ההרכב והפרט (עיוני/מדעי)

לרבותינו שבמזרח, חסדאי ומוהר"ר איש מייציץ
העליתם טענות נכבדות, ואשתדל גם אני לענות חלקי כמידת היכולת, להיות כל איש שורר בביתו, איש איש לפי מעלתו וכבודו.
ראשית לחסדאי. דומני כי יש להבחין בין צירופים שמתקבלים מ'הטבלה' במונחיו של סול קריפקי, היהודי (הדתי-אורתודוכסי, דומני. ?), בספרו 'שמות והכרח' (תרגם: אבישי רווה), שהיא אשר מכוננת את מושגם.
למשל, המילה 'קולקטיב', והספרה '8'. אולם ישנם צירופים שאף אחד לא מטביל אותם, וגם לא ניתן להטביל אותם שכן הם אינם מצביעים על משהו שנתפס בחושים. למשל המושג קולקטיב (והפעם בלי מרכאות, שכן אני מדבר על המושג ולא על המונח הלשוני).
אם הקולקטיב מציין את אוסף הפרטים, כי אז זהו דבר שנתפס בחושים, ולכן הוא יכול להתקבל מ'הטבלה'. לאחר שנסכים שהו פירוש המילה, היא תציין בעינינו מעתה את העצם אותו ראינו כולנו. אולם המונח 'קולקטיב' אינו מציין אוסף של פרטים שניתן לחזות בהם כמחולת המחניים. זהו מושג מופשט שאיננו רק אוסף הפרטים המוכלים בו.
דומני שבמישור המושגי אנחנו מסכימים שקולקטיב אינו רק אוסף מקרי של פרטים, אלא אורגן כלשהו שנבנה מהם. אולם האוגן הזה אינו נתפס בעיניים, ובודאי לא מושגו המופשט (האידיאה של קולקטיב, בניגוד לקולקטיב קונקרטי שנדון בפנינו במצב מסויים. מה שמייציצנו החליף בטעות למעלה עם הקבוצה של הקולקטיבים, כדרכם של ראסל ושאר אנליטיקאים ותינוקות שנשבו במושגי תורת הקבוצות האכסיומטית, ואכ"מ).
אם כן, כיצד נעשתה ההטבלה של המושג 'קולקטיב'. הרי לא ניתן להצביע (שוב מונח ראסלי, ממאמרו הידוע על ההצבעה ב-1905), כלומר להורות באצבע על קולקטיבים. אם כן, משמע מכאן שכולנו הבנו על מה המושג מתכוין להורות.

כעת טוען רבנו העילוי ממייציץ (ומצטרף אליו מוהר"ר חסדאי), שמשמעות זו מצויה רק במוחנו הקודח. לשון אחר: ההטבלה נעשית על ידי הצבעה, אולם לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים.
אולם אז עלינו לחזור לשתי שאלות: 1. כיצד נוצר המבנה הזה. בכל עסקתי בהודעה קודמת (ממ"נ או ע"י הקב"ה, ואז מסתבר שהוא לא עובד עלינו. או שהוא נוצר מפגישה בלתי אמצעית עם ישות אובייקטיבית). 2. מי אמר לנו שהוא אכן נוצר גם אצל זולתנו. גם כאן התשובה הסבירה בעיניי היא שאנו יודעים הוא נוצר גם אצל זולתנו שכן אנו מתייחסים אליו כמשהו קיים בחוץ, ואנו רואים אותו כמו זולתנו.
שאם לא כן, מנין לנו שזולתנו אכן בנוי כמונו. קשה להניח שיש לנו גישה למבנה הנפשי והשכלי של זולתנו.
ויודע אני כי ניתן להקשות נמי על דבריי, מנין לי שהשני תופס את המציאות כמוני? לכאורה אותה קושיא כמו זו שלי.
ועל כך אענה: לא ולא! והסיבה לכך היא שאכן ייתכן שהשני אינו תופס את הדברים כמוני, אולם הוא מתייחס לאותו עצם חיצוני אובייקטיבי ששנינו מדברים עליו. אמנם צורת ההכרה של אותו עצם (הפנומנה, במונחי קאנט) יכולה להיראות אחרת במוחי הקודח מאשר במוחכם המזהיר.
משל לדבר הוא דוגמת הצבעים הידועה. כולנו מדברים על צבע אדום, ואכן מתכוונים לאותה תכונה (שנובעת מאותו מבנה גבישי שקיים בעולם האובייקטיבי. הנואומנה). אולם האופן הקונקרטי שתכונה זו לובשת בהכרתנו יכול להיות שונה לגמרי. למעשה, ייתכן מצב שמישהו אחר שומע את הצבע האדום, ועדיין אנחנו מדברים על אותה תכונה ואותה יישות. הנואומנה זהה והפנומנה שונה בתכלית. ואכ"מ.

ומה שכתב מוהר"ר איש מייציץ לגבי הענחצבית, שאם היינו מוצאים לו שימושים היינו מצמידים לו שם, כלומר שהכל הולך אחר השימוש (כדרכו האנליטית, ר"ל מהאי דעתא), לענ"ד זה אינו. שהרי העובדה שיש שימושים לצירופים מסויימים (=תכונות קולקטיביות) מורה על כך שהם יישים אורגניים גם במובן האובייקטיבי (הנואומנה). וזה כעין תגובתי לי"י שדומני כי באופן נדיר ויוצא דופן כבר הסכים לה מרן איש ונפגע לעיל. ובלשוני הזהב: מה שיש לו צבע ירוק מבחוץ ואדום מבפנים...טיח.
ולהשומע (=הגיון שמעי, ולא חזותי) ינעם

ולראיה בעה"ח,


מיכי

ידידי כאח לי ר' מיכאל

לשאלתו של מר מדוע כולנו מבינים את המושג בית דומני שהתשובה נתונה בדברי דלעיל. יש לנו מבנה תודעתי משותף שמביא לכך שאנו מחלקים את העולם בצורה דומה. באשר לשאלה למה המנגנון הקוגניטיבי בנוי כך ולא אחרת, צריך לחקור כיצד המנגנון הזה עובד ומן הסתם ניתן להציע כל מיני מודלים. אבל לענ"ד הרמה מסתבר שאין לכך עם אמיתות ושקרות ולא כלום(שהרי לא שייך בזה) , אלא יותר לדברים כמו יעילות ושימושיות.

דרך משל, היינו יכולים אכן לקחת את הענחצבית ולקבוע אותו כמושג בפני עצמו עם שם מיוחד לו. אבל איזה שימוש היינו מוצאים למושג הזה? לא היה יוצא לנו להשתמש בה והיא היתה נשכחת עד מהרה. מאידך, אם היה נוצר מצב כזה שלענחצבית יש תכונות שמענינות אותנו (למשל, היינו יודעים שאם ביום בהיר יש כך וכך ענחצביות שיש להם את תכונת החצבניות , המניות עולות) זה היה נקבע גם נקבע בתודעה והופך למושג טבעי כמו כל שאר המושגים.

(אמנם יש לומר גם שקיומו של מילה או מושג כמשהו מוגדר בפני עצמו יכולה לגרום ליותר תשומת לב לתכונות הקשורות במושג הזה וממילא ליותר שימוש וזה כבר מתקשר לדיון בסוגיית חשיבה ללא מלים. במידה וכך היא , הרי שעובדה זו עצמה אחראית להבדלים בין תרבויות שונות ובתוך כל תרבות יש לייחס חשיבות למסורת כמעצב את התודעה, אמנם גם המסורת מעוצבת על פי הנסיון הקולקטיבי. ויש להאריך עוד.)

ט ב ו ק ל י ק


כל אות הינה ללא ספק "יש" בפני עצמו.


טטטטטטט בטקקולי

צירופי אותיות אלו הינם צירוף של ישים, שלא שינה דבר במהותם ולא יצר משהו חדש. במקרה זה אי אפשר אפילו לדבר על סכימת הפרטים למרות שיש מן המשותף בהם. [כולם אותיות או יותר מכך כולם האות ט'.]



8=1+1+1+1+1+1+1+1

הספרה 8 הינה ישות מורכבת משמונה ישיות של אחד. [כשם שהאחד עצמו הוא סכימה של שמונה שמיניות, וכן הלאה.] במקרה זה ניתן לדבר על ישות מורכבת מסכום פרטים, אך הסכום הכולל לא שינה דבר במהות הפרטים ולא יצר דבר מה חדש.

[ולא משנה אם השמונה הם שמונה בננות או שמונה בהמות לתשומת ליבך, מיכי]


"קולקטיב"

במילה זו נטלנו את האותיות האקראיות מן הדוגמא הראשונה וסידרנום בסדר "שבעינינו" הוא בעל משמעות. והנה נוצרה לה ישות מורכבת בעלת משמעות מעבר לסכום הפרטים. קולקטיב.

מדוע רק סדר זה הינו בעל משמעות חדשה מעבר לסכימת הפרטים המרכיבים אותו?
כי כך קבע והסכים היוצר והפועל את המילה. [במקרה זה חברת בני האדם שהעניקה משמעות למילה קולקטיב ולא העניקה משמעות למילה, בטקקולי.]




דוגמא נוספת:
[להוותי איני יכול להשתתף בשיח הפיזיקלי המרתק שהתפתח, לאשר הידע האקדמאי שלי בפיזיקה, מסתיים בקורס ביסודות הפיסיקה אותו מוכרח כל סטודנט למדעי החיים ללמוד במוסד שבו רוכש אני את השכלתי האקדמאית. על כן אשתמש בדוגמא מתחומי אני.]




A C G T

[= ארבעת הנוקְלֵאוֹטִידִים (=גרעיני התא העשוים מתרכובת אורגנית קטנה המורכבת משיירי סוכר חמש-פחמני, בסיס חנקני וחומצה זרחתית.) שמהם מורכבת מולקלת ה- ד.נ.א.]

כל אחד מהם הינו יש בפני עצמו.



T A
C G

צירופים אלו אינם בעלי משמעות כלל וגם לו יצויר שיווצר צירוף זה לא תיבנה ממנו מולקלת דנ"א. [ה-A יצמד תמיד ל- T וה- C ל- G .] וכך למרות שהצטרפו כמה ישים ביחד ויש בהם מן המשותף, לא נוכל לומר שחל שינוי כל שהוא במעמדם הפרטי או הכולל.



A C T
T G A

כתוצאה מצירוף זה תיבנה מולקלת דנ"א, שהינה יש "כולל" בעל משמעות, בפני עצמו, מעבר למשמעות הפרטים. שבתורו יצטרף לשורה ארוכה של מולקולות כמותו, ויצור יש כולל נוסף מעבר למשמעות הפרטית של המולקולה הבודדת, כרומוזום.
ושוב יווצר לו "קולקטיב", הכרומוזום הינו בעל משמעות חדשה לחלוטין ממשמעות הפרטים המרכיבים אותו.

מדוע רק צירופים אלו הינם בעלי משמעות גנטית חדשה מעבר למשמעות הגלומה בארבעת הבסיסים?

כי כך קבע והסכים היוצר והפועל את הטבע. [ולצורך הדיון אין זה משנה אם בן שיחנו מאמין באלוקים אם לאו. אך האמת תורה דרכה, כי כך קבע בורא העולם כשם שקבע שצירוף של שני מולקולות מימן, ומולקולת חמצן, יהפכו למים.]



הוי אומר:

קולקטיב יתהווה לא רק בצירוף הפרטים יחד, בכך אולי תתהווה ישות מורכבת. קולקטיב יתהווה רק בצירוף הסכמה על משמעות ממי שבידו להסכים על משמעות. בדוגמה השניה אין זה בידי האדם אם להסכים או להסכים שמצירוף זה תיווצר מולקולת דנ"א או מולקולת מים וממשנהו לא, במקרה זה ההסכמה מסורה בידי בורא הטבע. בעוד שבדוגמה הראשונה הסכמת בני אדם דיה בכדי להעניק משמעות לצירוף האותיות בכדי שיהווה מילה, לאשר בני האדם הינם "בוראי" המילים. (לבד אולי מלשון הקודש.)


אם גבר ואשה דרים ביחד כבני זוג לכל דבר, נראה אומנם נגד עינינו סכום פרטים שאומנם מאוחד, אך אינו קולקטיב "נישואין" על המשמעויות המעשיות והרוחניות של המושג. (אם ננטרל כמובן את מושג הידוע/ה בציבור). אם יסכימו השניים על נישואין, יווצר הקולקטיב.


סיכומם של דברים:

צודקים הטוענים כי ניתן לחלק כל יש לחלקיקים נפרדים קטנים הימנו (עד לרמת הקווארק אם איני טועה ויתקנוני חכמי הפורום, שהוא החלקיק האטומי הקטן ביותר שהתגלה עד היום.) אך יש לא הופך ל"יש" היינו צירוף ה"מאחד" את כל חלקיו והופכם ל"אחד" [להבדיל מישות מורכבת שאינה קולקטיב כספרה 8 שאינה מאחדת את שמונת הפרטים אלא מציגתם יחד.] מבלי הסכמת מי שבידו להסכים ליצוק משמעות פיזית או מטאפיזית לתרכובת הפרטים. וכשם שאם תחפוץ החברה לתת משמעות כל שהיא לצירוף "בטקקלו" יהפוך הצירוף למילה, ליש, העומד בפני עצמו בשל התחברות הפרטים. כך אם יחפוץ מי שבידו להסכים כי יבערו מולקולות החומץ, הרי שיקבלו גם הם משמעות חדשה.

ברור שאין באטום המימן לבדו ולו חצי מתכונת הנוזליות, כשם שאין באות ק' שביעית ממילת קולקטיב, וכשם שאין לאחד מן ארבעת הבסיסים ולו שליש מתכונות הדנ"א. בכולם יש "פוטנציאל" להפוך לצירוף בעל משמעות.

אם כן הקולקטיב קיים לא רק בשל היותו מושג ראשוני, שבהכרח קיים. הקולקטיב קיים, כי יש בו משמעות בפני עצמו מעבר להיותו ישות מורכבת. ומה שהופכו לכזה הוא ההסכמה של מי שבידו להסכים על יציקת משמעות קולקטיבית. [ומה שלא פחות חשוב בהקשרינו: ההסכמה שמשמעות זו אכן מהווה משמעות.]

הקולקטיב ששמו "עם ישראל" התעצב על ידי הסכמת הפרטים שבו ועל ידי בחירת הבורא, כך שדי ברור שהוא קיים ולא רק כסכימת הפרטים אלא כגוף חי ונושם. "עמישראל".

ומכאן מיכי, ההבדל בין ישות מורכבת של בהמות, העדר. לבין קולקטיב של יהודים, עם ישראל. לתשומת ליבך!



תוקן על ידי - חסדאי - 24/02/2005 18:40:42

מייציץ אחי,
ראשית אף יצטרפו עמך אלפי אלפים אזובי קיר אשר כמוני לא יועילו לך להדוף את דברי רבנו י"י ממקומם (אף שאינם מן המידה). על כן אומר לך: לך בכוחך זה והושע את ישראל. בכל אופן, אני כמובן מסכים.
אמנם באשר לבית ואבנים, אף שאיני כדאי להכניס ראשי בין מצוקי ארץ דפה, בכל זאת לא אוכל להימנע מלחסום פי.
הרי ההתאמה בין מושג למציאות, אף אם אינה קרויה 'אמת', מעידה על משהו אובייקטיבי. מדוע המושג 'בית' מובן לכולנו? מדוע כולנו מחלקים את המציאות לאותם סקטורים, ובדיוק מכלול האבנים הזה קרוי אצל כולנו בית, ולא אחד מאיתנו לוקח את חצי המרתף של הבית עם הענן הרביעי משמאל ויוצר מהם מושג של 'חצי בית וענן' (המינוח הוא רק על דרך משל כמובן, שהרי אם אין 'בית' ואין 'ענן', אז אין גם 'חצי בית וענן'. יש להמציא לו שם חדש. אני מציע: 'ענחצבית'. זאת בדיוק מכוח טיעוננו שבדבריך לעיל שללא פרטים אין מורכב).
על כן לענ"ד הרמה, הטיעון האנתרופולוגי אינו תלוי בהחלת המושג אמת אלא בהתאמה כלשהי, גם אם שמה אינו 'אמת' אלא 'הלימה' (מושגית-עובדתית).


מיכי

מיכי

אכן רציתי לכתוב ששנינו באותה סירה ועל שנינו להדוף את דבריו של יצחק יונתן שכם אחד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה . וכשם שאין מלך בלא עם, כך אין יש מורכב ללא ישים פרטיים.

לגבי הא דמושגים משקפים אמת, שיטתו של מר צע"ג בעיני. אמת ושקר הם תכונות של משפטים המתארים את העולם , הם יחס בין משפט לבין עובדה ולא בין מושג לבין עצם. המושגים אינם אלא מרכיבים של הכרות עובדתיות, ושמות עצם אינם אלא מרכיבים של משפטים . לכן אין כל בלבול בכך שאוסף מסוים של אבנים נתפס אצלנו כבית, שכן ראייתו כבית אינה אמיתית ולא שקרית וכך גם ראייתו כאוסף של אבנים. האמיתיות והשקריות ייכנסו לתמונה ברגע שנתחיל להרכיב משפט או מחשבה מהמושג ואז נוכל באמת להרכיב משפטים שקולים תוך שימוש באחד משניהם.

exit loop

י"י,
הניסויים בדבר אי שוויון בל הם בהחלט תלויי תיאוריה. והא ראיה שניתן לוותר על לוקליות או על סיבתיות (על סדר הזמנים או על החסם של מהירות האור, שבכלל תקפותו צ"ע לגבי חלקיקים אלמנטריים, עד שיאחדו את הגרביטציה עם הקוונטים), ולאו דווקא על הראיה הפרטנית.
מעבר לכך, כאן באמת עולה שאלה עדינה, והיא ניסוח לקושייתו של אחינו איש מייציץ: מדוע לא נאמר ששני הלקיקים שבאינטראקציה הם אכן גוף פרטי אחד. האם גוף שיש לו שתי זרועות אינו יכול להיות יש פרטי, וגוף מוגדר ומובחן? אולם זה אינו אומר שאני משולב עמך (אף שמאד רצוני להידבק בקצות דרכיך כמובן, ולהפשיל שולי גלימתי ולשאת כליך לבי מסותא), או כל שני גופים אחרים.

וכעת באשר להצעתו של העילוי דמייציץ בדבר השרירותיות של ההחלוקה ליישים, שלענ"ד בכך מתמצה הויכוח כעת.
והנה, לולא דמיסתפינא ממבטיו החורכים כאש להבה לגודל קדושתו, הוה אמינא שהראיה האנתרופולוגית בעינה עומדת. אמנם איני מהאמפיריציסטען, ובהחלט ייתכן שאנו נולדים עם מושגים ולא רק לומדים אותם מהניסיון, אולם יש לי אמון שהמושגים הללו משקפים אמת (שאם לא כן, היכן עובר הגבול?, ומהדרינן להנך חיצוניים דמתקרי 'פאסטמדערנערס' וגונדא דילהון ר"ל, ה' ישמרנו מהם ומאחיזתם. וביציאתו נותן הודאה על העבר...). על כן ממ"נ: אם המושגים הללו נרכשים אזי הם משקפים אמת שכן הם נוצרים מתצפית. ואם הם קיימים ונטועים בנו על ידי בוראנו ית', או אז ברור שאין לו ענין לבלבל (=יש לקרוא מילה זו מהסוף להתחלה) אותנו, ולכן שוב הם משפקים אמת.
ולו עלה ברצונו לבלבלנו, אין לרגל אחיזה, ולא בית יד, ואף קיומו שלו אינו מצוי בתודעתנו יותר מכך (שוב 'בעיית אין לדבר סוף').

על כן, לא נותר לי אלא לבוא לאחר נשיקת עפר כפות רגליו של האדמו"ר דמייציץ, ולקרוא בקול גדול: אנוכי הק' על משמרתי אעמודה! מי לה' אליי.
דאילו לשיטת י"י לא ניתן לומר כן, שהרי מי זה 'אליי', ומי אמרו לבוא. שנינו בני אב אחד אנחנו וגוף אחד לכולנו. ומכאן יש לצאת רק אם נאמר כדברי קדשו דמר, שהכרל הסכמיות לשונית, וכידוע דלךא ניחא לי בזה, ראה ראיה אנתרופולגית.
goto 1

מנאי, המעריכם כערכם
חופק"ק ירוחם והגלילים



מיכי

מיציץ_ונפגע כותב:

אם כי לא מתקשר ישירות לנושא המקורי של האשכול , הנה עוד דוגמה לטענתי שאפשר לחלק את העולם באופנים שונים ולתת מעמד יישותי לפי הצורך למשהו שלכאורה אינו "יש" - חורים. הנה מאמר קצר ומעניין שנתקלתי בו בנושא:http://plato.stanford.edu/entries/holes/

יצחק_יהונתן כותב:

מצו"נ,

אינני אומר בו זמנית כי משהו מורכב מפרטים ושלתכונותיו אין קשר עם תכונות הפרטים, אלא להפך: אני מציע כי כל התפיסה ש"משהו" מורכב מפרטים אינה אלא פיקציה מחוכמת כדי לאפשר טיפול נוח בבעיות המתמטיות\פיסיקליות, ולאמיתו של דבר אין פרטים נבדלים בעולם כלל. הפיקציה הנ"ל עובדת היטב בעולם המאקרוסקופי (ועובדת קצת פחות טוב גם בעולם המיקרוסקופי) ומשום כך נמנו וגמרו חכמי הקדמונים כי אכן קיימים פרטים. לאמיתו של דבר, אין שום תכונה בעולם שניתן לייחס לאיזה שהוא עצם (אם לא בקירוב בלבד), כיוון שהוא באינטרקציה עם סביבתו (או עם הואקום), וכל מאפייניו מושפעים מסביביתו זו. ולכן קיומו של עצם נבדל זה כישות עצמאית אין לו על מה שיסמוך. דבר זה אכן מנפלאות תמים דעים, אשר עינינו חוזות/ בהגלות נגלות/ אור יקרות/ תורת הקוונטים והשדות.

לעצמים גדולים דיים ניתן אמנם לייחס תכונות דוגמת מסה, מטען, מקום ומהירות וכו', אך זה אינו אלא קירוב גס שאינו מעלת הנביאים ולא החכמים, ואינו ראוי אלא לעמי הארץ הנשים והקטנים, שמלמדין אותן פיסיקה קלאסית עד שתרבה דעתן. בקירוב זה ניתן אמנם לומר כי התיאור הקולקטיבי והתיאור במונחי הפרטים הם שקולים, ולצרכים מעשיים לפעמים נוח להשתמש בזה או בזה.

יש דוגמאות רבות לקיומם של גלים א"מ ולהשפעותיהם ללא כל אפקט של שדה על חומר. דוגמא אחת: מספר אופני התנודה של שדה א"מ בין שני לוחות מתכת אינסופיים גדל עם המרחק ביניהם. אם ניקח שני לוחות כאלה, כאשר יש ואקום ביניהם, תיוצר משיכה בין הלוחות במגמה להקטין את מספר אופני התנודה ועמו את האנרגיה הכוללת האצורה בשדה (הדבר מפתיע עוד יותר, כי זה קורה גם כאשר אין כל קרינה בין הלוחות, בגלל פלקטואציות הואקום, והוא הוא הנקרא אפקט קזימיר). שוב, מדובר בשדות שאינם באים במגע עם שום חומר.

מיציץ_ונפגע כותב:

ידידי ר' מיכאל

לא הבנתי גודל קושייתו מהראיה האנתרופולוגית אבל אתן כמה תירוצים

האחד דהנה א-ל אחד בראנו ואב אחד לכולנו והוא נטע בנו את הנטייה לחלק את העולם בצורה מסוימת דווקא , למרות שאפשר ואפשר לחלק את העולם בצורה אחרת. השני , דבני אדם יכולים לבדות מלבם ולהסכים ביניהם לחלק את העולם בצורה מסוימת. והרי כל לשונות אוה"ע (לבד מלה"ק) הם הסכמת בני אדם , כמש"כ הר"ן , והלא דבר זה מוסכם שהמילה אין לה דבר וחצי עם מה שהיא מסמלת לבד מהסכמת בני אדם ע"כ ואם כן למה שבני אדם לא יוכלו להסכים גם על האופן שבו הם מחלקים את העולם? השלישי, דיש לומר דיש מבני נתונים היותר נוחים לטיפול על ידי האלגוריתמים שבהם בנ"א משתמשים.

ועוד יש לחקור אם בכלל נכון שבני אדם מתרבויות שונות , בהכרח תמיד יכולים להבין זא"ז בכל נושא ועניין , בפרט בנושאים מטאפיזיים.

ומלבד זה תמיהה לי מילתא טובא, כיצד אימץ לו מר את שיטת האמפיריציסטע"ן שהאדם נולד כנייר חלק ואין לו אלא מה שנפגש איתו ישירות? האם החילוק בין שיטת מר לשיטתם היא שהם מניחים ה' חושים ומר מניח ו' חושים ? (אמנם צ"ע לפי"ז כיצד אפשר להניח קיומו של חוש שישי , אם אף אחד עוד לא נתקל בה?)
י"י

אתה שואל מה יהיה באופן שבו לאף אחד אין משכורת מוגדרת. הנה אם אני מבין את המשכורת הממוצעת כתכונה של קולקטיב המורכב מפרטים , הרי לכל השיטות והדעות תכונה זו מחושבת באופן כלשהו מתכונות הפרטים . אולי תכונות הפרטים הם פשוט מסוג שונה , תכונות מסוג שניתן להתקרב אליהם, אבל לא לאפיינם במדויק , אבל עדיין אלה תכונות הכשרים לבוא בקהל. אינני מבין כיצד ניתן בו זמנית לומר שמשהו מורכב מפרטים ושלתכונותיו אין קשר עם תכונות הפרטים (נפלאות הקוונטים?) .

יהיה מה שיהיה , הרי כשאנו עוסקים בmiddle sized objects , המצב הוא שאין תכונה של קולקטיב שאין לו תיאור שקול ברמת הפרטים. לא ראינו ולא שמענו על ציבור שהקריב קרבן ללא קשר למה שעשו הפרטים המרכיבים את הציבור הזה, או על עמים שיצאו למלחמה מבלי שהיו איזה שמערל ובערל שירו זה על זה .

[לגבי הגלים אינני בטוח שהבנתי דבריכם , האם כדי לומר את מה שאמרתי בעניין הגלים יש צורך בקיומו של תווך? אם הבנתי נכון את דברי פארסל איש ברקלי , הגל הוא תבנית של שדה הנמצא בתנועה והשדה הוא וקטור שמייצג בגודלו ובכיוונו כח . האם לדבריכם הגל באמת איננו תבנית של שדה? האם תמונה זו איננה ניתנת ליישוב עם ניסוי מייכלסון-מורלי? אני מבין שהניסוי מוכיח שאי אפשר לומר שהגל נע יחסית למרחב המוגדר במרחקיו מנקודה כלשהי , אבל איני בקי ברזי תורת היחסות . ולבד מזה, האם ידוע על עוד ביטוי לקיומו של הגל, מלבד התנועה שהוא גורם בחומר? אשמח אם מישהו יוכל להבהיר לי זאת בקצרה , אמנם אין זה שייך לעיקר הדיון ולא היה זה אלא דוגמא. ובכל מקרה, עוד כמה שבועות והכל יהיה ברור]