האם "הסוחר מוונציה" של שייקספיר הוא יצירה אנטישמית ?
המחזה הידוע של שייקספיר הועלה שוב לתודעה הציבורית, והפעם בעקבות הסרט החדש בבימויו של אל פצ'ינו, שאגב גם משחק בו את דמותו של שילוק. בעקבות כך שוב עולה לדיון השאלה: האם מחזה זה הינו יצירה אנטישמית או לא ? (למעוניינים, תקציר של העלילה נמצא בסוף שורות אלה)
לאמִתו של דבר אין זו שאלה כה פשוטה, הואיל ויש בה צדדים לכאן ולכאן. אומנם לית מאן דפליג על כך ששילוק מוצג במחזה באור שלילי מאוד, אולם מאידך ניתן לטעון כמה טענות להגנתו של שייקספיר. אפשר לטעון שאמנם שֵילוֹק מוצג במחזה זה כאדם רע, אולם אין הכרח לומר שהוא מייצג את כלל העם היהודי. זה שיהודי מסויים הוא אדם רע לא אומר דבר על שאר היהודים. הרי כולנו מסכימים שאכן היו, ועדיין ישנם, גם יהודים שאינם בדיוק "טלית שכולה תכלת", וברור לכולנו שמקרים אלה לא ללמד על הכלל כולו יצאו, אלא על עצמם בלבד. כך שגם אם שילוק עצמו מוצג כאדם רע, ניתן לומר שאין בכך שום אמירה גורפת כלפי העם היהודי ככללו, ושלפיכך "הסוחר מוונציה" אינו מחזה אנטישמי.
בנוסף יש לעיין האם באמת שילוק מוצג במחזה באור כה שלילי כפי שאנו מורגלים לחשוב, האם לא ניתן למצוא בו גם נקודות של זכות, האם שייקספיר אכן עושה דמוניזציה מדמות "היהודי", או שמא שילוק מוצג בסך הכל כאדם רגיל, כלומר כמי שיש לו אמנם תכונות אופי רעות, אך גם תכונות טובות. בסופו של דבר, דווקא שילוק הוא בעל מונולוג ההגנה המפורסם שבו נטען כי היהודי הוא אנושי בדיוק כמו שאר בני האדם.
ברם אחרי ככלות הכל, עיון מדוקדק במחזה מגלה לנו שאכן מדובר על יצירה אנטישמית המציירת את דמותו של היהודי באופן דמוני ממש. כך למשל העובדה ששילוק הינו יהודי מודגשת שוב ושוב, לא מדובר על פרט שולי בעלילה, אלא כך תמיד מכנים אותו. אילו שילוק לא היה אמור לייצג את העם היהודי לא היה צורך בכך, אבל ההדגשה החוזרת והנשנית ששילוק הוא יהודי מבטאת את הרעיון שמדובר על דמות סמלית של "היהודי". מה עוד שכפי שנראה שיילוק הוא דמות יהודית סטריאוטיפית, ולפיכך ברור שמדובר על דמות שמסמל את העם היהודי.
כך כאשר בַסַנִיו מזמין את שילוק לסעוד אצלו, שיילוק כמובן מסרב לכך. הוא הרי יהודי דתי שלא יכול לאכול בביתו של הנוצרי, אולם האופן בו שילוק מסרב להזמנה מנומסת זו מצייר אותו כאדם שבז ומתעב את הנוצרים, ולא מפספס אף הזדמנות להשפיל אותם, וכך הם דבריו:
שיילוק: כן, להריח בשר חזיר, לאכול ממקום הטומאה אשר אל תוכו הבריח הנוצרי נביאכם את השטן, עם שהשביע אותו ! (מערכה א, תמונה ג)
אולם כמובן ששנאתו של שילוק לנוצרים לא מונעת ממנו בסופו של דבר לאכול אצלם, וכך הוא מספר על ההזמנה לבתו יֶסִכּה:
הוזמנתי לאכול את ארוחת הערב, יסיכה: הנה שם מפתחותי.
אך למה אלך ? הן לא מאהבה הזמינוני. מחניפים הם לי.
אולם בשנאתי הלוך אלך לשבוע טוב פזרן נוצרי. (מערכה ב, תמונה ה)
בדברים אלה מודגש שהיהודי מוכן אף לעבור על דתו (שילוק הרי כבר אמר לעיל שאסור לו לאכול אצל הנוצרים), והכל כדי "לשבוע מטובו" של הנוצרי.
נשלח ב-31/8/2005 20:53
MDABRAHAM
למיטב הבנתי את דבריך, אין לייחס אשמה להיטלר וחבר מרעיו, שהרי שנאתם ליהודים נזונה מחינוך לקוי.
נשלח ב-30/8/2005 09:46
.
כפשוטו
דבריך כבר נכתבו לפני כ-8 חודשים על ידי חבצלת והממשיכים אחריה - ראה בדף הקודם.
נשלח ב-30/8/2005 05:12
טענה רווחת היא ששייקספיר האנגלי לא פגש מעודו ביהודי.
ובמחזה "הסוחר מונציה" מנסה הוא לצייר את היהודי עליו סיפרו לו בילדותו.
לא שאם הוא היה מכיר יהודים הוא היה כותב אחרת. אך אם עובדה זו נכונה הרי מוכח שאת הנוצרים חינכו על שנאת ישראל אפילו כענין תיאורטי בלבד.
תוקן על ידי - כפשוטו - 30/08/2005 5:12:04
נשלח ב-23/8/2005 11:39
Hapiratuni-
There is also- Christopher Marlowe's - The Jew of Malta- There are many who believe that Shakespeare's - The Merchant of Venice is to some extent derived from Marlowe's anti- Semitic play. Does Marlowe have defenders as well?
נשלח ב-23/8/2005 11:32
בהקשר דומה,
עוד יוצר אנגלי שלקח יצירה אנטישמית ושכלל אותה לקראת שיא (ועוד אחד שניסו לסנגר עליו שהוא לא באמת התכוון) - ג'פרי צ'וסר, ב'סיפורי קנטרברי'.
rabotai
I went back to the beginning of the eshkol and I saw that I had not read through thoroughly what Rav Tzair and Mickey were saying there- Now that I have, in fact, paid attention to what they said at the beginning of the eshkol, I realize that I have added nothing with my two messages here.
I would like to apologize for wasting everyone's time with idle repetitions. The lesson is- Make sure you read and understand before you respond.
נשלח ב-17/8/2005 11:52
I saw the film and I thought Al Pacino suceeded in playing Shylock as a somewhat sympathetic character. As I'm sure most of you know, Shylock has always been played somewhat sympathetically in enlightened countries since the 19th Ce. Personally, I very much identified with Shylock and I was rooting for him to exact his revenge. It seemed to me that all Shylock wanted was to bring about, for once,- venahafokh hu asher yishletu hayehudim heimoh besoneihem. However, I am Jewish, of course, and I have no reason to believe that non-Jews would respond in the same way.
I do not have the impression that the film brought about any significant increase in anti- Semitism.
I have heard it said many times that until the 19th--Ce., audiences in Europe would hoot and jeer at the- Hath not a Jew eyes- speech, apparently viewing the Jew's plea for acceptance and fair play as pathetic and laughable. However, I find it hard to believe that Shakespeare did not intend for the speech to be taken somewhat seriously as a plea for universal human brotherhood. Similarly, I find it hard to believe that Shylock's statements like - you have calld me a dog- are not intended to evoke at least some sympathy.
Of course, there are all the other elements in the play that trade on anti-Semitic stereotypes. We might say that Shakespeare, here, as he does so often, is busy having it both ways. Shakespeare is known as the poet of many-sidedness and in The Merchant of Venice, the playwright plays now the humanist, now the anti-Semite. Perhaps this is what makes the play so satisfying to many people; it lets people indulge in their crude bigotry while also plying them with refined humanistic sentiments.
One might also view the matter somewhat differently. Shakespeare is known as the poet of many-sidedness. The point about the play may be that things are very complicated, too complicated. There is no getting down to the rights and wrongs of the situation here. Yes, Shylock has been much put upon and that makes his subsequent mean-spirited, murderously vicious behavior somewhat understandable- but does that make it right? On the other hand, don't the Christians in the story display boundless contempt for him and don't they wreak a terrible vengeance upon him?
Looking at Shylock again, though, doesn't he display a hostile, mocking attitude to Christianity (the swine your prophet the Nazirite conjured the devil into...) and Christians (Christian fools with varnished faces...) Isn't he rather too attached to his money (more than to his daughter)? It is all just too complicated, too intertwined and interwoven. It seems like this endless dance of resentment in which each side is constantly responding to the perceived and perhaps, often real depradations of the other. It seems too difficult to figure out who started at this point and perhaps it doesn't matter. Perhaps, in this play, Shakespeare is pointing up a certain tragic, many-sided reality which makes ultimate moral judgment very difficult, if not impossible.
I know it is terrible to say this- but in line with what Mickey was saying above about understanding individual anti-Semites and my agreement with him (above), I find myself wondering whether the situation that existed between individual anti- semites and individual Jews did not, often enough, reflect this tragic many-sidedness..
נשלח ב-16/8/2005 23:28
Mickey-
I must agree with you concerning the problematicity of condemning specific individuals as anti- Semitic. It is true, of course, that there are reasons for the Jewish turn to moneylending as a profession.
In the Medieval world, the Jews could not own land, they were barred from entering the craft guilds etc. The fact is, though, that however much the Jews may not have been at fault, they held a monopoly on lending money for interest which was forbidden to Catholics in Medieval Europe.
Yes, yes, I know there is the story with R. Joselman of Rosheim who convinced the king that the Jews had a right to charge exorbitant interest rates because they were exorbitantly taxed. The problem is that obviously, you cannot expect ordinary people to understand things in their socio- historical context. Any number of gentiles who were not necessarily particularly bad people must have had the experience of dealing with Jewish moneylenders who seemed like vicious bloodsuckers.
This is truly a sad and very painful discussion and of course, I understand that our forefathers were not at fault. I must agree with you though, that sadly enough, there may have been many instances that gave rise somewhat understandably, to anti- Semitic attitudes in the hearts of many gentiles.
*הוספו רווחים לתועלת הקוראים
תוקן על ידי - עצכח - 17/08/2005 1:13:11
נשלח ב-16/8/2005 22:55
"משתאה" פתח אשכול:
אילו הייתי שיילוק? - הסוחר מוונציה.
זו השאלה שמכה בי שוב ושוב לאורך כל הסרט "הסוחר מווינציה", אילו הייתי שיילוק, כיצד הייתי נוהג?
הסרט שהעלילה בו מבוססת על מחזה שכתב שיקספיר, שינה את תפיסתי הן ביחס לאנטישמיות, והן ביחס לרדידות המחשבה של האנטישמיים.
בבואתה של האנטישמיות המסורתית משתקפת גם כיום בכל מקום בעולם (גם גויים המשרתים בצה"ל מזכים אותנו מידי פעם בהתבטאויות כאלו ואחרות), אולם הצליח הבמאי (כמדומני מייקל רדפורד) להמחיש עד כמה דאגו הגויים לחזק את השנאה בלבם, ובאין שנאה מוצדקת דאגו להנפיק מחזה. אנחנו יודעים מזה זמן רב כי "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב", אולם גוי כי יראה את הסרט המסקנה הפשוטה שמחשבה ולו קלה ביותר תביאהו אליה: השנאה מלובה, הפעם הזו ע"י שיקספיר.
אולם למסקנות ריאליות אני לא מצפה מהגויים הללו, אחת מזוויות הראיה שלי במהלך הסרט היה: מדוע הגיע שיילוק לשנאה כה עמוקה. אני שאלתי ושיילוק ענה לי, וכך אומר שיילוק לאנטוניו: ביזית אותי, קראתי לי כלב, השפלת אותי.... וכן הלאה וכן הלאה. נכון שקשיחות ליבו של שיילוק (אל פצ'ינו שמשחק את זה מעולה) מרגיזה לפעמים ומקוממת. אך השאלה היא מדוע הגיע שיילוק למצב זה. לאחר פרסום המחזה פקד את היהודים גל של אנטישמיות, מעניין מה חשבו השטינקרים הגויים האלה, מדוע הגיע שיילוק לשנאה כה עזה. רדידות מחשבה, כבר אמרנו.
ואני אילו הייתי שיילוק?, הייתי מוריד ליטרת בשר לשקספיר.
וכאן המקום לספר את הסיפור הבא: לפני אחד מרבני רוסיא טינה יהודי, כי לאחרונה החל הפריץ ממנו הוא שוכר את בית המרזח לשנוא אותו. הסביר לו הרבי: בעת שזכרת שהוא גוי – יכל הוא לאהוב אותך, אולם מרגע ששכחת והתחלת להתקרב אליו – בדרך הטבע החל הוא להתרחק ממך. אנחנו אנחנו – והם הם.
____________
"אמשלום" הגיבה:
____________
הערה לא שייכת, אבל חשובה מאוד:
"הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב", הוא ביטוי חסר משמעות סמנטית, שנוצר, ככל הנראה, עקב שגיאת העתקה. השגיאה התגלגלה, כפי הנראה, מן הקיצור "הל' בידוע" וכו', שמתאר את הבעיה בהבנת ה"וישקהו" המנוקד שבפרשת וישלח. בכתבי היד נכתב - "הלא בידוע" וכו'. יחי ההבדל הקטן.
[אם איני טועה, כתב על כך ד"ר שלמה נאה.]
________
אבהו השיב:
________
האם יש ראיה לטענה שלאחר פרסום המחזה פקד את היהודים גל של אנטישמיות?
הערה נוקדנית: האנטישמיות היא מחלה שפוקדת את האנטישמי, לא את היהודי
נשלח ב-30/1/2005 22:23
הרב מיכאל
ומה תגיד על הפקידות הגרמנית בשנות הזעם
כל אלה שמתחת לדרג מקבלי ההחלטות-
ש'רק ביצעו פקודות' [ואינני מדבר על הרוצחים בידיים]?
מי שמביט בי מאחור, כבר לא יודע מי אני;
מי שמביט בי מלפנים, מהר מאוד יביט בי מאחור;
מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי, שימשיך לעמוד...
נשלח ב-30/1/2005 21:58
רב"צ,
אני חושב שהעובדה שלכל אחד יש בחירה להתעלות מעל ההשפעות הסביבתיות היא אכן נכונה, אולם אין בה כדי להטיל בהכרח את האשמה על שייקספיר.
הרי גם אם מישהו לא מתעלה מעבר להשפעת סביבתו, זה עוד לא הופך אותו לרשע. אם נראה לו ברור שזוהי הדרך הנכונה, אזי גם אם הוא יכול היה לחשוב יותר, מכיון שהוא לא רואה סיבה לחשוב יותר, הוא אינו ממש אשם (כמובן שזה לא בינארי: אשם או לא אשם, אלא רצף של מידות אשמה).
טול לדוגמא, את הקונספט של תינוק שנשבה. זה בדיוק מה שהוא אומר. הרי ברור שגם לתינוק כזה יש אפשרות להתגבר על סביבתו, אולם הוא כלל לא רואה סיבה לנסות ולעשות זאת? האם ניתן להאשים קיבוצניק (סליחה על הסטראוטיפ) שגדל בחממה חילונית עם תמונה מאד חד ממדית על הדתיים (כמו שלכאורה יש לי על הקיבוצניקים. למעשה, אין לי. זו רק דוגמא בעלמא), האם ניתן להאשים אותו על אי קיום מצוות?
ר' אלחנן וסרמן במאמרו הידוע, חושב שכן. אפילו לגבי האסקימוסים. ואנוכי הקטן חולק עליו בזה.
מיכי
נשלח ב-29/1/2005 19:37
מיכי (וכל השאר)
אני מסכים איתך שלא כל יצירה שמתארת דמות יהודית שלילית היא בהכרח יצירה אנטישמית, אולם בדברי לעיל התייחסתי לנושא זה. כפי שכבר כתבתי, יהדותו של שילוק במחזה היא לא עניין שולי או מקרי, אלא מדובר על מוטיב שחוזר שוב ושוב לכל אורך המחזה (הוא אף נקרא כל הזמן "היהודי" וכמעט שלעולם לא מציינים את שמו הפרטי), וכמו כן שיקספיר משתמש בהרבה מאוד מאפיינים יהודיים סטראוטיפים כדי לתאר את דמותו של שילוק מה שמראה בבירור שיש כאן נסיון לתאר את העם היהודי ככללו, ולא דווקא דמות שלילית אחת.
יתר על כן, שילוק לא מתואר רק באופן שלילי, אלא במחזה יש דה-הומניזציה גמורה שהופכת את דמותו לדמות שטנית ממש (ראה למשל בסוף המחזה, כאשר מתוארת הסצנה בה הוא משחיז את סכינו בהנאה ומתכונן לחתוך מגופו של אנטוניו) , מילא אם היה מדובר רק על אדם תאב בצע, אבל כאמור שילוק הוא אדם שצמא לדמו של הנוצרי (פשוטו כמשמעו !), הוא שונא את כל הנוצרים באשר הם, ובעיקר את מי שעושה חסד חינם עם הזולת.
ובאשר לעובדה ההיסטורית שהאנטישמיות רווחה בזמנו של שיקספיר, הרי שדבר זה נכון, ויש אף שמקשרים את האנטישמיות שבסוחר מוונציה לאירוע מסויים שהיה בזמנו. הכוונה למשפטו של היהודי המומר רודריגו לופז, רופאה של המלכה אליזבת, שהואשם ב 1594 בניסיון לרצוח את המלכה, דבר שעורר גל של אנטישמיות באותה תקופה.
אכן, דבר זה מעורר שאלה מאוד נוקבת: האם באמת אפשר לפטור אדם מאשמה מוסרית בגלל הסביבה שבה הוא חי ? נניח שאכן שיקספיר חי בתקופה בה האנטישמיות גאתה, האם זאת אומרת שאיננו יכולים לבוא אליו בטענות על כך ? הרי מי שטוען כך יכול לפטור כמעט כל אדם מאשמה, תמיד אפשר לטעון אדם לא אחראי למעשיו, אלא שהחברה גרמה לו לעשות כך.
זאת ועוד אחרת, הרי אנו יודעים שתמיד יש אנשים שחורגים מהסביבה שלהם, גם בזמנו של שיקספיר בוודאי שלא כל הגויים היו אנטישמיים, ואם כן הרי שמוכח שיש לאדם את הבחירה החופשית לבחור בטוב למרות שהסביבה שבה הוא חי בוחרת ברע.
ובאמת שדבר זה תמיד מזכיר לי מערכון ישן של חבורת מונטי פייתון, אשר במהלכו מתבצע "רצח" על הבמה, ומיד חבורה של שוטרים נכנסת למקום ומבררת מי הרוצח עד שהיא תופסת אותו. אולם אז הרוצח אומר: נכון, אני רצחתי אותו אבל זו לא אשמתי ! אני לא אשם בכך אלא החֶברָה, החברה גרמה לי להיות פושע ! השוטרים מיד עוזבים אותו ואומרים: בסדר, אם כך סימן שהחברה אשמה, ומיד הם יורדים לקהל שצופה במערכון, אוסרים את האנשים באזיקים ומובילים אותם לכלא ...
אגב, כדאי לציין ששיקספיר עצמו כנראה שלא הכיר יהודים כלל, שהרי היהודים גורשו מאנגליה ב 1290, אולם ידוע לנו שבזמנו חיו כמה יהודים בודדים באנגליה. ועוד פרט מעניין, מסתבר שהעלילה שבסוחר מונציה מועתקת כמעט בשלמותה מיצירתו של סר ג'וואני פורניטו "הכסיל" שנכתבה בסוף המאה הי"ד, ואשר גם בה מסופר על יהודי עשיר שחי בוונציה ומלווה את כספו לנוצרי תמורת ליטרת בשר מגופו.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 29/01/2005 19:43:02
נשלח ב-28/1/2005 00:06
הרב מיכי
תודה על תגובתך. אני מברך על הבקשה להגדיר את שדה הדיון.
יש לי הרבה מה לומר בנושא מהי אנטישמיות עבורי וכיצד אני רואה אותה. בשנים האחרונות, אולי בעקבות ההיחשפות ליהדות התורה ואולי לא, מתגבשת אצלי תפיסה חדשה באשר לאנטישמיות וכיצד עלי כיהודי להתמודד אתה. כיוון שיש לי הרבה מה לומר בנושא וחלק רב אינו קשור לשייקספיר בכלל ול'סוחר מוונציה' בפרט, אני אמתין עד שיפתח אשכול כללי על האנטישמיות.
בכבוד רב,
נשלח ב-27/1/2005 19:27
אמשלום,
נראה לי שעל כך יש לברך בשם ומלכות.
נומוס, הלוא זה גופא מה שטענתי, שמבחן התוצאה לא בהכרח קובע. אינני רואה נימוקים בדבריך, פרט להנחת המבוקש אודות מבחן התוצאה. הרי הנימוק מהנאצים אינו רלוונטי, שכן מה שאנשים עושים אתי זה לא בהכרח מה שאני. הכל נובע מאינטרסים. אם הם היו משתמשים בתלמוד, האם הייתי אומר שהוא טכסט אנטישמי?
בעיניי שיפוט מוסרי (ואנטישמיות היא נושא מוסרי) אינו יכול להתעלם ממניעים ומרקע. אמנם תוכל להגדיר אנטישמיות באופן אובייקטיבי, כמאפיינת טכסטים כשלעצמם, ואז אין לה כל הקשר מוסרי (אני לא שופט טכסט מבחינה מוסרית, אלא רק אנשים, כלומר את מחברו של הטכסט. ואני מכיר את 'כוחה הנורא של אשמה קטנה' של א"ב יהושע).
אולם זה לא מה שאני הגדרתי, ולכן אנו כנראה משתמשים בשפה שונה.
וכאן אני פונה למואדיב,
ראשית, תודה.
אוסיף רק הערה ותיקון על המינוח: 'תשובות על שאלותיי' אוכל למצוא רק בעצמי (כיצד אני מגדיר ושופט אנטישמיות), ולא בשום מאמר. הרי לא מדובר כאן על שאלה עובדתית. אני כמובן אוכל להיעזר בהצעות שישנן במקורות ההם, ולהשתכנע או לא.
לסיכום, אני חושב שעלינו להגדיר את המושגים לפני שנכנסים לדיון שהעלה רב"צ. זה דורש שני שלבים, וכל אחד מהם ביחס לכל אחת משתי מערכות המושגים (האנטישמית והאמנותית): א. הגדרת מינוח המשמש אותנו (עדיין ללא מטען ערכי, או שיפוטי). ב. קביעת שיפוט עקרוני על כל אחד מהמושגים (למשל על מושגי האנטישמיות של נומוס, ושלי. ועל המותר והאסור באמנות). ורק לבסוף נוכל לגשת לניתוח הסיפור של שיילוק (אולי גם תוך היזקקות לקונטכסט שבו פעל שייקספיר).
אגב, המחבר לא היה שייקספיר, אלא בן דודו שגם לו קראו שייקספיר.
מיכי
נשלח ב-27/1/2005 14:58
נומוס חביב,
הסיפא של דבריך, למרות ההסתייגות "אין זה בר תוקף לטיעון" , בהחלט רלוונטית לאופן שבו אתה מבקש לטפל בשאלה. האופן הזה, "מבחן התוצאה", הוא לענ"ד בלתי אינטלקטואלי, קשה מאד לאמדן (מה התוצאה, אצל מי, באיזה זמן וכיו"ב) ובעל קשר רופף עד מקרי לתהליכים שהולידו את היצירה שבה דנים. אי לכך, הערת האגב המעט-נבזית הזו, שהנאצים ימ"ש התייחסו באהדה לשייקספיר, היא בהחלט חלק מ"מבחן התוצאה".
רק לפני עשרים שנים, לא הייתה שום בעיה לבמאים בהוליווד ללהק שחקנים שחורים והיספנים לתפקידי פושעים אלימים. לא היה פשוט וטבעי מכך - הם הסתמכו על סטריאוטיפים מושרשים היטב (ומעוגנים בסטטיסטיקה) והקלו על הצופים לתפוס במהירות את תבנית העלילה. אותם דברים אמורים ב"סרטי בורקס" ישראלים משנות הששים-שבעים. היום עושה תעשיית הפרסומת שימוש מסיבי בסטריאוטיפים, תוך הדיפת הביקורת בטענה הלא מבוטלת שתפקיד הפרסומת הוא למכור, לא לחנך (כלומר, כל עוד החוק אינו אוסר זאת, הם ישתמשו בסטריאוטיפים גם אם הם מעמיקים אותם אגב אורחא, בגלל שזו פרנסתם).
אם אלה היו פני הדברים בשלהי המאה העשרים, בעולם המערבי הנאור בלי שום מרכאות ביחס לדורות קודמים, צא וחשוב מה היה היחס הטבעי והסביר של שייקספיר לשימוש בסטריאוטיפים, לפני חמש מאות שנים. הרי אין חולק על שליליות דמותו של היהודי בתרבויות אירופה של אותה תקופה. האם שייקספיר ברא "מוצר תרבותי" חדש, בדמות היהודי שלו, או שמא שאל אחד מן המדף? לדעתי, התשובה היא במובהק האפשרות השניה. מהבחינה הזו, המחזה של שייקספיר אינו אנטישמי, כשם שאדם שנמצא על רכבת שנעה ב 90 קמ"ש אינו מהיר. רק אם מישהו רץ בתוך הרכבת במהירות גבוהה, אפשר להתייחס למהירות האישית שלו. שייקספיר (שאין לי שום ענין להגן עליו והוא אינו מהיוצרים החביבים עלי) הוריד מהמדף פריט תרבותי סטנדרטי ועשה בו שימוש, כפי שלפני עשרים שנים אפשר היה להפיק בישראל סרט על פרסי קמצן או מרוקאי אלים. ההמונים אהבו, אוהבים ויאהבו סטריאוטיפים עדתיים/לאומיים והמחזאי נתן להם את מבוקשם, הרבה לפני הולדת הפי.סי.
