| נשלח ב-1/3/2010 07:48 |
 |
| |
בס"ד יום ב טו אדר התש"ע
חובה קדושה לפתח את נושא חובות הלבבות ולא רק חובת האיברים וכמ"ש רבנו בחיי אבן פקודה זצ"ל בהקדמתו לתורת חובות הלבבות בתרגום ר"י אבן תיבון זצ"ל וזה לשונו:"חכמת התורה מתחלת לב' חלקים האחד מהם לדעת חובת האברים והיא החכמה הנראית ,והשני לדעת חובות הלבבות והם המצפונים והיא החכמה הצפונה . חובות האברים יחלקו לב' חלקים . האחד מהם מצות שמחייב בהם השכל אפילו אם לא חייבה בהן התורה.
והחלק השני מצות השמע שאין השכל מחייב בהם ולא דוחה אותם כאיסור בשר וחלב ושעטנז והדומה להם
ממה שנעלמה ממנו עילת איסורם ועילת חיוב ממה שנחייבו מהן אך חובות הלבבות כל שרשיהן הן מן השכל כאשר אבאר בעזרת השם .וכל המצות הם נחלקות למצות עשה ומצות לא תעשה.ואין אנו צריכין לבאר את זה במצות האברים מפני שהן ידועות לכל .אבל אני זוכר ממצות עשה ומצותנ לא תעשה שבחובות הלבבות ממה שיזדמן לי
כדי שיהיה ממה שלא אזכור מהם בעה"י . וממצות עשה שבחובות הלבבות שנאמין כי יש לעולם בורא ובראו מאין
ושאין כמוהו .ושנקבל עלינו יחודו ושנעבדהו בלבנו ושנתבונן בפלאי יצירותיו כדי שיהיה לנו לאות עליו .ושנבטח בו ושנכנע מפניו .ושנירא אותו מהשקיפו על נגלותינו ונסתרותינו ושנכסוף לרצונו וניחד מעשינו לשמו ושנאהב אותו אות אוהביו כדי להתקרב אליו ונשנא את שונאיו ודומה לזה. ממה שאינו נראה מן האברים :"עכ"ל לעניינינו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2010 06:04 |
|
| |
בס"ד אור ליום ב ח אדר התש"ע
קיימא לן הלכה למעשה שמצות צריכות כווונה והובא בשו"ת שערי דעה ח"א סימן נז וז"ל:
"העיקר היא הכוונה, דרחמנא ליבא בעי. ואפילו למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה, מ"מ העושה מצווה ללא כוונה מבטל מצוות עשה של ו'לעבדו בכל לבבכם', שהיא מצוה כוללת כל מצוות שבתורה... מה שאין כן במצוות שבין אדם לחבירו, שמצינו שלא הקפידה התורה על הכוונה כלל... דבמצוות שבין אדם לחברו, עיקרן מפני תקנות העולם, ורצה יתברך להיטיב בזה לבריותיו, לא אכפת לן בהכוונה כלל".עכ"ל
הובא בקישור הבא:http://www.etzion.org.il/dk/5764/935choshen.htm
ויוצא מדבריו שיש לכוין בעת עשיית המצוה לכתחילה ומצות צריכות כוונה ומי שאינו מכוין מבטל מצות עשה של "ולעבדו בכל לבבכם"
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 03:21 |
|
| |
דברי מהר"ל מפראג בתפארת ישראל (פרק מ"ג):
"כי התורה שנתן השם יתברך לישראל יש בה שתי בחינות, הבחינה האחת מצד השם יתברך אשר הוא נותן התורה, הבחינה השנית מצד ישראל המקבלים את התורה...".
הובאו דבריו בקישור הבא:http://www.etzion.org.il/dk/5764/935choshen.htm
פירוש הדבר הוא שאדם צריך לעבוד את ה' כנתינתה בסיני
ובבחינה שניה היא מצד המקבל שהוא האדם מישראל שזה לפי מה שמשיג האדם את התורה ומצוות.
תוקן על ידי - shay98 - 04/04/2005 3:50:05
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 03:16 |
|
| |
הנצי"ב ('העמק דבר', שמות י"ט, ה-ו):
"אבל רשאי ישראל יש פירוש שני, היינו והייתם לי וגו' הוא ג"כ בתנאי, והיינו גמילות חסדים שתעשו לא יהיה בטבע האדם ודעת אנושי, אלא יהיה הכל לשם שמים".
הנצי"ב ביאר שמצוות שבין אדם לחברו ניתנו לישראל בשתי רמות: לאנשי המעלה ולהמון העם. לאנשי המעלה - הציווי הוא לקיים מצוות מוסריות אלו לשם שמים, ולא מתוך מניעים אנושים בלבד, בעוד שלהמון העם - הציווי הוא לקיימן גם אם המניע הוא אנושי. ההכרה כי הקיום העליון יותר של מצוות שבין אדם לחברו הוא דווקא הקיום הלא חברתי, אלא השמימי, מעלה את המצווה ונותנת לה נופך מחודש. אם כן, גם במצוות חברתיות דרושה כוונה כללית של קיום מצווה בגלל התוקף השמימי שלהן. אבל חשוב לדעת שגישה זו טומנת בחובּה סכנה מסוימת של הדחקת הרגש הטבעי שבמצווה, וכך כותב בעל ה'שרידי אש' (שו"ת, ח"ב סי' מו):
"במשלוח מנות - טוב שיתן מרצונו החופשי מתוך רגש של אהבה לאחיו העברי. ואם הוא נותן רק על פי ציווי הוא מפחית מידת האהבה! וכן הדין בצדקה - שאם הוא נותן מתוך רחמנות או מתוך אהבת ישראל , טוב יותר ממי שנותן מתוך ציווי וכפייה! ואפשר שמשום כך אין מברכין על כיבוד אב ואם".
יש לקיים את מצוות בין אדם לחברו מתוך נטייה נפשית של אהבת הרע. מי שמקיים את מצוות בין אדם לחברו רק מתוקף דתי הוא בבחינת 'מתעסק' במצווה. מצוות אלו, כאמור, מבוססות על הרגש הטבעי. השמטה של יסוד זה אולי לא פוגעת בגדרים הפורמליים של המצווה, אבל ודאי פוגעת בקיום - במטרה הכללית (ואולי ניתן לומר שהדרישה לרגש טבעי במצוות אלו מכוונת לכוונה הראשונה שהעלה ספר ההשלמה). נסכם: יש שמבינים כי מצוות שבין אדם לחברו אינן דורשות כלל כוונה, והעיקר הוא התוצאה של הטבה עם הזולת. מנגד, יש שהבינו שלמצוות שבין אדם לחברו יש גם תוקף שמימי, וממילא ניתן לומר שיש צורך לפחות בכוונה כללית של קיום מצווה. ה'שרידי אש' מוסיף שללא כוונה כללית של הטבה לזולת -'המצווה לא שווה' כלומר קיום המצווה אינו מלא.
פורסם בקישור הבא:
http://www.etzion.org.il/dk/5764/935choshen.htm
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 03:11 |
|
| |
בס"ד קיום מצוות בגלל הציווי ומתוך תשוקה לגאולה העתידה
כתב הרמב"ן: "אמרו בספרי ...אף-על-פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצויינין במצוות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים... וכן אמר ירמיהו הציבי לך ציונים,אלו המצוות שישראל מצויינין בהם...כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ,כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'".
כלומר,קיום המצוות בזמן הגלות אינו אלא בבחינת "ציונים" (סימנים) לקיום המצוות בשלימות - בגאולה העתידה,שאז יהיה קיום המצוות "כמצוות רצונך".
ומכיוון שכן, מובן, שכאשר יהודי מקיים מצווה בזמן הזה, הרי (בד בבד עם קיום המצווה מפני ציווי הקב"ה, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", הרי)ביודעו שציווי הקב"ה על קיום המצוות בזמן הגלות הוא בבחינת "ציונים","כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ" - אזי קיום המצווה הוא מתוך תשוקה וגעגועים לזמן שבו יזכה לקיים מצווה זו בתכלית השלימות, "כמצוות רצונך", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.
(קטעים משיחת ליל ז' במרחשוון ה'תשמ"ו, 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ו כרך א עמ' 525-527 - בלתי מוגה)
פורסם באתר חב"ד בקישור הבא:
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=446&CategoryID=400
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 03:03 |
|
| |
בס"ד לעשות ציויי ה' פירושו בגלל שה' ציוה אותי לעשות את המצוה,והרמב"ם אמר שלא יאמר אדם אי אפשי באכילת חזיר אלא איפשי ואיפשי אך מה לעשות שכך ציוה אותי בוראי .
ר"ל שאדם עושה את מצות ה' רק מפני ציווי ה' ולא מפני
שיקולים אחרים.
|
|
|
|
|
