מילים שמשמעותן השתנתה

אחת הבעיות בלימוד תנ"ך היא, שבתנ"ך יש מילים שאנחנו מכירים מלשון ימינו, אך משמעותן בתנ"ך אינה בהכרח זהה למשמעותן בימינו. אנשים שמתחילים ללמוד תנ"ך, מתקשים לקבל פירושים שונים למילים אלה, הם חושבים שהפירוש המקובל בימינו הוא ה"פשט" היחיד האפשרי.

הנה כמה דוגמאות:

1. עולם - בלשון ימינו מתאר מקום (כדוה"א או היקום), ובלשון המקרא מתאר זמן (נצח).

2. דגירה - בלשון ימינו מתארת את ישיבת הציפור על ביציה כדי לחממן, ובלשון התנ"ך כנראה שמשמעותה אחרת - לפחות ע"פ רש"י (ע"ע http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/dgr.html). ייתכן שמפרשים אחרים פירשו את המילה על-פי המשמעות המקובלת בימינו, אך יש לזכור שפירוש זה אינו הפירוש היחיד האפשרי.

3. שמיעה-הקשבה - בלשון ימינו "שמיעה" היא כניסת הצלילים לאוזן ו"הקשבה" היא ההבנה; בלשון המקרא ייתכן שהמשמעות הפוכה, כמו שניתן ללמוד מהפסוקים "והאחים לא ידעו כי שומע יוסף", "ונתת לעבדך לב שומע"; וכך פירש מלבי"ם (ע"ע http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/bkl_ljon_o_bljon_hqodj.html ). שוב, ייתכן שמפרשים אחרים פירשו את המילה על-פי המשמעות המקובלת בימינו, אך יש לזכור שפירוש זה אינו הפירוש היחיד האפשרי.

4. אקדח - בלשון התנ"ך משמעו אבן יקרה ("אבני אקדח")

5. חשמל - בלשון התנ"ך משמעו מלאך.

אני בטוח שיש עוד דוגמאות רבות.

הרי בהמשך נאמר:ותזידו לעלות ההרה.

האם אין מכאן הוכחה שגם במקרא יש את חריפות הביטוי : העזתם לעשות דבר המנוגד לרצון ה'.?

המילים הנגזרות מהשורש "הון", "ההין" "לההין", משמעותן בעברית של  ימינו "להעיז" : " ההין" משמעותו:העז, הרהיב עוז בנפשו;. ואלו בפר' דברים נאמר "ותהינו לעלות ההרה", ומשמעות המילה היא הכנתם עצמכם, הסכמתם בדעתכם, והוא  מלשון "הן" כך מסביר רש"י ומתרגם אונקלוס.
כלומר אין כאן חריפות הביטוי של העזה, אלא מילה שמשמעותה יותר רכה, הסכמה ואמירת הן לדבר.

.



צאינה


תפוזי הביא ציטוט לא ממקור העוסק בשינוי בין לשון המקרא ללשון חכמים, אלא בין "העברית הנכונה" לבין זו המדוברת כיום. ודוק, רוב המלים אצלו כלל אינן מופיעות בתנ"ך, חלקן בכלל ממקור יווני וכו'.

לעניות דעתי, משמעותה המקורית של הצלע היא העצם הידועה, ורק משם נגזרה המשמעות של צד. את השערתי זו אני מבסס על השוואה ללשונות אחרות, ארמית, ערבית ואכדית. בכולן משמשת מלה זו לעצמות הללו, אך לאו דוקא לצד. שוב אזכיר את שפתחתי בו לגבי הצלע, צלע וצד, חד הם, שהצלעות נמצאות בצדדים. יש דוגמאות מטופשות יותר ברשימה שם, אך גם לזו נכון מקום של בזיון ברשימה.



המלה "קרטון", מהרשימה למעלה, גם היא מהווה דוגמא טובה לבורות המופגנת של המחבר. בלשון חכמים, המלה קְרַטון משמשת ליחידה צבאית. מקורה בשיבוש של ה"קוהור(ט)" הלטיני. כמובן, זו אינה מלה עברית במקור, אלא לטינית, ואין צורך להיות מומחה ללשון כדי להבחין כי אין המדובר במלה ממקור שמי. המלה קַרטון בשימוש היום מגיעה מלטינית, ובמקור מיוונית - קארט - לוח נייר עבה (כמו המלה Card באנגלית, וממנה גם נגזר כרטיס, או קרטוגרפיה). באיטלקית כיום אומרים "קרטון" - ומשם הגיעה המלה לעברית המודרנית. לטעון כי השאילה מיוונית כיום שגויה, בעוד השאילה מיוונית בעבר היא-היא העברית המקורית, זה מצחיק בעיני. לערבב בין ניקוד שונה (כמו במקרה המיזרק והמזרק לעיל), זה עוד סממן של כתיבה מטופשת מונעת-אידאולוגיה.

למואדיב


אם נחזור לעמוד 1 הרי להבנתי פותח האשכול לא התכוון דווקא למילים שמשמעותם השתנתה בעברית המודרנית לעומת המקראית אלא לשינויים שעברה מילה מקראית בכלל-כלומר גם לשינויים שעברה מילה מקראית בלשון חז"ל.

"אחת הבעיות בלימוד תנ"ך היא, שבתנ"ך יש מילים שאנחנו מכירים מלשון ימינו, אך משמעותן בתנ"ך אינה בהכרח זהה למשמעותן בימינו. אנשים שמתחילים ללמוד תנ"ך, מתקשים לקבל פירושים שונים למילים אלה, הם חושבים שהפירוש המקובל בימינו הוא ה"פשט" היחיד האפשרי."

המילה צלע ברוב המוחלט של פסוקי  התנך פרושה צד.

ולכן גם בבריאת האשה ,כפי שראינו בפרושו של הרב הירש ואחרים  זו היתה כוונת המקרא.

שהרי אדם הראשון אמר,כפי שכתבתי,"בשר מבשרי"

 אמנם מספר מסוים של מפרשים דרש את המילה אחרת ואכן הדרש הזה הוא הוא השינוי שעשו חלק קטן מחז"ל למילה שברוב המקרא התפרשה אחרת  ולכן לדעתי לא טעה תפוזי כשהביא מילה זו .

וההוכחה לדברי היא המילה עולם שהביא פותח האשכול כדוגמא.

היום אנחנו אומרים עולם במשמעות של זמן ומקום .האם במקורות חז"ל הכוונה רק לזמן כמו במקרא?


ואגב מילה נוספת שמשמעותה השתנתה מהגמרא לעברית המודרנית:

ליצן -בגמרא יש למילה משמעות שלילית שכן הליצן בגמרא מתלוצץ מתוך רשעות ואלו והיום יש נוסף לליצן בקירקס גם מקצוע של ליצן רפואי...
 

.


צאנה:

ראשית, לא דקתי בדברי, ולגבי התמיהה אני חוזר בי. אכן, המדרשים ידועים, ויש מי שסובר שהצלע ההיא - צד היתה.

אלא שבלשון חז"ל, במקומות רבים מאד, "צלע" זו אחת מהעצמות הידועות. לפיכך, המקור אותו ציטט תפוזי המייחס את השימוש הזה לעברית המודרנית - מקור זה, כבדוגמאות רבות אחרות, מגלה בורות בכל הקשור ללשון העברית וללשון חז"ל.


ויותר מאשר בלשון חז"ל - כך פירשו רבים מרבותינו את מעשה יצירת חוה. ניתן לחלוק על הבנתנו - או על הבנת אונקלוס, למשל, או התנא באבות דרבי נתן, או שמואל עצמו. כל אלו, ורבים אחרים, פירשו צלע - העצם המסויימת ולא צד. כולם דיברו בלשון הציונים המודרנית?

_________________

למואדיב

אצטט כמה ציטוטים ואז אקווה שתבין על מה ומה היתה השגתי.