מקוה בערב שבת

מסתברא

כל הרואה תלמיד חכם הכועס, ידע שהתורה היא הרותחת בקרבו. ובוודאי יש ללמוד מכל מילה שלו, ונאמנים פצעי אוהב.

אם לא ידעת, אזי אגלה לך שכל דבריך יקרים לי במאד.

ובשעה שאתה מוכיח אותי - ואחרים - על בורותנו, מה מאד אני מבקש שתתקן אותי ותראה לי מה הידיעות שנעלמו ממני.

יתכן שבורותי נובעת מחוסר כשרון, אבל אז צריך רק להסביר באיטיות ובסבלנות, וסופי בוודאי שאבין, כי הקב"ה אינו מונע חסדו למבקשים ללמוד את תורתו.

כרגיל, יש לנו כמה נושאים שבהם לא זכיתי להבין את דעותיך, ושוב אין לי אלא לחזור ולבקש שתפרט.

כתבת (או כך יוצא מדבריך, או כך הבינותים) שהיו שינויים בין התלמוד לבין הדורות המאוחרים באמונות, בהנהגות, וביחס אליהן.

ציינת כמה דוגמאות:

1. חובת הלבבות.
2. חסידי אשכנז.
3. ואני מוסיף: החסידים ותלמידי האר"י כגון הרח"ו.

וכיון שאני בור, איני מבין כיצד ניתן להשוות ביניהם. כפי שכבר העיר כאן מלמד לאדם (שגם הוא כנראה, לדבריך, בור כמוני) השינויים שהכניס בעל חובת הלבבות - או רבנו אברהם בן הרמב"ם - לא הוגדרו בפי היוזם או בפי תלמידיו בתור החלק הנסתר של התורה שמחייב את כלל ישראל, ולא נאמר כי מי שאינו מודה בזה הוא אפיקורוס.

האם מי שאינו מקיים את עצותיו של חובת הלבבות וטוען שאפשר להיות יהודי טוב בלי זה - הריהו אפיקורוס?

האם מי שיטען כי בעל חובת הלבבות קיבל דברים רבים מן הסופים לאפיקורוס ייחשב?

אך תלמידי המקובלים טוענים כי האר"י גילה חלקים של התורה שלא נתגלו למשה רבנו ואפילו לרשב"י של הזוהר.

האם דברים אלו מתיישבים עם הכרתך כתלמיד חכם ורודף אמת כי כל התורה ניתנה למשה מסיני, ועליה אין להוסיף?

אשמח אם תבהיר לי יותר את הסוגיה הזו.

לגבי חסידי אשכנז, יש שני חלקים בדבריהם. העצות המוסריות והעצות המעשיות מכאן, והחלק הסודי מכאן.

1. העצות המוסריות אינן סוטות בכהוא זה מן התלמוד. הן רק מדגישות דברים שנאמרו בו. האם זו תוספת או שינוי?
2. העצות המגיות אינן מוצגות כחלק מן התורה. (רק בזמננו מציגים אותן ככאלו, אבל האם אפשר לבוא בטענות לר"י, לר"א ולתלמידיהם על מה שעושים להם היום).
החלק הסודי של אמונותיהם אינו ידוע לי. אך שם מדובר בטענות מטפיזיות ולא הלכתיות והנהגתיות. אם טעיתי בדבר, אנא תקנני.

לפיכך, אני עדיין סבור שיש הבדל רב בין הדברים שחידשו האר"י, הרח"ו ואולי גם דמויות בחסידות לבין מה שעשו קודמיהם.

תודה על הסובלנות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ב"פ,
בעץ חיים בהקדמה גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל, לא ידעתי שהרח"ו הי' מתלמידי בעל שם.

"מועיל" כן.

אך אני נתכונתי לאפוקי מספר חסידי מפורסם שכותב, ואני מעתיק הלשון "ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי התורה ומצות". נא להבחין בחילוק.

על שאלה אחת לא קיבלתי תשובה, ומן הסתם לא אקבל. למה אין אתם טובלים לטומאת קרי? הרי הרמב"ם טבל!! פתאום נעשיתם חכמים יותר מן הרמב"ם?

תקבל תשובה, הנה היא.

א. מנא לך שאין אנחנו טובלים, הדיון פה בעיקרו היה על טבילה יומית.

ב. גם אם לא טובלים, נוכל לצאת בשטיפה במקלחת, בשביל ט' קבין.

ג. גם אם לא טובלים כלל, הרי אתה מודה שכן נהגו רוב רובם של כלל ישראל ב2000 שנים האחרונות, וכן היא הכרעת הפוסקים, ומי אתה שתבוא להרהר אחריהם.

ד. אתה משתית קושיא על הנחה שאנחנו "חסידי" כ"ק האדמור הרמב"ם זצוקקללהה"ה נבג"מ זיעואכ"י – טעות יסודי ועקרוני שאין מן הצורך לפרש עוד.


תשובה של שטות הוא שהרמב"ם נהג כן מחמת השפעת האיסלם. אעתיק מתשובות הגאונים הנדפס בשערי תשובה סימן רצח והיא מרב האי גאון "והרואה קרי ביוה"כ חייב לטבול וכן בשאר ימות השנה יטבול משום נקיות ומשום קידוש השם בפני גוים"

מסתברא,

צא ולמד מן החובת הלבבות עד ימינו כמה דברים אין להם מקור בתלמוד ואם מנוגדים לו ואין זה רק הכת השנאוי של החסידות. אך כמה דברים מעשיים או הלכתיים יש בחוה"ל שהוא מחדש אשר אין להם מקור או מנוגדים להתלמוד?

וגם ה"כת" של החסידות של ר' אברהם בן הרמב"ם, כנ"ל וגם ה"כת" של מנהגי אשכנז שכמעט כל מנהגיהם סותרים דברי התלמוד. כמעט כל מנהגיהם??? וגם הכת של משוררי ספרד, וגם הכת של הליטאים בימינו. בכך שאלו חיברו שירים על היין והללו שרים "כד יתבין ישראל"...? איזה "כתיות" הנך רואה בהנהגתו של דמויות כמו הגאון מוילנא, הנודע ביהודה, החתם סופר, הגר"ח מולוזין, נצי"ב אחיעזר חפץ חיים או חזון איש? בודאי שלא ראי זה כראי זה, אך כולם השתדלו לנהוג ולהנהיג עפ"י הגמרא דרך הראשונים והפוסקים.

מלמד, אי ידיעתך כבר הוכח בהעדר ידיעתך משווע שאתה מפגין בתום ה"מגיד" ועדיין חי בטעותך שאתה צודק אמנם אין זה מענין אשכול זה, אך נכון הדבר שאני כן חי "בטעותי" או בספיקותי על אמיתות המגיד של הבית יוסף, ועל אף שלפענ"ד העליתי שאלות לענין, לא השבתני מאומה כי אם שאתה מסתמך על פרופסר אלמוני. אנסה פה עוד הפעם לעיני בני עמי, האם אתה מאמין לתיאור של ליל שבועות שכביכול כתב ר"ש אלקבץ המובא בשל"ה מס' שבועות? מהי ראיה היותר חזקה על זיהוי המגיד מישרים להבית יוסף?

אני לא חושב שיש "הוכחה" על "העדר ידיעה" בזה שמישהו מסתפק במה שאתה כ"כ בטוח, הלא גם החכם הפרופסר שעליו אתה סומך בעינים סגורות גם התחיל עבודת מחקרתו בשאלה זו.

לאחרונה שוב התבוננתי, אם אני מכיר ולו גדול אחד (מלבד המשחק בקוביא ההוא), שבחמש מאות (שש מאות) שנים אחרונות יצא נגד הקבלה, ולא מצאתי רק אנשי הפורום הזה (שהם תלמידי חכמים מאד קטנים) והמשכילים. זה אומר הרבה. תודה על שהעלבת את כולנו בבת אחת. מעכשיו זה צרת רבים וחצי נחמה. אך שוב הפגנת שאין אתה מעוניין בדיון על גופי הדברים כי אם כאן אתה מסתמך על גדולי ישראל, ולגבי המגיד מישרים אתה מסתמך על הפרופסר. אשאל שאלת תם, מה היה אם היית סומך בדבר הקבלה על הפרופסר? אולי אפילו אותו הפרופסר?

למען היסטוריה שבדבר כפי מיעוט ידיעותי וגודל בורותי, הרי בזמן הראשונים אכן היה דיון בזה, ע"ע תשו' הרמב"ם אודות ס' שיעור קומה, הקדמת הא"ע לתורה על הדרך השלישי חושך ואפילה מחוץ לקו העגולה, תשו' הריב"ש ותשו' הר"א מזרחי הידועים, אך בדורות שלאחריהם חדר השפעת הזוהר, וכמובן, שאי אפשר להקשות ולהפריך דברי תנאים, בקושיות בעלמא... ואז הקולות יחדלון, אך מאז עד עתה, הבקורת על הקבלה לבשה צורה של איסור לימוד הקבלה לרבים או לצעירים וכד'.

בדיוק כמו שהתיחסו בבקורת מכובדת נגד המורה בזמנים האחרונים, אף אחד לא ידבר נגדה בפירוש, אך יאמר ש"אין לומדים" את המורה.

וכל הגדולים שחשו הקושיים בתורת הקבלה, אמרו מעין דיבורים הללו לתלמידיהם.


תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 22/02/2005 9:23:15

ובכל דיון ודיון ישנם ה'מסתברות' והבאראפרקרערס' המנסים בכל כוחם ליישב הקושיות

נו מילא, לא אנסה בכל כוחי, אבל עכ"פ במקצת כוחי, כדי שלא תהיה שקרן גמור.

כתבת
מה שיש מן החסידים שסוברים שאם אין נזהרים בטבילת עזרא אי אפשר להשיג דברי תורה וכדומה, ונלאיתי מלהביא דבריהם בזה, הדבר פשוט שזו טעות, וכמעט שאסור לאמרו,


בעץ חיים בהקדמה
גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל

לא ידעתי שהרח"ו הי' מתלמידי בעל שם.

על שאלה אחת לא קיבלתי תשובה, ומן הסתם לא אקבל. למה אין אתם טובלים לטומאת קרי? הרי הרמב"ם טבל!! פתאום נעשיתם חכמים יותר מן הרמב"ם? תשובה של שטות הוא שהרמב"ם נהג כן מחמת השפעת האיסלם.

הבורות של הכותבים, כאילו החומרות כאלו וכיו"ב הם פרי הקבלה ולא פרי המוסר ופרי הרגש של עבודת ה' - מתמיהה.

צא ולמד מן החובת הלבבות עד ימינו כמה דברים אין להם מקור בתלמוד ואם מנוגדים לו ואין זה רק הכת השנאוי של החסידות.

וגם ה"כת" של החסידות של ר' אברהם בן הרמב"ם, וגם ה"כת" של מנהגי אשכנז שכמעט כל מנהגיהם סותרים דברי התלמוד. וגם הכת של משוררי ספרד, וגם הכת של הליטאים בימינו. ומי שאינו מכיר את היסטוריה של הדברים והוא מאן דאמר.

(מלמד, אי ידיעתך כבר הוכח בהעדר ידיעתך משווע שאתה מפגין בתום ה"מגיד" ועדיין חי בטעותך שאתה צודק)


לאחרונה שוב התבוננתי, אם אני מכיר ולו גדול אחד (מלבד המשחק בקוביא ההוא), שבחמש מאות (שש מאות) שנים אחרונות יצא נגד הקבלה, ולא מצאתי רק אנשי הפורום הזה (שהם תלמידי חכמים מאד קטנים) והמשכילים. זה אומר הרבה.

(ואני יודע שאתם "חושבים" מאד מקוריים, ואתם גליתם את האמת.... ובי"ד שטעה... לא נחוץ להתרברב על "גדולתכם". זה סתם פרספקטיבא היסטורית)






תוקן על ידי - מסתברא - 22/02/2005 6:06:58

למיימוני פשוט שאתה צודק שריבוי הטבילות שהחסידים טובלים, אין זה בשביל תקנת עזרא. כמדומני שמנהג הנ"ל הוא לטבול בכל יום, ועכ"פ בימי ב' וה' ושאר ימים שיש קריאת התורה.

אולי זה נשתרבב מהנהגה של צניעות, ולכן הנהיגו או ככה זה התנהג שילכו בכל יום. אך זה לא מיישב למה גם בחורים קודם הנשואין טובלים בכל יום (אולי משום שלא לבייש מי שאין לו...).

לפי ידיעתי קיימים שלשה טעמים על הליכה למקוה. (חוץ ממחויבי טבילה דאורייתא או דרבנן, כמובן.)

א. שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן כבר לא שייך בזמן הזה, במקואות החמין.
ב. דברי תורה צריך להיות באימה ויראה, לכאו' עדיין שייך אם כי כבר בטלוה, מ"מ הטעם עדיין שייך.
ג. טבילה בשביל תשובה. מבואר בכמה ספרים קדמונים, מספר מסויים של טבילות, כ"תיקון" וכפרה על עונות מסוימות. נראה שזו מין ממיני הסיגוף שנהגו בה בעבר. זה גם לא שייך במקואות החמות שיש תענוג לגוף בהם. ובגלל זה מגוחך מה שרואים גם היום אנשים שמקפידים לטבול פעמים מוגזמים, שמחקים את מה שראו בספרי מוסר ויראה הקדמונים, מבלי להשים על לבם תוכן הדברים.

השיטה של מקצת גאונים שלא נתבטלה התקנה, היא שיטה שנדחתה מהלכה, כמו אין ספור הלכות אחרות שיש בידינו ממה שכתבו כמה גאונים וראשונים, שנדחו מהלכה ואין פוסקים כמותם. ואודות מקצת מהגאונים והרמב"ם שהקפידו על טבילה, יש שלמדו מדברי תשובת הגאונים שהדבר נובע מענין של "קידוש ה'" מכיון שהערבים-המוסלמים מקפידים על טבילה זו, יהיה בדבר חילול ה' שיאמרו שאין אנחנו מקפידים בטהרה כמו הם.

מה שיש מן החסידים שסוברים שאם אין נזהרים בטבילת עזרא אי אפשר להשיג דברי תורה וכדומה, ונלאיתי מלהביא דבריהם בזה, הדבר פשוט שזו טעות, וכמעט שאסור לאמרו, כי הרי זה הוצאת דיבה על רוב רובם של כלל ישראל ובתוכם פוסקים וגדולים וטובים שטבלו רק בערב יו"כ, ואף ה'מחמירים' טבלו עצמם רק בע"ש ובערב הרגל. וכן מבואר בסוגיית הגמרא בברכות כמה תנאים ואמוראים שהקילו בזה, מהם לגמרי ומהם רק ע"י שפיכת ט' קבין. ומה יאמרו על הדורות שהיו טרם בא עזרא שתיקן טבילה, האם גם הם לא השיגו מאומה?

על הכצעקתה של מסתברא, יפה השיב מיימוני – ושפתים יושק משיב דברים נכוחים. ואחדד את הדברים אף יותר. בבית מדרשינו כבר עלה ד"ז על הפרק כמה וכמה פעמים שיש מנהגים רבים שהנהיגו המקובלים/חסידים שיש בהם סרך איסור, ויש כמה שנראות כמו מצוות חדשות, ויש שפשוט אין להם על מה שיסמכו בתושב"כ תושבע"פ כדרכה של תורה.
ובכל דיון ודיון ישנם ה'מסתברות' והבאראפרקרערס' המנסים בכל כוחם ליישב הקושיות, אם כי בדרך כלל בדוחק. אך אם נצרף כל אותם החידושים שנצטברו בין החסידים, ונביט על התמונה הכללית נראה שהם יצרו לעצמם "כת" חדשה במלא המובן. אילו לא הוסיפו אלא טבילה שחרית ובשאר התחומים לא היו מנהיגים חדשות, החרשתי, ואכן אילו היה אז מקום לדברי מסתברא לא להתוכח עם גדולים על פרטים מסויימים, אך המצב הוא החוגים הנ"ל מחוללים שינוי בכל פינות היהדות, וברור שצריכים להתבונן בזה, אם חייבים אנחנו לעשות כדבריהם, או שיש גם איסור בזה כדברי מיימוני.

ודשאילנא קדמיכון, כנר' שהטבילה פעמיים בערב שבת, נובע משילוב מנהגים של הטובלי שחרית (לא אותו כת הקדומה, כי אם "כת" המאוחרת...) והטובלים מער"ש לער"ש.

כל גדולי הדורות היו 'גדוילים' בשעתם, וכל ה'גדוילים' היום יהיו גדולי הדורות בעתיד.







הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מהתוספתא בסוף ידיים משמע שמדובר בכת בסגנון ה"בייתוסים" שהקפידה לא להתפלל או ללמוד ללא טבילה מידי בוקר, ואשר על כן נקראו "כת טובלי שחרית", אם הם היו אבותיהם הרוחניים של הנוצרים או לא, זה לא ברור,

אך מה שכן ברור שחז"ל לעגו להם, ואמרו שאם כן איך הם יכולים להתפלל בגוף שיש בו טומאה, דהיינו שלשיטתם הם היו צריכים לנקות את הגוף מבפנים שהרי גם בתוך הגוף ישנם דברים מאוסים.

בכ"א ברור שצדקנות יתירה זו של טבילה שלא במקום טומאה אין לה מקום בדברי חז"ל, ואדרבה הדבר היה נראה נלעג בעיניהם.

רמבמזל

אף אני סבור כמוך. אלא שאלו הסבורים שיש מצוה לטבול במקוה ערב שבת תומכים את דעתם לא בנימוק מן הגמרא אלא בטעמים שנמצאים בסוג אחר של תורה, זה שנכלל בחלק הסוד, שאינו מסור כידוע לכל נפש. ובוודאי שאני לא זכיתי לו.


מסתברא

האם מי שאינו מסכים עם מנהג שרצה האר"י ומסתבר שההולכים בדרכו להנהיג כאפיקורוס ייחשב?

ומה תאמר על מי שמחדש מצוות שלא נמצאות בתורה המסורה בידינו עד שבא מישהו וחידשן, ואפילו הוא גדול שבגדולים?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לפני מספר ימים עברתי על ארכיוני ומצאתי מאמר בנושא מאת נתן קוטלר שהופיע בזמנו בהמודיע.

מאחר שאני עומד לפני מעבר מגורים (אחרת לא הייתי נטרח לארכיוני המעופש) אין זמני בידי להקליד את המאמר כעת.

יצויין שהרב אקדמאי תקף בזמנו את המנהג במאמר בפורום חדרי חרדים (ולא דווקא על בסיס אקדמי).

אני כשלעצמי מעוניין בסקירה היסטורית ולא בטיעונים פולמים המצדיקים או שוללים את המנהג.