לאור הדיון באשכול "קוויטל לקוסם" נתעוררתי לעיין בדבר המושג של התגלות "מגיד" שמגלה רזי תורה למי שנשלח לו.

דומה שהמגיד היותר מפורסם הוא אותו של הבית יוסף, בספרו? "מגיד מישרים" ומה שמובא בספר של"ה מסכת שבועות בשם מהר"ש אלקבץ.

כמה שאלות בדבר.

האם זה מוסכם שיש בכלל דבר כזה? מסתבר שבבית מדרשו של הרמב"ם היו שוללים את זה, אך שאלתי היא אם הם התיחסו לזה כלל. האיך מפרשים דברי הגמרא בכמה מקומות ד"הוי רגיל אליהו גביה"?

והאם זה מוסכם בין המקובלים לזרמיהם? האם המקובלים הקודמים הכירו משהו כזה?

עכשיו בנוגע ה"מגיד מישרים" בפרטיות.

האם היה מגדולי ישראל [לא חוקר אקדמאי] שיצא חוצץ נגד הספר?

מה בדבר הסמכות של הספר, האם היה מי שלא רצה להסתמך עליו להלכה?

האם יש בשאר ספרי מרן מקום שמצביעים מאמיני המג"מ שיש שם איזה רמז על המגיד או על הספר?

הקושיה שמעיקה על לבי ביותר היא, למה דיבר המגיד אל הב"י בלשון ארמית. מסברא חיצונה הרי שהיה צריך לאשתעי בהדיה בלשון הקודש לישנא דבה אתברי שמיא וארעא וכלא עלמא, (ותו דאי הוה המגיד משתעי בלישנא קדישא, הוון מתגלין לן מלין חדתין סגיאין בלישנא קדישא, ולא הוי 'בן-יהודה' בעי למלעי כולי האי) ברם, דא לא אפשר, דהא מגידא דא בעי לאשתעי בלישנא דמנדע לבני אנשא, ואי הכי הוי הוי ליה למגידא לאשתעי בהדיה בלישנא ד"לאדינו" או "ספרדית" או בלישנא דההוא טייעא (-ערבית). ותו, דהא אוקמוה חברין דאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והיכדין מצי מגיד למליל בההיא לישנא. ועל כרחין דמגיד לא הוי מלאך אלא נשמתא דבר נש, והא אוקימנא.

בשלמא על רמח"ל בתקוני זוהר שלו לא קשה, כי הלא זהו הוספה מספר הזוהר, והמגיד היה כנראה נשמת בעל הזוהר, שדיבר בשפת האם שלו, אבל על המגיד מישרים קשה

מעלת החסיד השלם - ה'מגיד' על פי הרמב"ם

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1280818

מוצא שפתי שמרתי ואעשה, מקור האמרה הוא בספר 'תורת הקנאות' להרב יעב"ץ עמ' מ"ח. וז"ל שם:

חקירה בענין המגידים בכללן

  ...לעולם האמת אהובה אצלי יותר מכל אהוב חביב, ... לכן גם בפעם הזאת לא אגרע לאמת חוקה, לא אשלחנה ריקם בלי הענקה, אענה אף אני חלקי, שאם לא חטא הבחור מח"ל רק שגילה רזין מפי מגיד צדק דובר מישרים מחלקו יהא חלקי, ימלט אי נקי, האם דבר חדש הוא זה עד עתה לא ידענו ולא שמענו, הלא אבותינו ספרו לנו כזאת וכזאת, וכי ספר המגיד של הרב"י לא נראה בעליל, שהוא מלא חידושי טעמי סתרי תורה, שהם עיקר (וכן האריז"ל כל חכמתו קבל מאליהו) ובאגב העיר אותו בדברי מוסר, גם הבטיחו להיות קרבן עולה כליל, ואע"פ שדבר זה לא נתקיים, י"ל שלא הבטיחו אלא על תנאי, ועד"ש רז"ל עה"פ ויירא יעקב וזולתו. 
ועיין סה"ג {-ספר הגלגולים, ב.נ.} פל"ה שער הנבואה, ובאר שם שמלאכים נעשים מלמוד תורה לשמה וקיום עשית המצות כתקנן בכוונה קדושה והגונה, ממנה נבראים מלאכים קדושים קיימים עומדים, והם סוד המגידים, הכל כפי המעשה, כי התורה שיעסוק בה האדם לשמה, יהיה אותו המלאך הנברא משם, קדוש מאד ונאמן בכל דבריו ואמיתי ויותר עליון, וכן אם יקרא בלתי שבושים וטעיות, יהיה גם המלאך ההוא בלתי טעות, וכן אם המצוה שעושה היא כתקונה, נעשה ממנה מלאך קדוש מאד, וכפי מה שחסר מאותה מצוה, ג"כ חסר אור המלאך ההוא כו', ויש מגידים אמיתיים לגמרי כו', ויש מגידים משקרים במקצת כו', אם היה כונה רעה או דבר שקר באותה תורה או מצוה שנעשה ממנה, אותו המלאך הנברא הוא כלול טוב ורע, הטוב שבו אומר דברי אמת, והרע שבו אומר שקר,  ... והסימן שנתן לי מורי זצל"הה בזה, לראותם אם הוא מאמת דבריו כולם, וגם שכל דבריו יהיו לשם שמים, ולא יבטל אותם ולא יעשה היפך זה, ושידע לבאר רזי התורה וסודותיה, ודאי זה נוכל להאמין בו, וכפי דבריו (הצודקים) כן נוכל לידע גדלו כפי ידיעתו. עכ"ל.
ושם זכר ג"כ שהמגיד להרב"י בקצת דברים כחש לו, ובקצתם קיים ואשר אותם, ואמ"ה החסיד זצ"ל היה אומר הרב"י היה למדן יותר גדול ממגיד שלו.  ע"כ לשון הריעב"ץ שם. והבאתיו באריכות כי כל דבריו אלו יש בהם ענין לאשכול זה. 

מימוני
בעל האמרה כי "הב"י היה יותר למדן מן המגיד שלו" אינו הגרי"ז כאשר כתבת, אלא היעב"ץ בשם אביו החכם צבי. כמדומני שזה בתשובותיו 'שאילת יעב"ץ' אך איני בטוח. אני מקוה למצוא המקור המדויק בתוך מספר ימים אם לא יקדימני איזה בקי או בעל אוצר החכמה.

riv
בענין חלום יעקב עפ"י שי' הרמב"ם, ע' פי' הרלב"ג עה"ת שם, שני דרכים בזה.