| נשלח ב-10/2/2005 10:54 |
 |
| |
הנחש הקדמוני - בעל בחירה???!
כתב הרמב"ם בראש פרק ה' מהלכות תשובה:
"רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע" (בראשית ג,כב) כלומר הן מין זה של אדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה העניין..."
ובאותו פרק הלכה ד' כתב:
"אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים... ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ, לא יעשה משפט" (בראשית יח,כה).
הרי שהמושג "שכר ועונש" הוא תוצאה ישירה של בחירה בטוב או ברע, השאלה היא, כיצד - אם כן - מצאנו בפרשת בראשית בענין הנחש שנענש על כך שהחטיא את האדם ואשתו?
האם הוא היה לפני כן בעל בחירה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2005 21:40 |
|
| |
מיכי, תודה גדולה על המובאה הנפלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 15:55 |
|
| |
חבוי,
ועל כך כבר כתוב בילקוט שמעוני שהקב"ה נהג כאן בהנהגת 'נורא עלילה'. משל לאדם שאשתו הקדיחה תבשילו והוציא מייד גט מכיסו ונתן לה. אמרה לו: הרי בעלילה אתה בא עלי, שהרי הגט מוכן היה עוד מקודם בכיסך. כך אמר אדם לקב"ה, שגזר עליו מיתה כשבתורה כבר היה כתוב לפני הבריאה 'אדם כי ימות'.
והאריך בזה בעל ה'לשם' בכמה וכמה דוכתי בהנהגת 'נורא עלילה'.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 13:48 |
|
| |
החבוי,
כמדומני שאתה מדבר לענין, כך גם אני חשבתי.
אם נוסיף לכך את הכתוב "ארורה האדמה בעבורך..." (עפ"י הפשט), שמא יעלה על הדעת כי האדמה בעלת בחירה הינה?! ואם תמצא לומר כי אכן בעלת בחירה היא, מה עונש מגיע לה עבור חטאו של האדם?!
כמו כן עונשם של אדם וחוה עצמם, הלא נגזר הוא על כל יוצאי חלציהם, והלא כתוב מפורש הוא "לא יומתו ...בנים על אבותם, איש בחטאו יומת".
אלא בוודאי שאין מדובר בענישה רגילה שבאה כתוצאה מבחירה ברע, אלא כדבריך, זוהי תוצאה של מצב חדש שנוצר בעקבות הפעולה האמורה.
כיוצא בדבר, ניתן להבין במקרהו של נח עם שלושת בניו, שבעקבות המעשה של חם אבי כנען, מצאנו את דבריו של נח; "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו", ומדובר בנבואה שהתגשמה בדייקנות רבה, ולמעשה הריהי נצחית, ושוב נשאלת השאלה, כיצד מתחלקים השכר והעונש לרבבות צאצאיהם של הצדיק והרשע במעשה אחד?!
אלא שגם במעשה זה אין המדובר בשכר ועונש במובן הרגיל, רק בחיזוי (עפ"י רוח הקודש) מצבם ומעמדם של הבנים ותולדותיהם, לפי התנהגותם ועמידתם במבחן יסודי זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 13:03 |
|
| |
פרשת גן העדן היא אולי הפרשה התיאוסופית המופלאה ביותר בתורה, וע"כ בוודאי שקשה להרחיב בשורות מספר אודות הסודות הנפלאים שאצורים בה, אך לעניין השאלה בראש האשכול, אציין רק כי אותם ה'עונשים' שהוחלו על ראשם של שלושת 'גיבורי' הפרשה, אינם 'עונשים' בהגדרה המקובלת של נתינת 'דין' על מעשה שלילי כלשהו, ונשיאה ב'גזר דין' הנפסק, כאשר ה'פסק' הוא תוצר הלוואי המיידי של אותו המעשה, ואילו ה'גזר' אינו אלא כ'שני לטומאה' ביחס לעבירה שנתבצעה.
לעומת זאת אותם ה'עונשים' שהוחלו בעקבות חטא עץ הדעת לא היו אלא קווי מתאר של אותו ממד הוויה שנוצר בעקבות אותו החטא ותפס את מקומה של ההוייה הקוסמית שקדמה לו. כך שברור שתוצאת לוואי זה אינה זוקקת 'העמדה לדין' והחלת אותו ה'דין' על ראשו של החוטא.
יש מקום לדיון ביסוד הגדרת ה'דין' ה'עונש' וכו', אך לעניין השאלה האמורה דומה שדי לרמוז ע"פ העיקרון האמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 10:55 |
|
| |
ומיד כל חיה אדרשנו.
וראה רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 02:17 |
|
| |
נו באמת תיכף גם יאמרו שלבעל חיים ישנה מודעות עצמית ברמה כל שהיא...
ברור שכלב יבחר בצלחת בשר ולא בצלחת אורז..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 22:59 |
|
| |
זכות, מה דעתך על בחירתה של הלבנה שנענשה בכך שמיעטו אותה? או הכרת הטוב כלפי דוממים (היאור, העפר)? או קו"ח שהדשאים נשאו בעצמם (מדרש לפ' בראשית). נכון שחלק מהמקורות הוא מדרש וכאן מדובר במקרא, אולם בכ"ז יש לקחת את כל הפשט בתיאור בבראשית בעירבון מוגבל. קשה להוציא מסקנות מתיאור מיתי שכזה (במחיכ"ת של קהל המייחדים).
אגב, כעת נזכרתי שיש מאמר של הרב בניהו ברונר (ראש ישיבת הסדר בצפת) בעלון הישיבה שלו, ובו הוא מביא ראיות (מפוקפקות מאד בעיניי) שלבעלי חיים יש בחירה ברמה כלשהי.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 12:07 |
|
| |
זכות השתיקה
פרשת חטא עץ הדעת מהווה נקודת גבול בין ה"לפני" ו"האחרי"
הבריאה "לפני" היתה על טוהרת הרמה האלוהית - דברים נבחנו על פי האמת או השקר - והמאפיין את הבריאה "אחרי" היא ירידתו של האדם אל הרמה הערכית - טוב ורע.
"לפני" גם האדם לא היה לכאורה בעל בחירה - היה איסור אחד והוא "לא תאכלו ממנו" = אל תדמו, כשבעצם אין לאדם שליטה על הדמיון שאיתו נברא - ואיך אפשר להעניש על זה? ובכל זאת נענש.
הנחש הקדמוני עליו דנים חכמים בסוטה, היה מהלך בקומה זקופה ומעמדו היה כשל מלך על כל החיות, וראוי היה שמאכלו יהיה מאכל אדם - לכן כנראה המשל "מרשה לעצמו" להטיל עונש על הנחש.
פרשת גן עדן מלמדת על מוחלטות הצדק האלוקי כפי שהוא בא לידי ביטוי במציאות, ובפרט בשאלת השכר והעונש בסיפור חטא הפיתוי לכל שלושת השחקנים המופיעים בו.
תוקן על ידי - riv - 10/02/2005 12:17:41
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 11:47 |
|
| |
קודם צריך להגדיר מיהו הנחש.
|
|
|
|
|
