הריב"ש ויחסו לקבלה

עיין ברמ"א בתורת העולה ח"ג פ"ד שמביא לביקורת הריב"ש וטוען שאין לבעלי הקבלה תשובה מספקת.

כידוע, אני מבין מעט מאד, אם בכלל, בקבלה.

אבל עד כמה שידוע לי, הנושא של השאלה למי מתפללים, אם לספירות או למי שעליהן, הוא נושא יסודי מאד הנתון במחלוקת בין דורות. זאת בהנחה שניתן לזהות באופן חד ערכי מחלוקות בעולם שכל כולו סמלים.

האם אין זו המחלוקת של "עצמות או כלים"?

אפשר לציין כי לפי שיטתו של שבתאי צבי, אכן מתפללים לאחת הספירות, אבל אין להביא ראיה מן השבתאים.

אך האם לא היו כאלו שכתבו כי כיון ש"אין" הוא למעלה מן הכל, אז גם אי אפשר להתפלל אליו?

***
שי יקירי

נדמה לי שאתה "מתקלקל". אתה מתחיל לדון בקבלה בצורה ביקורתית. ואתה מתחיל לבדוק מקורות לפי מה שכתוב ולא לפי מה שאומרים עליהם.

סמיילי ואיקון ירוק של "אתה בדרך הנכונה". (ברשות אתנחתא).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ידידי,
כל שכתבתי רק שהריב"ש כתב את דבריו הקשים לאחר שהקבלה קיבלה לגיטימציה נרחבת החל מהראב"ד ור' יצחק סגי-נהור. לא הייתה כוונה לטעון שהריב"ש בן המאה הי"ד חי בתקופת הראב"ד בעל ההשגות. ברור שהעולם האקדמי, ואני בתוכו, הולכים בחושך ושרויים בטעות, אבל לא עד כדי כך.

מעבר לזה, אסתפק להבא גם בלי התואר 'הר'.

רק כעת ראיתי את האשכול.

ואכן נ"ל כי ההודעה האחרונה ממצה את העניין. ההסתייגות של רבים מהקבלה נובעת מאי הבנה (אולי גם אם היו מבינים היו מסתייגים, אולם אין לנו כל ראיה על כך).
הדברים מפורשים אצל רבים מהמקובלים המתווכחים (שומר אמונים, רמח"ל ועוד). אף אחד אינו בעד להתפלל לספירות, ולכן צודק הריב"ש בהתנגדותו ובחששו לטעות. אולם לחשש זה שותפים כולם, כולל המקובלים. אם הריב"ש היה לומד קבלה היה יודע שלא מתפללים לספירות אלא לאור א"ס שמתגלה דרכן (=הופעה, או הנהגה, מסויימת שלו). וכבר דשו בזה הנמושות טובא.

העובדה שהקבלה אינה מיינסטרים ביהדות היא ברורה מאליה, שהרי כשמה כן היא: קבלה מחכם אחד לשני בסתר וביחידות למי שמילא כרסו וראוי לה ומעוניין בה, ולא נחלת הכלל (כולל חכמים מחוכמים. ראו בדורנו כמה מגדולי חכמי הדור לא מכירים אותה ולא לומדים אותה כלל ועיקר). אולם אין זה אומר שאין מקורה מסיני, או מלמעלה.
על כן, לענ"ד הדיון כאן אינו רלוונטי מבחינת אמונת היהדות, אולי פרט לשאלה בעלת אופי היסטורי.

ומכאן להערה היסטורית אחרונה להר פרופסור. לא הבנתי מה שכתבת שהדברים נכתבים בדורו של הראב"ד ובנו. הרי הריב"ש הוא לקראת סוף תקופת הראשונים, ואפילו הר"ן שהוא מעריצו כל כך היה הרבה אח"כ.


מיכי

בס"ד
אחר עיון בתשובת הריב"ש נראה לי ברור מדברי הריב"ש שלא קיבל ולא למד את חכמת הקבלה ולכן אינו ממעתיקי השמועה בעניין זה.
הבט נוסף צדק הריב"ש זצ"ל שאין להתפלל לספירות ושזהו עבודה זרה וכדבריו ראיתי מפורשות שכתב המקובל ר' אברהם הלוי זצ"ל ממגורשי ספרד בס' נבואת הילד במאמר היחוד (עמ' ק"ט)שצווח ככרוכיא נגד אותם המחליפים סטרא בסטרא אוחרא דלא יתחזי ליה בגין דלא יתענש וגם בפסוק "וימים רבים בישראל ללא אלהי אמת" אמר דלא ינדעון רזא דיחודא קדישא וכיון שכן הוא אם עווננו ענו בנו ואבדה חכמת חכמינו יסתפק המשכיל במה שישכיל כי הנה שכרו אתו מבלי שיעשה מעשה ואלו יהרסו בני אדם לעלות אל י"י פן יפרוץ בם אם לא מי שזכה וחקר ודרש ופלפל וקבל וסבר סברא אמיתית במה שקיבל מפי מקובל חכם וראוי לסמוך עליו ולא נשאר בלבו שום ספק ומי שלא זכה לכל אלה הלא טוב שיכוין בייחודו של מקום שהוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות כי גם זו הכוונה מחוייבת היא לחכמי הקבלה לכוין בה ולהאדמין בה ואין מי שיכחיש כוונה זו ואמונה זו זולתי הכופרים אבל עליה יוסיפו לקח חכמי הקבלה האמיתיים דתרין יחודין אינון ואם יתפתה האדם בדעתו לכוין בסוד הייחוד ובסדר המעלות ולהיות עולה ויורד כפי דרכי הקבלה ויהיה התועה מן הדרך יענש ויהיה ח"ו מאותם שנא' עליהם "ללא אלהי אמת" וכו' עכ"ד.ר"ל שעל סטיה מדרך הקדש ותפילה לספירות זהו עבודה זרה ואלהים אחרים וזה נקרא "ללא אלהי אמת".עש"ה.
ולכן הדבר ברור שאין לחשוב חלילה וחס שהספירות הם אלקים
שזה גובל בעבודה זרה וקיצוץ בנטיעות אלא הספירות הם נאצלים ולא עצמות המאציל הא"ס ב"ה.


תוקן על ידי - shay98 - 05/07/2005 14:38:30

יבוסי

ההברקות שלך מקסימות בפרט בערב פורים.


ואכמ"ל = ואין כאן מקום להאריך.

כלומר, לא כאן הוא המקום הראוי להאריך בנושא.

לגבי הטענה השניה, זו אי הבנה מצידי. חשבתי ש"קבלה" פירושו ההיפך מדחיה, ואילו אתה התכוונת לקבלה במובן של מסירה. טל"ח (או שמא אכמ"ל? מה זה בכלל? אם כיזבתי מילקו לשוני?)

אילו הייתי אומר שקציצות הארטישוק הן הגורמות,אזי טיעונך צודק.

"ואילו כוונתו היתה לשלול באופן גורף,מאי נפקא מינה בזה שלא קיבל? אחרים קיבלו!" -הריב"ש כותב שהוא לא קיבל את חכמת הקבלה.וזהו חסרונו.מכאן שאילו היתה לא התנגדות גורפת,לא היה נזקק לטיעון זה כדלהלן.

ואין לומר שטיעון זה (=לא קיבלתי)הוא התנגדות מוחלטת,שהרי ישנם אחרים שכן קבלו.ואם הוא לא זכה,הרי אחרים זכו.ואיך תוכיח מכאן התנגדות?

ועוד הרי דרישה זו של "קבלה איש מפי איש" היא דרישת הקבלה עצמה.מכאן,שאף לשיטתו מי שאכן קיבל,ראוי הוא להקרא מקובל נאמן.שהרי עומד הוא בדרישות שהריב"ש מקבלם.

(ואף לשון רבו הר"ן שהיא חריפה יות ,בכל זאת נקט "יותר מדאי" הא מעט שפיר דמי.והמתנגד שולל הכל.)

לב, תודה על התשובה המהירה.

לגבי הסעיף הראשון בתשובתך, יש בו נחמה גדולה לכל מי שנמצא במחלוקת עם גדול בתורה: אין לו אלא לדמיין עולם שבו אותו גדול אינו חולק עליו ("אילו היה הריב"ש זוכה לקבל"), ומיד מסתלקת המחלוקת. יישמתי את הפתרון הזה לגבי הויכוח הקטן שיש לנו כאן: אילו היית זוכה לאכול מקציצות הארטישוק של סבתי עליה השלום, לא היית חולק עלי ומכאן שאנחנו תמימי דעים.

את הסעיף השני אשמח לקבל בנוסח פשוט יותר, ממך או ממי שהבין אותו.

1-ההודעה הראשונה היתה לפי מה שסבור פותח האשכול שהריב"ש הוא ממעבירי המוסרה שהתנגד לקבלה.אז ביארתי שהוא אינו מכלל מעבירי המוסרה כלל בעניין זה.ולכן אף לשיטת פותח האשכול שהוא אכן התנגד,אילו אכן היה זוכה הריב"ש לקבל,לא היה מתנגד.ואכן לפי דעתי הוא לא דחה אותה.

2-כתבתי"ואילו כוונתו היתה לשלול באופן גורף,מאי נפקא מינה בזה שלא קיבל? אחרים קיבלו!" מכאן יוצא-אלא ודאי מתוך שנזקק לטיעון זה-היינו שלא קיבל,שמע מינה, שמודה הוא בקבלה אצל מי שקיבלה.ולא באת לחזק את עמדת פותח האשכול.