אין להשיב? / בארי צימרמן

לשיטת הדמוקרטיה אין שום סיבה לבטל, גם לא לשעה, את החוק הנקרא "העדפה מתקנת". אילו מתחילה לא הייתה גזירת הרג - כבר אמרה אסתר "אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי", אבל במצב כ"כ חמור אין ברירה כי אם לפעול בתגובת נגד חזקה ומוחצת.

השמדת עמלק והרג בני המן, מוסרית? (מוישה גרויס)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=337835

_________________

מציץ -
האם נפגעת מדברי? - אם כן עמך הסליחה. בכל אופן לא הבנתי על מה אתה מדבר.
<איני מתכוון להתווכח על דברים שמבחינתי לא נתונים כלל לויכוח וכל מיני קישורים דרשניים אינם רלוונטיים כלל.> - הסבר דבריך בבקשה.

<אני מתייחס רק לטענה שמאז השואה , אין להבין את מי שמתנגד לטבח חסר הבחנה.>
נראה לי שאתה מפחית מערכו של -שלומו- בעל האשכול. ברור לי שאין כוונתו שעד השואה טבח היה לא מוסרי ומאז השואה נהיה מוסרי. זו טענה לא רצינית (לענ"ד).
ונראה לי שיש נקודה שאיכשהו חמקה מתחת מקלדתנו. והיא היחס למושג "טבח".

לענ"ד כל הפעלת אלימות ופגיעה בזולת היא במהותה מעשה רע. אבל - וזה אבל גדול מאד - לעתים אנו צריכים ואף מחוייבים לעשות מעשה שהוא "רע" מבחינה אחת כדי למנוע רעה גדולה יותר. וכן, לעתים מציאות של רע קיים שנוצר מסיבות כאלה ואחרות - מחייבות אותנו לפעול בדרך שאילולי היות הרע הנ"ל היתה פסולה ואסורה.
בכלל האלימות: הכאת הזולת ואף הריגתו.
מעשים אלו פסולים ואסורים - בדרך כלל. אבל בתנאים מסויימים הם מחוייבים, ואף נאים ומשובחים. התורה מחייבת בין עונשיה מלקות ומיתה, וכן אף החכמים. ובי"ד מכה וממית שלא כדין - כשהשעה צריכה לכך. וכן מלך (או מלכות), כדי לשמור על חברה תקינה.
וכן הפרט מחוייב לעתים לפגוע בזולת - בלי בי"ד - בהכאה ואף במיתה, בדין "לא תעמוד על דם רעך", דין רודף ודין מוסר וכו'.
וכמו שיש מצבים בהם הממית משובח והנמנע מלהמית מגונה (למשל, ברואה חברו נרדף ואינו מצילו - שדמי חברו הנרצח בידיו) לגבי אדם בודד -
כך גם יש עתים ומצבים בהם מותר ואף מחוייב לפגוע בקבוצה. בציבור, ללא אבחנה בפרטיו. וכך ההלכה: הטוב שבגויים - בעת מלחמה - הרוג. שפירושה, שבעת מלחמה גם אם הגוי שמולך "טוב" הרוג אותו כי הוא חלק מצבא האוייב ומדובר כאן בחשבון מסוג אחר מהחשבונות שאתה רגיל אליהם.
ההגדרה של מחיית עמלק למשל, היא כזו. כאשר שמואל מצווה את שאול - הוא מצווה אותו "מאיש ועד אשה משור ועד שה מעולל ועד יונק" וכו'. וזה היה באמת קשה על שאול, והמדרש משייך לקושי נפשי-רוחני-מוסרי זה את העובדה שהוא חמל על הצאן, ושאגג נשאר בחיים. וזו היתה טעות של שאול, טעות שעלתה לו במלכותו.
אבל לא רק לגבי עמלק זה נכון. המצווה היא אותה מצווה לגבי שבע עממים. וכך הווא כשיהושע כבש את הארץ והשמיד את העמים שהיו כאן עד כמה שידו הגיע: ""ויהי כל הנופלים ביום ההוא מאיש ועד אשה שנים עשר אלף, כל אנשי העי; ...עד אשר החרים את כל יושבי העי; ...לכיש... ויכה לפי חרב ואת כל נפש אשר בה...". במלחמת מדיין משה כעס על ישראל שהשאירו את הנשים בחיים - כי מהם באה התקלה.
והרמב"ם מדבר לגבי מלחמת הרשות שצריך להרוג את כל הזכרים הגדולים ואת הנשים והטף לקחת לעבדים ולשפחות.
אפשר לפתוח בדיון רחב יריעה, אבל נדמה לי שתודה שבמוסר התנ"כי (גם בדברו על העבר, וגם בתקוה לגאולה המשיחית לעתיד) וגם בתורה שבע"פ והרמב"ם - המושג טבח אינו מושג שלילי בהכרח.
ובלשונך - הרעיון שטבח (תחת הגדרות מסויימות) - הוא אמצעי להשגת מטרות מדיניות פוליטיות (למשל כיבוש הארץ - יהושע והרמב"ם), או למטרת נקמה (ישעיהו למשל) - הוא ביהדות רעיון מתקבל על הדעת. ולא חידוש של בית המדרש הזה.
אחר זאת נשאלת השאלה - מהו "טבח ללא הבחנה"? האם נשים בכלל או לא? מה דין אוכלוסיה אזרחית? מה דין מי שתומך אבל לא עושה?
האם התשובה של התנ"ך (ואף הרמב"ם כנ"ל וכו') מקובלת עליך?

שאלת - <מה הופך את הרע לרע מלכתחילה? >
שאלה טובה.
אני מבין שהשאלה היא מכח המוסר הטבעי. וכאן יש נושא רחב שלא אכנס אליו כרגע לעומק - רק אעלה שאלה. ישנה אמירה: "רצח הוא רצח הוא רצח". האם אתה מסכים לזה? האם הוצאת אייכמן להורג היתה "רצח"? האם אייכמן הרג אנשים ואנשים הרגו את אייכמן - מדוע אייכמן הוא ה"רע" ומי שהרג אותו הוא "טוב"?
אני מאמין (ואני חושב שתסכים איתי), שמעשים מסויימים - כמו שאייכמן היה אחראי על עשייתם - הופכים אדם לראוי למיתה ואת מי שהורג אותו ל"טוב".
וגם "טבח" הוא בנסיבות מסויימות, בדרך כלל כתגובה לטבח אחר, ראשוני, אבל לא רק - מעשה מוצדק.
וההגדרות של מי ראוי ההרג ומי לא זו הגדרה משתנה, שהמוסר הטבעי יכול דון בה רק בקווים כלליים שמשתנים מדור לדור ומתרבות לתרבות.
עד כאן.

ישנו רמז מפורש ב'מגילה'ז - שהחכמים התלבטו לגבי הכללתה של מגילת אסתר בין ספרי הקודש מהסיבה שבהבנתם של הקוראים התמימים יסיקו שיש לחגוג על שפיכות הדמים והנקמה במקום על ההצלה שהיתה להם מצורריהם.

אור נערב

איני מתכוון להתווכח על דברים שמבחינתי לא נתונים כלל לויכוח וכל מיני קישורים דרשניים אינם רלוונטיים כלל. אני מתייחס רק לטענה שמאז השואה , אין להבין את מי שמתנגד לטבח חסר הבחנה. עדיין לא הבנתי למה מאז השואה טבח חסר הבחנה נהיה מוצדק ואני מדבר על טבח שאינו מבחין בין מי שחטא ומי שלא חטא בפועל ממש . האם הטענה היא שמכיוון שמי שעושה כן עדיין אינו רשע כמו היטלר , זה בסדר?

אתה מדבר על חוסר התפשרות עם הרוע. אבל מה היא הרוע? הרי לפי החידושים שנתחדשו בבית מדרש זה, הריגה מכוונת של אנשים שלא חטאו בכדי לספק תאוות נקמה או בכדי לפתור בעיה פוליטית/בטחונית כזו או אחרת איננה בגדר רוע. אז מה הופך את הרעים לרעים מלכתחילה?

מייציץ (כך?) -
באשר לשואה - אני חושב שהשואה מקושרת לכאן מכמה צדדים.
א. הקישור בין המן להיטלר מובן מאד. היטלר ביצע (אמנם בשש שנים במקום ביום אחד בחודש אדר) מה שהמן רצה ונכשל. וממילא מתבקשת ההשוואה בין המפלגה הנאצית להמן, ובין הנאצים לאנשי מפלגתו של המן - יהיו בניו ואוהביו וזרש אשתו, וחיל עם ומדינה הצרים עליהם הם לפחות שווי ערך לוורמכט אם לא לS.A או לS.S. (ההשוואה לתעמולה הערבית-פלשתינאית הפרו נאצית קצת פחות ידועה ולכן לא נתעסק בה).
אם המן=היטלר, ממילא הנקמה והטבח ב75 אלף איש, היא שוות ערך למעשה דומה בנאצים ועוזריהם. ולכן דומני שהעלאת הנושא של השואה במקום.
ב. בנוסף לכך, המן הוא מעמלק, וישנה גישה (לאו דווקא מוסכמת אבל ישנה כזו), שכל מי שמנסה להשמיד את ישראל הוא עמלק (הרב סולובייציק זצ"ל, הרב דוד כהן הנזיר זצ"ל ועוד). וממילא ישנו מקום של "כבוד" לגרמניה ולשואה.
ג. היתה לישראל בעיה היסטורית עם מחיית עמלק. שאול חמל על הצאן ועל אגג. וישנו מדרש (בקהלת רבה דומני) ששאול דרש את דין עגלה ערופה: אם על אדם אחד שנמצא חלל מביאים קרבן ועושים מזה כזה סיפור, משמע שהיהדות חסה על חיים מאד, וממילא איך יתכן ציווי על הרג סיטונאי כזה?! ואמר "אם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו?! אם אדם חטאו - צאן מה חטאו!". יצאה בת קול מן השמים, ואמרה "אל תהי צדיק הרבה [יותר במבוראך]". ושהורה שאול על הטבח בנוב עיר הכהנים - בגלל החרדה שלו מדוד - יצאה בת קול ואמרה "אל תרשע הרבה". ומכאן אנו למדים שמי שלא מתייחס לנאצים כראוי להם ללא חרדות מוסריות הומניסטיות - שלא במקום, עלול בסופו של דבר להפנות את אותם רגשות ומעשים אכזריים כלפי אחיו החפים מפשע באמת.
ודומני שההשוואה להיום ברורה מאליה. התוצאה ההיסטורית של אי סילוק האוכלוסיה הערבית העויינת ואי טיפול כראוי במעשי טבח ורשעות מצד הערבים-פלסטינאים בעלי האידאולוגיה וההזדהות הנאצית (ראש הממשלה - היו"ר הנוכחי כתב מחקר מדעי שמסקנתו הכחשת השואה) כלפי יהודים - סופה הצפוי הוא עשיית מעשי אכזריות וסילוק אוכלוסיה כלפי יהודים צדיקים חפים מפשע (וכלפי מוסדות תורה ישיבות ובתי כנסת), ואני מקווה שכל החששות יתבדו והגזרה הרעה תופר.
אני מקווה שביארתי יפה את הקשר לשואה מכמה צדדים.

ולגבי הטבח - שוב יש להרחיב אבל אני אסתפק במקור אחד ארוך, סתם... כדי להאיר נקודה, ולעורר מחשבה (אולי על צורך חיוני בחיבור בתנ"ך):
"קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו, תשמע הארץ ומלואה תבל וכל צאצאיה; כי קצף לה' על כל הגוים וחמה על כל צבאם החרימם נתנם לטבח; וחלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם, ונמסו הרים מדמם; ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים, וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנבובלת מתאנה; כי רותה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט; חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים, כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום; וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים, ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידושן; כי יום נקם לה' שנת שילומים לריב ציון; ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית, והיתה ארצה לזפת בוערה; לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה; וירשוה קאת וקיפוד וינשוף ועורב ישכנו בה, ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו; חוריה ואין שם מלוכה יקראו, וכל שריה יהיו אפס; ועלתה ארמנותיה סירים קמוש וחוח במבצריה, והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה; ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא, אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח; שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה, אך שם נקבצו דיות אשה רעותה; דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו, כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן; והוא הפיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו, עד עולם יירשוה לדור ודור ישנו בה" (ישעיהו לד).

לעת תכין מ-ט-ב-ח מצר המ-נ-ב-ח, לה-לה-לה-לה...

מצאתי במדרש פליאה: א"מ נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, הדא הוא דכתיב הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד.

אני עדיין לא מצליח להבין את ההתנפלות הזאת. כותב המאמר הוא כנראה מאותם אנשים הסבורים עדיין שטבח זה דבר רע. כנראה שזו השקפה מיושנת ביותר , ממש מטורפת, אבל מה לזה ולשואה?

אמנם יש מקום לטעון שאין המדובר בטבח ושהיהודים הרגו רק כאלה שהריגתם היתה חיונית מחמת הגנה עצמית או כעונש על מה שעשו. אבל זו שאלה של פירוש שאפשר לחלוק עליה. כותב המאמר הבין שמה שהמגילה מתעדת זה כן טבח חסר הבחנה ויש לו בעיה עם זה. כל כך קשה להבין זאת? האם הטענות הם שאין הוא מפרש נכון את הסיפור?(זה כבר בודאי לא קשור לשואה).

לגם וגם - החידוש שקיבלתי מדבריו של צימרמן הוא לגבי האבחנה שהאיגרת "להשמיד את כל אובי היהודים" היא תוצאה של הבעיה החוקית לבטל את האגרות הראשונות. והחידוש, עבורי, הוא בכך שזה אומר שאילו אחשורוש היה מוצא את הדרך לבטל את האגרות הראשונות - היה נתלה המן וזהו. פחות או יותר.
בכל אופן רציתי להתייחס לנקודה שהעלית - שלא אנחנו נוקמים אלא ה'. טענה שמוזכרת לעתים כ"הנקמה לה' לבדו". וה' - דווקא - ינקום דמו.
ישנם מקורות רבים לנושא, אבל אני מרגיש שזה לא לעניין (וגם לא לשעה המאוחרת...) להביא מקורות. קודם כל כי הם לא באמת יגעו בלב הבעיה. צריך לדון בראיה כוללת, בזוית ראיה רחבה ולא ב"עצים".

ובכן חשבתי על נקודה שמפריעה לי ברעיון הנ"ל. זה נותן לי הרגשה שמטילים על אלוהים את העבודה המלוכלכת שאנו לא מעוניינים בה. שאנו רוצים להישאר "טהורים" מבחינה מוסרית, וידינו נקיות, וה' כחלק מתפקידיו המרובים בניהול העולם יטפל גם בזה. ויש בזה טעם רע בעיני.

שים לב לשאלה הבאה.
יש בפעולותיו של הקב"ה בעולמו טוב ורע. אלוהים אחראי גם על הרעה הנעשית - למשל השואה, תאונות דרכים, מסעי צלב, אש"ף, מחלות... אבל יש אמירה שאלוהים אינו מייחד שמו על הרעה. כלומר הקב"ה מעוניין לאפשר קיום רע - מכל מיני סיבות שאין כאן מקומם - אבל זה לא משהו שהוא באמת חפץ בקיומו. בסופו של דבר זוהי מציאות "רעה". לעומת זאת יש מציאות "טובה" שבה ה' חפץ. שה' מייחד שמו עליה.
אני חושב שאחד ההבדלים המרכזיים בין הדברים הטובים שה' עושה, לבין הדברים הרעים שהוא עושה - או מאפשר להם להעשות, הוא שעל הדברים הטובים אנחנו מתפללים שיעשו ועל הרעים שלא יעשו. אנו גם מברכים על הטובה "הטוב והמטיב" ועל הרעה "דיין האמת". אנחנו שמחים בטובה ועצבים ברעה.

ובכן, לומר שישנה קטגוריה נוספת, סוג של מעשים שמצד אחד, אנחנו מתפללים עליו, הוא נתפס כחלק מהגאולה שלה אנו מייחלים, אנו מברכים עליו, ומהללים עליו את ה', אנו שמחים בו - אבל מצד שני הוא בעצם מן "רעה" כזו מעציבה, שאנחנו רוצים למשוך את ידינו ממנה עד כמה שהדבר אפשרי - זה חילוק מוזר מאד, שאין הדעת וההגיון סובלים.

משה-אוש-. או טוב או רע.

מה שכן אני מבין שיש "מקום" נפשי שממנו הנקמה וביעור הרע נראים רע, ויש מקום שממנו זה נראה טוב. כאשר הנקמה וביעור הרע נעשים ממקום של מרירות, של טינה, של תסכול ופריקת עצבים, משעמום וכו' - זה נראה מאד רע ובצדק. מצד שני אי עשיית הצדק כנגד הרשעה, ונתינת חופש לרע להשתולל, חוסר עשיית צדק ועולם שבו אדם עושה ככל העולה על רוחו ואין דיין - זה רע לא פחות גרוע. וגם זה יכול להעשות ממדות נפשיות רעות וחולות - של חולשת נפש, של חוסר אכפתיות ואדישות.

וצריכים אנו למצוא את הדרך בה יחיו בנו צד לצד שאיפת צדק, וכעס כלפי הרשעה - כעס שמוכן להתבטא בפועל ממש במלחמת הכרעה במקומות בהם זו נצרכת, ורחמים ואהדה לעולם טועה ותועה, רצון להאיר ולבנות ולא להרוס, להעדיף דרכי שלום על דרכי מלחמה.

גם וגם.

מה לא מובן? הרי זהו הסכם כבשופ - זאבוב הידוע.

אתה תאכל רק כבש אחת מן העדר, ואני לא אפריע לך.

אבל אז פתאום רצה המן/היטלר לאכול את כל העדר.

נו. טוף. יש מקום למשא ומתן על איזורי מחיה, על צעדים בוני אמון בדמות הסגרת צנחנים, שחרור מחבלים, והעברת חבלי ארץ.

הרי בסופו של דבר, הזאב הוא בן תרבות. לא?

מיסטר צימרמן! תתעורר! לא שמעת על דארווין? היטלר יספר לך.
(ודרך אגב, שמעתי שבסודי סודות מפתחים שיטות התגוננות א לה מהטמה גנדי נגד פצצת הגרעין האירנית. השמועה אומרת שנגד זה לאירנים אין תשובה.)

אור נערב
דברי טעם.

בודאי שהשואה קשורה לכאן. קשורה כי הכותב חי דקה אחרי שהיא התרחשה, וכי התכנית של המן והחיילים שלו היתה זהה לתכנית של הנאצים ימח שמם. (מקוה שלא עברתי על החוק החדש). לכן הפסוק "להשמיד ...את כל היהודים..." מובן לו על כל מלא משמעותו.

ושוב- כדאי לקרוא את המאמר. הוא מסכים שלא מדובר כאן בטבח ללא אבחנה ("ובביזה לא שלחו את ידם"), אלא שזו גישה עקרונית שאין שום פשרה עם הרע, והוא טוען שעדיפה הדרך הדיפלומטית, לו גם יהיה זה הרע האולטימטיבי.

גם וגם -

אור נערב,
יום הנקמה הנוסף שבקשה אסתר לא היה תוצאה של המציאות הפרסית המעוותת של "אין להשיב", כי אם יזמה שלה.

אגב, מן המראה העקומה שמציב לפנינו ה-"אין להשיב" של מלכות פרס, כלומר - ההנחה שיציבותה של המערכת החוקית חשובה יותר מהתאמתו של צו כזה או אחר למציאות, ותוצאותיה האפשריות של הנחה כזו - ניתן להשליך על טענה דומה העולה לא פעם ביחס למערכת ההלכתית, ואולי זה נושא לאשכול חדש.

נושא הנקמה נדון כאן לא פעם באשכולות סוערים, ואם תחפש אותם באשכול המומלצים בודאי תמצא. רק אעיר בענין זה שתפילת "אב הרחמים" מבקשת מהקב"ה לנקום, ולא קוראת לצבור לעשות זאת. מצאנו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה [היה] רחום", ולא מצאנו בשום מקום "מה הוא קנא ונוקם, אף אתה היה קנא ונוקם".

אני חושב שמה שחסר צימרמן, היא נקודה שחסרה היום באופן כללי וגם אצל אנשים דתיים, והיא (א) האמונה שיש רע בעולם שצריך לבערו, ו(ב) הערך המוסרי של נקמה בעושי הרעה.
הרעיון שכל בעיה ראוי לפתור באופן "חלק" ויפה ללא אלימות הוא רעיון מעוות מבחינה מוסרית לדעתי, באם הוא מתיימר להיות רעיון מוחלט וגורף. חלקו יפה - ריבויו קשה...
אמנם הוא מביא דיוק יפה שלא עמדתי עליו, שבעצם יוצא שאסתר נסתה לנטרל את הגזרה ללא אלימות ונקמה, והנקמה היתה תוצאה של המציאות הפרסית המעוותת ש"אין להשיב". אבל הכלל הגורף שהוא מכליל מזה - לענ"ד מעוות לגמרי.

ובעניין זה אביא תפילה שנהוג לאומרה בבתי כנסת בשבת (וגם מי שמכיר - ינסה לקרוא בפתיחות וראשוניות):
"אב הרחמים, שוכן מרומים ברחמיו העצומים. הוא יפקוד ברחמים החסידים והתמימים והישרים, קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת ה'... וינקום בימינו לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה איש האלוהים, הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו, וכפר אדמתו עמו"; ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמור: "ונקיתי דמם לא נקיתי, וה' שוכן בציון"; ובכתבי הקודש נאמר: "למה יאמרו הגוים איה אלוהיהם, יודע בגוים לעינינו, נקמת דם עבדיך השפוך"; ואומר "ידין בגוים מלא גויות, מחץ ראש על ארץ רבה; מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש".
האם משתמע מכאן נסיון לפתור ב"דרכי שלום" שקטות ולא "להגרר" לאלימות?
ואני חושב שהעוקץ הוא בבעיה המוסרית של נסיון להשיג "שקט ושלום" במחיר של התעלמות מעוולות מוסריות. בסופו של דבר הגישה הזאת מביאה לכך שנוהגים מנהג חברות באנשים שהינם רוצחים מעוותים סוטים וצמאי דם אכזריים ותועבים - כמו ערפאת וכנופייתו, במקום לרוצץ את גולגלתם כשהדבר מתאפשר.
התורה אומרת (סוף ספר במדבר), ש"לא יכופר הדם לארץ כי אם בדם שופכו" ושונה "לא תחניפו את הארץ" הן לגבי הנסיון "לסגור בשקט" עם רוצח בשוגג - בגלותו והן לגבי רוצח במזיד. מוסר זה הינו חזרה על הנאמר לבני נח בכלל - ללמדך שבמוסר אוניברסלי מדובר - "...מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם; [והיוצא מכך:] שופך דם האדם באדם דמו ישפך - כי בצלם אלוהים עשה את האדם".
ולסיום דברי, אני רוצה להתייחס גם למעשים שלא על רקע לאומני... מה עם מנסרי אדם ואוכלי גופתו - כפי שמפורסם מדי פעם בארה"ב? מה עם מי שנכנס לבית ספר ויורה ללא אבחנה? ומה עם מי שעבור חמש דולר רוצח אשה זקנה ברחוב? האם כל אלו לא תובעים נקמה?
ואני חושב רעיון הנקמה, וביעור הרע - כשמדובר במי שעבר סף רע מסויים שייכים כולם למה שנתון תחת ה"כתם העיוור" שבעין המוסר המערבי של היום.

אור נערב