היחס לקרוב אישי ש"התרחק" מהעם [ציבור]

"אוי לכם הפרושים" (לפסק שאין 'שבעה' ל'שנה ופירש')
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2287096

_________________

בברכה

ישרן,

אני לא נתקלתי במושג ממש, באחת מתשובותיו של הרמב"ם הוא מגדיר את התינוקות שנישבו = הערב רב (לדעתי) ככאלה שנגזר עליהם ש'הם אינם מתאחים'- ( בדומה לבני ישראל שיצאו ממצריים ולא הצליחו ל'התאחות' על אף ההתגלות) וזה קשור במה שנאמר למעלה בקשר לאיבוד ה'סגולה הישראלית'.
אבל במשנה תורה הוא לא מוציא אותם מכלל ישראל, הם אינם נחשבים כופרים, מהנימוק שהם למדו זאת מאבותיהם. הוא מבחין הבחנה ברורה בין אותם קראים שהגיעו לקראות מדעתם ובבחירתם,לבין צאצאיהם של הקראים שהם בבחינת 'תינוקות שנישבו'


ז"א, הצדק האנושי הוא לאשר את יהדותם, אבל בצדק האלוקי "מידה כנגד מידה" אין להם תקנה..




תוקן על ידי - riv - 05/04/2005 23:21:30

כתב דגים,

אמר הגרי"ז הנה אני אומר לכם דבר מסוים, וצאו רגע אחר כך לחדר השני, וכבר תשמעו אותו נמסר בשנוי!

ולי נראה שצ"ל "בלי שינוי"


מיכי

ריב-
יש מושג של ערב רב לפי הרמב"ם?
זו שאלה מענינת אם מיש נלחם נגד הדת בחרמה יכול להקרא אנוס.
הסיפור על הבריסקרוב לא ממש קשור לערב רב כי מזרוחניקים הם לכל השיטות לא בגדר ערב רב ולא נראה לי שיש היתר 'משפחה' על ערב רב... אבל זה עדין סיפור משובח.

מצאתי את המאמר המדובר של הרב צוריאל, עוד לא הספקתי לעבור עליו, אבל בכל אופן אני מצרף אותו:

http://www.tora.co.il/shiurim/tsuriel/eretz.bli.erev.rav.doc

אני שמעתי שהגרי"ז ענה "משפחה שאני"

ושאלו הנ"ל, א"כ מה הטענה על הרב קוק שמא אצלו כל אחד ואחד מישראל הוא כ"משפחה".

והקפיד עליו מאוד הגרי"ז, אך לא ענהו.

(הזכויות לסגנון שמורות לרב מלר, ולסיינפלד בהשתפך עליו רוח קודש)

תרומה קטנה לנושא. את הספור קבלתי ממקורות ראשונים, אם כי כרגיל כבר ראיתי שמספרים אותו בשנויים. כבר היה מעשה, וישבו חכמים במחיצת הגרי"ז זצוק"ל, ושחו בענין מסירת דברים שאינה מדוייקת. אמר הגרי"ז הנה אני אומר לכם דבר מסוים, וצאו רגע אחר כך לחדר השני, וכבר תשמעו אותו נמסר בשנוי!

ובכן, שאל ר' מרדכי [בן הרב מחרקוב ואחי ר' דוד מייסד תורה ומלאכה] סולומון את הגרי"ז, מדוע הוא מקרב ומתייחס בכבוד רב לדוד אביו ר' מאיר ברלין [בר אילן], והלא הוא מזרוחניק [אגב, היו זמנים שהוצעה לו המשרה של מזכיר מועצת גדולי התורה ואגו"י באירופה קודם מלחמה"ע] ולא יצא לפועל]? אמר לו הרב, מה זו שאלה, והלא כתיב ומבשרך אל תתעלם. נענה ר' מרדכי ואמר, עכשיו נתיישבה לי תמיהה גדולה, משום שככל הנראה, אצל הרב קוק היו הכול כקרוביו!

במקורות הערב רב משול לתינוקות שנישבו והיחס ה'רגשי' אליהם ראוי להיות כפי שמובא ברמב"ם 'הלכות ממרים' פרק ז הלכה ג

"שהרי הוא אנוס אף על פי ששמע אחר כך(שהוא יהודי וראה יהודים ודתם, הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם)...לפיכך ראוי להחזירם בתשובה, ולמושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה"

הבוחן:

בבא,
אפשר שלא ניסחתי דברי כראוי.
כוונתי הייתה שאין כאן שא' רגשית מהבחינה הדומה לטעם וריח- אני מרגיש כך ואתה מרגיש אחרת, אלא יש כאן שאלה של עקרון מחשבתי - של תובנה המובילה לצורת התייחסות של הרגש לאותם יהודים.
ודבר זה צריך להבדק במקורותינו- מה הייתה דעתם ז"ל בסוגיה זו, ועפ"ז להכריע כיצד הרגש שלנו צריך לפעול.
ודבר זה אפשר לדעתי לבדוק בנקל (וק"ו כאשר כל הדיון נסוב על דעתו של אדם מסויים בסוגיא- הראי"ה קוק), אלא שמשום מה יש עצימת עינים והתעלמות ממקורות מסויימים, וחבל.

הבאבא_תור:

הבוחן שלום !

קשיא רישא אסיפא בדבריך !

"אין זו שאלה רגשית אם אפשר לקרוא לאלו שנולדו כיהודים בכינוי ערב רב, אין כאן גם עניין סמנטי של כינוי זה או אחר. הדיון נסוב סביב השא' האם אפשרי שאדם שנולד כיהודי ויש לנו קשר רגשי חם אליו בעקבות כך כחלק בלתי נפרד מגופינו, האם אפשרי שאדם זה בעקבות מעשיו ובעיקר בעקבות אופיו- יאבד יחס זה, ועל אף היותו יהודי מהבחינה ההלכתית- עדיין יחסינו הרגשי והנפשי אליו יהיה שונה בתכלית".

נו אז מה הבעיה ? הרב קוק והרב צוריאל מבחינה רגשית "פוסלים" את אותם יהודים, ולי נראה כרב אבינר שלא.