מדינת ישראל היום=ימות המשיח לפי הרמב"ם

שלום חברים!
אשמח לשמוע את דעתכם על המאמר שקישורו מצ"ב להלן, אשר פרסמתי בדף קשר של ישיבת הר-עציון, ובו השתדלתי להוכיח שמדינת ישראל של היום היא היא ימות המשיח לפי הרמב"ם.
http://gush.net/dk/1to899/838mamar.htm

אוי-אוי-אוי...
האמת היא שאני באמצע חשיבה על עניין אחר בעצכ"ח והגעתי "במקרה" להציץ באשכולון זה ויצאתי לרגע משלוות רוחי... והריני כלאחר יד מביא אשר הציקתני בטני והמו מעי...

קודם כל איך אני מבין את השאלה: האם המציאות של מדינת ישראל היא מימוש של חלק חיובי של תהליך הגאולה, וליתר דיוק - האם מדינת ישראל היא חלק חיובי מהתחלת הופעת אור הגאולה. ועל כך יש לשאול עוד שאלה שהועלתה כאן - למי זה אכפת ומה זה משנה, האם זה בכלל מעלה או מוריד שמדינת ישראל תוגדר כך או אחרת.

(1)א'. ובכן, בעיני זה בהחלט משנה. זה קצת קשה להסביר, כי מדובר ברעיון, בהנחת יסוד ביחס למציאות, ולא באמת במשהו מעשי. וקיימת נטייה להתייחס להנחות כמשהו פלספני ולא משמעותי. אבל לענ"ד האמת היא הפוכה. איך אדם מתייחס למציאות - מהם הנחות היסוד שלו, הניתוח הבסיסי שלו את המציאות - משפיע על כל דבר שהוא חושב ועושה. מטה את זה לכאן או לכאן. את מצב רוחו, את המשקל שהוא מעניק לעניין כזה או אחר. למשל, כמה אנרגיה הוא מוכן להשקיע במניעת ה"התנתקות". אם אנחנו ב"חושך כפול ומכופל" אז מה זה משנה אם חבל ארץ מסויים יהיה תחת הפריץ מהמוצא היהודי או תחת הפריץ הישמעאלי? אם הכל רק רע וחשוך חוץ מעולם התורה (סתם דוגמה), אז אין אנרגיה לעשות כלום חוץ מללכת לביה"מד. אבל אם אנחנו בתהליך של התקדמות, ואם למדינת ישראל וריבונותה יש משמעות חיובית, התחלת הגאולה - אז לנסיגתה מחבל ארץ מסויים יש משמעות רבה מאד מאד. והדבר מגיע למה אמור לעשות אדם פרטי עם אשתו וילדיו שגר שגוש קטיף מחר ומחרתיים. למשל.

אז יש נפקא מינא.
(1)ב'. עוד אחת זה מה לעשות ביום העצמאות הבא - עלינו לטובה. האם כדעת כל רבני הציבור הדתי/חרדי-לאומי יש לומר הלל בבוקר (עם או בלי ברכה), ולעשות סעודה ויו"ט על שיצאנו ממוות לחיים, משעבוד האומות לחיי חירות לאומיים, מאפילה לאורה ומצרה לרווחה, או שעברנו מעול הגויים הרשעים לגלות הערב-רב הרשעים עוד יותר - ונישב שקים במותנינו וחבלים לראשינו ונתלוש שערות ראשנו ושפמינו... למשל.

אז שאלה ב' אני מקווה שקיבלה מענה (זה מעניין אותנו מאד, בתפילה, מחשבה, דיבור ומעשה, רגש ושכל).

אני מבין - מניח - שהשאלה הראשונה והעיקרית מתחזקת לאור (או לחושך) תכנית ה"התנתקות" הבאה עלינו לרעה. ויש בה מסיבות שונות כדי הגדשת הסאה בעיני אנשים נכבדים ויקרים. אבל יש להדגיש שבעצם השאלה העיקרית היא על עצם תקומתה של מדינת ישראל לפני קצת יותר מחמישים שנה, עם כל הבעייתיות הדתי שבה - חילונים, בן גוריון, ילדי תימן, אלטלנה, שבת ופריצות וכו' וכו' וכו'.

והביאו קודמי הנכבדים את הרמב"ם.
(2). ובכן, קודם כל נראה לי מופרך להתייחס לרמב"ם בעניין זה כ"פסיקת הלכה". פסיקת הלכה זה משהו שמחייב אותנו, וניהול תהליך הגאולה זהו מעשה של אלוהים. ולא נראה לי שאנחנו יכולים לחייב אותו להגדיר מציאות מסויימת כתהליך הגאולה. וכך גם הגדרת אדם מסויים כ"משיח". עד כמה שידיעתי מגעת אין משמעות מעשית לתואר "משיח". יש משמעות לתואר "מלך", יש הגדרה הלכתית והשלכות מעשיות ל"נביא". יש "מרא דאתרא". מה זה "משיח" מבחינה הלכתית אינני יודע.
(3) מה זה כן - שאלה רעיונית, באיך אנחנו מבינים את ה'. באיך אנחנו תופסים את החיים שלנו. איך אנחנו מבינים את דבר ה' ורצונו. מה משקל ערכים ומעשים מסויימים בעיני רוחנו. כל אלו שאלות של דעה ומחשבה. ולא שייכת בהם "הלכה". ואין לרמב"ם בחיבורו החשוב היד החזקה שום עדיפות מחייבת בעניינים אלו על הרבי סלונים לצורך העניין (ובשביל הרקורד אני "מתנגד"). ישנם חכמים בעם ישראל ותלמידי חכמים, כל איש לפי יכולתו וכשרונו ואיכותו, והם דורשים ואלו ואלו דברי אלוהים חיים.

(4). ואם כבר לגופו של דבר הנשר הגדול - אני חושב שבפשטות כתב "אמונות טובות בביאת המשיח" (כאחד הנושאי כלים על אתר) לסיום חיבורו "היד החזקה". ועוד, הרמב"ם חי במציאות של גלות קשה, כאשר צצו להם כל מיני "משיחים" אוחזי עיניים בעלי נפלאות, שהיו בפוטנציאל הבאת אסון על עם ישראל המסכן, והוא בא להגדיר את "הגאולה" בצורה פשוטה ומציאותית לאפוקי ממיסטיקה ובו-בו (ציור של איש בעל זקון לבן ו"ארשת קדושה" קורנת ממנו המגלגל עיניו השמיימה באקסטזה דתית - 100 ש"ח לשעה +מע"מ למזכיר בחוץ).
הגאולה - אליבא שהרמב"ם זה שעם ישראל יחזור לארצו, יקיים מצוות, יבנה את בית המקדש. ברגע שיקום אדם ויעשה כל אילו בהצלחה - נתחיל לדבר על משיח. עד אז שקט בבקשה. וודאי לי שזה לא בא למשל לאפוקי בניין המקדש "לפני משיח" כפי שנפסק בירושלמי, שהרי הרמב"ם לא הביא את עניין המשיח והגאולה בהלכות בניין בית הבחירה וכו'. הוא לא בא לומר על תהליך של שיבת ציון ותשובה שהוא "גאולה" רק בתנאי כזה וכזה, אלא הפוך שכל מה שהוא לא תהליך מעשי של גאולה במובן הכי פשוט הוא לא גאולה, לא משנה כמה רושפות אש עיניו של ה"משיח" התורן.

איני יודע עד כמה הרגזתי עד כאן... (סליחה ומחילה מידידי היקרים ), אבל יש לי עוד נושא אחד... מדינת ישראל.

(5) בנביאים כתוב הרבה על תהליך הגאולה. הפרק בו מובא הפסוק שעד כמה שאני יודע ממנו התחיל המושג אתחלתא דגאולה (או יותר נכון "קץ המגולה") הוא ביחזקאל: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (שם ל"ו:ח). ואומרת הגמרא - ארץ ישראל נותנת פריה אין לך קץ מגולה מזה. רוצה לומר, כפי שהצגתי את גישת הרמב"ם לענ"ד (בכלל ולא בהכרח בפרטים), שאם אתה רואה פריחת הארץ הפיזית הלזו, ונתינת פירותיה בעין יפה לאחר שיממון הגלות - זוהי האינדיקציה הפשוטה ביותר שתהליך הגאולה התחיל (וזה מאד משנה!). וברור שזה שישראל "קרבו לבוא" זוהי גופא הגאולה, ואיננה צריכה ראיה כי היא היא גופא.

נשאלת השאלה - וכי יתכן שכל זה יקרה כשעם ישראל ומנהיגיו עדיין לא חזרו בתשובה שלמה, וכולם חרדים ויראים כיאה וכיאות?
אומר יחזקאל הנביא (במלים ברורות לטעמי - מאין כמוהן לבהירות, שם ל"ו:כ' ואילך):
"ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאוואחמל על שם קדשי, אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה; לכן אמר לבית ישראל כה אמר א-דני א-לוהים - לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חיללתם בגוים אשר באתם שם;... ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי... והבאתי... וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם... וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים, ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם; לא למענכם אני עושה נאם א-דני א-לוהים יודע לכם, בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל". ואני ממליץ מאד מאד ללמוד באופן איטי ויסודי פרקים לד-לו (וגם כ' ולז-לט כדאי).
הרי לנו אמונת טובות בגאולה, שקיבוץ נדחי ישראל יכול להיעשות בזמן מלאים אנו עוונות ותועבות ומעללים אשר לא טובים. ובכל זאת ה' ישיבנו לארצנו. ואם נראה אי אז שארץ ישראל נותנת פריה בעיתה - סימן שזה כבר הגיע.

(6) ואם ישאל השואל - אולי עצם הגעתנו לכאן בהמונינו וחקלאות וכו' - זהו באמת חלק מתהליך הגאולה, אבל המדינה לא?
אענה - יש להגדיר מה זה "מדינה". אם ה"מדינה" היא אריק שרון וכיוצא בו אז אני מסכים שזה לא תהליך הגאולה. אבל, במיוחד בימינו הדמוקרטיע, לא מקובל להתייחס למושל העם כאל העם ולמנהיג מדינה כאל המדינה. לואי ה-14 (נדמה לי) אמר "המדינה זה אני". יתכן שגם הדוצ'ה מוסוליני, ואלי גם היטלר להבדיל. זו לא האמת. ראש ממשלה או מלך או נשיא או קיסר הוא מה שהוא והמדינה שלו היא דבר נפרד ממנו.
מדינה גם איננה מזוהה עם המשטר שלה. מדינת צרפת לא הוקמה ביום בו הפכה לרפובליקה (הרביעית אם אינני טועה). היא היתה מלכות וקיסרות ועו' ונשארה צרפת. לעומת זאת אם היתה כבושה תחת ההוטנטוטים - והיו קוראים שמה הוטנטוטיה - היתה לא עוד צרפת אלא הוטנטוטיה.

(7) וכאן אנו ניגשים לשאלה האחרונה. האם דין מי שהקים את מדינת ישראל כדין הוטנטוטים. האם הציבור (ודוק' ציבור ולא אדון בן גוריון) שהקים את מדינת ישראל הוא גורם יהודי או לא. האם בה' באייר ה'תש"ח נטל עם ישראל את חירותו לידיו - ובטל שיעבוד מלכויות או שמא עדיין תחת הטורקי אנחנו. ובכן אני מתקשה לנסח דברי בשיוויון נפש ומתינות. "בארץ ישראל קם העם היהודי...". אז אמנם ה"דתיות", התורה, הקב"ה לא מופיעים שם באופן ברור. ואף זאת - חלק מאלו שהקימו את המדינה רצו להשכיח את קיום המצוות מעם ישראל. ואף על פי כן התהליך שארץ ישראל נתנה פירותיה צעד צעד עצום קדימה.
אם בתקופת הטורקים והאנגלים היה צריך אישור - סארטיפיקט - לעלות לארץ, עכשיו אנחנו קובעים. חוק השבות.
ואני מודה, שאם ח"ו יבוא יום ובוא הכנסת תכריז על ביטול מציאותה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, אז מאותו יום ואילך המדינה תפסיק להיות חלק חיובי מתהליך
הגאולה. ואולי זה יהיה מבחינתי כדוגמת שליטה זמנית של גורם זר במדינה שלי. "כיבוש". אבל כל עוד מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי עם כל הויכוחים והתערערות העניין - המילים "מדינת ישראל" מבטאות את שיבתו של עם ישראל לארצו והיותו ריבוני בארצו. היום בו פרקו ישראל מעל עצמם את עול הגויים.
אז לסאטמר שמאמינים שעצמאות מדינית טבעית היא מעשה שטן - זה יום עצוב. ולמי שמאמין על פי הנביאים והמדרשים שהגאולה עלולה לבוא בתהליך טבעי איטי (ברשיון אומות העולם - דברי הגר"א מוילנא) - זוהי נקודת ציון חשובה מאד בתהליך הגאולה.
ליתר דיוק בהתחלת תהליך הגאולה, שהרי אנו מצפים להמשך - מצפים ועושים, ל"לב חדש ורוח חדשה אתן בקירבכם... והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמורו ועשיתם".

העם ההולכים בחושך - ראו אור גדול!

לפעמים אני מתמלא רחמים על הרמב"ם.

משגב

מה יתן לך ומה יוסיף לך הגדרת מדינת ישראל כימות המשיח? המצב אינו נהיה טוב יותר אם מאמינים שימינו ימות המשיח ולא גרוע יותר אם לא מאמינים בכך. אין המדובר אלא בתווית ואיזה חשיבות יש לכך אם משתמשים בתווית ימות המשיח או בתווית אחרת?

תתייחס לכל מה שהרמב"ם כותב ואולי עדיף שתלמד קודם את סוף הלכות מלכים ומלחמות

ח"ו לייחס כל קשר בין מדינת ישראל לימות המשיח, או לאיזה דבר רוחני שעתיד בב"א לבוא על עם ישראל.
מדינת ישראל היא העצה של הסט"א, לתפוס את ההתעוררות העצומה בחיבת הקב"ה לבניו לאחר השואה האיומה, והיא סיבת הסיבות והמעכב האמיתי של הגאולה השלימה.
מדינת ישראל מחנכת מיליוני ילדים לחיים של הפקרות, מדינת ישראל פוגעת בריש גלי במוסדות התורה ובמשפחות עמלי תורה, מדינת ישראל עוקרת בראש כל חוצות כל הלכה יהודית, שבת, חמץ, זנות, מטמיעה גויים בעם ישראל, ומביאה לכל דבר רע על עמינו.
מדינת ישראל לתפיסת החסידות, ועיין בבני יששכר בדרשות המבוא לפסח, שם מוסבר, כי התיקון השלם דהיינו גמר מחיית עמלק שבכל דור ודור, יהיה בדור האחרון, כאשר פריצי ישראל יעלו מעלה מעלה וישלטו למעשה בעם ישראל, והם הם (כלשונו הק') עמלק שבדורינו.

ועל כך נאמר 'כל ימי חייך' - להביא לימות המשיח.

מיכי

למשגב נר,

דומני שכבודו הוא היחיד מבין חכמי ישראל שבכל הדורות, שהצליח להביא לימות המשיח,גם ללא משיח.

(בלי להכנס לעצם הראיות,כי בהחלט ניתן לומר ששמואל אף הוא מודה לייעודי הנביאים לימות המשיח,אלא שלא כשיטת רב חייא שלא נאמרו "אלא" לימות המשיח.)