באמת שלא צריך להוסיף כלום על התמיהה. אבל בכל אופן, הקב"ה בורא שמיים וארץ וכל אשר בו, הכל יכול, לא מצא שום דרך אחרת לכתוב ארבע פרשיות לתפילין, מלבד להמציא מילה שמורכבת משפת "כתפי" ומאפריקנית מדוברת, כאשר כל מילה מתארת שניים, ושניים ועוד שניים הם כידוע ארבע, פלא פלאות.
נשלח ב-9/5/2005 23:27
אני לא בקי בשפות אקזוטיות כמו אפריקי וכתפי, אבל באנגלית:
* two = שתיים
* both = שניהם
והמילה "טוטפות" נשמעת כמו "two two both" - "שניים ושניים ביחד".
אמנם, לפי פירוש זה קשה להסביר את המילה "טוטפות" שמופיעה במשנה שבת פ"ו ה"א כתכשיט לנשים. האם גם בתכשיטי הנשים היה משהו שקשור למספר 4?
כוונתי היתה שאין ללמוד משם על הלשון שקדמה,מפני שמבואר שהיה אדם הראשון היה מין,וזה ודאי לא בשעת בריאתו,אלא אחר מצבו הראשון.ראה במרגליות הים שם,מה שהביא.
שו כורמיזא?
נשלח ב-3/5/2005 15:26
יש לציין במיוחד את פירושי לשון המקרא הרבים ששאבו חז"ל מהכרת לשון הערביים.שהיו איתם בקשרי שיחה מזדמנים.ואולי זה הטעם שאליהו הנביא היה נגלה לחז"ל כערבי דווקא.
נשלח ב-3/5/2005 15:01
עוד מדרש:
דבר אחר כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם, אלא בארבעה לשונות, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.
(ספרי דברים פיסקא שמג ד"ה דבר אחר)
נשלח ב-15/4/2005 11:56
סליחה על השבת הישנות והנדושות,
נראה שיש בזה שני שיטות. ראשונה, שגם לשונות אחירות חוץ מלשון הקודש יש להם מקום מצד התורה, ורק שחילוק יש, שהם בנויות על מוסכמות בני אדם גרידא, מה שאינו בלה"ק בה ע"פ קבלה שם כל דבר מורה על תוכנו ואף חיותו נשפעת ע"י השם. ובכ"ז התורה משתמשת בהם מסיבות מסוימות, כמו שהוזכר קודם בשם רבני חב"ד. וסיעתא מירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) "ד' לשונות נאים שישתמש בהם האדם". ובזה גופא מצינו יחס מיוחד ללשון ארמי, ראה בירושלמי סוטה פ"ז ה"ב ש"חלק לו הכתוב כבוד" ואין התורה יכולה להיתרגם אלא בו. וברמ"א אה"ע רסקכ"ו "מקצתו לשון הקודש ומקצתו לשון ארמי כשר דשניהם ניתנו בסיני והוי קרובים זה לזה וכלשון אחד דמי" והאריך בשו"תו סימן זה.
ואופן ב' הוא שבתורה השתמשו רק בלשון הקודש, וכביאור המקובלים הקדמונים לעיל. (כנראה כוונתם בין השאר לשל"ה, תט,ב שכתב, "כשתראה מדברי רז"ל שמפרשים תיבה ואומרים שכן הוא לשון יווני או לשונות אחרים של גויים ... וכן בפ' בא טט בכתפי ... אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לה"ק, אלא הכי פירושו, כשברא הקב"ה עולמו לא היהי רק לה"ק כו' וכשבלל הקב"ה את הלשונות בדור הפלגה בלל לה"ק גם כן בשאר הלשונות והתיבות הנ"ל הם לה"ק ונבללו בלשון יווניאו בכתפי או באפריקי") ואם כן שמא נחזיר אבידה לבעליה ונקבץ כל התיבות האבודות ללשונינו, לפחות בעגה העכ"חית.
ואעיר, מה שיוצא שביאור רבני חב"ד לעיל אינו מתאים לדברי המקובלים כמו השל"ה שצוטט, ואולי צדקו בנוגע השימוש של גדולי ישראל באידית ושאר לשונות חול מחודשים שבודאי אינם מן הבלילה, אך לא בנדון שימוש התורה עצמה.
תוקן על ידי - קדחתבצלחת - 15/04/2005 11:58:50
נשלח ב-21/3/2005 20:53
למיכי.
לגבי סעיף 3-באלו אותיות ושפה חושב החרש?(אף שלדינא הוי שוטה,מ"מ שייכא ביה מחשבה)ע"כ המחשבה היולית והשפה לה צורה.ואנו קוראין לאותה מחשבה אותיות מפני שאצל הפקחים כל מחשבה מתגלית בדיבור.(במח)
נשלח ב-21/3/2005 14:46
.
א"ר יונתן דבית גוברין ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם ואלו הן לעז לזמר רומי לקרב סורסיי לאילייא עברי לדיבור ויש אומרים אף אשורי לכתב
(ירושלמי, מגילה פ"א)
(לעז כאן = יוונית) .
נשלח ב-21/3/2005 11:30
מיכי
מה זה שפה ? האם מדובר בצלילים? בסימנים גרפיים? בכללי דקדוק? בצירופי אותיות? במבנה פורמלי? באיזה מובן שפה יכולה להיות טבעית?
ואם לשון הקודש היא השפה הטבעית, האם זה נכון דווקא לגבי ההברה הספרדית או דווקא לאשכנזית או שאין חילוק? האם כתב רש"י או כתב אשורי? האם לשונו של קוהלת או מגילת אסתר או של ישעיהו או אולי לשון המשנה?
ויש לחקור , מה יהיה הדין אם נשתמש בפרמוטציה על האותיות , האם עדיין השפה תהיה טבעית? ויש בזה נפקא מינה רבה לדינא , דמה יהיה הדין בהקורא קריאת שמע באתב"ש ואינו מבין את מה שקורא. האם יהיה בזה הדין של קורא בלשה"ק או של קריאה בכל לשון? ואם נאמר שלא , הרי שהטבעיות היא תכונה של האותיות עצמם (הצלילים?) ולא של שכיחותם וסידורם ואם כן צריך עיון, כיצד יכול להיות שגם הקורא בהברה אשכנזית וגם הקורא בהברה תימנית יצא ?
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 21/03/2005 11:41:13
נשלח ב-21/3/2005 09:00
ראיתי כעת את הדברים כאן, ויש לי שתי נקודות:
1. האם מישהו בדק בלשונות עתיקות כלשהן, האם באמת היו מילים כאלה או דומות להן? אודה על עדכון.
2. באשר למקורות ביחס ללשון הקודש, ראה ב'קול הנבואה' לרד"כ, סביב אות כ"ד שעוסק במחלוקת הראשונים הידועה על דברי הרמב"ם שהובאו אצל לב (שקדושתה תלויה בהיעדר מינוח לכלי המשגל, שכן הוא סובר שהשפה הסכמית. וראה באשכולי על הפיראהי, מלפני כמה חודשים). וראה גם 'קונטרסי שיעורים' לרב גוסטמן זצ"ל, ריש נדרים באורך רב.
3. באשכול הנ"ל (לינקי?) עלתה שאלה (שיש התולים אותה במחלוקת ראשונים) האם אנו חושבים בשפה מילולית או שהמחשבה היא היולית והשפה רק צרה לה צורה. אם אכן יש שפה 'טבעית', או אז סביר יותר לשייך אותה לאותה מחשבה היולית שקודמת לדיבור השפתי הרגיל. לפי גישה זו (שאני בהחלט דוגל בה), לשון הקודש מתארת את 'המחשבה כשהיא לעצמה' (במינוח קאנטיאני), עוד לפני התצורה השפתית. ולזה מתכוונים חז"ל באומרם שהתורה קדמה לעולם, ושלה"ק קדמה לו (שכן הוא נברא בה. הוא נברא לפי עקרונות החשיבה, שמבוטאים בלשון הקודש, ובאותיותיה ומילותיה).
ובזה א"ש מה שיש קדושה בס"ת שנותרו בו פ"ה אותיות (ראה שבת, פ' כל כתבי הקודש), ולחד מ"ד אפילו מפוזרות. דהנה בכל השפות הרגילות יחידת המשמעות הבסיסית היא המילה (ואולי אפילו המשפט). ואילו בלה"ק היחידה הבסיסית היא האות. לדרכנו, האות היא ה'אטום' של המחשבה שממנה בנויים העקרונות המנהיגים את העולם ומונחים בבסיסו ('לעולם ה' דברך ניצב בשמים'), ובאמצעותה אנו חושבים לפני הענקת הצורה המילולית למחשבה ההיולית הזו.
ושוב, סליחה על המיסטיקה (אינני רוצה לעורר פילים ושדים מרבצם).
מיכי
נשלח ב-20/3/2005 16:26
לענ"ד נעלמו ממכם דברי רבני חב"ד, דומני שכבר בעל התניא זצ"ל דיבר בענין, והוזכר באריכות בספרי רבני חב"ד האחרונים.
עכ"פ הרעיון הוא, שאדרבה, ענין הכנסת שמות מלשונות חיצוניים לתוך התורה הקדושה, אינו אלא להעלות הניצוצות, ולתת קיום וחיות רוחניות לכל העולמות כולן, עד לעולמות תחתונים ביותר, ועל ידי הכנסת השמות הזרים משתלשלת התורה כלפי מטה גם למקומות אלו.
ולמי שאינו רוצה לעסוק בנסתרות, מה רע לתרגם הדברים לענין המעשה, ולומר שהקב"ה נותן התורה רצה לתת לנו גם גוון בינלאומי כלשהו, ושמא חידוד ספרותי (אני עצמי אינני מאלו הטוענים שהתורה היא רק כלי לתיקון האדם ואין בה כל מליצות ספרותיות), ואדרבה רצה הקב"ה שיהא בתורה גם ביטויים מסוג זה.
וכי הקב"ה חייב לעמוד בתקן של האקדמיה העברית עפ"ל?
נשלח ב-20/3/2005 15:20
לקט מקורות מדברי רבותינו מעניין לשון הקדש
לשוננו נקראה בפי חכמינו לשון הקדש.(משנה סוטה פ"ז מ"ב)בה המלאכים מדברים(אדר"נ פ"ז)בה דברו האבות(בראשית רבה פרשה פב).ונמשכה לשם ועבר ומשם לאברהם (בבתי מדרשות- צוואת נפתלי.ועיין בפרקי דרבי אליעזר פרק כו.)
בה דיבר משה לפני פרעה, ואהרון תרגם. (מכילתא דרשב"י פרק ו)
בה ניתנה התורה(סוטה דף לג ע"א .בראשית רבה פרשה לא. ועוד) וזו דעת כל חכמי ישראל(רש"י סנהדרין דף כא ע"א)והיא לשונו של יחידו של עולם,הקב"ה.(ירושלמי מגילה פ"א)ובה נברא העולם(בראשית רבה פרשה יח)
ןבזכות שמירתה נגאלו ממצרים(ויקרא רבה פרשה לב)והיא מביאה לחיי העולם הבא(ילקוט שמעוני פרשת האזינו רמז תתקמו)ואותה ברא הקב"ה ולימדה לאדם הראשון(כוזרי מאמר ד אות כה)והיא היתה לשון עבר ולכן נקראו עברים,
ואברהם היה מדבר כשדית לעניני חול ועברית לענייני קדש,ולקחה ישמעאל לערב,והם שלוש לשונות משותפות והעברית מעולה שבהם(המגיה בשו"ת הרמ"א סימן קכז ע"פ הכוזרי מאמר ב)
**והיא נקראת לשון הקודש מפני שאין בה שמות לכלי המשגל,ולא לגוף המעשה המביא להולדה ולא לזרע,ולא ליציאה,אלא הכל שמות מושאלים.(הרמב"ם במורה הנבוכים ח"ג פ"ח)והרמב"ן בפירושו על התורה (שמות ל יג)חולק,וסובר שהטעם הוא,מפני
שהתורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון הזה נאמרו,ובו נקרא הקב"ה,וברא בה עולמו,והמלאכים נקראו בלשון זה,ובלשון זה קרא לאבות ולקדושים אשר בארץ המה.
ודרשות התורה היו נאמרות ע"י האמוראים בלשון הקדש(תוספות ברכות דף ג ע"א)אף בבבל(רש"י פסחים דף מב ע"א)
אע"פ שלשון העם בבבל היתה ארמית(תשובת רב צמח גאון בעניין אלדד הדני)בה היו עוברות שמועות בהלכה(רש"י מגילה דף ד ע"א)
ורק נשים ועמי הארץ לא היו יודעין לשון הקדש(רש"י מגילה דף כא ע"ב)עד תקופת הראשונים(רא"ש ברכות פרק ב סימן ב.אור זרוע הלכות יו"כ סימן רעז.ועוד .וראה שו"ת אג"מ או"ח ח"ה סימן י)
מרגע שהתינוק יודע לדבר אביו חייב ללמדו לשון הקדש(ספרי זוטא פרק טו)ואם אינו מלמדו,כאילו קוברו(ספרי דברים פיסקא מו)וראוי שלא בא לעולם(ילקוט שמעוני פרשת שלח סימן תשנ)
ומותר לדבר דברי חול בלשון הקדש(שבת דף מא ע"א)
גוי המדבר בלשון הקדש בכל זאת דיבורו סרוח(תנחומא פרשת בלק)
רבותינו גזרו שלא ילמד אדם חכמה יוונית ולדעת רש"י (סוטה מט ע"ב) היינו לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין(רש"י בבא קמא דף פג ע"א) ואין שאר העם מכירין בו(רש"י סוטה דף מט ע"ב))
.אבל לא אסרו ללמוד לשון יווני הרגיל וששאר העם מכירים בו.והוא לשון יפה(שם)
ולשון יוון הוא המוצלח ביותר לבאר בו התורה בלשון אחרת (ירושלמי מגילה פ"א),
אבל אין נאה לדיבור אלא לשון עברי (שם. וירושלמי סוטה פרק ז)למרות שהיו מדברים בארץ ישראל בלשון סורסי(תשובת ר"צ גאון)והוא לשון נלעג(רש"י בבא קמא דף פג ע"א)
והוא סוג של ארמית (תוספות בבא בתרא דף צ ע"ב)וניתן לשאר העם(סנהדרין דף כב ע"א)
נשלח ב-20/3/2005 14:48
מואדיב,
דומני שמלאך שיקרא "יתד נאמן" יאבד את זהותו המלאכית, כך שאולי כך כוונו הדברים מלמעלה, שלא יוכלו המלאכים לעיין בו. עדיין קשה, מאין ידעו (י' צרויה) המלאכים מיהו סתם רב, מיהו רה"ג ומי אינו אפילו רב (גם אם הוא חריף ובקי יותר משני קודמיו גם יחד).
נשלח ב-20/3/2005 13:53
.
חוששני לב32, שמאחר וחכימא אינני, ואין די לי ברמיזא, תיאלץ לקוות שלפחות שטיא הנני, ולהסביר לי בעדינות, בכורמיזא.
אגב שתסביר לי את כוונת דבריך שנפלאו ממני, הסבר נא לי גם איך מכונה מי שעל אמירתו של רב יהודה בשם רב, המצוטטת בגמרא, הוא מגיב בביטול ובזלזול. ושמא, יש לו לחשוש מנשיכתם וגו' ?
ואם יורשה לי לצטט מלשונו הזהב של רבנו אברהם אבן עזרא:
