מורד במלכות

מתוך דברי הרב ישראל אריאל כאן: http://he.manhigut.org/content/view/1449/119 השלמות א:


הסמכות למתן פקודה בצבא אינה בלתי מוגבלת. יכולתו של מפקד לתת פקודה לחייליו ניתנה על ידי עם ישראל. לפיכך סמכות זו מוגבלת אך ורק לכיבוש ארץ ישראל (תוך סכנת חיים) אך לא ניתנה סמכות זו באשר לנסיגה.

סמכות זו אינה מן התורה, אלא מדברי נביאים – כמובא ביהושע.

זאת, כלשון הכתובים (יהושע א, א): 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה… וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה… כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו… מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת… חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם… רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה… וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר… וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה… כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ'.

מחד גיסא, נתן העם ליהושע סמכות להמית את המורד בהוראותיו, אך מאידך, התנה העם במפורש, שסמכות זאת ניתנה לקיום מצוות התורה ולצורך המלחמה לכיבוש הארץ בלבד.

כך מובא בספר המצוות לרמב"ם (עשה קעג): 'כל זמן שיצוה המלך הזה צווי שלא יהיה סותר מצוה מן התורה הנה אנחנו חייבים לשמוע מצותו ומי שיעבור על מצותו ולא ישמע אליו הנה מותר למלך להרגו בכל עניין שירצה, וכמו שאמרו אבותינו על עצמם (יהושע א): כל איש אשר ימרה את פיך… יומת'. כלומר, מקור הסמכות הוא אבותינו שעברו את הירדן בימי יהושע.

כך מובא בתנחומא (שמיני, ג): 'יהושע הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחילקה, ונתנו לו כל ישראל כתף , ואמרו: כל איש אשר ימרה את פיך… מה שלא זכה משה רבינו'. כך גם נדרש במסכת סנהדרין (מט, א): 'עמשא 'אכין' ו'רקין' דרש: כל איש אשר ימרה את פיך… יומת, יכול אפילו לדברי תורה? - תלמוד לומר: רק חזק ואמץ'.

וראה שו"ת חתם סופר (או"ח, ר"ח) הכותב: 'אומר אני… כי בתורת משה רבינו ע"ה לא מצינו כלל שיהיה רשות למלך יהודה וישראל להמית איש… רק מדרשא – 'תשים עליך'… שתהיה אימתו עליך… ורק בני ישראל אמרו ליהושע : כל איש אשר ימרה… רק חזק ואמץ, והרי כתבו יהושע בספרו על פי ה' יתברך'.

כאמור, הסמכות שהעניקו ישראל ליהושע היתה בהקשר למצוות התורה, וכן לחזק את ידיו כדי שיוכל לבצע את המלחמה בכנענים ללא חת. ממילא ברור, שכל עוד הפקודה ניתנת לצורך כיבוש הארץ, לכך ניתנה הסמכות למפקד, כי כך היא המצוה. מאידך גיסא, אם המפקד מורה למסור את הארץ, לעקור ישובים ושאר עבירות, בענין זה לא ניתנה לו סמכות לא מצד התורה, ובוודאי שאין יכולת לישראל להסמיך אותו לעבור על המצוות, ואם הורה הוראה כזו דבריו בטלים.


לפי מקורות אלה, הדברים שאמרו 2.5 השבטים ליהושע הם המקור לסמכות המלך להוציא להורג, ולא רק רמז לסמכות זו. ועל כך יש להקשות את הקושיות שהעליתי בתחילת האשכול.

אראל,

דבריו של הרמב"ם במשנה תורה הם בבחינת סיכום והוצאת הסברא הנכונה מהתלמוד, כך שבעיקרון אין זה משנה את מי ציטטת - היות וכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו - הרי שגם מי שמפר פקודה יכול המלך להוציאו להורג.

האמנם רבי אלעזר המודעי הפר פקודה? או שחשדו של בר כוכבא היה תוצאה של הפרנויה שתקפה אותו?

דבריך בהודעתך הראשונה אינם דעתך האישית אלא הם הנחיות כיצד ראוי למלך להתנהג ולילך בהם כפי שהלכו בהם מקצת מהמלכים שהיו לישראל והם בבחינת הרצוי והיוצאים מן הכלל- והדברים שהבאת בסיום הם הסמכויות שיש למלך ככלל, ויתכן שינצלם לרעה -

ריב: אני מסכים עם דעותייך על המלכות, אך לענ"ד דעות אלו אינן מתאימות לדברי הרמב"ם. כל טענתי באשכול זה היא, שדברי הרמב"ם על "מורד במלכות" הם תמוהים ומוזרים.

ייתכן שדברי חז"ל בתלמוד נאמרו בסרקאזם, אך דברי הרמב"ם בהלכות מלכים בוודאי לא נאמרו בסרקאזם, אלא כפסיקת הלכה (לכן ציטטתי את הרמב"ם ולא את התלמוד). ההגדרה של הרמב"ם מאד ברורה - כל מי שמפר את פקודת המלך, נחשב למורד במלכות, ומותר למלך להרגו.
לפי זה, גם ר' אליעזר המודעי היה "מורד במלכות", ואילו הורדוס היה מלך כשר - היה מותר לו להרגו (לפי הרמב"ם). השאלה היא, האם הורדוס בכלל נחשב למלך כשר, והאם היו לו כל הזכויות של מלך.

"נראה לי שאפשר לומר שכל מקורות היהדות מאוחדים בדעה שהשלטון המדיני "המלכות" - שלא כדרך ארץ - לעולם איננו אחד מהערכים היסודיים של המציאות האנושית, אשר מלכתחילה יש להתייחס אליו בחיוב, אלא הוא סיפוק צורך הכרחי, צורך שסיפוקו מותנה ב"שלטון" ב"מלכות" ב"רשות" אשר סיכון רב כרוך בהם ותמיד יש לבחון אם אין שכרו יוצא בהפסדו" - זו גם דעתי, אך משום-מה מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים נראה אחרת.

"דבריך בסיום -סותרים את הדברים שהבאת בהודעתך הראשונה" - דבריי בסיום הם המסקנה מדברי הרמב"ם, ודבריי בהודעתי הראשונה הם דעתי האישית, וכפי שאמרתי - אין התאמה ביניהם.

אראל,

נישטאיך לא ענה על שאלתי, אולי תענה אתה?

האם רבי אלעזר המודעי נחשב למורד במלכות? כידוע, בר כוכבא הוציא להורג את דודו רבי אלעזר המודעי בעוון מרידה במלכות-

דברי שמואל הנביא היו דברי התראה ואזהרה לעם ישראל שרצו מלך, פרשת "משפט המלך" נאמרה על הרקע ההיסטורי בו העם דרש ממנו בכל תוקף מלך - מה ההבדל בין דברי שמואל...את ביניכם יקח...ואת בנותיכם יקח..לבין דברי אזהרה מפורשים שהמלך יוכל להוציא להורג?

כתבתי בהודעתי הקודמת שיש רבים שאינם מבינים את עמדתם של חז"ל למלוכה בסנהדרין "כל האמור בפרשת מלך- מלך מותר בו" במשמעות סרקסטית וזכותך לתת להם משמעות אחרת - עד כמה שידוע לי הפרת פקודה איננה הופכת אדם למורד במלכות - זה שהרמב"ם קובע שאפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא", מלמדת לדעתי שהמלך יכול לעשות ככל העולה על רוחו - המלך עלול לנצל את כוחו לרעה, ויתכן שבין גזרותיו לבין צדק לא יהיה שום קשר -

נראה לי שאפשר לומר שכל מקורות היהדות מאוחדים בדעה שהשלטון המדיני "המלכות" - שלא כדרך ארץ - לעולם איננו אחד מהערכים היסודיים של המציאות האנושית, אשר מלכתחילה יש להתייחס אליו בחיוב, אלא הוא סיפוק צורך הכרחי, צורך שסיפוקו מותנה ב"שלטון" ב"מלכות" ב"רשות" אשר סיכון רב כרוך בהם ותמיד יש לבחון אם אין שכרו יוצא בהפסדו.

דבריך בסיום -סותרים את הדברים שהבאת בהודעתך הראשונה,


"והיתה עמו וקרא בו כל-ימי חייו, למען ילמד ליראה את-ה' אלהיו, לשׁמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה לעשׂתם. לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושׂמאול, למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו בקרב ישׂראל"; מכאן, שכמו שלכולם אסור לרצוח, כך גם למלך אסור לרצוח."





תוקן על ידי - riv - 16/03/2005 18:26:47

לב32: עדיין צריך להסביר איך ייתכן שלמלך מותר להרוג, דבר שנראה כמנוגד לתורה וגם ל"משפט המלך" בשמואל (אכן, זו קושיה גם על הגמרא. כתבתי את הקושיה על הרמב"ם כי דבריו ברורים ומפורשים יותר).

את דבריהם של בני גד ובני ראובן יש להסביר כמו שכתבתי - שמדובר בשעת מלחמה, שהרי כל תפקידם המיוחד של בני גד ובני ראובן הוא בשעת המלחמה על כיבוש הארץ - הם היו חלוצי הצבא לפני בני ישראל. הדברים שלהם נאמרו בהקשר לתפקידם המיוחד, תפקיד שנמשך שנים ספורות בלבד.

ריב: לא הבנתי את תשובתך לגבי משפט המלך. אם כל מלך יכול להוציא להורג (ולא רק מלך רשע), מדוע שמואל לא הזכיר עובדה חשובה זו בדבריו הסרקסטיים?

המקור שנישטאיך הביא דווקא מגדיר היטב מיהו מורד במלכות ע"פ הרמב"ם - "אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא", כלומר - כל מי שהמלך אומר לו לעשות משהו ולא עשה, או שהמלך אומר לו שלא לעשות משהו ועשה, נחשב "מורד במלכות", ומותר למלך להרגו.

הלכה זו נותנת למלך סמכות גדולה יותר אף מסמכותו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, שכן מי שעובר על מצוות עשה של הקב"ה - בדרך-כלל לא חייב מיתה!

ומתוך הדיון הזה אתה למד שר' אלעזר המודעי באמת נחשב למורד במלכות, ולכן הרגו, או שהיה זה פרי דמיונו של המלך?

ידוע לי שאת זוכרת את "ר"ע ובר כוכבא-תשובה ליעקב":


http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1041259

נישטאיך ישר כחך על הקישור.
אינני זוכר בשם מי אמר
[הייתי אז ילד קטן ומלך ספרד ביקר בכותל המערבי]
ואם זה היה מבוסס על היחו"ד הנ"ל ומקורותיו אם לאו.






ומדוע לא יראתם לדבר?

אראל,

כתבת:

"והיתה עמו וקרא בו כל-ימי חייו, למען ילמד ליראה את-ה' אלהיו, לשׁמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה לעשׂתם. לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושׂמאול, למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו בקרב ישׂראל";

מכאן, שכמו שלכולם אסור לרצוח, כך גם למלך אסור לרצוח.

ולאחר מכן שאלת:

"ואם אכן יש רשות למלך להרוג - מדוע שמואל לא הזכיר עובדה חשובה זו ב"משפט המלך"?"

עמדתם של חז"ל למלוכה הובאה לידי ביטוי נמרץ וחריף ביותר בניסוח, אשר משמעותו היא ללא ספק סרקסטית - (ואף על פי שיש כאלה שאינם מבינים אותו במשמעות זו)

"כל האמור בפרשת מלך- מלך מותר בו" (סנהדרין כ')
כל דברי ההתראה שהיתרה שמואל הנביא בישראל שרצו מלך: "זה יהיה משפט המלך...את בניכם יקח.. ואת בנותיכם יקח...ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח" וכו' וכו'.

אלה אזהרות מפני ה"מלכות"- מלך באשר הוא מלך, אלה לא אזהרות מפני האפשרות שהמלך יהיה רשע.




תוקן על ידי - riv - 10/03/2005 17:02:19

וכחומר מחשבה לכולם, למקור לימוד על הרשות למלך ליטול חיי אדם.

אם נלך לפרשנות המשך חוכמה ל'פרשת וילך' שהמלך נצטווה "לבלתי רום לבבו (דברים יז/כ) ויהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו "אבי אבי (רבי רבי מרי מרי - מכות כד/א). אבל זה רק בצנעה, אבל "לעיניי העם" - מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז/א) ומפני מה נענש שאול, על שמחל על כבודו(יומא כב/ב), וזה (שמואל א. טו/יז) "אם קטן אתה בעינייך, וירא וחרד מפני כל ונמוך בדעתך לכבד כל אדם, אבל "לעיניי עם ישראל" - חזק ואמץ, לא תתנהג בענווה, ולא תראה להם מורך, רק היה קשה כברזל וגיבור כארי נגד העם."

נישטאיך,

בודאי ידוע לך שאני יודעת על קיומה של הלכה זו - ולא במקרה הבאתי את הדוגמא של בר כוכבא ור' אלעזר המודעי.

ההלכה שהבאת איננה עונה להגדרת המורד במלכות, ההלכה הזו קובעת מה דינו של המורד במלכות אחרי שהוכחה מרידתו כל שההלכה הזו אומרת הוא שמי שעונה להגדרת המורד - עונשו יקבע לפי רצון המלך ואפילו יש לו רשות להורגו.