| נשלח ב-17/10/2007 11:39 |
 |
| |
שתי דברים לא ברורים לי
עצם הספק אם האגרת אוטנטית או לא, הרי כל חכמי המוסר הראשונים והאחרונים מרבים לצטט מתוכו האם לאף אחד לא הייתה קבלה בדבר נכונותו, דיוקו, שלמותו, תקפותו, אמיתותו של האגרת הזו?
ושנית, מדוע הגר"א ציוה לא לפרסם עד מאה שנה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 03:26 |
|
| |
אני יודע, שניכם לדבר אחד התכוונתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 03:19 |
|
| |
אתנחתא
וכן אני התכוונתי לשי.
יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 01:39 |
|
| |
הרשב"א,
נדמה לי שדברי דגים התכוונו לשי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 18:14 |
|
| |
בדק הבית
בזמנו חיפשתי, אבל לא היה לי סבלנות להוריד את כל הגליונות. לוקח הרבה זמן לפתוח את הדפים בקקמיקה שיש לי.
דגים
אתה מתלהם לחינם, שים לב מה שמתרחש כאן, הפורם עצכ"ח נכנס לתרדמת קיץ, ואפשר שהפורם מיצה את עצמו באופן כללי (לקוטי בתר לקוטי בתר שהילכו בה הנמושות).
ויש המנסים להחיות מתים, ולכן שי 98 חיפש באשכולות ישנים וגיבב ערמת דברים, אין לו כל ענין במה שכתב, רק ענין לעלות אשכולות מן השאול. להפריח חיים במשעול הכרמים.
(הנלע"ד כתבתי)
יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 17:24 |
|
| |
הרשבא
האם היה FOLLOW-UP בהמליץ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 13:54 |
|
| |
ואולי הגיעה השעה להחדיר למוחות אטומים, החסומים מכל חשיבה ביקורתית ו/או היסטורית, וחפים מכל ניסיון של עיון והתעמקות, שדיון בנכונותו של ספר, של מסמך או של סיפור אינו בשום פנים ובשום אופן שמץ של גנאי לראשונים כמלאכים.
אכן, לצערנו, אף בדיונים הלכתיים משתרבבים דברים כאלו. ראה למשל ויכוח על נכונות הייחוס של ספר שערי העבודה לרבנו יונה גירונדי.
מעשה שהיה כך היה, ת"ח חשוב הוציא לאור בזמנינו, על פי כתב יד שנתגלה, ספר זה וייחס אותו לרבנו יונה, על פי מה שנרשם באותו כתב יד. בא חכם אחר, וכתב מאמר בכתב העת הדרום, והוכיח בטענות רבות, שא"א לייחס הספר לרבנו יונה. בא אביו של אותו חכם שנחשב כאחד מחשובי הפוסקים בימינו, והגן בלהט על הייחוס של הספר לר"י. בזה כשלעצמו אין רע. אולם מה שיצא מגדר ההגיון, היא ההתנפלות בחירופים וגידופים על אותו חכם שהעיז לפקפק בייחוס, ופגע בכבוד רבנו וכו' וכו'.
וכאן הבן שואל, באותה מידה שלדעתו שלילת הספר מרבנו היא פגיעה ברבנו, הלא שלילת הספר ממחברו האמתי היא פגיעה בכבוד המחבר האמיתי. ועוד אולי זו פגיעה בכבוד רבנו לייחס לו ספר שלא הוא חיבר.
הכלל השולט הוא, שכל חכם שאני מפרסם מדבריו או כותב עליו הופך להיות הגדול ביותר והבלעדי, וכל השאר בטלים לעומתו. אם הוא שלי, מסתנוורות העינים לראותו כמות שהוא. צאו וראו במבואות בימינו וראו דרך זו שאסור לו לאדם שיבור אותה לעצמו.
1981
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 05:59 |
|
| |
שי 98
מה הצית מחדש את הפתיל אצלך, לאחר כג' ירחים מפתיחת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 02:10 |
|
| |
בס"ד
ייתכן שהגר"א כתב אותה וייתכן שגם לא !
דבר אחד ברור גדולתו בתורה של הגר"א זלה"ה היתה עצומה
בכל מכמני פרד"ס התורה ואוי לאותו אחד שרצה ללעוג על רבנו
החסיד הגאון ר' אליהו מוילנא זצ"ל .
תוקן על ידי - shay98 - 28/06/2005 2:11:23
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2005 05:24 |
|
| |
לדגים.
"יש אגרת אחרת שקרויה ג"כ צוואה, והיא אגרת שכתב בקיניגסברג בדרכו לא"י, וגם עליה היו מפקפקים. אך לאחרונה גילה ישעיה וינוגראד, עותק נדפס, קדום יותר מן הידוע (שהוא משנת תקצ"ו), ולדבריו זה מוכיח את אמיתות האגרת. לבי עדיין מהסס בדבר. ועדיין קשה לי קצת הסיפור על עלייתו לארץ, בעיקר מפני לשון בניו בהקדמה לביאורי הגר"א לשו"ע, ועצל"ע".
הזכרת את האיגרת הידועה כאגרת שאותה כתב הגר"א בדרכו לארץ ישראל.
לאחר עיון באיגרת שנדפסה בסוף הספר "מסילת ישרים", התעוררה אצלי השאלה, האם ייתכן שהאיגרת נכתבה ע"י זייפן שחשב באידיש, ותרגם את מחשבותיו ללה"ק, בדוגמת יודיל רוזברג "מגלה" הגולם.
נאמר לי שהאיגרת נכתבה לאשתו, אך מצאתי שם משפטי פניות לזכר, "ולכן אני מזהירך שתרגיל בכל היותר לישב יחיד".
האם הוא תירגום מאידיש? "זיץ אליין".
בהמשך האיגרת מצאתי: "גם כן ידוע אגרא דנשי באקרויי בנייהו כו', ואמרו חכמינו זכרונם לברכה "אין לך אשה כשרה בנשים אלא שעושה רצון בעלה, וכל שכן שאני כותב לך דברי אלוקים חיים, ובטוח אני שתעשה, אע"פ באתילהזהירך באזהרה כפולה, שלא תשנה דבר מכל אשר כתבתי, ותקרא את האיגרת הזאת בכל שבוע ....
ובבקשה לכלכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך ...".
פתח באשתו, המשיך לזכר יחיד, ועבר לרבים .
לא נראה לי שהמכתב נכתב בלה"ק, ואיני יודע אם הוא נכתב ע"י הגר"א.
הוא יותר מדי מבולבל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2005 23:43 |
|
| |
אומרים שמוהרי"ל (הורוביץ) בעמח"ס טועמיה חיים זכו פיענח את החידה אמנם רח"ע גרודזינסקי באיגרותיו אומר שהכל שקר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2005 14:08 |
|
| |
בעניין אגרת הגר"א ראה גם בספר "הגאון" של אליאך, ומ"מ:
1. האגרת מפוצחת מזמן.
2. אין ספק שאפילו אם אוטנית הינה איננה של הגאון אלא של בנו רבי אברהם החותם שמו אשא
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2005 03:06 |
|
| |
על כל דברי האגרת הזו, מפרסמיה, וחכמי וילנא והתפוצות שניסו כוחם בפיענוחה, ולצערנו נטלו את הפיענוח עמם לקבר. כמו ר' פסח הכהן פינפער, שטען כי הצליח לפצח את הסוד, אך מותר לו לגלותו רק בא"י, וע"כ בא למשרדי האגודה בוורשה שיעזרו לו לעלות לארץ, אך הוציא נשמתו על מדרגות המקוה באוטבאצק, בספרו של ר' בצלאל לנדוי ז"ל, הגאון החסיד מווילנא, עמ' שכא-שכב.
יש אגרת אחרת שקרויה ג"כ צוואה, והיא אגרת שכתב בקיניגסברג בדרכו לא"י, וגם עליה היו מפקפקים. אך לאחרונה גילה ישעיה וינוגראד, עותק נדפס, קדום יותר מן הידוע (שהוא משנת תקצ"ו), ולדבריו זה מוכיח את אמיתות האגרת. לבי עדיין מהסס בדבר. ועדיין קשה לי קצת הסיפור על עלייתו לארץ, בעיקר מפני לשון בניו בהקדמה לביאורי הגר"א לשו"ע, ועצל"ע.
|
|
|
|
|
