| נשלח ב-30/3/2005 12:03 |
 |
| |
ברכת האילנות ואמונת הגלגול
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה
כתב אדוננו הרמב"ם, זכר צדיק לברכה ולחיי העולם הבא, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה ה"ד:
מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה: 'שדי', ואין בזה הפסד, לפי שהוא מבחוץ.
אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא .
שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. .
בדברים אלה נזכרתי הבוקר כשהאזנתי לתוכנית ההלכה הספרדית ברדיו קול חי, סמוך לשעה 9.00. [אגב, הצגת מורה ההוראה, מגיש הפנה, אינה מדוייקת ומטעה, לפי תוכן הדברים מדי יום ביומו, הם היו חייבים להציגו בהדגשה, כ'הרב הראשי הספרדי של ...'.
הבוקר היה נושא הפנה ברכת האילנות, והרב הפוסק נזקק להסביר מדוע יש נוהגים [ספרדים] לאסוף מנין כדי לברך ברכה זו [ולא שאר ברכות כגון בורא פרי האדמה, או אשר יצר] ולסיים באמירת קדיש. הרב הסביר ברצינות רבה מאוד, כי זה נעשה כדי לתקן את הנשמות המגולגלות בתוך האילנות, והתפלפל, בדיני גלגול בפירות או בעץ עצמו [בניגוד לעץ הדעת שטעם העץ וטעם פריו היו שוים, ואגב, מי הנשמה שהייתה מגולגלת בעץ הדעת?]. ואם כבר דנו ונתאבקו בשאלת נשמות מגולגלות ומעוברות באישים חיים, עברו לבעלי חיים, והנה גם בדומם, יש. ולא זו בלבד בפירות שניתן לתקנם באמירת ברכה, מה נעשה בעץ ואבן?
והנה מצאנו עצה נפלאה, ברכת האילנות. ולא די בברכה עצמה, אלא כדי לתקן את הגלגול תיקון גמור, יש לכנס עשרה ולומר קדיש על אותה נשמה מגולגלת, וברבות הימים נוספו גם תפילות מיוחדות לכך, ובזה תנוח על משכבה בשלום! [אולי בהמשך נצטרך עשרה גם עבור ברכת אשר יצר? ונסיים באמירת קדיש, ונתקן את כל הניצוצות הניתזים והנצפים. אגב, יתכן שהדין שיש לקנח ולנקות את הנעלים בכניסה לביהכ"נ, נפל חלל על מזבח התפתחות ההלכה, שכן היום אין נוהגים לדרוך ולתחוב את נעלינו בכל מיני זוהמא שהייתה פעם שטוחה בחוצות. עם זה קשה קצת מדוע אין נוהגים בזה מי שסובלים ל"ע ול"ע מקשיים בהטלת מים, ועדיין אפשר שעליהם לקנח נעליהם לפני אמירת דבר שבקדושה.]
האין דברי הרמב"ם דלעיל יפים גם ל'הלכה פסוקה' כזו? נטלו הלכה יפה ונאה, כגון זו, שאדם יוצא בתקופת ניסן, רואה אילנות מלבלבים, לבו מתרחב והוא מודה לא-לקים, א-ל חי, בורא הכול, על עולמו היפה, ועל השגחתו והנהגתו התמידית, המטיבה ומביאה הנאה לבני אדם - ועשו אותה כמין קמיע להניית עצמם ולהתעסקות חטטנית בכל הלכות גלגולים מגלגולים שונים.
ובזה תתיישב הקושיה העצומה מהא דמשנת אבות, 'המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו', וכיצד מברכים על דבר שלכאורה יש בו חשש איסור, ובזה תתורץ הקושיא, אסור להתבונן באילן, בנויו וביופיו, אין לנו אלא להסתכל על הגלגולים שבו, ובתקונים שאנו עושים לנשמות האומללות.
אגב, מעולם קשה לי, כיצד יודעים הדגים שיש בהם גלגול להמציא עצמם לנהר מסוים ולידי הדייג המסוים שיביאם היישר לצדיק שיתקנם, או כיצד מגיע לפי הצדיק דווקא אותו שור או פרה שבהם נתגלגלה נשמה אומללה? והוא הדין, כיצד נבחר את האילן המתאים לברך עליו ולומר עליו קדיש יתום או קדיש דרבנן? האם נשמות מתגלגלות דווקא באילנות מלבלבים?
אגב, יש לדון האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן בשנות הערה שלו? שהלא אז אין בני אדם רשאים ליהנות מפירותיהם? בזה ידועה הוכחתו הנפלאה של הגאון מצ'בין זצוק"ל, מההלכה שאין חובה לסמן עצי ערלה כדי שלא יכשלו בהם גנבים שיבקשו לגנוב מפירותיהם, מטעם הלעיטהו לרשע וימות (בניגוד לעץ חולה שיש לסמנו כדי שיבקשו רחמים עליו). והנה אם אסור היה לברך על עץ בשנות הערלה, היה צורך לסמן את העץ כדי שלא יכשלו בני אדם בברכה אסורה. מכאן שמותר לברך על אילן של ערלה ודפח"ח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 02:24 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 15:48 |
|
| |
נו ב'מת (ברביר)
כשהייתי ילד והייתי אומר משהו חכם היתה הסבתא שלי אומרת לי: 'בוגילע, אתה גלגול של שלוימע המעלעך' וכשהייתי אומר משהו טפשי היא היתה אומרת לי: 'אתה גלגול של הגוילעם מפראג'.
שמעתי פעם שמה שחכמי המדרש היו אומרים בנוסח: 'פלוני הוא פלמוני' אמרו המקובלים בנוסח: 'פלוני הוא גלגולו של פלמוני' והכל צורת הצבעה על המשותף בין שתי דמויות!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 07:40 |
|
| |
אמנם, ולא יעבור כתיב, אך יש אומרים שמרבין בשמחה, חל עד סוף החודש. מותר איפוא עדיין להשתמש בפורים תוירע. מסופר שבעת שישבו במסיבת פורים בישיבת וולוז'ין, בנוכחותו של ר' חיים מוולוז'ין, אירע שהרב של פורים יצא מגדרו, והטיח דברים חריפים ומבזים נגד ראש הישיבה ר' חיים. המסובים נתרעמו על כך, אמר מי שאמר, שאין לדונו לחובה שהרי ודאי שתה יותר מהרגלו, ודבריו אינם מן הדעת. השיב אחר והלא אומרים: 'וואס ביי אניכטער'ן אוף'ן לונג איז ביי א'שיכור אוף'ן צונג'. נמצא שיש לדונו לכף חובה על מחשבותיו הרעות. נענה ר' חיים ואמר, יש לי קושיא, מדוע אם כן מסתכנים הקצבים והשוחטים במציאת מומים בבהמות, ובמיוחד בסירכות שבריאות, והרי אפשר להשקות את הבהמה במשקה, וכל אשר יש לה על הריאה ('לונג') יצא על הלשון ('צונג') ונדע מראש אם יש בה סירכה אם לאו.
התירוץ הוא אמר ר' חיים הוא, שכלל זה עובד אצל בני אדם אך לא אצל בהמות!
כתב הגאון ר' חנוך פרופ' אלבק, בספר מבוא למשנה עמ'26:
כן ייחסו למשה כמה הלכות עתיקות ואמרו שהן הלכה למשה מסיני, כלומר כבר פירשן משה בתורה שבעל פה. ואומר הרמב"ם ... הר"ש בפירושו למשנה ... לאו דווקא (הלכה למ"מ), דאין זה מן התורה, אלא כהלכה למשה מסיני, כעין זה מביא הרא"ש ... בשם הר"י ...
ובהע' 78 הוסיף: וען דעת בעל תפארת ישראל ... במורה נבוכי הזמן ... פראנקל, בדרכי המשנה ... אינו מביא אלא דברי הרא"ש ונתן מקום לטעות, כאילו לא נתכוונו ב'הלכה למשה מסיני' בכל מקום אלא לומר שהדבר ברור כאילו נאמר למשנ מסיני, חותפסו אותו בני דורו על כך [אבל משיגיו לא רצו שיברר מה היתה כוונת חז"ל, אלא שיגלה מהי אמונתו!] לפיכך הוסיף בהוספות לדרכי המשנה: 'ועניין הלכה למשה מסיני הוא כמשמעו שנאמר למשה בסיני, אך לפעמים נאמר על דבר שהוא ברור הרבה' [על אמונתו לא רצה ליתן דין וחשבון!].
עד כאן לשונו. דון מינה ואוקי באתרא!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 06:38 |
|
| |
דגים
<"נישטאיך, נישט דו, נישט ער, נישט אוף דיר און נישט אוף קיינעם, ויועיל לשכחה בעזהי"ש מוע"ע">
וכן למר.
<"רואה שאתה וגם מי שקדם, שהזכיר ירושלמי והמעשה ברבי וארטבן הפרסי, רוצים לגרור הדיון לעבר פסיקתו המוזרה והתמוהה של הרבי מליובאוויץ' נ"ע">
אינך אלא רואה מהרהורי לבך, וממה שגורם לך לחזות חזיונות בהלה, אילו עיינת במראה מקום שאליו ציינתי, (שערי הלכה ומנהג ח"ג עמוד שמג) היית מוצא שם דיון בדברי הטור והרמב"ם שאותם הבאת, על "מצוות מזוזה כשמירה".
דבריך על סגולת "המזוזה שעל השולחן", מופיעים בשערי הלכה ומנהג, בעמוד שנח, ואף שאיני מהמאמינים הגדולים בסגולות, אין לי כל ספק, שערכה של המזוזה כסגולה, עולה על ערך סוכתו של הרב שך.
שאלה לסיום:
מה בשמי שגורם לך לאבד את כושר השיפוט וההגיון?
לא רק דגים קטנים נתפסים בחכה, גם דגים חכמים גדולים ושמנים נתפסים בה, כאשר פיהם פתוח כל הזמן.
שמתי לב, שהנך גאה בידיעתך את השפה האידית, ולכבודך אסיים במשפט קצר:
נישט אלעס ואס פאלט אריין אין קאפ, דארף מען גלייך שרייבען.
גוט שאבעס.
תוקן על ידי - נישטאיך - 01/04/2005 6:51:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 01:16 |
|
| |
בס"ד לטעון שהסיפור מזוייף אין לדבר סוף,ייתכן דווקא
שדברי החיד"א אמיתיים ולא סיפורים על סמך שמועות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 01:12 |
|
| |
מאוד מעניין- זלזול עד כדי ארס ממש.
למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 23:28 |
|
| |
שי
אתה קצת התבלבלת בדברים.
הרש"ש באמת מתבטא בהסתייגות על אמונת הגלגול, והבטוי שהשתמשתי בו לעיל "בעלי דעת הגלגול" הוא באמת ציטוט מדבריו.
ואלו הסיפור שהבאת, מיוחס לא לרש"ש אלא לרבי אריה די מודינא בעל "ארי נוהם" , ואף סיפור זה - על אף שהוא מובא בשם הגדולים - הריהו מזוייף מתוכו.
וכבר דנו כאן בזה.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=997802
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 21:58 |
|
| |
בס"ד ידוע שס' תורה לשמה מיוחס להגאון רבנו יוסף חיים זצ"ל.יחזקאל כחלי בגי' יוסף חיים כ"כ נכדו ר' דוד חיים
וקבלה בידינו שהוא ידע מה המקור הס' תורה לשמה ורק הביא אסמכתא בעלמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 21:44 |
|
| |
בס"ד ידוע הרש"ש ממפרשי הגמ' האחרונים לא האמין בגלגול
נשמות עד שיום אחד ראה מעשה שהוכיח לו,כי יש גלגולים
הזדמן הרש"ש לבית אחד וראה תינוק אומר פסוק 'שמע ישראל ה' אלד'נו ה' אחד' ונפטר ,נבהל הר' שמואל שטרסון ז"ל
והבין שיש כאן רמז גדול מהשמים שיש את ענין הגלגולים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 21:39 |
|
| |
גם ההסבר על "רשע וטוב לו צדיק ורע לו" מופיע בכתבי הרמב"ן: כל פירושו על איוב סובב סביב נקודה זו, ראה הקדמתו לשם.
אגב, יש מערערים על ייחוס הפירוש לרמב"ן?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 20:41 |
|
| |
דגים,
אני מאד מטומטם ואני מבקש ממך דברים גלויים לדעת איפה אתה עומד באמונת ישראל: האם אתה יכול לענות בלי ציטוט של סיפור? האם פירוש הלצנות כאן שאתה כופר בכל ענין הגלגול שמבואר בזהר ובכתבי אריז"ל? או אתה רק סבור כמומחה, שברכת אילנות לפי דעתך לא קשור לגלגול?
למה אינך אומר דברים ברורים כמיימוני, שלפחות אנו יודעים דעותיו.
(מאד מצחיק עד להתפקע שאריק (וגם נישטאיך) רצה להיגרר אותך לדיון על פסקו של האדמו"ר מליובאוויטש......)
ומי לי ליישב דעתו המוזרה של הרבי מליובאוויטש שאם דגים כבר החליט, אז מי יעיז להפריך. אך בבית רבי מבואר שכך נהג גם בעל התניא שהי' לו מזוזה על שלחנו. (אך מי יתווכח עם גורביץ וסילופיו?)
אגב בינתיים המקור הקדום שמצאתי שברכת אילנות קשור לגילגולי נשמות הוא בספר חמדת ימים פסח פ"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 19:39 |
|
| |
אשוב לנושא המקורי של האשכול.
האמונה בגלגולים הינה מרתקת ביותר והתיאורים והדמיונות חוגגים.
לדוגמה:
אדם וחוה התגלגלו באברהם ושרה.
יעקב אבינו הוא גלגול הבל , וכן משה רבינו.
נמרוד=נבוכדנאצר.
טבי עבדו של ר"ג = (2 ניחושים...) גלגול של חם.
רבי חוצפות התורגמן שלשונו נגררה ע"י חזיר, הוא גלגול של יוסף הצדיק שדיבר לה"ר על אחיו.
פרץ וזרח = ער ואונן. (זה כבר מרומז ברמב"ן)
וכו' וכו'
בכלל, מעניין איך "בעלי דעת הגלגול" מצליחים לשלב אותו באופן מופלא בכל נושא ונושא.
מבחינה זאת הם מזכירים לי את בעלי דעת האבולוציה שבכל נושא הם נותנים לו הסבר מרתק על פי "תורתם".
2 דוגמאות ממה שעולה כעת בראשי.
א. ברכות דף ז ע"א
"צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע".
וההסבר: צדיק בן צדיק הכוונה שגם בגלגולו הקודם היה צדיק, וצדיק בן רשע הכוונה שבגלגולו הקודם היה רשע.
ב. בוידוי "אבל אנחנו ואבותנו חטאנו"
"אבותנו" הכוונה כמובן לגלגול הקודם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 11:03 |
|
| |
נישטאיך, נישט דו, נישט ער, נישט אוף דיר און נישט אוף קיינעם, ויועיל לשכחה בעזהי"ש מוע"ע.
א-לקים הבין דרכה והוא ידע מקומה (מרכבת המשנה האשכנזי, שנוא נפש ר' מענדלי בטבריה, בהקדמה).
רואה שאתה וגם מי שקדם, שהזכיר ירושלמי והמעשה ברבי וארטבן הפרסי, רוצים לגרור הדיון לעבר פסיקתו המוזרה והתמוהה של הרבי מליובאוויץ' נ"ע, שמזוזה יש בה כוח המצוה, כוח הקדושה וכוח השמירה, גם כשאינה קבועה בדלתות ישראל, ורק מונחת על השולחן או בכל מקום שהוא. ראיה לכך שאצל מו"ח הרבי הריי"צ נ"ע מונחת הייתה מזוזה על שולחנו. ואם אין בה מועיל כך, מדוע הייתה מונחת. בהכרח שיש בה שמירה. וכבר דן נגד זה בארוכה הרב גורביץ בחיבורו על ההגדה של פסח (נשכחו ממני הפרטים), יחד עם הלכות אחרות כנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 07:55 |
|
| |
דגים
<"שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם">
בודאי גם היית נזכר מדברי המרדכי (הלכות מזוזה), והרקנטי (טעמי המצוות סימן קפ), ומדברי המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס קרימונא סימן קח): "ואילו היו יודעים כמה המזוזה טובה היא להם שמא לא היו עוברים עליה, מובטחים שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתא אין שום מזיק יכול לשלוט בו..." (משמו גם במרדכי הלכות מזוזה ראש סימן תתקסב ומדברי האדמו"ר מליובאוויטש (שערי הלכה ומנהג חלק ג עמודים שמג-שמט), והמקורות הנוספים המצויינים שם בהערה 28.
אילו ידעת.
<"והנה גם בדומם, יש. ולא זו בלבד בפירות שניתן לתקנם באמירת ברכה, מה נעשה בעץ ואבן?... אגב, מעולם קשה לי, כיצד יודעים הדגים שיש בהם גלגול להמציא עצמם לנהר מסוים ולידי הדייג המסוים שיביאם היישר לצדיק שיתקנם, או כיצד מגיע לפי הצדיק דווקא אותו שור או פרה שבהם נתגלגלה נשמה אומללה? ">
הנה איך:
"ודע מי שנתגלגל בדומם אין לו זמן לעלות בצומח רק בזמן ידוע בד' חדשים אמצעיים של השנה, שהם אב, אלול, תשרי, חשוון, ואם נשלם הזמן הקצוב להם בד' החדשים הנ"ל, הוא עולה ומתגלגל בצומח....
ודע, כי לפעמים מתגלגל האדם מדומם לאדם, כיצד הרי שהיה מגולגל במעט עפר ונפל אותו עפר תוך תבשיל ואכלו האדם, הנה אז מתגלגל בו ועולה כל אלו המדרגות ביחד...
והנה הצדיקים בעת אכילה מתקנים אותם המגולגלים, ואם האוכל אותם יהיה אדם רשע, אפשר שיפגום אותו על ידי מעשיו ואפשר שהמגולגלים יזיקו אותו ויענישו אותו ויחטיאוהו רחמנא ליצלן...". (מדברי הרב אליהו הכהן, "מדרש תלפיות" אות ב ענף גלגולים, עמודים קכד-124 מדפי הספר).
<"נטלו הלכה יפה ונאה, ... ועשו אותה כמין קמיע להניית עצמם ולהתעסקות חטטנית בכל הלכות גלגולים מגלגולים שונים">
מי הרשה לך לגלות סוד זה לעם ישראל.
<"בזה ידועה הוכחתו הנפלאה של הגאון מצ'בין זצוק"ל">
למי שהידוע אינו ידוע, דבריו הם בשו"ת "דובב מישרים" ח"ג סימן ה.
דיון בראייתו: בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק ט"ו סימן ט"ו אות א), ובאריכות בספר "מעשה חמד" (אליהו כהן) סימן יח אותיות א-ו.
על ברכת האילנות, באילנות ערלה, ראה גם שו"ת יביע אומר חלק ה - או"ח סימן כ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 02:03 |
|
| |
אם זכרוני אינו מטעני,אף הרב עובדיה יוסף שליט"א מתייחס לייחוס ספר "תורה לשמה" להבן איש חי,בצורה ספקנית בספריו השונים.
ומאידך,צאצאי הבא"ח,והנספחים אליהם,טוענים בתוקף על אמיתת ייחוס זה.והעלו דברים על הכתב בזה.
|
|
|
|
|
