אוטיזם ותיקשור

בס"ד

בטח כבר עסקו בנושא זה כאן,
ואם לאו הרי הוא מתבקש מאליו.
על פניו נראה שאין אמת בכל שיטת התקשור הזו ואפילו סכנה יש בה,אבל ת"ח גדולים מזוהים כתומכים ומעודדים אותה, ואמונת החכמים מתערערת, בבואינו להתייחס ענינית לתוכן התיקשור ולמעשה עצמו.
האם ניתן לכאורה לבטא שעט נפש גדול יותר מאשר מה שנעשה בתיקשור כדי לקדם כביכול אינטרסים דתיים(שלא לומר אישיים)
הייתכן דבר שיהיה מנגד כ"כ את דת ישראל האורציונלית מאשר תיקשור,
הרי אין כאן תמימות הראויה להיות בהתהלכך עם אלוקיך,
ואין כאן שיכלות הראויה להצטרף לאמונתך בהיותך מודרך על ידי החכמים,
אז מה יש בה בתיקשור, שהיא כובשת ועולה , מתעוררת מחדש שוב ושוב, ומאיימת להפיל חלל את אמונת החכמים וחכמת הדת, הא?

"פרופ' שטיינברג סילק ידו מהמחקר בגלל דברים שנכתבו ב...יתד נאמן!">

אין ספק שעורכי "יתד נאמן", פחדו, שאם היה מתברר במחקר, שאוטיסטים אינם מקבלים מסרים, היה הדבר מערער את אמינות הקוראים בעתון

השכן

עיין בדברי מפיסטו לעיל ויוסבר לך הדק היטב מדוע ה'יתד' הוא האוטוריטה בענין זה.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

שתי הערות למאמר פרופ' שטיינברג:

1. בסופו של דבר פרופ' שטיינברג לא בדק את השיטה. מסקנתו התרשמותית ולא אמפירית.

2. יש לשים לב (ולפתוח אשכול מיוחד...) לסיפא של המאמר. פרופ' שטיינברג סילק ידו מהמחקר בגלל דברים שנכתבו ב...יתד נאמן! לא הוראת הרב אויערבך (שאני מבין שאז כבר לא היה בין החיים), ולא הוראת פוסק אחר שהורה לו כך, אלא יתד נאמן...


אוי לשכן ואוי לשכנו

"התיקשור העל טבעי" עם האוטיסטים -

קרוב לודאי שמדובר בהונאה ושרלטנות.

כך לפחות מסתבר מקריאת מאמרו של פרופ' אברהם שטינברג בנושא, לאחר שניסה לבדוק את הדבר באופן מדעי בתיאום עם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tikshoret-2.htm

אלי

לא. אין כוונתי כלל לספר הזה, שגיבורו, עד כמה שידוע לי, אינו אוטיסט אלא סובל מבעיות אחרות.

זה, כפי שציינת, ספר בדיוני.

כוונתי לספר שקראתי אודותיו אלא ששמו נעלם ממני, והמחבר היה אוטיסט שהתבגר וכתב על חייו. כלומר, ספר שהינו אוטוביוגרפיה.

יש ספר נוסף, שנכתב בידי אוטיסטית (או הסובלת מליקוי דומה), שהתמחתה בוטרינריה (אני מקווה שהמונח נכון), והיא עוסקת בשחיטת בעלי חיים (יש לזה איזה הסבר מפולפל). כפי שהיא מגדירה את עצמה, היא כל כך אוהבת בעלי חיים, ויש לה קשר מיוחד איתם בגלל המום שלה, שהיא רצתה להקדיש את עצמה להקל עליהם כאשר הם נשחטים.

על כל פנים, נראה מכאן שאוטיזם אינו שולל מעלות ייחודיות והשתלבות בחברה בשלב כלשהו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מדובר בהבל ורעות רוח.

נעשו בדיקות בהן שאלו את הילדים האוטיסטים שאלה ללא נוכחות ה"מתקשר" והחזירו את המתקשר רק אחרי שהשאלה נשאלה.
והפתעה, התשובות לא היו לענין.

מיימוני, אני מניח שהספר שאתה חושב עליו הוא "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ספר מאוד נחמד הוא נכתב ע"י סופר בריטי שאינו אוטיסטי. גיבור הסיפור הוא נער שכנראה סובל מאוטיזם בתפקוד גבוה (מה שנקרא אספרגר או PDD NOS)

יש אישה אחת שמוגדרת אוטיסטית שכתבה ספר, ד"ר גרנדין טמפל, שכתבה את Thinking in pictures יחד עם הנוירולוג ד"ר אוליבר סאקס.

מהכרות עם ילדים שנמצאים בספקטרום האוטיסטי אני יכול לומר שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו ולחשוב שילד כזה הוא מעין אורקל, כלי שניתן לנו כדי לתקשר עם האלים, זה סוג של עבודת זרה.

בר בי,

א) ישנו הבדל משמעותי בין השניים מהבחינה הרעיונית?

ב) העובדה שהיו חכמים בראשם הרמב"ם שהתנגדו לתופעה ואסרו על כך, שהחלטה לגבי 'העתיד' שראויה להיות בשיקול הדעת כפי הכרעת השכל האנושי, גם במקרים שאין יודעים באיזה דרך ללכת, תיפול במקרה על ידי תינוקות - איסור זה אומר דרשני! גם לגבי מסרים מן השמיים שמועברים בידי ילדים אוטיסטים. ה'אוטיסטים' הם כפרט מתוך מכלול ההלכה בעיניי.
(ראה הלכות כוכבים פי"א הלכה ה)




תוקן על ידי - riv - 30/03/2005 11:41:03

ריב

מה שהבאת מ"פסוק לי פסוקך" אינו דומה לענייננו, שכן שם מדובר בהחלטה שאדם צריך לקבל ולפי שאינו יודע באיזו דרך ללכת הוא מחליט לעשות לעצמו סימן שלפיו ינהג.

הסימן יכול להיות גורל, או "אן דן דינו" בלשון הילדים, או פסוק לי פסוקך.

אין במשמעות הדבר כלל, שהוא חשב שהינוקא מקבל מסרים מהשמים וכד' , הוא רק החליט שמה שיפול לפיו של הינוקא הוא הדרך שיבחר ללכת בו.

תוקן על ידי - בר_בי_רב - 30/03/2005 10:44:49

משתדל.

<"אבל ת"ח גדולים מזוהים כתומכים ומעודדים אותה">


זכור לי שבהקדמת הספר "גליה", באה אזהרת "רב" שאין לסמוך על המסרים שגליה מקבלת מהשמים, בעניני הלכה, כי תורה לא בשמים היא.

איני זוכר אם היה זה רב גדול או בינוני, אך גובהו לא היה יותר מזרת.

__________________

מיימוני.

<"איני יודע מה היתה המסקנה הסופית. ואשמח לדעת">


זכור לי שבעת דיון על אחזקת ילדים בבית משפט למשפחה באוסטרליה, "דיווחה" מתקשרת על "עדות" ילדה אוטיסטית, אבל בית המשפט לא התייחס לעדותה ברצינות.


<"רבים, במיוחד הוריהם ובני משפחתם של האוטיסטים, מצאו נחמה גדולה במחשבה שהילד שלידם, שהינו נכה, בעצם יש לו "נשמה גדולה" והוא יודע סודות עליונים. רוח זו נושבת בספר המפורסם "גליה", אך זו דוגמא אחת מרבות">

מעשה שהיה:

כשאמה של גליה, שהיתה תחת השפעה ליטאית, שאלה את בתה: האם האדמו"ר מליובאוויטש הוא המשיח? בא המסר משמים, שהאדמו"ר מליובאוויטש אינו המשיח.

בחצרות הליטאים הדליקו נרות שמחה. הרב שך צדק.

מה יכול להיות יותר "בטוח", מאשר אם ילדה אוטיסטית הודיעה, שהאדמו"ר מליובאוויטש אינו המשיח.

אך המשיחיסטים החבדיים לא נכנעו, ומצאו ילדה בדרגת פיגור שכלית, גדולה יותר מזו של גליה, (יותר מפגרת = יותר נביאה), ושאלו אותה: האם האדמו"ר מליובאוויטש הוא המשיח, וכמובן שהיא השיבה: איזו שאלה!

דידן נצח!

ומאז אותו היום, בטוחים המשיחיסטים במה שהיו בטוחים מלפני כן- שהאדמו"ר מליובאוויטש הוא המלך המשיח.

מה יכול להיות יותר "בטוח", מאשר אם מפגרת בשכלה מודיעה, שהאדמו"ר מליובאוויטש הוא המשיח.

הראיות שלהם מהרמב"ם, הן עדויות קלושות, לעומת עדותה של מפגרת.

בר בי,

וכשמאמינים במסרים מן השמים ע"י ילדים סתם תינוקות זו לא שטות ושגעון מוחלט?

הסמ"ג בכסף משנה : מצינו כמה גדולים שאמרו לתינוק: פסוק לי פסוקך (חולין צה) ועשו מעשיהם על פי זה, בחושבם זאת כעין נבואה.

http://skepdic.com/facilcom.html)

Facilitated Communication (FC) is a technique which allegedly allows communication by those who were previously unable to communicate by speech or signs due to autism, mental retardation, brain damage, or such diseases as cerebral palsy. The technique involves a facilitator who places her hand over that of the patient's hand, arm or wrist, which is placed on a board or keyboard with letters, words or pictures. The patient is allegedly able to communicate through his or her hand to the hand of the facilitator which then is guided to a letter, word or picture, spelling out words or expressing complete thoughts. Through their facilitators, previously mute patients recite poems, carry on high level intellectual conversations, or simply communicate. Parents are grateful to discover that their child is not hopelessly retarded but is either normal or above normal in intelligence. FC allows their children to demonstrate their intelligence; it provides them with a vehicle heretofore denied them. But is it really their child who is communicating? Most skeptics believe that the only one doing the communication is the facilitator. The American Psychological Association has issued a position paper on FC, stating that "Studies have repeatedly demonstrated that facilitated communication is not a scientifically valid technique for individuals with autism or mental retardation" and describing FC as "a controversial and unproved communicative procedure with no scientifically demonstrated support for its efficacy."

Facilitated Communication therapy began in Australia with Rosemary Crossley. The center for FC in the United States is Syracuse University, which houses the Facilitated Communication Institute (FCI) in their School of Education. The FC Institute was established in 1992. It conducts research, provides training to teach people to become facilitators, hosts seminars and conferences, publishes a quarterly newsletter and produces and sells materials promoting FC, including a six-part video series for $50 per video ($250 for the series).

While several studies have indicated that facilitated communication does tap into the mind of a person who heretofore had been incommunicado, most studies have shown that facilitated communication only taps into the beliefs and expectations of the facilitator. Many control studies have failed to produce strong evidence that facilitated communication works. Defenders of FC routinely criticize as insignificant or malicious those studies that fail to validate FC. Yet, it is unlikely that there is a massive conspiracy on the part of all those who have done research on this topic and have failed to arrive at findings agreeable to the FCI.

There have been numerous critics of FC, including Gina Green, Ph.D., Director of Research at the New England Center for Autism, Southboro, Massachusetts, and Associate Scientist at the E.K. Shriver Center, Waltham, Massachusetts, and Howard C. Shane, Ph.D., Director of the Communication Enhancement Center, Department of Otolaryngology and Communication Disorders at Children's Hospital, Boston, and Associate Professor of Otolaryngology in the Harvard Medical School. A very damaging, detailed criticism was presented on PBS's "Frontline", October 19, 1993. The program was repeated December 17, 1996, and added that since the first showing, Syracuse University has claimed to have done three studies which verify the reality and effectiveness of FC, while thirty other studies done elsewhere have concluded just the opposite.

The Frontline program showed facilitators allegedly describing what their clients were viewing, when it was clear their clients' heads were tilted so far back they couldn't have been viewing anything but the ceiling. When facilitators could not see an object which their client could see (a solid screen blocked each from seeing what the other was seeing) they routinely typed out the wrong answer. Furthermore, FC clients routinely use a flat board or keyboard, over which the facilitator holds their pointing finger. Even the most expert typist could not routinely hit correct letters without some reference as a starting point. (Try looking away from your keyboard and typing a sentence using just one finger held in the air above the keyboard.) Facilitators routinely look at the keyboard; clients do not. The messages' basic coherence indicates that they most probably are produced by someone who is looking at the keyboard.

Nevertheless, there are many testimonials supporting FC, namely, letters from clients who are grateful to FC for allowing them to show to the world that they are not retarded or stupid. Some of them may be from people who have been genuinely helped by FC. It seems that the FCI treats the retarded, autistic and those with cerebral palsy. I have had several students with cerebral palsy. As students, they have been no better and no worse than most of my other students. They have used assistants who helped translate their communication for me. Usually, the student had a card (with letters or words or pictures) on his or her lap. The student would point to letters or words and sometimes speak; the assistant would translate for me. Anyone familiar with Helen Keller, Stephen Hawking or Christy Brown knows that blindness, deafness, cerebral palsy, multiple sclerosis, amyotrophic lateral sclerosis (ALS), or physical or neurological disorders, do not necessarily affect the intellect. There is no necessary connection between a physical handicap and a mental handicap. We also know that such people often require an assistant to facilitate their communication. But what facilitators do to help the likes of a Hawking or a Brown is a far cry from what those in the facilitated communication business are doing.

It may well be that some of those helped by FC suffer from cerebral palsy and are mentally normal or gifted. Their facilitators help them communicate their thoughts. But the vast majority of FC clients apparently are mentally retarded or autistic. Their facilitators appear to be reporting their own thoughts, not their patient's thoughts. Interestingly, the facilitators are genuinely shocked when they discover that they are not really communicating their patient's thoughts. Their reaction is similar to that of dowsers and others with "special powers" who, when tested under controlled conditions, find they don't have any special powers at all.

If FC worked one would think that it would be easy to test by letting several different facilitators be tested with the same client under a variety of controlled conditions. If different "personalities" emerged, depending on the facilitator, that would indicate that the facilitator is controlling the communication. But, believers in FC claim that it only works when a special bond has been established between facilitator and patient. It is interesting that the parents and other loved ones who have been bonding with the patient for years are unable to be facilitators with their own children. FC needs a kind stranger to work. And when the kind strangers and their patients are put to the test, they generally fail. We are told that is because the conditions made them nervous. These ad hoc excuses sound familiar; they sound like the complaints of parapsychologists.

Despite much criticism and many experiments demonstrating that the messages, poems, brilliant discourses, etc., being transmitted by the facilitators originate in the facilitators themselves, the FC Institute is going strong. With support groups all over the world and a respectable place at a respectable university, there is little chance that FC will soon fade away. Those within the FC movement are convinced FC "works." Skeptics think the evidence is in and FC is a delusion for the most part. It is also a dangerous delusion. Critics have noted a similarity between FC therapy and repressed memory therapy: patients are accusing their parents and others of having sexually abused them. Facilitators are taught that something like 13% of their clients have been sexually abused. This information may unconsciously influence their work. The facilitator cannot imagine that he/she is the source of the horrible charges being expressed. Neither can school administrators or law enforcement authorities who believe FC is a magical way to tap into the thoughts of the autistic or the severely retarded. With repressed memory therapy the evidence emerges when a "repressed memory" is brought to light or when a child is interrogated by therapists trained to treat sexually abused children. There is overwhelming evidence that many repressed memories of sexual abuse, as well as many "memories" of interrogated children originate in the minds and words of therapists who suggest and otherwise plant them in their patients' minds. Similar findings have been made with FC: facilitators report sexual abuse and their messages have been used to falsely charge parents and others with sexual abuse of mentally and physically handicapped persons.

The criticisms of FC as another therapy leading to a witch-hunt, turning decent parents into accused molesters of their handicapped children are not without justification. How is one to defend oneself against an allegation made by someone who can never be interrogated directly? Missy Morton, an expert from the FC Institute suggests the following:

One facilitator can in any given case be mistaken, or can be influencing the person, and as a precaution it is helpful to have the message repeated to a second facilitator. If this is not immediately feasible a decision has to be taken as to whether the situation will allow any decision to wait until a second facilitator can be introduced. If with a second facilitator the message is confirmed in detail then it may be taken as confirmed that an allegation has been made. ("Disclosures of Abuse through Facilitated Communication: Getting and Giving Support," Missy Morton, Facilitated Communication Institute Syracuse University Division of Special Education and Rehabilitation, May 1992.)

If there were evidence that facilitators were usually reporting the thoughts of their clients, there would still be concern for ensuring that the rights of the accused were not abused. But as the evidence is overwhelming that in most cases of FC, the facilitator is reporting his or her own thoughts, the effort to ensure against false accusations should be enormous. Yet, those in the forefront of the movement indicate how trivial they take the problem to be when they focus on problems of ambiguity. Here is Ms. Morton's warning issued to facilitators:

Facilitated communication is never as fast or as fluent as normal speech. Messages tend to be short, even telegraphic, and may omit grammatical bridges. It is not always clear what message the person is trying to get across with the words he or she has spelt out.

The message may be incomplete;

One person spelt out MY FATHER IS F...ING ME - clear enough, you would think, if the facilitator hadn't carried on to get MY FATHER IS F...ING ME AROUND.

The letters or words chosen may not be those that the student really intended.

This way of dealing with ambiguous communication seems hopelessly inadequate. What is needed is some way to prevent facilitators from unjustly accusing parents of heinous acts against their children. It is likely that if most of the facilitators kept reporting sexual abuses, this movement would have gotten nowhere. The grieving, hopeful parents would never put up with such abuse.