חלותה של ההלכה [אמשלום]

קניתי.

אידך,
יש לחלק בין תחומים שאי אפשר לארוז אותם בכללי ההלכה (אבל ההלכה בהחלט רוצה שננהג באופנים מסויימים, אלא שקשה להגדיר אותם באופן חד), לבין תחומים שבהם לכתחילה אין הנחייה הלכתית, ומבחינת ההלכה אין עדיפות לדרך כזו או אחרת (בגבולות הסביר). אני נוטה לחשוב שצורת משטר, כמו גם מדיניות כלכלית-חברתית שייכים לסוג השני.

 

צענע,
הרח"ד הלוי נותן את הדוגמא בעצמו: שאלת טיבו של המשטר המדיני והכלכלי הראוי היא שאלה שההלכה איננה מתייחסת אליה, כי היא רואה אותה כתלויה במשתנים שאין דרך "לארוז" אותם בכללי ההלכה.
מנגד, שאלות של טכנולוגיה וכו' הן שאלות שאמנם תלויות בשינויי העתים, אך לכללי ההלכה יש תחולה עליהם - עובדה שיש דיונים ענפים על נושאים אלה במסגרת כללים אלה.

אראל,
אינני מקבל את הטענה לפיה מצווה היא בהכרח הלכה ואילו מוסר עניינו רק ב'מידת חסידות'. רבנו בחיי לא בא להגדיר את 'חובות הלבבות' כהלכה; הוא משאיר אותן בגדר המוסר, אך בא להראות שגם עניינים שבתחום המוסר עשויים להיות מצוות.
זו איננה הבחנה סמנטית גרידא.

לגבי חלות התורה על ענייני רגש - עד כמה שידוע לי, היה על כך ויכוח כבר בתקופת הראשונים, ובדיוק על כך כתב רבנו בחיי את ספרו הידוע "חובות הלבבות", כדי להוכיח שהתורה אכן מצוה על הלב, ויותר מכך, חובות הלבבות חשובות יותר מ"חובות האיברים". http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hovot/tohen-2.htm

לגבי ציווי על אמונה - אפשר להבין אותו כציווי המכוון לאדם מאמין, המצווה עליו לחזק את האמונה שבליבו, למשל על-ידי לימוד ועיון.

"עניינים שהם במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי-צפויים, ההלכה איננה מתייחסת אליהם. "

כך כתבת.


אולי תוכל לתת דוגמאות לעניינים שבעיניך הם נצחיים.

הרי רוב העניינים במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי צפויים בגלל סיבות שונות כגון ההתקדמות הטכנולוגית,השינויים החברתיים ועוד . האם ניתן לומר שלכל העניינים האלה אין ההלכה מתייחסת?

הרב מיכי,
עמדה כגון זו שהבאת בשם הרב ליכטנשטיין יכולה להתקיים רק  ביחס למקרים חריגים וקיצוניים. כיצד היית מתייחס לאדם שאומר: אני מוכן לעבור על חצי שולחן ערוך ולקבל עליי את העונשים הכרוכים בכך?
ואם אכן כך - הרי שייתכן שיש לומר כי אין למדין מן החריגים הקיצוניים. (אני בעצמי לא בטוח בכך, כי לעתים המקרים הקיצוניים הללו הם אלה שמהווים נקודת מבחן אמיתי למתחים שבדרך כלל אפשר לפרק מבלי להביא לכדי התמודדות חזיתית).

לגבי השאלה המרכזית, אני קונה את תשובתו של הרב חיים דוד הלוי: ההלכה היא נצחית, ולכן יש לה עמדה בכל עניין נצחי. עניינים שהם במהותם נתונים לשינויים מורכבים ובלתי-צפויים, ההלכה איננה מתייחסת אליהם.

שלום שלום,
בקיצור רב, להבנתי חלות התורה/הלכה תלוי ברצון ובהכרת בני האדם, אם ילמדו תורה על מנת שתורה להם את הדרך הטובה והרצויה, כך יהיה.
אם יחפשו תרבויות זרות, ואת התורה כקישוט כי "בכל זאת אנחנו יהודים", או "כי יש פה אוצרות תרבות מענינים" וכד'. (או כל סיבה/תירוץ אחר, ואיני מפרטן כי רבים הם...) התוצאות וה"חלות" יראו באותו מידה, ענוותן הקב"ה ונראה שאינו חפץ לכפות את תורתו על ברואיו...
ולכם הנוכחים אשלח ברכת ערב טוב.

ממללא,

תודה רבה.



הנה חלקים מן הראיון, הרלוונטיים (לענ"ד) לדיון כאן:

הלכה ומדינה
האם ישנם תחומים בהם ההלכה אינה יכולה לקבוע בעניני מדינה?

עד שאתה שואל אותי על ענייני מדינה תשאל אותי על מרחב הפרט. יש תחום המוכר בהלכה כקטגוריה הנקרא דבר רשות. דבר רשות זה לא תחום שהוא ניטרלי לחלוטין. בתוך המרחב של אכילתו של אדם קשרי המשפחה שלו וכדו' יש פרמטרים שכלפיהם ההלכה מתייחסת, ויש מרחב גדול שבו ניתן מקום לשיקול דעת ולרצונו של אדם. אז אני לא הייתי בא ואומר שיש תחומים שלמים שהם מחוץ לעולמה של ההלכה, השאלה היא איננה כל כך לגבי תחומים, אלא לגבי המרחב של כל תחום. ומה שנכון לגבי חיי הפרט נכון לגבי חיי הכלל: יכולים להיות לקובעי המדיניות סדרי עדיפויות שאינם מוכתבים אך ורק ברמה הנורמטיבית ע"י ההלכה ושם יש מקום לחברה לקבוע את סדרי העדיפויות וסדרי הפעילויות. לא יעלה על דעתי שענייני משרד החינוך או משרד השיכון או משרד הבריאות וכדו' הם מחוץ לשיח ההלכתי, אבל ברור שיש הרבה החלטות והרבה סוגי פעילויות שלגביהן אני לא אבוא ואומר שיש פה קביעה הלכתית ושחייבים כך או אחרת.


האם קביעת גבולות המדינה ומעמד השטחים שנכבשו ב-67 נכללת בתחום הקביעה ההלכתית?

לדעתי בהחלט נכללת. להלכה יש מה לומר בנושא הזה אבל זה לא אומר שפוסקי ההלכה הם תמימי דעים בנושא זה. ישנם שחושבים שיש פה הלכה חדה ברורה וחד משמעית וישנם שסבורים שאילו יכולנו לבודד את הנקודה ההלכתית הזו, אמנם היינו מגיעים לאותה מסקנה, אלא שלא ניתן לבודד אותה. זאת מפני שפה ערכים מתנגשים בערכים והמציאות היא סבוכה. ממילא אלו יאמרו שההחלטה צריכה להתקבל תוך כדי התחשבות גם בגורמים שהם לא הלכתיים כשלעצמם. קשה מאוד למצוא אדם בעל משקל הלכתי רציני שיבוא ויאמר שניתן סתם כך לתת מתנה לאומות העולם חלקים מארץ ישראל כמו שאני יכול לתת את הז'קט שלי, אך יש מי שיבואו ויאמרו כי בקונסטלציה הקיימת, האילוצים, הבעיות החברתיות, הבעיות המדיניות, הבעיות הצבאיות, פיקוח נפש וכדו', אז אנו חושבים שניתן להתפשר. בפועל ברור שיש פוסקים שיאמרו: השאר זאת לשיקול דעתם של אנשי הצבא והפוליטיקאים. אבל זה לא נאמר מתוך תחושה שמדובר בנושא נטרלי מבחינה הלכתית, אלא מפני שהם הגיעו למסקנה שהמציאות היא שצריכה לקבוע כאן במידה רבה להלכה, וכי לגבי המציאות, הן לגבי הערכת המציאות הקיימת והן לגבי השערות על תרחישים עתידיים, אנשי צבא מבינים בהם יותר מאשר רבנים.

...

שיקולי מוסר וחברה בפסיקת הלכה
האם לשאלות אחרות הקיימות בשיח הציבורי, שאינן נכללות בקטגוריות של "פיקוח נפש" ומצוות ישוב הארץ, כגון בעיות מוסריות כלכליות חברתיות - יש מקום מבחינת השיקול ההלכתי?

בהחלט יש מקום. נניח שמישהו יאמר לי אתה יכול לקבל את כל ארץ ישראל בתנאי שאף אחד לא שומר שבת בתחומה, אני לא אקבל עסקה כזו. עדיף לגור בחוץ לארץ עם שבת מאשר לגור בארץ בלי שבת. אני יכול להבין שמישהו יאמר לי כי שבת קרובה ללבי ולליבו קרובה נקודה אחרת, לדוגמא שאלת רודנות כלפי הציבור הערבי, וכפי שאני לא מוכן לוותר על השבת הוא לא מוכן לוותר על מה שנראה לו כעניין מוסרי. אף שאני לא אומר לך שאני מסכים איתו אני יכול להבין אותו. ודאי שאלה שאלות שניתן להעלות כחלק מהשיח ההלכתי.


אם מדובר בשאלה ערכית סובייקטיבית, לאן יפנה זה המבקש אחר פסק הלכה?

בשאלה הלכתית יש לפנות לאנשי הלכה. כמו לגבי העניין הבטחוני כך גם לגבי השאלה המוסרית יש שתי נקודות שיש לעמוד עליהם: הראשונה היא הנקודה העקרונית: מהם הגורמים שצריכים בכלל להביא בחשבון, לאיזה רמה צריך להגיע לגביהם ומהו משקלם. זו ודאי שאלה הלכתית.
אחר כך יש שאלה אחרת: נניח ויגיעו למסקנה שהדבר כרוך בשחיתות מסוימת, אז יש לבא ולשקול באיזו מידה התנהגות זו או אחרת משפיעה לכאן או לכאן. זו כבר יכולה להיות שאלה שרב רציני צריך לשאול מדינאים וסוציולוגים כפי שהוא צריך לשאול את דעתם של רופאים בשביל להתיר לחולה לאכול ביום הכיפורים.

...

אידאולוגיה והלכה
האם השיקולים ההלכתיים מהוים סיוע "ונשק" למחלוקת שהיא בעצם אידאולוגית ותאולוגית?

חלקית. המונח נשק לא לרוחי בהקשר הזה. אנחנו לא נמצאים במלחמה. ולא עושים שימוש בהלכה כמכשיר וככלי. אבל עם זאת ברור שיש פה שיקולים אידאולוגיים שמשליכים ומשפיעים על הקביעות ההלכתיות.כשאתה צריך לעסוק במציאות בשטח, לשאלה איך אתה רואה את השטח ואיזה הקשר מנין באנו ולאן אנו הולכים ברור שיש השפעה גם כן על הקביעות ההלכתיות. אין מדובר על הלכה תאורטית אלא על ישום דברים בהקשרם וממילא ברור שהתפיסה לגבי התהליכים תשפיע.

...

מצ"ב לינק לראיון שנערך עם הר"א ליכטנשטיין ע"י מערכת העלון החדש של תנועת 'ציונות דתית ריאלית' ונוגע, בין היתר, בנושא האשכול.

http://www.tzionut.org/articles_details.asp?id=61

ברור שיש תחומים שהתורה לא מכוונת בהם בפירוש, גם מלבד תחום המידות. כמו כמה ראוי להשקיע בבגדים, המדד הנכון לאכילה ראויה, דרך קבורת המת [כוונתי בתורה ממש], והרשימה עוד ארוכה מאד.

והגדר של מה שדיברה תורה, הם הדברים הבולטים והקבועים, שיש בהם גבול ומידה אובייקטיביים לרוב המקרים ולרוב בני אדם [האיזור מתחת לגבוה ומתחת ומעל לנמוך].

יהוסף,

א. לעיתים נדמה שאכן גם ההוראות ההלכתיות הן אינסופיות, וגם לכך כיוונתי בשאלתי - האמנם?

ב. מדבריהם של מיכי וצ'אוט הבנתי שיש הסכמה מסויימת, שההלכה אינה מורה על רגשות (באופן גס, כי לטענת מיכי יש רגשות שכן כלולים ב"תחום" ההלכתי, כגון אהבת הרע או אהבת ה' - אם הבנתי נכון). השאלה היא, האם, בהתחשב בכך שההלכה מורה על מעשים והתנהגויות, יש גם מעשים והתנהגויות (או יותר נכון - תחומי עשיה והתנהגות) שאינם נכללים תחת כנפי ההלכה?
הדוגמא שהביא מיכי למעלה, מלמדת שאדם הלכתי בוחר להתעלם - במסגרת תחום התנהגותי מוגדר - מהוראות ההלכה, ולהכיל באותו תחום, מערכת שיקולים אחרת.
האם זו דוגמא יוצאת דופן? האם אתה ו/או אחרים יכול להצביע על תחומים נוספים (או דומים) בהם יש לבחור במערכת שיקולים חוץ-הלכתית?
באשכול סמוך מתקיים דיון על הסמכות הרבנית-ההלכתית בנושאים מדיניים וצבאיים. אני מבקשת להעלות כאן דוקא את התחום האישי.

אמשלום

שאלה גדולה היא זו ובקוצר אמרים הצגת אותו. ברור שלא יתכן שתהיה מערכת המורה בפרטנות לאדם בכל שלב, שכן מהיות מאורעות האדם אין סופיים יש גם צורך בהוראות אין סופיות.

התורה אינה מורה מתי לכעוס ומתי לא, ואף לא את כללי העניין. התורה דואגת בעיקר למישור המוגדר וברמה הממוצעת.

כדאי לחלק השאלה יותר, כי יש כמה משמעויות בעניין "האם יש בה הכל", כמו מידות, דרך חשיבה, יחס נכון לתאוות וכו'.