ביים שכן איז דא איינער רוח הקודש וואס צולייגט גוט דעם ענין
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=9&topic_id=1281030
מכל התגובות של המגיבים השונים למיניהם בעניין המחלוקת "עדה החרדית – בלז" נוכחתי להיווכח שאף אחד מהם לא חי את המערכה הזו בשעתו לפני כחצי יובל שנים, הדור הצעיר אינו יכול להבין את הילך הרוח שהיה בימים ההם.
ראשית המערכה:
עם כינונה של ממשלת בגין בשנת תשל"ז נפתחו הברזים של זרימת תקציבים למוסדות התורה. בצר להם פנו ראשי העדה החרדית (יצויין כי בתקופה ההוא היה להם עוצמה בלתי רגילה והיו האפוטרופוסים הרעיוניים היחידים בעניני השקפה ברחוב החרדי, וכולם פחדו מהם פחד מוות, חוץ מסוגיית ההשתתפות בבחירות) לאדמור"י הזרם של אגודת ישראל וברוב חוצפה דפקו על שולחניהם בתקיפות ותבעו להימנע מלקיחת תקציבים מהמדינה. מרן הבית ישראל מגור זצ"ל ענה להם שיחכה עד שובו של הגאב"ד הרב ווייס זצ"ל ששהה אז בשווייץ וידון עמו בענין, להבלחט"א האדמו"ר מויזניץ שליט"א נרתע וענה להם שיורה למוסדותיו בירושלים להימנע מלקיחת תקציבים, הם הרגישו ששיטתם משתלטת היטב ברחוב האגודאי, אז פנו להאדמו"ר הצעיר מבלז שליט"א שם נתקלו בהפתעה בהתנגדות עיקשת בקבלת תכתיביהם, הם שלחו משלחת יותר כבידה ובראשם הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל חבר הביד"ץ, כאשר הם נכנסו לחדרו התחילו להרים קול של מחאה ולדבר בפאתוס, האדמו"ר מבלז שליט"א הגיב: "דברי חכמים בנחת נשמעים", הם נדהמו מן ההערה והנמיכו הטון והסבירו שעפ"י דעת גדולי ישראל מירושלים לדורותיהם קיים איסור ליהנות ממוסדות המדינה. האדמו"ר ביקש מהרה"ח ר' מרדכי וובר הי"ו (משב"ק המהר"א מבלז זצ"ל) שימסור בפרוטרוט מה היה דעת דודו האדמו"ר מבלז זצ"ל בנידון, וכאשר הוא העיד שדעתו היה שלקיחת תקציבים מותרת כי הכסף מושב מהמיסים שהחרדים משלמים לקופת המדינה, ראשי העדה התחילו לאיים בכל מיני איומים והאדמו"ר השיב להם שהוא יכול לפתוח מוסדות קהילתיים עצמאיים ושלא יצטרכו להזדקדק לשירותיהם.
ראשי העדה נוכחו לדעת שעם בלז יש להם בעיה, וכי אם הם יפרצו את הגדר ילכו שאר המוסדות האגודאיים בעקבותיהם, הם סימנו את בלז על הכוונת שיש ללחום כנגדה בכל הכח. עד שנת תש"מ היתה מתיחות מתחת לפני השטח. בתקופה ההוא נוסדה חברת "מובחר" (קופסאות שימורים) בהכשר הרב חיים יחיאל רוטמן (אז עדיין לא היה קיים ביד"ץ "קהל מחזיקי הדת".
הופעת ההכשר החדש קוממה עד מאוד את העדה החרדית. ור' יוסף שיינברגר הי"ו הזדעק: "אוי אוי די פושקאלאך"
בחוצות קריה הופצו פשקווילים שונים נגד בלז: "דוב צעיר משתולל ברחובות ירושלים" וכדומה. כמו כן הופץ כרוז מטעם העדה החרדית שמוסדות בלז הם בכלל בתי הספר המוחרמים. אז התקבלה החלטה בבלז להתנתק ולייסד את קהילת מחזיקי הדת עם הביד"ץ. (לך תסביר היום למה אסור לכל קהילה לייסד מסגרת קהילתית עצמאית, אבל אז זה היה כנגד כל המוסכמות ברחוב החרדי), בשכונת גאולה נפתחה אטליז לשחיטה של בלז.
והמערכה יצאה לדרך... בכל תוקפה ועוזה... רבני העדה יצאו בכרוז לאסור את השחיטה החדשה שדינם כבשר טריפה...
בטקס הכתרת הביד"ץ החדש קם האדמו"ר מבלז והכריז בריש גלי: קריאה לשלום עם העדה החרדית ונהרא נהרא ופשטיה... ואכן לאחר כמה שבועות של התגוששות איומה חתמו הרב ווייס זצ"ל והאדמו"ר מבלז שליט"א על הסכם שלום, הם החליפו ביקורים הדדיים... והיה נראה שהרוחות ישקטו... לאחר לחץ גובר מצד סאטמאר על העדה החרדית הופר ההסכם.
המשך יבוא
מכל תגובות המגיבים השונים למיניהם באשכול הזה בעניין המחלוקת "עדה החרדית – בעלזא" שהשתוללה לפני 25 שנה, נוכחתי להיווכח שרובם הגדול לא חי את המערכה הזו בשעתו, יש לציין כי הדור הצעיר אינו יכול להבין ולהשיג את הילך הרוח שהיה אז ברחוב החרדי.
ראשית המערכה:
עם כינונה של ממשלת בגין בשנת תשל"ז, נפתחו הברזים של זרימת תקציבים מסודרים ממשרד החינוך למוסדות התורה בארץ. ראשי העדה החרדית שההשקפה הקנאית הוא בראש מעיינם (יצויין כי בתקופה ההוא היה להם עוצמה בלתי רגילה, הם היו האפוטרופוסים הרעיוניים היחידים ברחוב החרדי, השפעתם היתה עצומה גם על החוגים האגודאיים שכולם פחדו מהם פחד מוות, למעט סוגיית ההשתתפות בבחירות) לאדמור"י הזרם של אגודת ישראל וברוב חוצפה הרימו קול צעקה ודפקו על שלחניהם בתקיפות ותבעו בכל תוקף להימנע מלקיחת תקציבים מהמדינה.
כ"ק מרן אדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל ענה להם שיחכה עד שובו של הגאב"ד הרב ווייס זצ"ל ששהה אז בשווייץ וידון עמו בסוגיא, להבלחט"א כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א נרתע וענה להם שיורה למוסדותיו שבירושלים להימנע מלקיחת תקציבים. הם התהלכו בהרגשת נצחון ששיטתם מתקבלת ברחוב האגודאי.
אז פנו גם לכ"ק האדמו"ר הצעיר מבעלזא שליט"א, להפתעתם נתקלו בהתנגדות עיקשת בקבלת תכתיביהם הרעיוניים. הם שלחו משלחת יותר כבידה ובראשם הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל חבר הביד"ץ והרב מאיר ברנסדורפער שליט"א (שהיה מיודד עם האדמו"ר ובוחן קבוע בכולל שבביתו), כאשר נכנסו לחדרו התחילו להרים קול של מחאה ולדבר בפאתוס על חומר האיסור של לקיחת תקציבים מהציונים, האדמו"ר מבעלזא שליט"א הגיב: "דברי חכמים בנחת נשמעים", הם נדהמו מן ההערה התקיפה והנמיכו טון והסבירו שעפ"י דעת גדולי ישראל מירושלים מכל הדורות קיים איסור ליהנות מהמוסדות הציונים. האדמו"ר ביקש מהרה"ח ר' מרדכי וובר הי"ו (משב"ק המהר"א מבעלזא זצ"ל) שנכח בחדר שימסור בפרוטרוט את דעתו ושיטתו של דודו כ"ק האדמו"ר מהר"א מבעלזא זצ"ל בנידון, הנ"ל מסר שדעתו היה שלקיחת תקציבים מארגונים ציוניים טרום הקמת המדינה אינו דומה כלל לתקציבים מהמדינה, כי הכספים מושבים מהמיסים שכל האזרחים חייבים לשלם ובתוכם גם התושבים החרדיים.
ראשי העדה התחילו לאיים בכל מיני איומים על החרמת המוסדות של בעלזא, האדמו"ר השיב להם שאם כך יהיה המצב הוא יכול להתנתק ולייסד מוסדות קהילתיים עצמאיים ולא יצטרכו להזדקק לשירותיהם הקהילתיים.
בכירי העדה החרדית ערכו תמונת מצב, ונוכחו להבין שעם בעלזא יש להם בעיה גדולה, וכי אם בעלזא יפרצו את הגדר ילכו שאר המוסדות האגודאיים בעקבותיהם, לכן הם סימנו את בעלזא במשבצת אדומה ושמו אותה על הכוונת שאותה יש למחוק מעל פני האדמה, ויש ללחום נגדה בכל הכח.
מתשל"ז עד שנת תש"מ היתה קיימת מתיחות סמויה מתחת לפני השטח. בתקופה ההוא נוסדה חברת "מובחר" (קופסאות שימורים) בהכשר הרב חיים יחיאל רוטמן (אז עדיין לא היה קיים ביד"ץ "קהל מחזיקי הדת").
הופעת ההכשר החדש קוממה עד מאוד את הנהגת העדה החרדית אשר חששו מפגיעה בחומת הכשרות שלהם. בחוצות קריה הופצו פשקווילים שונים נגד בעלזא: "דוב צעיר משתולל ברחובות ירושלים" וכדומה. כמו כן הופץ כרוז מטעם העדה החרדית שמוסדות בעלזא הם בכלל בתי הספר המוחרמים. מצד בעלזא לא ישבו בחיבוק ידיים והתקבלה אצלם החלטה להתנתק ולייסד את קהילת מחזיקי הדת על כל שירותיה הקהילתיים וביד"ץ עצמאי. (לך תסביר היום למה אסור לכל חסידות מאורגנת לייסד מסגרת קהילתית עצמאית, אבל אז זה היה כנגד כל המוסכמות המובנות ברחוב החרדי), בתוככי שכונת גאולה נפתחה אטליז לשחיטה העצמאית של בעלזא שנהפכה למטרה של התנכלויות.
המערכה הכבידה יצאה לדרך... בכל תוקפה ועוזה... ותוצאותיה זיעזה את היהדות החרדית בכל העולם כולו באמריקה ובאירופה... רבני העדה החרדית והתאחדות הרבנים של סאטמאר יצאו בכרוז לאסור את השחיטה החדשה, הם החלו ללחום מלחמת חורמה בבעלזא והיו בטוחים בעצמם שתוך כמה חודשים הם מורידים את בעלזא מהמפה החרדית וכי האדמו"ר מבעלזא יצטרך לעזוב את ירושלים תוך תקופה קצרה...
האמת ניתן לומר שזה שבעלזא שהיו מעטים נגד הרבים וחלשים נגד גיבורים הצליחו לשרוד את המלחמה הזאת הוא אך ורק על פי נסים גלויים שלא כדרך הטבע, מי פילל ומי מילל שבעלזא אף יתפתח בתנופה אדירה בעולם כולה כהחסידות המאורגנת והמפוארת ביותר.
בעלזא הם לא שוחרי שלום רק כהיום, כבר בטקס הכתרת הביד"ץ החדש בשנת תש"מ קם האדמו"ר מבעלזא והכריז בריש גלי: קריאה לשלום עם העדה החרדית על פי קביעת חז"ל של נהרא נהרא ופשטיה... ואכן לאחר כמה שבועות של התגוששות איומה הגיעו הצדדים לידי פשרה, הגאב"ד הרב ווייס זצ"ל והאדמו"ר מבעלזא שליט"א חתמו על הסכם שלום מתוך כבוד הדדי, הם החליפו ביניהם ביקורים הדדיים עם גילויי כבוד וקירבה, כשמצד העדה החרדית נתנו גושפנקא לביד"ץ החדש במתכונת ארצית ולא מקומית של ירושלים... חתימת ההסכם נתקבלה בהפתעה עצומה ברחוב והיה נראה שהרוחות ישקטו והשלום יחזור למקומו... אבל עצת היצר צלחה ולאחר לחץ מסיבי מצד סאטמאר על העדה החרדית הופר ההסכם.
טעותה האידיאולוגית של העדה
עד למלחמת העולם השניה היתה קיימת בירושלים קהילה חרדית אחת ומצומצמת וכל תושביה החרדיים היו אוטומטית מאורגנים תחת חסותה. לאחר מלחמת העולם השניה השתנתה המפה לגמרי, הגיעו ובאו לעיר אדמורי"ם ורבנים מאירופה הדוויה ואתם קומץ חסידים שניצלו מן התופת והמלחמה, הם התחילו להתארגן ולבנות מחדש את חצרותיהם בארץ כולל בירושלים. הגיעו גם ראשי ישיבות ליטאיות שהתחילו לבנות את כאן הישיבות הקדושות.
ראשי העדה לא השכילו להבין אז את שינוי המפה העירונית שהתפתחה, שעד אז היתה כאן ירושלים אחת ואילו מהיום התאחדו בעיר הגדולה כל מיני עיירות נפרדות: גור, בעלזא, ויז'ניץ, פונוביז, אשר להם אדמורי"ם ומנהיגים משלהם אשר רק הם מחליטים בקהילתם בכל הנושאים העומדים על הפרק.
הם רצו להמשיך בעיר נוהל של שלטון עצמאי על כל הקהילות, ולא הכירו באוטונומיות העצמאיות של קהילות הללו.
המשך יבוא
תוקן על ידי - רוחהקודש - 23/02/2005 18:49:24
רוחהקודש
לו השכילו אז בימים ההם העדה החרדית לנהל את העיר ירושלים כמו שהרב לנדא זצ"ל ניהל את עירו בני ברק, דהיינו ניהול העיר מבחינה השמירה על צביונה הרוחני ועמידה על המערכת הכשרות, מבלי לכוף את שיטתה ההשקפתית על כל החצרות החסידיות והקהילות החרדיות מתוך כבוד הדדי וכיבוד השקפת עולמה של כל קהילה וקהילה, הרי ברור שהיה נשאר אצלם עד עצם היום הזה ההגמוניה העירונית ללא עוררין ואף קהילה לא היה מערער על סמכותם הרבנית רבות השנים.
אבל היות והם רצו לכוף את דעתם ושיטתם על כל הקהילות, הם הפסידו במערכה ובגדול, הם נשארו היום "תעשיית מזון" גדולה של הענקת תעודות כשרות למפעלי מזון שבזה יש להם וותק של שמונים שנה, אבל מבחינה רעיונית הם איבדו את ההגמוניה והשלטון כליל, כאשר הקהילות החסידיות נהנים כיום מעצמאות בתווית הקו ההשקפתתי בכל הנושאים העומדים על הפרק, הם שולטים כעת אך ורק על החוגים האוחזים באופן מוצהר בשיטתם ההשקפתית כגון סאטמאר, התולדותים למיניהם, דושינסקי, ותו לא...
אני עומד משתאה איך הצליחו חסידות בעלזא לשרוד את המערכה הגדולה שבערה עד לב בשמים בארץ ובעולם, כשהם היו מועטים שבמועטים נגד הרבים, כי הרי בנוסף להעדה החרדית נרתמה למלחמה גם המנגנון האדיר של סאטמאר בכל רחבי העולם שהשקיעו את מיטב כוחם אונם וממונם במלחמתם נגד בעלזא, לפי דרך הטבע הרי שהם היו מסוגלים למחוק כליל את בעלזא מהמפה החרדית, ראשיה הצהירו בתחילת המלחמה שתוך כמה שבועות ספורות יצטרך האדמו"ר מבעלזא שליט"א לארוז את מזוודותיו ולעזוב את ירושלים וחצירו תתפורר כליל.
לא רק שזממם לא יצאה אל הפועל ובעלזא יכלה להם ושמרה על הקיים, אלא היא אף התרחבה ובנתה את עצמה והיא נמנית כיום כהחסידות הכי מאורגנת ומפוארת להפליא בה"א הידיעה, הם מהוים מודל לחיקוי לכל החצרות החסידיות שברצונם להצליח.
מוסדות התורה והחסד שלהם בכל רחבי העולם הם שם דבר של ממש מבחינה רוחנית וגשמית, מי שנקלע לאחד מעשרות בתי מדרשותיה של בעלזא בכל העולם יבחין מיד את האיכות הרוחנית הייחודית של בני הקהילה, הקביעת עיתים לתורה והתפלה בהתלהבות ואורח החיים החסידי, אשרי להם ואשרי חלקם.
ודאי שזכות רבותיהם הקדושים זי"ע מדור דור וההנהגה הפלאית של האדמו"ר הנוכחי עמדו להם בשעתם הקשה.
עתה כאשר בעלזא בנתה לעצמה את כל המערכת הקהילתית העצמאית שלהם בהצלחה, הגיע הזמן ליישר קו ולחיות בשלום אפילו עם החוגים היריבים, אין צורך בהשגת הסכמים וכדומה, אלא אט אט תשקע ההתנגדות ובעלזא יהיו לה קשרים עם חוגי העדה החרדית כמו היחסים של גור וויז'ניץ עם העדה החרדית.
רוחהקודש
מי אינו זוכר את דרשותיו הנלהבות והמתלהמות של הרב אהרן משה שוורץ הי"ו (מראשי הלוחמים נגד בעלזא) שהיה מכריז בריש גלי: "אם הרבי מבעלזא לא יעזוב את העיר תוך כמה שבועות ספורות – אני בעצמי נהפך להיות חסיד בעלזא"...
יצויין ששאר החצרות החסידיות לא נקפו אצבע למען בעלזא בשעתה הקשה, למרות שבעצם בעלזא נלחמה אז בחירוף נפש לא רק לעצמה אלא למען כולם.
מטרת שונאיה של בעלזא היה להפוך את בעלזא כקהילה ניאולוגית לא רק בעיני החוגים הקנאיים אלא גם בקרב שאר חלקי היהדות החרדית.
המפנה במערכה הכבידה חל בעצם בשנת תשמ"ד, כאשר בעלזא הניחה את אבן הפינה לבנין בית המדרש הגדול בקרית בעלזא שבירושלים, היה זה מעמד ייחודי ואדיר שלא יישכח.
שליחים מטעם העדה החרדית הטילו את כל כובד משקלם על האדמורי"ם והרבנים שלא ייטלו בה חלק, ולמעשה כל בנין ומנין של גדולי ישראל זי"ע ולהבלחט"א מהארץ ומהעולם מכל החוגים השתתפו בה, אם ע"י השתתפותם האישית או ע"י שליחת מכתבי ברכה.
או אז נוכחו העדה החרדית לדעת שהחרמתם של בעלזא לא צלחה, מאז החלה הבניה העצמית המסיבית של בעלזא.
רוחהקודש
אכן בעלזא נלחמה אז בשביל עצמה כיון שנכפתה עליה מאבק על עצם קיומה, ובדיעבד התברר שכולם יצאו נשכרים אז מהמאבק הזה, כי כולם נהנו אז בזכיית עצמאות מוחלטת.
חסידויות אחרות אכן לא הלכו לתת מכות כי הם לא היו מאוימים קיומית, אני לא צריך לברר את ההיסטוריה כי אני חייתי את המאבק ההוא בזמן אמת, לא כן רוב הכותבים בפורום שניזונים באינפורמציה אך ורק מפי השמועה ומהעיון במסמכים.
ניתן לומר בוודאות ובפסקנות שאף חסידות לא נקפה אצבע למען חסידות בעלזא באותם ימים ולא רצו להתערב במחלוקת, הם רק עקבו אחרי המאבק מרחוק, וב"ה שהם לא באו אז לעזרת בעלזא כי אז הייתה בעלזא משועבדת ומחוייבת למיטיביהם כל הימים.
מי שחווה בעצמו את קורות העיתים הללו יודע וזוכר כי בד בבד עם ההיאבקות של בעלזא בהעדה החרדית היא נאבקה גם כנגד אגודת ישראל שסידרה למען המוסדות הקרובים אליה קבלת תקציבים ייחודיים וקיפחו את המוסדות של כל חלקי היהדות החרדית שתמכה בהם בבחירות.
בקיצור היתה אז מצב שהעדה החרדית חשבה שבעלזא מונחת בכיסה ההשקפתית, ואגודת ישראל חשבה שבעלזא מונחת בכיסה המפלגתית, נגד כולם ניהלה בעלזא מערכה על עצמאות שלימה בכל התחומים.
היום זוכה בעלזא לעצמאות שלימה בכל התחומים כאשר יש לה את כל המוסדות העצמאיים, ורק היא מחליטה לעצמה את עמדותיה בכל ענין שעולה על הפרק בשמי היהדות החרדית.
רוחהקודש
הסכם השלום
ביום י"ח שבט נחתם "הסכם שלום" בין העדה החרדית לבעלזא, ההסכם הופר ע"י העדה החרדית כמה ימים אחר חתימתו בלחץ גורמים של סאטמאר. בהסכם זו עשו שני הצדדים ויתורים גדולים למען ישרור השלום במחנה היראים. יצויין כי אם בעלזא היתה מסכימה היום לחדש את ההסכם הישן הזה היה העדה החרדית קופצת על המציאה, אבל מה לעשות ואנשי בעלזא אינם מוכנים כהיום לוותר ולחתום על עיקרי ההסכם הזה.
הסעיף המרכזי בהסכם אומר כי קהל מחזיקי הדת מכירה בהעדה החרדית ובהביד"ץ והגאב"ד שליט"א בירושלים. והעדה החרדית מצידה מכירה בקהל מחזיקי הדת והביד"ץ והגאב"ד שליט"א שלא תיקרא כביד"ץ של העיר ירושלים אלא כבד"ץ כלל ארצי, והיחס ביניהם יהי' בדרך כבוד והבנה הדדית, וכי כל האיסורים כנגד הקהילה והשחיטה ומוסדותיה החינוכיים בטלים ומבוטלים.
בעלזא ויתרה והסכימה כי הת"ת ובית החינוך לבנות בית מלכה שבעיר בירושלים לא יקבלו כספים מתקציבי משרד החינוך (לא כולל ממשרדים ממשלתיים אחרים).
העדה החרדית התנתה תנאי מגוחך כי הפגנות ומערכות הציבוריות שתתקיימנה בירושלים שייכים אך ורק להעדה החרדית, כשתינתן האפשרות לקהל מחזיקי הדת להצטרף אליהם.
רוחהקודש
ההסכם בין בעלזא והעדה החרדית לא פורסם אף פעם בשום מקום שהוא, אחד הסעיפים של ההסכם הוא שפרטי ההסכם והנספח הם סודיים בהחלט ולא יפרסמו באיזה צורה שהוא בלי רשות שני הצדדים.
בהמחונה החרדי פורסם בשעתו רק המכתב המשותף של שני גדולי ישראל משני הצדדים הקוראים לשלום וטובת אחדות היהדות החרדית, מניעת מחלוקת ופירוד לבבות ח"ו בכלל ישראל, מתוך רצון לקדש שם שמים שיהא מתאהב על ידינו ולהעמיד הדת על תלה,
רוחהקודש
קיבלתי בתיבה האישית כל מיני השמצות זולות עלומות שם
כלל ברזל הוא לי, להתייחס למערכה הזאת אך ורק בצורה עניינית, ולא ח"ו לפגוע בסתר ולדבר סרה ולהוציא לעז על אנשים פרטיים. הנני מתייחס למערכה שהיתה בין בעלזא להעדה החרדית כויכוח אידיאולוגי טהורה, כאשר משני צידי המתרס עמדו גם יהודים יראים ושלמים שכוונתם היתה לשם שמים ושמירה על חומות הדת.
לכן אינני מתייחס כלל לכותבים השמצות עלומות, ישנה אמרה מפורסמת כל מי שכוחו בהשמצות סימן שאינו מסוגל להתגבר על יריבו אלא אך ורק בצורה כזאת, וסימן נוסף הוא שאין לו לחלוחית של יראת שמים ואינו מפחד מיום הדין ומיום התוכחה, וכבר כתב מרן החפץ חיים זצ"ל בספרו "שמירת הלשון" (ח"א - שער הזכירה - פרק ד) על אותן כותבי עמל (שקורין פאשקעוילן) שעליהם נאמר (דברים כז, כד): "ארור מכה רעהו בסתר". והכל הוא כדי שלא יוכל חבירו להישמר ממנו ויוכל להזיקו כעין הכלב, לכן נמשך עליו אותו רוח הטומאה השורה על הכלב שוטה.
כלך לך דרך אחרת!
רוחהקודש
המשך המערכה
מחודש שבט שנת תש"מ לאחר הפירת הסכם השלום בין העדה החרדית לבעלזא, עד תחילת שנת תשמ"ב היתה רגיעה חלקית במאבקים בשטח, במוצאי שמחת תורה ש.ז. התלקחה המערכה מחדש בכל עוזה לאחר שכ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א הסביר ב"שטייעדיגע תורה" בתוך דבריו בטוב טעם ודעת את דעתו והשקפתו של דודו כ"ק האדמו"ר רבי אהרן זי"ע בכל עניני דת ומדינה.
בתוך דבריו הסביר בבהירות רבה את ההקשפתו בענין בחירות לכנסת, לקיחת תקציבים מהמדינה, נצחיות תורת הבעש"ט, איסור התחברות לרשעים מהו, וסיים בהאי לישנא צריכים אנו לדעת שלמרות שהננו עומדים על דעתינו ומוכיחים את צדקת דרכינו, אין כוונתינו לויכוח של נצחנות, אלא לבירור האמת בדרכי נועם בלי לפגוע במישהו אישית, ואפילו מתנגדינו יכולים עתה להיווכח שלא היתה לנו שום כוונה בשום פעולה להרוס או לפגוע באחרים, אלא לבנות ולחזק את מחנינו.
זקני חסידי בעלזא ראו בדבריו אלו של האדמו"ר שליט"א תשובה ניצחת לדרשתו המפורסמת של כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל בשבת קודש בשנת תשט"ז בה התבטא בחריפות רבה כנגד גדולי ישראל זי"ע ובראשם כ"ק האדמו"ר מהר"א מבעלזא זי"ע מלאך ה' צבקות שהיה נחשב בימיו כרבן של כל בני הגולה (אבי אבות השיטה בעניני דת ומדינה שלאורה הלכו והולכים רוב רובם של גדולי וצדיקי ארץ ישראל) שהורו חוב קדוש להשתתף בבחירות לכנסת במדינת ישראל.
כדי להבין את חומרת הדברים נציין שהאדמו"ר מבעלזא זי"ע ציווה לכל חסידיו שהיו נוכחים בדרשת האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ולא מיחו שיבואו ויבקשו ממנו מחילה, ואכן ביום ראשון השתרך תור ארוך לפני חדרו הק' של חסידים ואנשי ירושלים שבאו לבקש מחילת האדמו"ר זי"ע.
בהזדמנות קרובה אצטט קטעים נבחרים ויסודיים מה"שטעידיגע תורה", ואיך התלבשו השונאים של בעלזא על כל מיני ציטוטים כאילו הכוונה היתה לפגוע בגדול זה או באחר.
כמובן שדבריו אלו עוררו את חמתם עד להשחית של חסידי סאטמאר שקיבלו את דבריו כהתקפה אישית נגד אדמור"ם אך אין אמת בדבריהם, וכפי שכ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א בעצמו כתב בחודש כסלו ש.ז. במכתבו לחסידיו כהאי לישנא: "עלילה הוא לחשוב כאילו רציתי לפגוע בכבודו של כ"ק האדמו"ר זצ"ל מסאטמאר והינה עלילת שוא מצד אלה הרוצים לחרחר ריב וללבות אש המחלוקת, אדרבה כבודו יקר וגדול בעינינו, ואין לנו דבר נגד ההולכים בשיטתו, אלא כנגד המסלפים ומחזיקים במחלוקת הרוצים לאכוף את דעותיהם בחוזק יד על אחרים, ומטילים דופי על ההולכים בשיטתם ודרכם של רבותה"ק זי"ע שהם רוב גדולי וצדיקי הדור".
יצויין גם כי חילוקי דיעות בין גדולי ישראל היא לגיטמית ביותר, ואין לראות בזה כהטחת דברים אישיים בין הצדיקים.
רוחהקודש
רוחהקודש !
חן חן לך על העלאת הדברים בצורה כל כך בהירה, שהיתה מחוייבת המציאות לאור הסילופים והשקרים הצצים כאן מפעם לפעם , על ידי אלו שניזונים מארכיוני ולבלרי העדה שידועים בשיכתובי ההסטוריה.
אנו שחיינו את המערכה בשעתו יודעים את האמת כפי שעולה מתוך מאמריך ,ולמען ידעו דור אחרון המשך בפעולתך המבורכת.
על דבר אחד אני חייב לחלוק עליך , הנך כותב :
"מחודש שבט שנת תש"מ לאחר הפירת הסכם השלום בין העדה החרדית לבעלזא, עד תחילת שנת תשמ"ב היתה רגיעה חלקית במאבקים בשטח,"
דבר זה אינו נכון !
אין לך מושג כמה "חסידי בעלזא" סבלו באותם ימים מידם הארוכה של כל התלויים בעדה.
הן כציבור -ע"י התנכלות רשעית לכל אשר בשם "בעלזא" יכונה , ע"י פשקווילים, ע"י איומים על מנת להוציא את הילדים מהמוסדות , ושימת רגל להכשר- וכו' וכו'.
ולא רק בארץ , אלא גם בחו"ל , מי לא זוכר את הפוגרום שעשו חסידי ****** בביהמ"ד של "חסידי בעלזא" בוויליאמסבורג , שהזכיר לזקני החסידים את ליל הבדולח לאא"ה.
ואת הקבלת פנים שהכינו לכ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א בבואו לאמריקה באד"א תשמ"א, שהיה זקוק לשמירה הדוקה 24 שעות ביממה -כפי שרק נשיא ארצה"ב מקבל- ולא בגלל איומי טרור איסלמי ה"י.(ובמשך השבועיים ששהה שם התברר מעל כל ספק שזה היה נחוץ ביותר, כדי להפר את זממם)והמבין יבין.
והן כיחידים - שאל נא לאותם שגרו בזמן ההוא באיזור מאה שערים , איזה פחד היה לחסיד "בעלזא" לעבור בשכונה וכל הגלילות , מאיזה התנכלויות -פיזיות- הם סבלו.
כך, שלומר שהיתה רגיעה זה לא נכון.
רק מה, לפי הסבל שסבלו מהם אחר ה"שטייעדיגע תורה" , זה היה בבחינת "צרות אחרונות משכחות הראשונות".
בכל אופן תמשיך להנותינו מפרי מאמריך.
eshzon
ידעתי שהקטע האחרון שכתבתי יעורר תגובות ואף תגובות נזעמות וחריפות, אינני מופתע מהם, אבל האמת צריכה להישמע, המערכה הזאת צריכה להתבהר אחת ולתמיד.
לכן אני אומר לכל המגיבים שעל שטויות תת רמתיות ובלתי מדויקות אני לא מגיב! אני יגיב אי"ה רק לתגובות ענייניות ומכובדות עם תוכן אמיתי שייכתב משני הצדדים גם יחד!!!
ה"שעידיגע תורה" הנ"ל גרמה לרעידת אדמה מוחלטת בחוגי סאטמאר, האיך מרהיב עוז בנפשו אדמו"ר צעיר לימים להתבטא בצורה כזו כנגד אסכולה שכמעט כל חוגי היהדות החרדית רעדו מהם ומידם הארוכה והמקצועית רבת השנים, הם לא ידעו בנפשם איך להגיב על תוכן הדברים, לאחר דיונים רבים החליטו על החתמת כרוז חריף עד מאוד אישית כנגד כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, ואם כל גדולי ישראל מכל החוגים והעדות יחתמו עליו ויוציאו את בעלזא מכלל היהדות החרדית שוב לא יהין אף אחד ממנהיגי ישראל להתיר את הרצועה ולפצות פיו כנגד השיטה של סאטמאר.
הם הבינו שאם יבואו על החתום אך ורק רבני סאטמאר והעדה החרדית בלבד הם לא עשו כלום כי הם נוגעים בדבר, הם הפכו עולמות ועשו מאמצים עילאיים שעל הכרוז יחתמו גם ראשי ישיבות רבנים ואדמורי"ם מכל שכבות הציבור, הם עמלו עליה כחודש ימים, לבסוף הם יצאו בפחי נפש. יצויין גם כי אף כמחצית מהחותמים מחוגי סאטמאר לא חתמו בפועל ממש אלא החתימו את שמם ללא נטילת רשות מהם.
יש תחת ידי רשימה של שבעה חותמים שעם הימים הם פייסו את האדמו"ר מבעלזא שליט"א והוא מחל להם,(ניתוח רשימת החותמים אי"ה במאמר מיוחד)
אציין כאן רשימה חלקית של גדולי ישראל שהם פנו אליהם והפכו עולם ומלואה שהם יחתמו על הכרוז ולא רצו לחתום, כגון : האדמו"ר מפאפא זצ"ל (מראשי התאחדות הרבנים, נכון שהוא היה חסיד בעלזא ואף הזמין את אחד מחסידי בעלזא שיסביר לו את גישתה של בעלזא, בשנת תשמ"ד בהנחת אבן הפינה לביהמ"ד הגדול בקרית בעלזא הוא שלח מכתב חם מאוד הממוען להאדמו"ר מבעלזא ובסוף המכתב הזכיר את עצמו ואת שם אמו), הגה"צ רבי יהושע כ"ץ זצ"ל אב"ד סארדיהעלא (מראשי חברי התאחדות הרבנים) הגה"צ הרב באב"ד גאב"ד טארטיקוב זצ"ל (גם הוא מראשי התאחדות הרבנים), כ"ק האדמו"ר מריבניץ זצ"ל, כ"ק האדמו"ר מסקולען זצ"ל, כ"ק האדמו"ר מסטושין זצ"ל, כ"ק האדמו"ר מבלאזוב זצ"ל, להבלחט"א כ"ק האדמו"ר ממונסי שליט"א (תלמידו של האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל), הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקוואד (שהיה קרוב מאוד אל האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, והרב שך זצ"ל טילפן אליו ומנע את חתימתו).
בארץ ישראל הם פנו אל הגאון הרב ש"ך זצ"ל והגאון הסטייפעלער זצ"ל (שכידוע שבתחילת המערכה כאשר הגאון הרב ווייס זצ"ל שהיה המצביא הראשי והאחראי של העדה החרדית סבל רבות כתוצאה מהמלחמה שהעדה החרדית הכריז נגד בעלזא (אתה לא יכול לצפות גם להכריז מלחמה נגד מנהיג חסידי וגם שהצד השני יישב בחיבוק ידיים וייאבק אך ורק בלוחמים הזוטרים בשטח, אם אתה רוצה להבין את אפיקטביות שיטת הלחימה שהוכיחה את עצמה ראה פרק חתימת השלום), הם יצאו אז בכרוז משותף כנגד רודפיו וכינו את הלוחמים כאפיקורסים ומבזי תלמידי חכמים. אבל בהמשך המערכה הם משכו את ידם ולא רצו יותר להתערב לא לכאן ולא לכאן) יצויין כי יש תחת ידי קלטת מעניינת מאוד ובה תמליל של שיחה שהרב ש"ך זצ"ל דיבר עם אחד מהעסקנים בענין המחלוקת בתקופת החתימות, ובה הוא מספר שהוא אף פנה אל הרב שניאור קוטלר זצ"ל שעמד כבר לחתום וביקשו שלא להתערב.
יצויין כי בעלזא לא היתה מתייחסת בחומרה לכל החתימות אם לא היו באים על החתום גם שני גדולי ישראל שהיו ניטרליים שחתמו על הכרוז והם: הגאון הרב וואזנער שליט"א (שלא רצה לחתום על הכרוז החריף המשותף אלא יצא במכתב עצמאי, ולאחר כעשר שנים חזר בו וכתב מכתב התנצלות אל האדמו"ר מבעלזא שליט"א) וכ"ק האדמו"ר רבי יענקל'ה מפשעווארסק זצ"ל.
תוקן על ידי - רוחהקודש - 02/03/2005 0:32:55
רוחהקודש
 |
|
|
