוחתו של רבינו הקדוש הינה ותהיה בבית החיים הק' דעיר אומאן עד עת שיעלה הרצון לפניו ית' להחיות את צדיקיו, כי רבינו הק' זי"ע – ע"פ רום השגותיו – בחר בחיים חיותו את מקום קדוש זה למקום מנוחתו לסיבת רבבות הקדושים ז"ל הטמונים שם, כמו שאמר בפירוש, והיה רצונו לשכב שם יחד עם הקדושים ולעסוק שם לדורות בתיקוני נשמות ישראל החיים והמתים, ובפרט עם אלה הבאים להשתטח שם על ציונו הק' ע"פ צוואתו ז"ל כמבואר כל זה בשיחותיו הק'.
ועוד זאת והוא העיקר, כי מאז ומעולם היה דבר זה פשוט מאד אצל כל אנ"ש הקטנים עם הגדולים, שאין לנו שום מושג ותפיסה כלל בעיניו של רבינו זי"ע, ומי אנחנו קטני קטנים להתערב בעניניו הק' הנעלמים ונסתרים מדעתינו, ואשר חבויים בהם סודי סודות נפלאות ונוראות (עי' לקמוהר"ן ח"א סי' מ"ב), וכמה וכמה עולמות תלויים בכל ענין מעניניו, אשר בנגיעת אצבע קטנה באיזה פרט קטן מעניניו הק', מי יודע כמה שהורסים ומקלקלים ח"ו, ובפרט בענין רם ונשא כזה שהוא מקום ציון קברו הקדוש באומאן, אשר כדברי מוהרנ"ת זי"ע תלויים בזה הרבה ענינים גבוהים ונעלמים מאד, ובזה תלוי כל ענין השארתו הק' בעולם והבטחתו הנפלאה לכל מי שיבוא להשתטח על קברו הק' וכו', ובפרט על ראש השנה שעולה על הכל, מי אנו שנתערב בזה, ומי הוא זה אשר יעלה על דעתו להרוס את גבולו ולנסות להרים ידו לנגוע אפס קצהו בענינים רמים ונשגבים אלה. כל אלה היו תמיד מהדברים הפשוטים ביותר אצל אנ"ש.
אך מה נענה עתה בירידת הדורות אשר ירדה חולשת המוח לעולם, עד כדי כך שגם פטפוטי דברים של איזה תמהונים – ובפרט כשהם חוזרים על דבריהם הנבובים מפעם לפעם – יש בכחם לבלבל את דעתם של איזה תמימים, עד שגם הם עונים לעומתם ושואלים שאלת תם, "ומדוע באמת לא יעלו את רבינו הק' לא"י", לכן גמרתי אומר שהזמן גרמא לסדר בעזהשי"ת את הקונטרס הזה אשר יצוטט בו כל הדברים הנאמרים בענין הזה בספה"ק של מוהרנ"ת זי"ע ותלמידיו ז"ל, שיהיו מוכנים ביד כל אשר יחפוץ לראות נכוחה איזה דרך ישכון אור, ולא באתי לחדש שום דבר, כי הדברים פשוטים מאד ומפורשים באר היטב בדבריהם הק', אלא שדרך אגב הוספתי כמה ענינים באותו ענין, והעתקתי מספה"ק, מש"כ בסוד קבורת הצדיקים בחו"ל, שבזה תלוי קיומם של ישראל בגלות, וכן גאולתם העתידה בעת שיעלה הרצון לפניו ית' במהרה בימינו אמן.
שמ"ש
ציטוטים מתוך דברי מוהרנ"ת זיע"א בענין מקום מנוחתו זיע"א בעיר אומאן
ימי מהרנ"ת סימן מ"ו: "כי בענין נסיעתו לאומין וכו' בזה היו תלויים עולמות הרבה עד אין קץ, וזכות ישראל לדורות, כי תיקן שם אלפי אלפים ורבי רבבות נשמות פגומות ומקולקלות שלא הי' אפשר להם להתתקן בשום אופן כי אם ע"י הסתלקותו כאשר נשמע מפיו הקדוש בפירוש וברמז, וגם כמה טובות לנצח נצמחו מזה לישראל לדורות, כי כבר גילה שמי שיבא על קברו ויאמר אלו העשרה קפיטל תהלים המפורסמים עתה, בוודאי יעזור לו לנצח אפילו אם יהיה מי שיהיה כידוע ומפורסם, והנסיעה לאומין היתה התחלה והכנה לכל התיקונים האלה לנצח, כי מקום קבורתו כבר הובחרה שם באומין ושם הי' צריך לעסוק בכל התיקונים הנ"ל, ויותר ויותר מה שנעלם מאתנו כאשר הבננו מפיו הקדוש, על כן בכל תנועה ותנועה ובכל סבה וסבה שסיבב השי"ת בענין נסיעה זאת מה גדלו בהם מעשי ה' מאד מאד עמקו מחשבותיו, כי הכל היה נוגע למקום שנוגע לנצח".
ימי מוהרנ"ת סימן נ"ח: "במוצאי שבת ליל שני דסוכות [יומיים לפני הסתלקותו ז"ל] וכו' ענה ואמר מע האט שוין לאנג ארויס גיקוקט אויף מיר, מע זאל מיך דערטאפין אהער וכו' וואס זאל איך אייך זאגן [כבר מזמן שהסתכלו עלי לתפסני כאן וכו' מה אומר לכם] אלפים רבבות רבבות, [ומשך מאד תיבת רבבות בכל פעם וכו'] נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם וכו' וכו', כי בענין תיקוני נשמות שמענו מפיו כמה שיחות ותורות נוראות שרמז לנו בהם שהוא עוסק בזה הרבה מאד וכו' וכל ענין נסיעתו לאומין להסתלק שם הכל בשביל זה כנרשם מעט מזה במק"א".
חיי מוהר"ן קצ"א: "גם בלילה שלאחריו סיפר גם כן מענין זה ואמר שכמה משפטים וכמה קדושים וכו' היו בכאן, ואמר מה לכם לדאוג. מאחר שאני הולך לפניכם וכו' ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תיקונים שלי מכל שכן אתם".
ימי מוהרנ"ת סימן ס"ו: "ונקבר בשלום ביום ד' ה' דסוכות באומין העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר וכו' שקהלת אומין הוטבה בעיניו להקבר שם מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' ובשביל זה היה העיקר שבא לאומין חצי שנה קודם הסתלקותו, והש"י עזרו ורצון יראיו יעשה ויבא בשלום וינח על משכבותיו בשלום כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות לכל מי שיבא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה".
חיי מוהר"ן קצ"ב: "בהיותו יושב באומין היה יושב ומשיח עמנו ואמר הזכרתם מתי התחלתי לשוח מאומין וכו' ואז כשדברתי עם ר' יודל הייתי אוחז בזה בריחוק מקום ונכנסתי כבר בלימוד זה הרבה מאד וכו' ואתם סבורים שהענין אודות רנ"נ [שישב בדירתו ועסק בתיקון נשמתו, והי' בזה ענינים נסתרים כמובן מהמסופר בחי"מ סי' קפ"ה] באמת זה אינו אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מהענין שבא בשבילו, ואמר שגם בחורף כשדבר שרוצה לנסוע על המדינה עיקר כוונתו היה להיות נשאר כאן על איזה זמן ועוד דבר עמנו מזה, מכל זה נשמע שיש לו כוונה גדולה ונוראה מאד בזה שבא לאומין ושזה זמן רב שהתחיל להשיג ענין זה ושיש לו בזה לימוד שלם עמוק מאד, מכל שכן עתה שכבר נכנס לשם ואי אפשר לצייר מזה אפילו מה שנתנוצץ בדעתנו מזה, כי מאד עמקו מחשבותיו בכל מה שעשה בפרט בענין נסיעתו לאומין להסתלק שם עמוק עמוק מי ימצאנו".
חיי מוהר"ן קצ"ז: "יום שני כ"ד אייר באומין וכו' והכלל כפי שנשמע הוא שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים לאלפים ולרבבות וכו' וזה עיקר עבודתו וכו' ואמר שגם לענין הסתלקותו וכו' טוב ג"כ פה כי באומין היה קדושת השם גדול מאד כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות וכו' גם רבים מתו ממש על קידוש השם כי העכו"ם רצו שימירו דתם והם מתו על קידוש השם וגם הנשמות מישראל שנהרגו סתם היא גם כן קדושת השם כידוע וכמה מיתות משונות שהיו אז, וכמה גמולי מחלב ויונקי שדים שנהרגו לאלפים ולרבבות אשר כל זה היא קדושת השם וכו'".
חיי מוהר"ן ר"ה: "ענה ואמר המנהיגים והמפורסמים של עכשיו הקטנים במעלה אינם משיגים ויודעים כלל מה אני עושה באומין, אילו היו יודעים גודל יקר תפארת החידושים והצירופים והשעשועים הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע והתפלות העולים בכל פעם ופעם, ובכל פעם נעשים צירופים וחידושים יקרים ונפלאים ביותר, והאריך מאד והפליג בצחות לשונות דברים נוראים כאלו וכו' [עיי"ש באריכות ענין צירופי בתי התפלה ובענין הנפשות שהם מושלכים בחוצות בחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, שע"י צירופי הבתים הנ"ל נתתקנים גם הם וכו' שכל זה נכלל אח"כ במאמר התורה שאמר בר"ה האחרון סמוך להסתלקותו, וכל הנ"ל נעשה על ידו] ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפלות ישראל וכו' הלא כל התנועות שעושה מי שעושה איזה תנועה בעלמא בתפלה ואפילו פושעי ישראל הכל על ידי, ואמר שענין זה הוא סוד מסודות נסתרים שלו".
חיי מוהר"ן ר"ח: אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה לאומין דווקא, אך כפי המבואר לעיל מעט מזער מה שרימז לנו קצת מענין ישיבתו באומין כי יש שם קדושת השם מנפשות רבות שנהרגו שם עפ"ז יכולין להבין מעט מזער קצת ענין הנ"ל וכו' אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד ואין אתנו יודע עד מה וכו'".
חיי מוהר"ן ר"י: "כי בענין נסיעתו יש סודות נוראות בכל פסיעה ופסיעה וכו' רזין עלאין גבוהים מאד, מכל שכן בנסיעתו האחרונה הזאת שנסע להסתלק שם אשר לא יכלה [כל] רעיון סודות נפלאות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה ובכל ענין וסיבה של עניני הסתלקותו".
"באומין נתאכסן תחלה בבית רנ"נ וכו' ופתאום בא איש אחד וכו' ואמר שהוא נותן לו בחנם דירתו שהיא דירה נאה וטובה לפניו וכו' וגם יש שם גן לפני החלונות שכל זה טוב לענין החולאת הקשה שהיה לו שהיה צריך דירה גדולה שיהיה לה אויר הרבה וכו' וכו'ו ותיכף שנכנס לשם [בתחלת חדש מנחם אב] בא איש אחד מאומין והתחיל לברכו שישב שם לאורך ימים כנהוג וכו' ענה רבינו ז"ל ואמר – והראה באצבעו לחוץ ואמר – הראיתם הגן הזה כמה הוא טוב ויפה "וויא גיפעלט אייך דער גארטין" והיה האיש ההוא סובר שמשבח את הגן שלפני החלונות, השיב רבינו ז"ל – והראה באצבעו על הבית החיים וכו' – ואמר על זה הגן אני אומר, ענה ואמר אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד".
"וכן כמה וכמה פעמים היה מדבר עם כמה אנשים והפליג מאד בשבח בית החיים של אומין, כי מונחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות... וכמה פעמים אמר בפירוש לפני ולפני עוד כמה אנשים שטוב לפניו לשכב שם מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאד, ואח"כ נתקיימו דבריו כולם ונסתלק באומין בבית האיש הנ"ל וכו', אז המה ראו כן תמהו והבינו כולם שכל עיקר ביאתו לאומין היה בשביל להסתלק שם כאשר נשמע מפיו בפירוש כמה פעמים".
"ובענין ישיבתו באומין לא תמלא אוזן משמוע מה ששמענו קצת מעט מזער כטפה מן הים מפיו הקדוש, ומה שהתנוצץ לנו בשכלנו איזה התנוצצות בזה כפי הדברים ששמענו ברמז מפיו, כי עשה שם באותו הקיץ שישב שם תיקונים עצומים נפלאים ונוראים מאד, ושם עסק ביותר ויותר בענין תיקון הנשמות".
חיי מוהר"ן רי"ז: "שוב שמעתי מאיש אחד שנסע עמו ז"ל בעת שיצא מזלאטיפאליא לדור פה ברסלב [בחדש אלול שנת תקס"ב], ואז בדרך נסיעתו עבר דרך אומין, ומדי נסעם בכניסתם לעיר עברו סמוך אצל בית החיים, ענה רבינו ז"ל ואמר כמה נאה ויפה לשכב על בית החיים הזה, וכשמעי זאת עמדתי מרעיד כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקודם עלתה זאת במחשבה, ונודע לו שמקום מנוחתו יהיה באומין וכו' ועצת ה' לעולם תעמוד כי סוף כל סוף נשארה המתנה טובה בידינו וכו' ועי"ז עדיין יש לנו תקוה לזכות לכל הטוב אשר חפץ להטיב עמנו לנצח ודבר אלוקינו יקום לעולם, ובכל זה יש בלבי הרבה אך אי אפשר לבאר מחמת חשכת העולם".
* * *
עתה! עתה! אחרי מקרא דברי קודש אלו הנוראים והנפלאים, מי הוא זה אשר עינים לו ולא יראה ואשר לו לב נלבב ולא יבין מעשה ה' הגדול והנורא, אשר רזין דרזין סתימין עלאין כבשי דרחמנא החתומים באלף עזקאין כלולים בענין נסיעתו, שהייתו, הסתלקותו, וקבורתו של רבינו ז"ל בעיר אומאן, ואשר בזה תלויים כל עניני תיקוני הנשמות [אלפים רבבות רבבות רבבות] שתיקן בחייו ובהתסלקותו וע"י קברו הקדוש לנצח עד היום ומהיום והלאה, ובפרט ע"י שבאים שם ואומרים העשרה מזמורים וכו', שם! שם! דייקא ולא במקום אחר, כאשר מודגש דבר זה בדבריו הקדושים כמה פעמים, ושכל זה קשור דווקא עם סוד רבבות הקדושים שנהרגו באומין על קדושת השם ונטמנו שם, ונראה בעליל מצרופים דבריו הקדושים הנ"ל שענין תיקוני הנשמות לנצח – שזהו כל עיקר עסקו של רבינו ז"ל – תלוי דווקא במה שנקבר בין הקדושים הנ"ל.
"כי מקום קבורתו כבר הובחרה שם באומין ושם הי' צריך לעסוק בכל התיקונים הנ"ל ויותר ויותר מה שנעלם מאתנו, כאשר הבננו מפיו הקדוש".
"כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות לכל מי שיבא עליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים וכו' כאשר הבטיח בחיים חיותו".
(ויפה רמז הרה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל דברי קודש אלו – שמקום קבורתו ז"ל מוכן שם מששת ימי בראשית – במשנה (אבות פ"ה מ"ו) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' וי"א אף המזיקין וקבורתו של משה, כי תיכף שנבראו המזיקים שמהם כל החטאים והפגמים שבעולם, נברא כנגדם – בששת ימי בראשית – קבורתו של משה לעסוק בתיקון העולם ודפח"ח).
והא לך לשונו של ר' נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו (הנדפס בסוף ספר עלים לתרופה) שמעיד מה ששמע מרבו מוהרנ"ת ז"ל בלימוד תורה ע"ד בלק"ת שגילה רבינו בסוף חורף תק"ע, שמסיים שם ועכשיו [ולא סיים], וז"ל "ומשך בנעימה "און היינט" (ועכשיו) כמה רגעים ונשאר בשתיקה, מה נאמר ומה נדבר אשרינו שאזנינו זכו לשמוע כל זאת ובפרט איך שגילה לנו מרן מוהרנ"ת ז"ל עד היכן שנתנוצץ בלבו הזך כל זאת בכמה צירופים, ואח"כ תיכף גילה התיקון של היו"ד מזמורים בפרטיות, והזהיר אז לדורות בהבטחה גדולה בעדים נאמנים שיעמוד בעזרתינו סלה תמיד כל מי שיבא על קברו הקדוש והנורא וכו' ואח"כ תיכף סיפר המעשה הנוראה ביראה עלאה דעלאה המעשה של הזיין בעטלערס, ואח"כ תיכף אחר פסח נסע לאומין, וכל זאת גילה רמזים מו"ר מוהרנ"ת ז"ל שהכל אחד, והכל קשר אחד וכלול בהדירו "און היינט" וכו' און היינט צריכין לגלות המזמורים בפרטיות ולהבטיח הבטחה הנ"ל, און היינט צריכין לספר המעשה וכו' ולסיים און איך הייל זיא (ע"י עשרה מיני נגינה), און היינט צריכין לנסוע לאומין ולנטוע מקום קדושתו לדורות עולם באומין וכו' וכו'.
ולהבנת ענין זה יותר נזכיר את אשר הבאנו למעלה מסיפורו של מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סי' קצ"ב) שענין הסוד הנפלא הזה – של תיקוני הנשמות הקשור עם העיר אומין ועם הקדושים הטמונים שם – התחיל רבינו ז"ל להשיג כבר זמן רב מקודם, ובכל פעם נכנס עמוק יותר בהשגה זאת, והמובן שם ששלמות תוקף השגתו זאת הי' בחורף תק"ע שאז התחיל לדבר הרבה בפירוש וברמז שהוא מוכן לנסוע לאומין להסתלק שם לצורך תיקון הנשמות לנצח. ודווקא אז גילה את העשרה מזמורים בפרטיות והבטיח את ההבטחה הנפלאה לכל מי שיבוא על קברו וכו' [ואף שכבר כמה שנים לפני זה כבר דיבר שרצונו שנבא על קברו ללמוד ולהתפלל שם], כי הבטחה זאת קשורה דווקא עם ההשגה של תיקוני הנשמות באומין הקשור עם מה שנקבר בין הקדושים שם, וכדברי מוהרנ"ת הנז' "שהכל קשר אחד".
ועל פי זה יתבאר לנו באר היטב הענין הנפלא והצריך עיון לכאורה, והוא מה שהבאנו למעלה מש"כ בחיי מוהר"ן (סי' רי"ז) שכבר בחדש אלול תקס"ב כשנסע רבינו מזלאטיפאליא לברסלב דרך אומין בעברו סמוך לבית החיים אמר כמה נאה ויפה לשכב על בית החיים הזה וכותב ע"ז מוהרנ"ת ז"ל "כשמעי זאת עמדתי מרעיד כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקודם עלתה זאת במחשבה ונודע לו שמקום מנוחתו יהי' באומין עכ"ל, ופלא דאיך נפרנס לפי זה מה שמבו' בכמה מקומות שבקיץ תקס"ז כשעשה ההוסט [השיעול] הראשון התחיל לדבר מהסתלקותו ודיבר מענין קברו שהיה רצונו ליסע לארץ ישראל אך אינו יודע בכחו אם יוכל להגיע שם וגם שם לא יבא אדם על קברו וכו' וגם אח"כ כשבא מלעמבערג דבר כ"פ שהי' מוכן להסתלק שם אך לא הי' ניחא לי' לשכב שם וכו' מחמת שהוא רחוק מאנ"ש ולא יבא שום אחד על קברו וכו' עד שבא לאומין אז אמר שבכאן באומין טוב לפניו להסתלק שם כי מונחים שם קדושים הרבה ע"כ, והלא כפי דברי מוהרנ"ת הנ"ל כבר נודע לו כמה שנים לפני כן שמקום מנוחתו יהי' באומין.
אך כפי שמבואר בדברי מוהרנ"ת שהבאנו למעלה, שההשגה הזאת – של תיקוני הנשמות לדורות הקשורה עם הסתלקותו וקבורתו באומין בין רבבות הקדושים – לא השיגה בפעם אחת כי אם שלב אחר שלב, ותחלת ההשגה הזאת היתה כבר זמן רב מקודם אך שלמות ההשגה היתה בחורף תק"ע ובפרט אח"כ בקיץ כשכבר הי' באומין, ניתן להבין לפ"ז, שאף שכבר בשנת תקס"ב בעברו דרך בית החיים של אומין כבר ראה והשיג קצת בענין זה אבל עדיין לא היה בחוזק כ"כ כי אם בבחי' מטי ולא מטי, וע"כ הי' עדיין מקום בדעתו הק' לחשוב על מקום קבורתו שיהי' במקום אחר, עד אח"כ שהשיג השגה זאת בשלימות אז נתגלה ונתברר למפרע שבאמת מקום קבורתו היא בין הקדושים באומין ולא במקום אחר כמו שדיבר בזה דברים מפורשים.
על כל פנים, יהיה איך שיהי', אם ביאורנו זה נכון הוא אם לאו, מכל מקום אלו הדברים ברורים כשמש בצהרים כאשר מפורשים הם באר היטב בדברי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל שהעיר אומין הוא המקום אשר שם דייקא עוסק רבינו הקדוש בתיקוני העולם לדורות, ולא הי' שייך ענין זה במקום אחר כלל.
וכמבואר גם בדברי הקדוש רבי אברהם במו"ה רבי נחמן ז"ל [אשר כידוע ידע וגילה עתידות בענין קברו הקדוש] שגם עד ביאת גואל צדק ב"ב יעסוק רבינו בתיקוני העולם עי' שיבואו אליו להשתטח על קברו הקדוש (באהל"ק סי' קנ"ח) ושבאחרית הימים יבואו אלפים נפשות להשתטח על קברו הק' באומין וזה יקרב קץ גאולתינו (כוכבי אור).
והנה כפי שידוע, שבמעשה הצדיקים – בפרט של יחידי הדורות – יש בכל פרט ופרט שבהם טעמים וסודות נפלאים רזין דרזין (עי' לקמהר"ן סי' מ"ב), בפרט כשמדובר על הענינים הנעלים ביותר שלהם כמו ענין הסתלקותם וקבורתם והשארת קדושתם ותיקוניהם לדורות, לכן טרח גאון עוזינו מוהרנ"ת ז"ל בספרו הקדוש והנורא "ליקוטי הלכות" לגלות ולבאר לנו שעצם ענין הסתלקות הצדיק וקבורתו בחוץ לארץ יש בזה ג"כ סודות נוראות הנוגעים לתיקוני נשמות שיראל לדורות, וזה שייך ג"כ ומקושר עם הסוד מה שנקבר בין הקדושים.
הנה הוא בליקוטי הלכות ה' חוה"מ ה"ד, שהלכה זו מיוסדת על מאמר תקעו תוכחה, שנאמרה באומין בר"ה האחרון סמוך להסתלקותו ז"ל, שם מדבר רבינו על ענין התפלה בבחי' דין שמתפלל הצדיק הגדול הבעל כח שעי"ז הוא יורד לתוך הגרון של הסט"א עד שמוכרחת הסט"א להקיא ולהוציא כל הנשמות וכל הקדושות שבלעה וכו' ועי"ז נעשים צירופי בתי התפלה ונתכנסים שם כל הנפשות שהם בחי' אבני קודש שהיו מושלכים בראש כל חוצות [שמענין זה דבר באותו הקיץ באומין, ואמר אז שאין הצדיקים הקטנים במעלה משיגים את גודל נפלאות התיקונים שהוא עושה באומין כמובא לעיל].
וז"ל מוהרנ"ת ז"ל (שם באות ט"ו) אבל הצדיק הגדול הוא מת על קידוש השם, כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על קידוש השם ובפרט בשעת מיתתו ממש בוודאי הוא מת על קידוש השם, ועיקר המיתה על קידוש השם היא בבחי' התפלה בבחי' דין של הבעל כח שזהו בחי' עשרה הרוגי מלכות שכל בירורי הניצוצות מהקליפות עד עתה ועד הסוף הוא על ידם וכו' בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ שהכל הוא בבחי' התפלה בבחי' דין שמוסרים גופם שיקבר בחו"ל ששם יניקת הסט"א ונדמה להס"א שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסט"א בצווארה עד שמוכרחת עי"ז להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל [בזה רומז מוהרנ"ת לשיחתו הק' של רבינו ז"ל לפני הסתלקותו שדיבר מענין עסקו בתיקוני הנשמות ואמר "גמרתי ואגמור"].
כי מאז אינו פוסק מלעסוק בבחי' תיקון התפלה הנ"ל עד שיגמור כרצונו בבחי' כצאתי את העיר אפרוש את כפי [שפסוק זה אמר רבינו על עצמו לפני הסתלקותו] כשיוצא מן העיר אל קברו אז יפרוש את כפיו בתפלה הנ"ל עד שיגמור מה שרוצה, וע"כ שם על קברו יכול כל אחד להתתקן אפילו הגרוע שבגרועים כי שם עיקר הכח של בחי' התפלה בבחי' דין וכו' ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו, וזה בחי' העשרה קפיטיל תהלים שאומרים שם שהם בחי' עשרה מיני נגינה וכו' שעי"ז מעורר ריח טוב אפילו הגרוע שבגרועים שבישראל ומתקן הכל עי"ז עכ"ל הק'.
ובספר פרפראות לחכמה על תורה הנ"ל מביא דברי מוהרנ"ת הנ"ל מה שמקשר ענין מיתת וקבורת הצדיק בחו"ל עם ענין עשרה הרוגי מלכות שעי"ז נתבררים נצוצות הק' שהם נשמות ישראל מתוך הסט"א עד הסוף ומקשר כל זה עם ענין מסירות נפש על קידוש השם, וכותב ע"ז הרב ז"ל משטעהרין וז"ל "אך לא מדריגות כל הנפשות שוין ולא בחי' כל המסירות נפש שוין, ויש שמסרו נפשם וכו' ואעפ"כ גם הם צריכין תיקון עדיין כידוע, וע"כ עיקר התיקון עי"ז הבעל כח הגדול שיש לו מסירות נפש ממש בכל עת גם בחיים חיותו בכמה וכמה בחינות אשר א"א לבאר כלל ואינם ידועים לנו כלל, כי גבהו דרכיו מדרכינו וכו' והוא עוסק בזה לגמור התיקון להוציא כל הקדושות מבטן הסט"א שבלעם בפרט ע"י פגה"ב ח"ו שזה בחי' חיל בלע ויקיאנו וכו' כי הוא גומר ומשלים התיקון שנעשה ע"י המסירות נפש של הקדושים שבכלל שנהרגו על קידוש השם ממש וכו' ואז הס"א מוכרחת להקיא כל קדושת הדעת וכו' שבלעה וכו' ואזי בבוודאי נעשים שעשועים גדולים למעלה ע"י הניצוצות הקדושים שהם בחי' נפשות ישראל שעולין בכל פעם ומצטרפים אל הקדושה וכו', ורומז לנו בהשיחות הנ"ל ובמאמר הנ"ל שזה היה עסק ישיבתו באומין והטלטולים שעברו עליו שם וכו' וגודל היסורים ומסירות נפש ממש שהיו לו שם, בפרט באלה הימים האחרונים שהיו סמוך להסתלקותו וכו' וכן ההסתלקות בעצמו וגניזתו הקדושה שהיה בשם הכל הי' בשביל לגמור התיקונים הנ"ל ולעסוק שם בתיקון נפשות ישראל וכו' [ר"ל תיקוני נפשות ישראל לדורות כמובן] עיי"ש.
והנה בין תבין את אשר לפניך כי מוהרנ"ת כותב שם שמה שהצדיקים מתים ונקברים בחו"ל הוא אותה בחינה של עשרה הרוגי מלכות, והוא הענין המבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל שגופם של עשרה הרוגי מלכות נמסר למלכי האומות ונשמתם עלתה למעלה, וע"י גופם שנמסר לסט"א הם מבררים נצה"ק מהס"א עד סוף התיקון שזה בחי' חיל בלע ויקיאנו, ומבאר מוהרנ"ת שכעין זה הוא גם מה שהצדיקים הגדולים מוסרים את גופם להקבר בחו"ל, כי חו"ל הוא כנגד המלכות דסט"א שהוא ג"כ בחינה זו ממש שעי"ז נדמה להסט"א שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסט"א בצווארה עד שמוכרחת עי"ז להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק הזה מה שהתחיל, היינו מה שהתחיל לעסוק בתיקוני נשמות ישראל היינו להוציאם מאחיזת הסט"א, והוא ממשיך לעסוק בזה עד עת קץ, ולכן הבטיח לכל הבא על קברו הקדוש וכו', שענין תיקון זה נעשה ע"י מסירות נפשם על קידוש השם של רבבות הקדושים של ישראל אלא שאין כל מסירות נפש שוין וכו', וע"כ עיקר התיקון הוא ע"י הצדיק הנ"ל שהסתלקותו היתה בבחי' מסירות נפש במדריגה עליונה מאד והוא גומר ומשלים התיקון שנעשה ע"י המסירות נפש של הקדושים שבכלל ישראל שנהרגו על ק"ה כדברי הפל"ח.
וכל שיש לו עינים לראות רואה ומבין כונתו שלכן צירף רבינו א"ע עם אותן נשמות הקדושים להקבר ולשכב עמהם יחד, בכדי לגמור – ע"י קדושת קברו – מה שהתחיל בתיקון הנשמות והכנעת הסט"א שדבר זה נעשה ונמשך עד עתה ולהלאה עד הסוף כמ"ש מהרנ"ת לענין י' הרוגי מלכות כנ"ל והדברים ברורים.
והנה ממוצא דברים אלו יתבאר לך עוד ענין נפלא, והוא מה שמובא לעיל מס' חיי מוהר"ן (סי' ר"ה) מה שדיבר רבינו אחר שכבר יצא לגור באומין, שאמר שהמנהיגים המפורסמים של עכשיו וכו' אינם משיגים ויודעים כלל מה אני עושה באומין אילו היו יודעים גודל יקר תפארת החידושין והצירופים והשעשועים וכו' העולם בכל פעם ופעם וכו' ודיבר אז מענין הכתוב תשתפכנה אבני קודש וכו' ומענין צירופי בתי התפלה שעי"ז מכניסים גם את הנפשות שהיו מושלכים בחוצות לתוך הבתים החדשים שנעשו כנ"ל וכו' וכו', וכתוב שם בין סוגריים כי אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה לאומין דווקא, אך כפי המבוא' שרמז לנו קצת מענין ישיבתו באומין כי יש קדושת השם מנפשות רבות שנהרגו שם עפ"ז יכולין להבין מעט מזער קצת ענין הנ"ל כי הריגת ישראל ח"ו זה בעצמו בחי' תשתפכנה אבני קודש וכו' אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים וכו', יעו"ש.
אכן עפ"י דברי מוהרנ"ת ז"ל בלקוטי הלכות הנז' ובדברי הרב מטשעהרין ז"ל בפל"ח מתבארים הדברים הרבה יותר [אם כי עדיין עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד ואין אתנו יודע עד מה] כי הרי ענין זה של צירופי הבתים נכלל בתו' ח' שאמר רבינו אח"כ בר"ה סמוך להסתלקותו, ושם מבואר באר היטב שזה נעשה ע"י התפלה בבחי' דין של הבעל כח שעי"ז יורד לתוך הגרון של הסט"א עד שמוכרח להקיא הקאות הרבה שהן הן עצמן בחי' הנפשות הנ"ל שמתרבים עד שמצטרפים בתי התפלה וכו' יעו"ש, והרי כל זה נעשה ע"י מסירות נפש של הקדושים שנהרגו על קידוש השם ושעבור זה עצמו בא רבינו לאומין למות שם על קידוש השם במדריגה גבוה מאד ולהקבר בין הקדושים שנהרגו ונטמנו שם, שזה עצמו הוא בחי' התפלה בבחי' דין שמוסרים גופם להס"א כדי שתקיא הקאות וכו', נמצא לפ"ז מבואר ונתפס קצת בדעתינו הקשר של סוד צירופי בתי התפלה ותיקון האבני קודש אשר תשתפכנה בראש כל חוצות עם ענין ביארתו של רבינו הק' לאומין והסתלקותו וקבורתו שם והבן.
אחרי הדברים והאמת האלה, הנה אף לפי מה שמבואר בפוסקים שמצוה להעלות המת מחו"ל לא"י הרי מפורש בתשובת מהר"ל בן חביב שאם האב צוה לבניו בפירוש שלא יעלוהו לא"י אינו רוצה להפריז על המדה ולהורות לבניו שיעברו על דבריו, וק"ו בן בנו של ק"ו בנידון דידן שרבינו הק' גילה דעתו בפירוש בסוף ימיו שרצונו להקבר ולשכב בין הקדושים ואף גילה מעט מזער מטעמיו שזה נוגע לתיקון נשמות ישראל לדורות, איך יעלה על הדעת לעבור על דבריו ולהוציאו משם ח"ו, ואף שכמה שנים לפני הסתלקותו סיפר שהי' רוצה לנסוע לא"י וכו', הרי בסוף ימיו סמוך להסתלקותו שינה טעמו [ואין נ"מ איך שנסביר ונבין זאת] ותפוס לשון אחרון.
ובר מכל דין נראה ברור שכל השו"ט בזה ושעיקר הטעם בזה שהוא משום כפרה כמ"ש הש"ך (ביו"ד סי' שס"ג), אינו נאמר לגבי צדיקים ולא מצינו ולא שמענו שעשו עסק להעלות עצמות הצדיקים מחו"ל לא"י, ובפרט כשמדובר על יחידי ומובחרי הצדיקים שאין אתנו יודע עד מה סוד עניניהם בחייהם ובמותם שבכל פרט ופרט שבהם תלויים ענינים הנוגעים לכללות הדור או הדורות, וכמ"ש מהרנ"ת ז"ל שבענין נסיעתו לאומין וכו' היו תלויים עולמות הרבה וכו', וזכות ישראל לדורות. ומעולם לא עלה על דעת שום אדם להעלות את הבעש"ט זי"ע או את אחד מתלמידיו ז"ל לא"י, וידוע שהחזו"א יצא בחריפות נגד הרעיון להעלות את הגר"א ז"ל לא"י.
וכמו שמצינו לגבי קבורת משה רבינו ע"ה שכתב בזוה"ק פ' כי תצא (מובא בילקוט ראובני בשכחת לקט ערך משה ודורו) אי משה לא הוה קבור בר מארעא קדישא לא הוו נפקין ישראל מגלותא ועלי' אתמר והוא מחולל מפשעינו.
ובמגיד מישרים פ' ואתחנן (מובא ג"כ שם) ע"פ אעברה נא וכו' דנשמת משה הי' מספירת הבינה ואי הוי זכי למיעל בארעא דישראל הוה מסתלקא נשמתי' לעילא מבינה וזה סוד נ"א אסתלק לעילא מנו"ן שע"ב וכו' וקאמר אעברה וכו' דבעי לאעברא לעילא מן בינה וקוב"ה לא בעי דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא מן בינה משום דא"כ לא הוה לי' דביקו בהאי עלמא וכי היכי דליהוי לישראל קיומא בגלותא אצטריך להוי למשה קצת דביקו בהאי עלמא, ואוף כי היכי דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכה להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה' בי למענכם ע"כ. ועיי"ש עוד שנקבר משה במדבר כי היכי דלהוי לי' אהדרותא בהאי עלמא לצלויי על עלמא כד הוא בעאקו וכן בזמן חורבן הביתה אתא לנחומי לישראל, למענכם להנאתכם ולטובתכם, וכן לזמן תחיית המתים יקום בהדייהו דישראל, וזה סוד ויתעבר כלומר בבינה כעובר בבטן דעתיד למיפק לעלמא ואילו הוה מסתלק בלובן עלאה [היינו בא"י כמבו' שם לעיל] לא הוה ליה אהדרותא להאי עלמא כלל, ויאמר ה' אלי רב לך טפי עדיף לך דהשתא תסתלק בבינה ויהא אהדרותך להאי עלמא דהאי הוא זכותא סגי וכו' ובתר כן בסוף יומיא תסתלק בלובן עלאה עיי"ש, והוא הענין המבואר בדברי רבינו בלק"ת תו' ז' דאין זה שלימות שתהי' הנשמה רק דבוקה למעלה רק עיקר השלימות של הנשמה שבעת שהיא למעלה תהי' למטה ג"כ, היינו לזכות נפשות ישראל הנמצאים בעולם השפל כי זהו עיקר התענוגים והשעשועים של השי"ת כמבו' שם, וזש"כ במגיד מישרים דזכות הוא לו מה שלא נסתלק לגמרי מהאי עלמא, ומבואר שם דזהו ע"י שנקבר בחו"ל, ועיי"ש בסוף התורה הנ"ל מש"כ "וזה בחי' קבורת משה" שעל ידו מאיר הדעת בדרי מעלה ודרי מטה, ולפי דברי המגיד הנ"ל מובן הקשר דע"י קבורתו שנקבר בחו"ל נשאר בהאי עלמא להאיר בדרי מעלה ודרי מטה. (ועי' בפל"ח על תורה הנ"ל שרימז בזה רבינו ז"ל על קדושת קברו וכו' יעו"ש דברים נפלאים והבן).
הרי לפנינו שקבורת הצדיקים בחו"ל זכות הוא להם שדייקא עי"ז נמצאים הם בעוה"ז ויכולים לזכות את בני עולם השפל שזה כל מאווייהם של הצדיקים, ואין שום ספק בזה שכל מה שדיברו הפוסקים בענין המצוה להעלות עצמות המתים לא"י, שלא דברו בצדיקים מנהיגי הדורות העומדים בבחינה זו.
ומה גם כי הלא גילה רבינו ז"ל שמקום קבורת הצדיקים קדוש בקדושת ארץ ישראל, אלא שכפי הנראה שמכל מקום מאחר שהצטרכו להמשיך בחי' קדושת א"י בחו"ל ואינם בא"י ממש לכן יש להם עי"ז דביקות בהאי עלמא, שיוכלו לזכות את ישראל עי"ז, ונמצא שיש להם תרתי למעליותא שמצד אחד מקום קבורתם קדוש בקדושת א"י, ומאידך גיסא מאחר שבעצם הוא בחו"ל יש להם עי"ז דביקות בהאי עלמא כדי להאיר בבני עולם השפל.
ותראה נפלאות שבהיות רבינו ז"ל באומין כהכנה להסתלקותו ז"ל אז דייקא גילה את התורה "ואתחנן" ששם מבאר רבינו שעם ישראל ממשיכין קדושת א"י אפי' במקום שהיה מקודם רחוק מקדושת ישראל, וכתב בימי מהרנ"ת שרבינו ז"ל רמז בזה על עצמו שהי' גר אז בבית שבעליו הי' רשע גמור עיי"ש, ואין ספק שרמז בזה ג"כ על כללות העיר אומאן וכמ"ש בזה רבי אברהם במוהר"ן ז"ל כידוע ואכ"מ.
ולא כתבתי כל זה אלא כסניף בעלמא, כי גם בלא"ה הדברים ברורים שכן הי' רצון רביז"ל שתהי' קבורתו באומין בין הקדושים, לעסוק שם דייקא בתיקון העולם עד עת קץ, כמו שנתבאר.
וז"ל הקדוש מו"ה רבי אברהם ב"ר נחמן זצ"ל בס' כוכבי אור (שיחות וסיפורים סעיף ל"ז) גם מבואר מצרופי דברי מוהרנ"ת ז"ל (א"ה נראה כוונתו לדבה"ק בלקה"ל חובל בחבירו ה"ג אות י"ג שכ' שם שענין ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים שעי"ז עיקר גאולתם – הוא בחי' קבר הצדיק יעו"ש) שבהכרח השנויים הנזכר לעיל באות ל"ג (יעו"ש שאופני התיקונים משתנים מדור לדור, כמבו' גם בשאר ספרים קדושים), נשתנה כמו כן הכרח התקשרות נשמות ישראל לעצמות יוסף, כי בגאולה הראשונה היתה התקשרותם אליו ע"י קיחת עצמותיו ועתה יזכו מדור לדור אלפים נפשות ישראל להתקשר לעצמותיו ע"י השתטחות על קבורת עצמותיו, ושזה מה שהבטיח רבינו ז"ל בהבטחה גדולה לכל הבאים על קברו הקדוש, כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה עכלה"ק.
[אגב אמרתי להעתיק כאן דבר נפלא בהאי ענינא מסה"ק "תפארת שלמה" ריש פ' בשלח, ע"פ ויקח משה את עצמות יוסף עמו וז"ל: תמהו הראשונים למה לא צוה יוסף את בניו שישאוהו ליקבר בא"י מיד כמו שצוה יעקב אבינו ע"ה, הנראה לי לרמז בזה כוונת יוסף לתועלת בני ישראל שע"י כח קדושת עצמותיו של יוסף הצדיק שנשארו עמהם במצרים הנה זה שזכו בנ"י לגאולה, כי זהו בחי' יוסף שנקרא גואל כידוע ליודעי חן ובזכות עצמותיו נגאלו [וכעין זה מצינו בזוהר (ויחי רכ"ב) אמר הקב"ה אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים עי"ש) וזה שכתוב פקוד יפקוד אלקים אתכם פי' הפקידה מהגאולה אשר יפקוד אתכם יהיה ע"י עצמותיו וכו' כי כן הוא גדול כח קדושת הבלי דגרמא של הצדיקים אף לאחר פטירתם הם משפיעים כל טוב לבני ישראל ושפתותיהם דובבות בקבר וכו' עיי"ש. הרי מבואר בדבריו הק' שכל קיום ישראל במצרים הי' ע"י שהיה עמהם קדושת עצמותיו של יוסף הצדיק, ועי"ז דייקא זכו אח"כ לגאולה ואז בעת הגאולה העלה את עצמותיו עמהם, ואם היו מעלים עצמותיו לפני הזמן לא היו יכולים ישראל להתקיים שם ולא היו זוכים לגאולה ח"ו, ועיי"ש מה שכתוב עפ"ז באור נפלא בפסוק (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים קברו בשכם, ומסיים שם וז"ל וכן הגאולה העתידה ב"ב יהיה ג"כ ע"י הצדיק יסוד עולם, וכו' וזה שמסיים שם הפ' קברו בשכם וגו' "ויהיו" לבני יוסף לנחלה, לכאורה היה צריך לומר, "ויהי" לבני יוסף לנחלה שזה קאי על חלקת השדה וכו' אך לפי הנ"ל שזהו מוסב על העצמות הקדושים שאמר בתחלת הפסוק ואמר שהעצמות האלו הם בכחם וקדושתם גם לעולמי עד להשפיע לבניהם אחריהם נחל"ה נח"ל ה', וזה מודיע הכתוב "כי כל מי שיש בו בחי' יוסף הנה עצמותיו יהיו לבניו ולכל בני ישראל נחלה להשפיעם כל טוב סלה" עכ"ל, וזה עתה מצאתי שבביאור הפסוק ויהיו וגו' כיוון לדברי קדוש קדמון אחד הוא הר"א מגרמייזא ז"ל הובא בספר מנות הלוי לרבינו אלקבץ ז"ל, וז"ל ויהיו לבני יוסף לנחלה וכו' כי חשבו העצמות ההם לנחלה טובה מה שנקברו בנחלתם כי זכותם יגן עליהם, והרי אלה כלי מלחמה עכ"ל, עיי"ש שפי' בזה את הפסוק וחמושים עלו בנ"י וכו' ויקח משה את עצמות יוסף עמו יעו"ש].
א"ה, מלבד כל האמור עוד נשאר דיו בקולמוס להראות בעליל שכל ענין ההצעה של העלאת עצמות רביה"ק וכו' אין לה מקום כלל במציאות, ולא רציתי לכתוב עוד בזה אחרי הדברים והאמת האמורים לעיל ונתבאר באר היטב בלי שום ספק וספק ספיקא שהדברים מפורשים בדברי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ותלמידיו הק' ז"ל, וברור כשמש בצהרים שרצון רבינו היה להקבר ולשכב בעיר אומאן בין הקדושים שנהרגו על קידוש השם, ולעסוק שם דייקא בתיקוני נשמות ישראל והעולמות התלויים בהם עד עת קץ בביאת משיחנו בב"א.
אך אגב עסקינו בענין קבורת רבינו הק' אמרתי להעתיק מש"כ מוהרנ"ת ז"ל בס' ימי מוהרנ"ת, וז"ל "וכל בני החבורה שאלו אותנו וכו' אם רצונינו לעסוק עמו אנחנו בעצמנו דווקא, ואמרתי שבני החבורה העוסקים בזה תמיד יעסקו עמו כי ידעתי בנפשי שלפי גדולתו אין נמצא אדם בעולם שיהיה ראוי לעסוק עמו אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, ורצונו ז"ל שכל אחד יעשה מה שראוי לו וכו'" יעו"ש, ונציין מה שמקובל אצל אנ"ש שסיפר בנו של הקברן לאחד מאנ"ש שציוה עליו אביו שלא יהא לו יד וחלק עם החולקים על חידי ברסלב, יען שהיה להם רבי קדוש כזה, וסיפר לו אביו שהוא היה תפקידו להניח את גופו של רבינו הקדוש בתוך הקבר, וכשנמסר הגוף הק' לידו בכדי להשכיבו בקבר התנוצץ לפניו פתאום איזה אור וסינוור את עיניו, וכרגע ראה שגוף רבינו הק' ז"ל מונח כבר בקבר ואמר בזה"ל מי שהניח אותו איני יודע אבל אני ודאי שלא הנחתי אותו, (עי' רש"י ע"פ [דברים לד, ו] ויקבור אותו בגי).
ודי בזה למתבונן
* * *
הערה: הנה זה כמה שנים שהדפיס אחד איזה קונטרס ומרבה בדברים להוכיח שמצוה להעלות את עצמותר בינו וכו', ועיקר יסוד דבריו הוא מה שהביא מהפוסקים שיש מצוה להעלות מתי ישראל מחו"ל לא"י, וכבר נתבאר לעיל והוכח בעליל שדברי הפוסקים אלו לא נאמרו כלל וכלל לגבי צדיקים יחידי הדורות ובפרט לגבי רבינו הקדוש זיע"א ואין צורך לכפול הדברים, עוד הביא שם גיבובי דברים שאין צריך להשיב עליהם כלל, ויש שלא הבין פשוטן של דברים בדברי מוהרנ"ת זי"ע והרב מטשעהרין ז"ל כנראה מדברי התנצחותו בדבריהם, ולא הייתי מזדקק לדבריו אלא שראוי למחות על מש"כ שם דברים אשר לא כדת, אחרי שהביא דברי מוהרנ"ת זי"ע מש"כ בסוד קבורת הצדיק בחו"ל (הביאונום לעיל, וכדומה לזה גם מזוה"ק ומשאר ספרים קדושים) אשר לפי דבריו הק' נסתר כל בנינו שבנה בקונטרסו, לא נתן מעצור לרוחו וכתב דברים בוטים הפוגעים בכבוד מוהרנ"ת זי"ע ונגד אמתת דרושיו הק', - הוא הקדוש אשר בו בחר רבינו זיע"א וסמך עליו ידי חכמתו להמשיך השארת דעתו הק' בעולם ובפקודתו ז"ל חיבר את ספרי ליקוטי הלכותיו הק' אשר בהם האיר עינינו והוציא לאור תעלומות חכמת רבינו הק' ועומק כוונתו לדעת מה יעשה ישראל, ואלמלא הוא ז"ל לא ידענו מרבינו הק' לא דבר ולא חצי דבר ותא חזי מש"כ ר' אברהם במוהר"ן ז"ל בס' באור הלקוטים תו' נ"ד אות ד' בשם אביו ז"ל ששמע ממוהרנ"ת ז"ל שבאמירת מאמר זה פקד עליו אדמו"ר לחדש בתורתו וכו' ואמר אז שהמשיך לאנשיו כח המדמה ברור וזך, ועיקר דבריו היו על מוהרנ"ת ז"ל בעצמו, שהוא שקיבל מאתו בירור המדמה לחדש ולדמות מילתא למילתא בלי טעות והיפוך ח"ו ועליו יסובב הכתוב המובא שם "וביד הנביאים אדמה" ע"כ, ועי' מש"כ מוהרנ"ת ז"ל בעצמו בהקדמת הליקוטי הלכות וז"ל, ובעזרת ה' וישועתו הנפלאה באלו הספרים פתחתי שער קצת למצוא דרכים אמתיים בכל לימודי התורה הקדושה וברוב המקומות אינם בדרך רמז ודרוש לבד כי אם כך הוא אמתיות הענין ע"פ סוד כוונת המצוה וכו' ע"כ, ודעת לנבון נקל כי גם במיעוט המקומות שבאו בדרך רמז ודרוש, הרי הדברים נכונים ואמתיים מצד עצמם כשאר דבריו הק' שנאמרו בבירור המדמה בלי טעות והיפוך ח"ו, אלא שסמיכות הדברים עם המצוה אינו אלא בדרך דרוש ורמז ואסמכתא בעלמא, ולא שהיא טעם וכוונת המצוה ממש, וברוב המקומות הרי הם אמיתת כוונת המצוה ממש כדבה"ק.
יתן השי"ת שנזכה לבטל שכלינו לגמרי לדעת הצדיקים ולקבל דבריהם על כל אשר יאמרו כי הוא זה, לטוב לנו כל הימים אכי"ר.
 |
|
|
