מעלת החסיד השלם - 'המגיד' על פי הרמב"ם

בעקבות שני האשכולות של מלמד לאדם, האחד שעסק במהות הקוויטל, שגם המתנגדים לחסידות לא יצאו נגדה , משום שהיא מעוגנת ולגיטימית במסורת היהודית - עד לשימוש המעוות שעושים בו היום. והשני, שעסק בתופעת המגיד, מידת כשירותה והלגטימיות שלה כתופעה יהודית מקובלת לאורך תולדותיה.

כנקודת מוצא בסיסית עלינו להתחשב במספר גורמים ועובדות:

אסור להתעלם מהעובדה שהשו"ע על פי הב"י התקבל על כלל הציבור הספרדי – ובתולדות היהדות בכלל, בעיקר על סמך בקיאות הב"י בנגלה. ומקובל כלגיטימי כספר פסיקות, גם על הציבור שאינו הולך על פי פסיקותיו – בבחינת "אלו ואלו..." חרף מתנגדי תופעת המגיד ש'המגיד מישרים' נכתב בהשראתו כספר חוויתי נלווה -ועל אף הנסיון של מתנגדי ה'תופעה' להצביע על כך שהספר הוא זיוף ואין לייחס אותו לב"י.

כמו כן, אסור להתעלם מהעובדה שהמקובלים הנודעים שהתקבלו בעם ישראל, שקדמו לגר"א שנחשב לרציונליסט ובקי בתורת הנגלה למרות שגם הוא לא הניח ידו מלימוד הקבלה, כולם היו בקיאים וגדולי תורה בתחום הנגלה – והסיבה שהגר"א ותלמידיו היוו מרכז התנגדות לחסידות היתה על רקע כל מה שעבר על ישראל בגלל 'השבתאות' והנזקים שהסבה. ולא כהתנגדות להגעת מעלת החסיד השלם בכלל . התנגדות שמתפרשת על ידי 'עמך הרציונליסטים' הנתלים בדרך כלל ברמב"ם כהתנגדות עקרונית להיות האדם במדרגה נעלה בה "רוח הקודש" נאצלת על האדם .

גם הרמח"ל במסילת ישרים הוכיח שהיה בקי בתורת הנגלה – כשבהסתמכו על הברייתא של פנחס בן יאיר (מכוכבי "הזוהר") הוא נעצר ב"מדרגות" שאין האדם יכול להשיג בכוחות עצמו כמו "רוח הקודש" ו"תחיית המתים" שמופיעות במקור הברייתא בה הוא עושה שימוש. ובכל מקרה, מוצג הספר כדרך חינוכית רציונלית שמוליכה את האדם אל התכלית – העולם הבא.

כמו כן יש להתייחס למונח "פרישות" בכוונתם המקורית של החכמים המשתמשים בה לשם השגת מידה נעלה המביאה ל"רוח הקודש"- הפרישות המדוברת בכתבי הרמב"ם, בעיקר בשמונה פרקים, ובמו"נ - או כמו בספר מסילת ישרים, היא פרישות שמושגת לא על ידי סיגופים וצומות (ישנם עדויות מתוך כתבים קבליים של הרמח"ל המעידים על התנגדות לסגפנות ועינויי הגוף) אלא שהיא מושגת על ידי שהאדם דבק במצוות התורה כפי שהן, כהלכתן, מבלי להחמיר עם עצמו – ומעלת הפרישות האמיתית באה לידי ביטוי באופן הטבעי של "מצווה גוררת מצווה" שעל ידי קיום המצוות לשמן מגיע האדם לפרישות שנעשת לו לטבע, מתוך תירגול, וחינוך עצמי – אליה הוא מגיע בהכרח כשהוא נמצא במידת הזהירות המאוזנת האולטמטיבית –אין הכוונה לפרישות מוחלטת המנותקת מהאדם באשר הוא שכל בחומר, שנוגדת את טבעו הבסיסי של האדם איתו הוא נברא, ובהתאם לטבעו ניתנו מצוות התורה, ועליו מוטלת החובה לשלב את צרכיו הגופניים כאדם בצורה האידיאלית המאוזנת.

– פרישות על פי הרמב"ם היא השגת המידה האמצעית של "העשיר" = השמח בחלקו, והיא המידה האמצעית הראויה המושגת, ונובעת מכל המצוות שקשורות במידת הזהירות (כאיסורי עריות, כאיסורי מאכלות, קידושין, וכו' ) ששתי קצוותיה , הן החסרה "העדר הרגש הנאה" – המוגדרת כרע גמור, והן היתרה "רב התאווה" המוגדרת כרע גמור…


הפרישות המיוחסת למשה רבנו שהיה מעל מעלת בני אנוש רגילים - היא יחידנית מבחינת הרמב"ם – ואינה קנה מידה להתנהגות אנושית מקובלת רגילה.





תוקן על ידי - riv - 12/02/2005 21:12:38

להזכירך נושאו של האשכול הוא מעלת החסיד השלם - "המגיד" על פי הרמב"ם - ואכן הקוראים ישפטו...

אני שופטת הצלחה וכישלון רק ברמה הרוחנית שהולידה דרך מסויימת, ואני מתביישת.

ריב,

חבל שאת ממשיכה להתפתל במלל עקר.הוכחתי לך את טעויותייך בכל מה שהנחת מראש האשכול ועד הנה.וכל מילה שכתבתי נשענת על מקור מפורש ברמב"ם.

אני סומך על המעיין הישר שיבחן טענה טענה.מה שאת אומרת ומה שאני השבתי.ויראה עם מי הצדק.לא נראה לי שאת חפצה באמת.לצערי.

לדוגמא:

שאלת היכן כותב הרמב"ם ששיעור קומה הוא חיבור יווני???(כי לטענתך זה שקר וכזב!והרמב"ם לא יאמר כדבר הזה)

והשבתי לך.עם מקור מדוייק. וציטטתי את לשון הרמב"ם מילה במילה!!!!

ובמקום שתכסי פנייך בכלימה ,ותודי על האמת,את ממשיכה להטות את הדיון כאילו לא הוכחה טעותך.

חבל עלייך

לב,

אינני בטוחה בקשר בין מטר המקורות שאתה הבאת לבין מי כתב את החיבור הספציפי,( באחת ההודעות אף העלת את ההשערה הבדיונית שספר שיעור קומה נכתב על ידי חכמינו הנודעים) ברור הוא שהרמב"ם והר"י קאפח בעקבותיו שוללים בכל תוקף כלל החיבורים הקבליים נושאי תוארי הגשמה בין אם זה "שיעור קומה" או "הזוהר" על כך אין לנו ויכוח אני מקווה -ואין זה משנה אם נכתבו על ידי יונים, או על ידי אחרים. אף על פי שאינני מבינה מה ליוונים ולהכרת אלוהים כתכלית האדם, לבין הכרת האמת בה מוצגת לדעתם תכלית האדם. מה ליונים הדרשנים ולהכרת אלוהים?

בכל אופן זה אינו מנושא גוף האשכול. ולהתייחס לדברי הרמב"ם במו"נ בדרך בה אתה מתייחס אליהם בטח מעייף מאוד.

ועוד בבחינת סיכום הדברים

הלכות יסודי תורה במשנה תורה נכתבו לכלל עם ישראל ולא לציבור כופרים - אם תקרא את המשכם של הלכות יסודי תורה אני מקווה (לא בטוח בכלל) שתבין את עיקרון נבואת ה' את "בני האדם" שהוא יסוד ועיקר להבנת תופעת הנבואה מבחינתו של הרמב"ם. אותו הדין לגבי שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם בפרק חלק שגם שם ההתיחסות היא אל בני האדם ולאו דווקא לישראל.

ובכל אופן הססטמטיזציה שבה הוא נוקט לאורך הלכות יסודי התורה בעיקר מפרק שביעי ועד לפרק המסיים פרק י - מובדלת מגישת החכמים המקובלים הטוענים לנבואה רק בעם ישראל.
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1107.htm


חכמים כב"י שעברו כל שלבי ההכנה המקדימים, היו בקיאים בנגלה, והגיעו למעלת "החסיד השלם" = לשלמות יחסית, הוכיחו את עצמם וכתבו חיבור 'ענק' לכל הדעות כשו"ע, ולאחר מכן כתבו חיבור 'קבלי' כ'מגיד מישרים' אינם נחשבים למקובלים במובן הרווח של המונח - ועל כן "רוח הקודש" ששרתה על הב"י היא אותה "רוח הקודש" עליו מדבר הרמב"ם במשנה תורה ובמו"נ.


ושלום על ישראל.




תוקן על ידי - riv - 23/02/2005 12:13:21

לגבי התיחסותו של הרמב"ם לספר שיעור קומה-

ראי בהערות הרב קאפח על מורה הנבוכים לפרק א הערה 6,מביא שם מתשובת הרמב"ם (מהדורת בלאו סימן קיז) "שאבודו(של ספר שיעור קומה)מצוה רבה ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" ומציין לפירוש המשנה סנהדרין(פ"י מ"א) היסוד השביעי,ומביא עוד "ובידי דף מספר קדום...ומצטט מכתיבת הרמב"ם ! שכתב "דברים קשים מאד נגד הספר *ומחברו* והמאמינו וכו.ע"כ.ראי שם כל הלשון.

אין בידי את מהדורת בלאו,אם תוכלי לצטט תבורכי.רק אתן מקקבילה לאותו "דף" שראה הרב קאפח.ממה שיש לפני.

ישנה תשובה מועתקת מלשון ערבי (מובאת בראש אגרות הרמב"ם דפס ליפסיא-בהערות אות כ) וז"ל:"וחלילה להם כי יצא דבר זה מתחת ידם,רק הוא *חיבור אחד מן הדרשנים היונים בלי ספק* סוף דבר מחיקת זה הספר וכריתת זכר עניינו מצוה רבה,כמו שכתוב ושם אלוהים אחרים לא תזכירו וכו.."ע"ש.

הדמיון וההשתמשות בפסוק "ושם לוהים אחרים לא תזכירו" ייתכן בהחלט שגם הרב קאפח וגם המעיר נתכוונו לאותו דבר,ואת אותה תשובה הם ראו.





הנה לשון התשובה הנזכרת שאליה הפנה ככל הנראה הרב קאפח:(שו"ת הרמב"ם סימן קיז ):

התשובה לא חשבתי מעולם, שהוא מחיבורי החכמים ז"ל, וחלילה להם, שזה יהיה מהם. ואין הוא אלא חבור אחד הדרשנין היונים ותו לא. וסוף דבר, למחוק זה הספר ולכרות זכר ענינו (הוא) מצוה רבה. ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו' +שמות כ"ג, י"ג+ והרי מי שיש לו קומה, הוא אלהים אחרים בלא ספק. וכתב משה.

+ע"ד מוצא התשובה עי' בנטעי נעמנים שם חלק הגרמני ע' מ"ט ועי' רמש"ש רשימת בודל' ע' אלף תשע מאות ותשע - עשר. עי' מש"כ זאקש בתחיה עמ' מ"ב וקירכהיים באוצר נחמד ח"ב - ועי' מש"כ הרכבי במבוא לתה"ג שלו עמ' כ"ח לוין אוצר הגאונים ברכות ע' י"ז. ע"ד הדרשנים היונים עי' באכר אברהם ן' עזרא אנליטונג ז. פאנט' קום וויען אלף שמונה מאות שבעים ושש ע' ע"ג, ובמאסף המדעי של הרמב"ם ח"ב עמ' קמ"א הע' א קרויס, שטודאן ז' באיזאנט יוד' גשיכט' ע' קל"ד, פ"ן+


יאללה עייפתי

לב,

אולי כדי להוכיח את דבריך תביא את המקור לדברי ה"י קאפח בטרם אלך לקברו להתלונן