המדריך למתעולל החרדי
במדינות מערביות רבות, ישנם חוקים המחייבים אנשי חינוך (ואחרים), לדווח לשלטונות על חשדות של התעללויות פיזיות ומיניות בילדים קטנים, בדרך כלל, התעללויות אלו הן ע"י אנשים הקרובים לילד, אם התעללויות פיזיות או מיניות מצד אחד ההורים, (ולפעמים אף בידיעת ההורה השני), או התעללות מינית מצד מורים או מועסקים אחרים, במוסדות חינוך.
כאשר החשש הוא, להתעללות מצד אחד ההורים, יועמד החשוד למשפט, והילד ישאר בביתו עם ההורה השני, ואילו כאשר החשודים בהתעללות או בידיעתו, הם שני ההורים, יוצא הילד מרשותם, ויועבר לרשות משפחה אומנת או מוסד, ואילו כאשר ההתעללות היא מצד מורה, יועמד המורה למשפט, ויוכנס ל"רשימה שחורה" של אנשים, האסורים בתעסוקה המביאה אותם במגע עם ילדים קטנים.
ההתעללות המינית, הפכה לחלק מה"מסורת" במוסדות החינוך הקתוליים, אך במשך שנים רבות הם הכחשו ע"י הכנסיה הקתולית בשנים האחרונות החלו להופיע סדקים ב"קשר השתיקה וההשתקה" הקתולית, ופרשיות רבות של האשמות אנשים מבוגרים, שסיפרו על מה שקרה להם בילדותם במוסדות החינוך הקתוליים, החלו להתפרסם ברבים, אך שלא כבעבר, לא הכחישה הכנסיה את הפרשיות, אלא שילמה "פיצויים" למתלוננים.
מה קורה במוסדות החינוך החרדיים היהודיים?
מי יודע?
גם בארץ בה אני גר, קיים חוק המחייב (אנשים מסויימים) לדווח לשלטונות, על כל חשד להתעוללות בילדים, אך לפני מספר שנים, כשהתברר ששני מורים בשני מוסדות חרדיים נפרדים לבנים, "התעללו" מינית בתלמידיהם הקטנים, לא דיווחו המוסדות על ה"חשדות" נגד מוריהם לשלטונות, אלא "הוציאו" את המורים למחוץ למדינה, לפני שהחשדות נודעו לשלטונות. איני יודע מה קרה למורה האחד, שהיה קשור ל"קהילה" אחרת בעיר, שך ידוע לי שהמורה האחד שחזר לישראל, מצא תעסוקה במוסד חינוך לילדים, וחזר ל"תחביבו" הקודם, וכשנתפס, הוא נשלח לבלות "חופשה" ארוכה ללא ילדים קטנים, בכלא.
***
מ"אז ומקדם", היתה קיימת ביהדות, מדיניות של אי הבאת ענינים פנימיים לפני השלטונות ה"גויים", וכל העובר על "חוק" זה, היה נחשב ל מוֹסֵר, שעונשו "חרם" מצד חברי הקהילה, מדיניות זו עדיין נשמרת ב"קפדנות", בחוגים חרדיים שונים.
לכן מעורר החוק, המחייב דיווח לשלטונות על כל חשש להתעללות, מספר שאלות:
האם מותר או אף חייבים לדווח לרשויות המוסמכת על, "חשדות" התעללות בילדים?
באם מותר/חייבים לדווח לשלטונות, האם מותר גם באם ע"י הודעתו הוא יגרום, שהילד יוצא מרשות הוריו?
באם מותר/חייבים לדווח לשלטונות, גם כאשר ייתכן שהילד יוצא ממשפחתו, ויועבר למשפחה אומנת, שאינה דתית, או אף למוסד לא דתי או לא יהודי?
***
אין ספק, שהחוק המחייב דיווח לשלטונות על כל "חשד", ואף שאינו מבוסס דיו, הוא חוק בעייתי, שהרי אף אם יתברר בחקירת המקרה ע"י השלטונות, שהאדם ה"חשוד" נקי מכל אשמה, הרי עצם החקירה תכתים את שמו, ותגרום לו ולמשפחתו, נזק בלתי הפיך, אך לעומת זאת, אם נשאיר את ההחלטה, אם לדווח לשלטונות המוסמכים, בידי כל "חושד", הרי התוצאה תהיה שנשאיר את ההחלטה, אם היתה התעללות, פיזית או מינית, או שלא היה "שום דבר", שהם ענינים הנוגעים לנפשו של הילד, לשיקוליו של אדם בלתי מוסמך.
מצב של לא לבלוע ולא להקיא.
***
בספרו "נשמת אברהם", (ח"ד עמוד רז, חושן משפט סימן שפ"ה סעיף ט, הערה א,), כותב פרופ' אברהם סופר אברהם:
"ילד או תינוק שהובא לבית החולים עם תסמונת "הילד המוכה", דהיינו עם שברים בגולגולת או בגפיים, או עם דמדומים באיברים הפנימיים, עקב מכות או בעיטות קשות, ... אסור אחרי הטיפול להחזירו לביתו, ועל הרופא להודיע ע"כ לשלטונות, ואין בזה שאלה של מוֹסֵר, מכיוון שמדובר בסכנת נפשות ממש, ועל ההורים יש דין של רודף".
הוא כותב שהרבנים אלישיב, אויערבך, ווולדינברג, (ראה את שאלתו של הפרופ', ותשובתו של הרב וולדינברג, בשו"ת "ציץ אליעזר" חי"ט סימן נב), חייבו במקרים של התעללות פיזית בילדים, (במקרים של "חשד וודאי" ואף של חשד כמעט וודאי), את הדיווח לשלטונות, וזה אף באם יוציאו את הילד מידי ההורים, ויעבירוהו למוסד חילוני, או אף למוסד לא יהודי.
כ"ז בהתעללות פיזית המסכנת את חיי הילד.
אך כאשר הפרופסור אברהם סופר אברהם, דן בהמשך דבריו, בחשד התעללות מינית, ("מעשה אונס בבית ספר של קטנים"), הוא מבדיל, בין "התעללות" בבנים ובין "התעללות" בבנות, לדבריו, כאשר ה"התעללות" היא בבנים, שהוא מעשה שחייבים עליו מיתת בית דין, מותר לרופא (ספרו "נשמת אברהם", עוסק בעניני "רפואה והלכה"), להודיע מיד לשלטונות, בעוד שכאשר החשד הוא, למעשים מגונים בילדות, שאינו איסור עונש מיתה בבית דין, על הרופא להודיע תחילה רק למנהל בית הספר, ורק באם המנהל אינו "עושה דבר", מותר להודיע לשלטונות, "ואדרבא חייבים לעשות זאת, שאותו מורה לא ימשיך בדרכו הרעה, לא בבית ספר זה, ולא בבית ספר אחר".
והוא מוסיף:
"וברור שבכל המקרים אין לרופא לנקוט שום פעולה, בלי שהוא קודם כל משוכנע, שהדבר נכון, ולפני שהוא מתייעץ עם מורה הוראה מובהק, כי בנפשו הוא".
בהמשך דבריו, הוא מביא בשם הרב אלישיב, (וכך הם גם דברי הרב וולדינברג בתשובה הנ"ל אות ג'), שאין כל הבדל בין התעללות בבנים ובבנות, ובשניהם מותר להודיע מיד לשלטונות, בין אם הם שלטונות ישראל, ובין אם הם של עכו"ם, כי מדובר בפגיעה נפשית חמורה, וסכנה לרבים.
האם התוספת האחרונה, היא כעשן לעיניים?
בעירי כשהיה מי שנחשד על מעשי סחיטה (...) מנשים שרצו להתגייר, החליט "ב"ד חוקר" של שלושה רבנים, שאין להאמין לנשים:
הן היו נשים.
הן היו גויות.
תרתי לריעותא.
******
כשהפרופ' סופר אברהם כתב, שיש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק, כי בנפשו הוא, הוא בטח לא התכווין להתייעץ עם הרב מנשה קליין.
כשהרב מנשה קליין דן בספרו שו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן נח), בשאלת היתר הדיווח לשלטונות על התעללויות הורים ומורים, הוא ענה לשאלת רופא שהקדים לשאלתו את המידע הבא:
(הנאמר להלן, הוא בלשונה של התשובה).
א) היות שלאחרונה שומעים הרבה מקרים של תסמונת ילד מוכה והתעללות מינית ופיזית, והתדרדרות המצב הגיע עד שגילו גם מקרים כאלו אפילו בבתי ספר וישיבות.
ב) חוק המדינה בארה"ב מחייב את הרופאים לדווח להמשטרה מקרים של ילד מוכה כזה, וגם בתי ספר והישיבות חייבים על פי חק המדינה לדווח מקרים כאלו למשטרה.
ג) היו מקרים שמצאו מורה שהתעלל בתלמידים, והנהלת בית הספר החליטו לפטר את המורה ולא הודיעו להמשטרה על הפרשה, אבל אם לא מודיעים את המקרה למשטרה איך מונעים שלא יקרה דבר כזה פה או במקום אחר.
ד) יש מקומות בארה"ב שקשה למצא מורים ללימודי קודש ויתכן שבמקומות אלה יעסיקו מורה עם פרובלמה כזאת.
ולאחר הקדמה זו, העלה הרופא את השאלות הבאות:
א) ילד שמובא לרופא עם תסמונת של "הילד המוכה" ונראה שנעשה ע"י אחד או שני ההורים, אם מותר לרופא להודיע להמשטרה, ואת"ל כן מה יהיה ההלכה אם יש סיכוי שהילד יועבר למשפחה או מוסד של נכרים ע"י המשטרה.
ב) אם מדובר באב שאנס את בתו הקטנה ונודע להנהלת בית הספר או לרופא או למי שהוא (חבר המשפחה מ"ש משפחה או לא) אם מותר להודיע המשטרה.
ג) אם מדובר על אונס או התעללות בבית ספר של קטנים, אי מותר לרופא לגלות הדבר ולהודיע להמשטרה, ואת"ל מותר אם יש גם חיוב להודיע המשטרה. גם אם נתגלה למורה אחר אי מותר לו לפנות להמשטרה.
ד) דבר כנ"ל שלפי חק המדינה חייב לגלות אם מותר לעשות כן מכח דינא דמלכותא דינא.
ה) מורה שנתרחק מפני מעשים מגונים איך יש להבטיח שלא ילך למקום אחר ויעשה מעשה תעתועים. אי מותר להתקשר לארגון שמספק פועלים כגון תורה ומסורה שירשמו את שמו של המתעלל על רשימה ואם יפנו עליהם מבית ספר יגידו מה שיודעין עליו, או שאסורים להלשין רק שאי אפשר להמליץ עליו.
ו) אם יכולים לפרסם מעשה בן אדם כזה בכדי שלא יהיו עוד קרבנות. ע"פ המחקר המדעי יש חלק ניכר מהבעלי עבירה שחוזרים למעשיהם המגונים.
והרי מתשובת הרב קליין, בלשונו:
"ומיהו בס' נשמת אברהם (ח"מ ח"ד דף ר"ז, ד"ה אסור למסור) הביא בשם פרופ' אברהם סופר, (כנראה ש"פוסק" זה לא ידע, שפרופסור אברהם, הוא הוא מחברו של הספר "נשמת אברהם"), כתב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרא"י וולדינברג שליט"א, ולהבחל"ח הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהמתעלל נחשב כרודף, ומותר להודיע להמשטרה. ואין לי הספר לעיין אחריו".
....וזה יצא ראשונה, התורה הקדושה העמידה ברשות האב והאם את בניהם והם אחראים עליהם ולא אחר, ... ובנדון החינוך נתנה לו התורה רשות לחנכו בדברים ואם בדברים לא יוסר אז מצוה להכותו ואפי' מכה רבה...
אב הרודה את בנו אי יש מצוה או לאו
והגם כי ידעתי שיחת המדעים שהכאה לילדים הוא מזמני החושך שאז הכו מלקות על העובר עבירות והמחלל שבת המיתו ועוד כאלו בכל תרי"ג מצות ולא כן כהיום החינוך נשתנה, והכל במתון ובדיבור ובפיתוי, וח"ו לא בהכאה, אבל אמת שתורתינו הקדושה הוא אור ולא חושך ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, ויהי חושך אלו מעשיהם של רשעים, והוא נצחי ולא נשתנה אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם. וככה צונו הקב"ה לחנך ... ובתורה יש מלקות ומיתת ב"ד ח"ו הגם שבעונ"ה אין לנו ב"ד סמוכין להעמיד הדת על תילה ולקיים מצות התורה...
והאמת כי גם אני יודע כי יש הורים שהרבה פעמים הם מכים הילדים על לא דבר, ולפעמים יותר מדאי, אבל לזה צריך כבר להבחין ומי זה אשר יודע לכוין בשעת הכאה, אם מכה לטובתו לחנכו או לשכך כעסו, ובגמ' אמרו שהוא כעובד ע"ז כשמכהו לשכך כעסו, אבל לא אמרה תורה בשביל זה ליקח מהם הבנים, אבל המדעים הפסיכילאגען למיניהם, הם ההיפוך כי הם ס"ל היפוך דעת תורה שאסור להכות את בנו אפי' להדריכו, וכאן כבר מצינו התורה היפוך המדעים והחוקרים.
וכבר ראיתי מקרים שהשכנים קראו למשטרה שילד הי' בוכה שאביו הכהו על מה שהוא ולקחו הילדים מההורים, ואביא כאן לדוגמא מאיש אחד שיש לו י"ג ילדים איש ת"ח והולך ביום לכולל, ואשתו בבית עם המשפחה, פעם יצתה האשה עם הילדים לטייל ואחד מהילדים נכנס ורץ באמצע הרחוב ורצתה אחריו ונתנה לו מכה על שהלך באמצע הרחוב במקום סכנה בלי רשות, והתחיל הילד לבכות והי' שם שכן (מסתמא או מחמת קנאה שיש להם שלש עשרה ילדים או מחמת שנאה או לשום סיבה אחרת), קרא המשטרה (טשיילד אביוס בלע"ז) ובאו השוטרים וראו אשה קטנה ונמוכה בקומה עם י"ג ילדים ושלחו ליקח מהם הילדים והיתה מבוכה ופנו אז להרב משה שערר ז"ל ולהבחל"ח גם אני טפלתי ולקח עמל גדול להציל הילדים מרדת שחת ח"ו, ועכשיו כבר כמה מהם נשאו וכמה מהם יושבים בישיבות, וידוע לי עוד מקרים כאלו...
איברא דנלפענ"ד להצדיק חק הממשלה שמחייבין לדווח אותם על עול שימצאו מצד ההורים או אחרים ולהודיע למשטרה ולהביאם לביהמ"ש שלהם אלא שחק זה הוא לבני נח ואינו נוגע ולא שייך בבני ישראל,..., וצריך לדון ולברר ע"פ דין תורה על כל מקרה ומקרה בבירור אחר בירור וכעין שאמרו בא"ע לענין קטטות בבית שהב"ד מעמידין מי שהוא שיהי' בבית לשלשה חדשים או כיוצא לברר מי הוא האשם והכ"נ כאן אבל זה לא נמסר לערכאות ש"ג, ולכל באי עולם כל מי שיעבור ברחוב ויראה אב מכה בנו ימסור אותו למשטרה ונעשה חייו של בני ישראל הפקר, והתורה הפקר וכל אחד עושה עם חבירו ובניו כרצונו ח"ו ... אלא יקוב הדין את ההר ע"פ התורה כל זמן שיש דין בישראל.
וכיון דקיי"ל אין עונשין אא"כ מזהירין, מתחלה צריך לקרא ההורים ולהסביר להם חומר הענין ואפשר אם יקראו ההורים ויסבירו להם וישאלו אותם מה זה ועל מה זה ולמה מכים הבנים במדה זו אולי ישיבו להם ההורים בטוב טעם או שיסבירו לההורים שאין כדאי להיות כל כך בתוקף ולהכותם מכות כ"כ רבות ואפשר ישמעו להמזהיר ואפי' יזהירו לו שיש חק מדיני שכה"ג יכולים ליקח ממנו הבנים ואדרבה יחזיקו לכם טובה, או אפשר שיסבירו הדברים שאינו כמו שחשב, ... אם לא שנראה שח"ו יש כאן פק"נ או שיודעים שההורים הם חולי רוח ויכולין להזיק או ח"ו להרוג...
מלמד שמכה את הילדים לצורך הלימוד
גם לענין מלמד שמכה את תלמידו שהמדעים העלו שאחת דתו להוציאו ולהחרימו, אבל מדין תורה אינו כן אלא מבואר הרב הרודה את תלמידו שהוא הכאה של מצוה, ... ובמקום שהם ידריכו התלמידים באים התלמידים שלהם בהיי - סקולס וקאלעדזשעס שלהם עם רובה קשת (גאנ"ס בלע"ז) ויורים על המורים שלהם ואז מתעוררים המחנכים שלהם מה קרה, החינוך הזה שלהם שאסור לנגוע בתלמוד גרם להם כן. ובגמ' שהי' מלמד אחד שפשע בילדים והי' מכה בהם מכה רבה והעבירו אותו מאומנתו ולקחו אחר וראו שהשני אינו מדייק כראשון העבירו את השני והחזירו את הראשון כיון שהוא לומד טוב אז ההכאה טפל.
וודאי שהזהירו חז"ל על המלמד שיעשה מה שאפשר בנחת ובלי להכות ואפילו אם צריך להכותו שיכה ברצועה קטנה ולא יותר מדאי... ולכן קשה הדבר מאד בדבר שהוא מצוה לעשות ע"פ התורה ומקיים מצות לימוד התורה אשר נתחייב מה"ת ולאחר כן יבא מי שהוא ויאמר שמותר או מצוה למוסרו להמשטרה ח"ו שהוא מכה הילדים. והגם שאני יודע שלא ישמעו להחזיר הדרך עכ"פ חס מלהזכיר למוסרו למשטרה בשביל זה. ואם עשה כן הרי מוסר ממש בכל החומר ח"ו.
אב שלועזין עליו שאנס את בתו
ועתה נחזור על השאלה השני' באב שאנס בתו הקטנה או מורה שעושה מעשה נבלה ונתגלה לבית הספר או לרופא או למי שהוא ממשפחה אי מותר לרופא לגלות או חיוב לגלות להנהלה או לההורים או להמשטרה.
הנה ראשונה צריך לברר מה קוראים נתגלה להנהלת הבית ספר או לרופא או למי שהוא ממשפחה (באמת אין נפ"מ למשפחה או כל אדם בישראל) כי הלכה מפורשת הוא בגמ' ובפוסקים כי אפילו ראה אדם בעיניו מעשה עבירה שעבר חבירו ואין שני שראה כמוהו, אסור לו לגלות שזה עבר עבירה, ולא זאת שאסור לגלות אלא אם מגלה לוקה עליו ...
ולכן היסוד הראשון לנידון דידן, מה שאמרו שנתגלה לן או לביה"ס או למי שהוא אינו כלום אלא צריך שיתברר הדבר בב' עדים כשרים אינן נוגעים בדבר ככל דין לפסול אדם מישראל. ואם אין לו שני עדים על הדבר הרי הוא דין וגדר של מוציא שם רע ... וא"כ עכ"פ יש לן לדעת דבר ראשון שידיעה כזו צריך לברר בשני עדים. והשנית) שצריך בירור זה בפני ב"ד כי לפסול בן אדם מישראל בעבירה כזו צריך לחקור העדים מאין להם הידיעה.
ונמשיל משל שיש רופא שנודע לו מהאונס, והאיך נודע לו ממה שבדק הקטנה ומצא שנאנסה, ושאל על זה היאך קרה הדבר ונודע לו או ממה שאמרה הקטנה בעצמה שמהאב נאנסה, או ממה שאמרה האם, שהאב אנס אותה והבעל מכחיש, או אינו מכחיש אין זה ידיעה כלל, ואין בכל זה כלום לגבי האב ולא ידיעה ע"פ התורה, הקטנה פסולה להעיד בכלל וכ"ש על אביה, האם פסולה שהיא קרובה לו, ובכלל אשה לאו בת הגדת עדות היא, וא"כ ידיעה זו אינה ידיעה כלום נגד האב. ואם יגיד הרופא שנודע לו מהאונס הרי הוא שקרן ומוציא שם רע הוא יכול להעיד שמצא הילדה הקטנה פתחה פתוח, אבל לא יודע מי הוא שבא עליה ואפשר שהוא מן השוק איזה ב"נ או בכלל בליעל מן השוק אנס אותה, אבל הרופא לא יודע שזה הי' האב רק ממה שאמרה הבת או האם וזה אינו כלום. והרי הוא מוציא שם רע, ...
ובאמת כי ידוע שכעת אם האם יש לה מחלוקת עם בעלה הדבר הראשון שמלמדים הילדים לומר שהאב מאנס אותם וכיוצא בה ולדאבוני יש לי כבר נסיון בזה כי לאו צעיר לימים אנכי ובאו אלי המון מקרים כאלו.
וממילא נפשוט נמי לענין שאלה אם מותר לרופא המגלה את הדבר להודיע עליו למשטרה, ופשוט כיון שאינו מהימן ואינו בכלל א"כ הו"ל בכלל מוסר אדם כשר למשטרה כיון שלא נתברר חטאו ע"י עדים ואינו בר עונשים לא בב"ד ישראל ולא בב"ד אחר אלא הרי הוא עדיין כשר אפי' להעיד ולא נפסל מכל דבר.
ד) ומה ששאל אם לפי חק המדינה חייבים לדווח להמשטרה אי חייב משום דינא דמלכותא, ולפענ"ד פשוט דאסור לו כיון שאינו נעשה רשע ע"י מד"ת א"כ הו"ל בכלל כל ישראל שאסור למסרו לעכו"ם ואם ימסור ח"ו יפול תחת ההלכה של רודף שמצוה להרגו דכיון דאינו מחויב להעיד עליו ואין לו מה להעיד עליו מד"ת א"כ הרי הוא בכלל מוסר.
וממילא סע' ה) וסע' ו) נמי תלוי במה שכתבנו שבאם נתברר ע"י עדים אז יש לחפש דרכים שלא יחזור וללמוד בילדי ישראל ואולי יש להזהירו שלא יקבל מהיום והלאה מלמדות בשום מקום ואם ישמעו שקבל יפרסמו שמו ברבים אבל אם קבל על עצמו שלא ילמוד עוד תינוקות של בית רבן מסתמא אסור לפרסמו ברבים, כי כיון שמקבל על עצמו לעשות תשובה אסור להזכיר חטאו וכמ"ש חז"ל אל תזכר לנו עונות ראשונים ואסור לומר לגר זכור מעשיך הראשונים וזה בכלל אונאה, אלא שאם ימצאו אח"כ שאינו שומע אז מותר לפרסמו.
ובנדון אם מותר למוסרו לערכאות, ... וא"כ כאן אפילו נימא לאחר שנתברר הכל שעשה מעשה נבלה על ידו, מ"מ הדבר שצריך לעשות ההנהלה לשלחו מיד מבית הספר, וממילא שוב לא יקלקל, וכיון שביד הנהלה לפטור מהעול ע"י שילוח אין בידם לענשו ולמוסרו כיון דשוב לא הוי רודף, ... והגם שנתברר בפני עדים כשרים כיון שיש אופן אחר להרחיקו אסור למוסרו, וכ"ש היכא דלא נתברר בעדים כשרים ובאופן שאמרתי אלא בסימנים והשערות, אפי' השערות חזקות, מ"מ אין לו דין רשע כי אם בעדים, וכ"ש שאסור למוסרו למשטרה שיסגרוהו בבית סוהר, (גם כי התם נמי לאחר שיצא מב"ס יחזור לכמו שהי')... ועכ"פ במקום שאינו ברור בכל הבירורים כמ"ש הגם שאפשר לשלחו מבית הספר אבל ח"ו למוסרו למשטרה ולסוגרו.
ולכן מאד אני מצטער שנמצאים רבנים שקבלו עליהם להתיר על כל דבר ללכת לערכאות ובאו אלי אנשים שבא קטן שלומד בבית ספר ויש לו בעיות עם המורה שלו והוציא עליו שם שרדף אחריו בדבר מאוס הגם שלא שמענו משום אדם עליו כלום עד היום והוא מתנהג כדרך כל מלמד חרדי והלכו אצל רב אחד ואמר מיד לקרא המשטרה וזה לפענ"ד איסור ...".
מה דעתכם על פסק הדין של הרב מנשה הקטן קליין?
תוקן על ידי - נישטאיך - 21/02/2005 5:24:38
 |
|
|
