מחלוקת חכמי ישראל עם חכמי אומות העולם

בס"ד מועתק מפורום מעמקים בקישור הבא:
/www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1207531
יש בזה פלוגתא בין הראשונים.הרמב"ם מחד.ור"ת מאידך.ויש בזה כמה עניינים ושורשים חשובים.וכדאי להאריך בזה מעט .
הנוסח בגמרא שלנו (מסכת פסחים דף צד עמוד ב) כך הוא:
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין ע"כ.
כלומר שדברי חכמי או"ה נראין מדברינו.אבל לא כתוב שהודו חכמי ישראל לגויים.ועל כך נבנו תילי תילים של פלפולים.(לדוגמא יעויין למהר"י אייבעשיץ בספר יערות דבש.מש"כ שם.וכן בשאר ספרים.)ונראה שכך היתה הגירסא לפני שאר הראשונים.
אבל נראה כי לפני הרמב"ם עמדה גירסא אחרת.זו לשונו בספר מורה הנבוכים (חלק ב פרק ח) : ולא תרחיק היות דעת אריסט"ו חולק על דעת החכמים בזה, כי זה הדעת ר"ל היות להם קולות אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות חוזרים, וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בעניני התכונה האלו, והוא אמרם בפירוש ונצחו חכמי אומות העולם חכמי ישראל, וזה אמת כי הענינים העיוניים אמנם דבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון, ולזה יאמן מה (ג"ח מי) שהתאמת מופתו עכ"ל.
כלומר שיש כאן "ניצחון" בטענות על דברי חכמים.וגם שאין כאן הודאתו של "רבי" בלבד.אלא הכרזה ברורה של כלל חז"ל על אימות טענות חכמי או"ה.
הרמב"ם נאמן לשיטתו אשר זכרה כבר (בהקדמתו לשמונה פרקים)"קבל האמת ממי שאמרה".מוצא בזה דרך אמתית לכל החכמים שיחזרו בהם בכל מה שהוכחה אמיתתו במופת.
וכך הוא כותב במורה הנבוכים חלק ג (פרק י"ד):וזה אשר תמצאם אומרים בין גלגל וגלגל רוחק כך, ענינו עובי הגרם אשר בין הגלגלים, לא שיש שם ריקות, ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו. עכ"ל
הרמב"ם חוזר על גישתו זו גם במכתבו לקהל מרשילא (נדפס באגרות הרמב"ם-ליפסיא).יעו"ש.
ובפרט לגבי האסטרונומיה שהרמב"ם למדה מפי חכם גוי.כמו שכתוב בהערות למו"נ(הוצאת י"ק)וכמו שכתב בשו"ת הרא"ם(סימן נז)")"וכן נראה מהאגדות המיוחסות להרב רבינו משה בר מימון ז"ל שרוב רבותיו בחכמותיו היו מאומות הישמעאלים והיו באים אצלו כמה וכמה משאר האומות ללמדם החכמות וכמה שאלות ותשובות נפלו בינו ובין שאר האומות בכל חכמה וחכמה"
באותה חכמה מפוארת "כי היא חכמתכם "שדרשו חז"ל(במסכת שבת) על חישוב תקופות ומזלות.דווקא אותה למדה הרמב"ם גם מהגויים כמו שכתב בהלכות קדוש החדש (פרק יז הלכה כד)". וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע."
וכיוצא בזה הוא כותב במורה הנבוכים חלק א(פרק עא)לגבי החכמה האלוהית.
"דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו באמתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלוט האומות הסכלות עלינו, ובהיות הענינים ההם בלתי מותרים לבני אדם כלם כמו שבארנו, ולא היה הדבר המותר לפני בני אדם כלם, אלא דברי הספרים לבד, וכבר ידעת שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם, לענין המתפשט באומה, דברים שאמרתי לך על פי אי אתה רשאי לאומרם בכתב, והיה זה תכלית החכמה בדת שהוא ברח ממה שנפל בו באחרונה, ר"ל רוב הדעות והשתרגם וספקות נופלות בלשון המחובר בספר, ושגגה תתחבר לו, ותתחדש המחלוקת בין האנשים, ושובם חבורות, והתחדש הבלבול במעשים, אבל נמסר הדבר בזה כולו לבית דין הגדול כמו שבארנו בחבורינו התלמודיים וכמו שיורה עליו דבר התורה, ואם תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשאירו לעד בחיבור מפורסם לבני אדם כלם למה שיגיע בזה מן ההפסד כל שכן שיחובר דבר מאלו סתרי התורה ויפורסם לבני אדם כלם, אבל היו נמסרים מיחידי סגולות ליחידי סגולות כמו שבארתי לך (בפרק ל"א מזה ובפרק ל"ג מזה), מאומרם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו', וזאת היא הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצומים מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות, והן גרגרי לב מעטין עליהם קליפות רבות, עד שיתעסקו בני אדם כלם בקליפות ההם וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים,"
וזה כמו שכותב רבנו יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב אות כ) "אל תטעון עלי באלה התוכנים המביטים גונבי החכמה, ולא היתה כונתם לגנוב אבל מצאו חכמות מסופקות מעת שנפסקה הנבואה והתחכמו משכלם וחברו חבורים אשר נתנה סברתם" -חכמת התכונה הגיעה אל הגויים מעת שפסקה הנבואה.
ועוד שם הוא מפרט (מאמר ב אות סו)וכל החכמות הועתקו שרשיהן וכללם מאתנו אל הכשדים תחלה ואחר כך אל פרס ומדי ואחר כך אל יון ואחר כך אל רומי, ולאורך הזמן ורב המצועים לא נזכר בחכמות, שהם הועתקו מן העברים אך מן היונים והרומים,"--שכחו מהיכן המקור לחכמות הללו!
וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהרי"ף (סימן מז)כי יתרון והצדקת חכמת אומות העולם ע"י רבי.היה בגלל שנשתכחה הנבואה " הרי ברור בדברי הרמב"ם שמחמת שנשתכחה אמיתת החכמה הזאת מבני עמנו וחזרו לעיונים משום הכי נצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל".
לפי זה יתיישב גם הנוסח שלפנינו בגמרא "נראין דבריהם" ע"פ הידוע מה שהאריך הרמב"ן שלשון ראיה הוא לשון קיום.(בפירושו על התורה)כמו "רואה אני את דברי אדמון" וכיוצ"ב יעו"ש.אם כך אחר שהקדמנו את דברי הכוזרי.הדברים מיושבים היטב.כי רבנו הקדוש ראה לקיים את דברי חכמי אומות העולם.כי דבריהם לקוחים מדברינו.כלומר מדברי הנביאים..
בשיטה זו הולך גם בנו רבנו אברהם.שכידוע בכל חשיבתו הלך אחר אביו הגדול.(כמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר) בספר תשובותיו ברכת אברהם (סימן פב)ואשר נאמר לפני שנתחיל להשיב על עקרי שאלותיהם ש"צ הוא שהעוסקים במחקר בשאלות ההלכה ובעיון בעניני הדת צריך שתהיה כונת כל אחד מהם להגיע אל האמת ולחזר מהפכה ולא נצחון הסברה שבאה להם והדעה שעלתה במחשבתם. כי זהו מעשה אנשי הדת שהם עוסקים בתורה לשמה, כלומר בקשת האמת, לא בקשת הנצחון. ואין גנאי נדבק בחכם כשהוא חוזר משגיאה שנקרתה לו או מטעות בדבר שהאמת נעלמה ממנו, אדרבה הוא מקבל שכר מן האל יתעלה על חזירתו מטעותו כשנתברר לו שטעה, כשם שהוא מקבל שכר על החזיקו באמת שההקיש מורה על אמתותה. ודבר זה מבואר מהנהגות גדולי חכמי ישראל ז"ל שנכתבו קורותיהם למען יקחו אנשי הדת מוסר מנועם הנהגותיהם. נזכר בתלמוד ששמעון העמסוני ע"ה היה דורש כל אתים שבתורה עד שבא אצל את יי' אלהיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבינו כל איתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו'. ואל יחשב אחד מחכמי ישראל שידבק בו גנאי כשהוא חוזר מסברה שנתברר שהיא בטלה, אלא הגנאי הוא באמת אצל חכמי האמת להחזיק בטעות ולחלוק על האמת אחרי שנגלתה עכ"ל.
רבנו אברהם בן הרמב"ם הולך בשיטה זו גם לגבי ההוכחות המדעיות והמופתים השכליים שמהתלמוד נראה מהם ההפך.
וכה הוא כותב במאמרו על ההגדות (נדפס יחד עם אגרות הרמב"ם דפוס ליפסיא.ובהקדמת ספר עין יעקב):
".דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לעניין אותו דעת אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.
אינו מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גירעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו. ומדרך התורה, מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר.
אמר השי"ת "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט" וגו'. ואמר "לא תכירו פנים במשפט" וגו'. ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלי ספק, מפני שהוא אדם גדול הימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור.
ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלמות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ]ולהאמין[ אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה, שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורותה לבני אדם, כעניין שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" וגו'.
אתה רואה החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים: "האלהים, אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתיה ליה". כלומר לא הייתי מאמין ביה, ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע העניין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להידרש. ודי בזה ראיה ומופת, ולא נענעין להם עוד, כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות" עכ"ל.
הר"א מבודד את ציווי "ועשית כאשר יורוך" רק למסורת פירוש התורה.אבל לא למדעים שהופרכו.! אבל מאידך חובה עלינו לטעון בעדם ולהשתדל להעמיד דבריהם גם במדעים.
שיטה אחרת מצאנו לרבנו תם.
בתוספות הרא"ש בכתובות (דף י"ג:) הביא דעת רבנו תם שרק "בטענות בלבד נצחום, אבל האמת כדעת חכמי ישראל, וכמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה".
רבנו תם נשען על נוסח התפילה המקובל והמתוקן מהנביאים.כדי להפריך כל טיעון כעין שזכר הר"א בן הרמב"ם הנ"ל.כאילו דברי חכמי ישראל היו ע"פ המדע השכלי שבימיהם.לדידו טענת חכמי ישראל היא טיעון נבואי.שלא ניתן להפריכו בשום דרך בעולם.ולפיכך רבנו תם אינו סבור שיש דוחק אמיתי בסוגיית פסחים הנ"ל.על כרחנו ממש.שזה היה רק ניצחון באומנות הויכוח.לא באמת המוחלטת הנבואית
[(ולשיטת הרמב"ם אפשר ליישב לשון התפילה כמו שכתב בספר הברית הוב"ד בשו"ת רב פעלים חלק ב (סוד ישרים סימן ג)]
עוד יישוב נמצא בשו"ת אבני שיש חלק ב (סימן קי"ח)
כ"פ הרב ב"ד בהל' פסח סי' רי"ט [ה"ד ה' פקוד"א שם] וז"ל וביאור הענין כי בעוד השמש בעולם הוא ודאי יום וכן אחר השקיעה ג"כ עד ג' מילין ורביע ואח"ך מתחיל זמן בה"ש ונמשך עד ג' רבעי מיל, והענין דאיתא בשבת וכו' והנה כ"ז לפי דין חכמי ישראל שאומרים ביום מהלכת החמה תחת הכיפה ובלילה ע"ג הכיפה ואף עפ"י שמהר"מ אלשקר סי' צ"ו האריך מענהו עד בוש לדחות ס' ר"ת מהלכה, נר' שדברי ר"ת עיקר דחזינן למרן ז"ל בב"י דלא חש להביא רק דברי ר"ת ונר' דטעמא משום דרבי הוא דקאמר התם שנראין דברי חכמי או"ה ולא קי"ל כוותיה נגד חכמי ישראל כי לא מצינו שחזרו חכמי ישראל והודו לחכמי או"ה, גם מצינו שתקנו ביוצר שבת האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו'
דמשמע בהדיא שבלילה מהלכת ע"ג הכיפה עכ"ל .
וכיו"ב בשו"ת יביע אומר חלק ז(או"ח י"א).
הלום ראיתי להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בשו"ת תפארת צבי ח"א (חיו"ד סימן ה אות ד, דמ"ו ע"ב) ששפך סוללה על דברי המהר"ם אלשקר, שהרהיב עוז לומר שרבינו תם שכח מה שאמרו (בפסחים צד ב) שחכמי ישראל הודו לחכמי אוה"ע, וחלילה לומר כן על מאורם של ישראל, וכבר כ' בתוס' הרא"ש (כתובות יג ב) בשם ר"ת, שרק בטענות בלבד נצחום, אבל האמת כדעת חכמי ישראל, וכמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה וכו'. והובא גם בשטה מקובצת שם. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ב (חאו"ח כ"א)
בשולי הדברים-
אינני מוציא מכלל אפשרות כי מחלוקת זו בין הרמב"ם לרבנו תם.מקורה ושורשה עוד מהמחלוקת בין רב האי גאון לרב שמואל בר חפני גאון(בשו"ת הגאונים).אי מצווים אנו לקבל דברי חז"ל במה שמופת השכל האנושי מוכיח הופכו.יעו"ש.ורב האי גאון ראה את טענות רשב"ח.ויצא נגדם בחריפות.ואישר וקיים כל הניסים וגדולת חכמינו ז"ל.ואמיתת עניינם והאמונה בחכמת הפרצוף וכיו"ב.ואכמ"ל.חוץ מענייני הרפואה כמו שכתב רב שרירא גאון.מפני שכך באה הקבלה על זה.וכמו שכתב המהרש"ל וכנודע.וכיו"ב לשון הרשב"א בתשובותיו (ח"א סימן צח)לגבי חכמות חז"ל וחיוב קבלתם.אף כנגד המדע.יעו"ש.(אמנם יש לחלק בענייני טריפות בהמה לבין שאר מדעים.)עכ"ד