"ניחמתי..." לשאלת תרגום הרמב"ם לעברית

(הודעה שכתבתי בפורום אחר:)

השמטה במורה הנבוכים קאפח.
[לפחות] בדפוס המצוי, ללא המקור הערבי, נראה שנשמטה שורה בסוף ה"פתיחה".

ז"ל המקור הערבי (מתוך הוצאת יונוביץ שע"פ מהדורת מונק, שהיא ששימשה בעיקר את הרב קאפח, עמ' 9):

ובתרגום הרב קאפח (סוף עמוד יא):
כי כאשר תדע שהיא משל, יתבאר לך מיד לאיזה דבר היא משל, כמי שמסלק דבר החוצץ בין הראות והנראה.

נראה ברור כי חסר תרגום המילים ויכון קולי אנה מתל. והוא צריך להיות בערך ותהיה אמירתי כי הוא משל.

ואכן בתרגום אבן-תיבון:
שאתה כשתדע שהוא משל, יתבאר לך מיד לאי זה דבר הוא משל, ויהיה אמרי שהוא משל כמי שהסיר הדבר המבדיל בין הראות והנראה.
ובתרגום שוורץ:
שהרי אם תדע שהוא משל - יתברר לך מייד לאיזה עניין הוא משל, ודברַי שהוא משל יהיו כמי שמסלק דבר החוצץ בין העין לדבר הניתן לראייה.

וצ"ע אם טעות היא או השמטה מכוונת לצורך תרגום קריא וקולח יותר(?).
אודה למי שבידו מהדורת קאפח תשל"ב הכוללת את המקור, אם יטרח ויבדוק האם גם שם התרגום כך, ויעדכן.

ראיתי תרגומים של הרב קורח (לפחות למסכת אבות, ונראה לי שיותר). אינני יודע מיהו.

לא את כל סדר נזיקין לא היה לרב קאפח אלא רק את שלוש המסכתות האחרונות - עבודה זרה אבות והוריות, וגם שם הוא עשה שימוש בכתב יד שהועתק מספרו של הרמב"ם ככה שאין הבדלים עצומים.
בכל מקרה שאלה לי: האם מישהו יודע שבעקבות המחלוקת עם הרב קאפח מתכננים לתרגם מחדש את כל פירוש המשנה? אם יש ביקורת אזי היא על מורה הנבוכים, מה הטעם לתרגם מחדש את פירוש המשנה.
מישהו הזכיר קודם שהרב קורח מתרגם מחדש. האם זהו מידע אמין? מיהו הרב קורח? האם הוא תירגם בעבר ספרים?
תודה

ודאי שיש עוד:

דובר כאן כבר על אי-עקביותו (המוצהרת!) בתרגום מונחים, דבר שלדעת כמה וכמה אנשים (ביניהם הפרופסור מיכאל שוורץ) לא ראוי שייעשה בספרי פילוסופיה כמורה הנבוכים.

בנוסף, ידוע שאת פירוש המשנה הוא תרגם על פי כתב היד המיוחס לרמב"ם - חוץ ממסכת נזיקין, אף כי מסכת זו קיימת בכתב היד (לאפוקי מסכת טהרות). ככל הנראה לא הגיע אליו משום מה כתב יד זה, ועל כן תרגומו מבוסס על כתבי יד תימניים, שעם כל מעלותיהם אין הם משתווים לכתב היד של הרמב"ם עצמו, עם תיקוניו. דבר זה מתקנים הרב שילת והרב דרור פיקסלר, שהוציאו כבר את מסכת אבות ואת מסכת עבודה זרה, לפי כתב היד הנ"ל.

אפשר לעיין גם במאמרו של יהודה רצהאבי (נראה לי) בספר הזיכרון לרב קאפח, ובו ביקורות נקודתיות רבות על פירוש רס"ג מהדורתו.

אבל כל הדברים הללו הם דקדוקי עניות. חשוב לדעת שמפעלו היה מפעל אדירים, וחשוב לדעת שאין חובה לסמוך עליו בעיניים עצומות. ההוכחה הטובה לכך היא התעקשותו של הרב קאפח להוציא את תרגומיו בצמוד למקור הערבי - ובכך לאפשר לכל אחד לבקר את תרגומו (גם מי שאינו מבין ערבית יכול להבין דברים לפעמים, כמו תרגום שונה לאותו מונח או עברית במקור וכיוצא בזה).

.


ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים לדיון.

אנא, במטותא מנייכו, אל תגררו למדרון של דיון אד-הומינם, לא ברב קאפח זצ"ל ולא במי ממתנגדיו-תוקפיו, שלדיון בתרגום גופו באנו הנה.



עד עתה, השאלה היחידה לעניין התרגום של הרב קאפח, היה לגבי תרגום המלה-המונח אעתקאד .

ניתן להוסיף גם קושי אחר, שאוסיפו מעצמי כאן, והוא נטייתו של הרב קאפח לתרגם על דרך המבנה התחבירי הערבי, דבר המקשה על קורא שאינו מצוי בשפה הערבית.
לדוגמא: המבנה הערבי של אַמַא ... פַ... , שמשמעותו בתרגום לעברית בת זמננו הוא ובאשר ל... הרי ש... , והרב קאפח, על פי רוב, מתרגמו באותו המבנה התחבירי הערבי, דבר המכביד על הבנת הנקרא.

אני מכיר אישית את הילמן ואני יודע שאינו רב. הוא חוקר חרדי. בחברה החרדית מקובל לכנות כל אחד העוסק בתורה יומם ולילה כרב אך על פי שיטה זו כל הפרופסורים לתלמוד גם הם רבנים...
אינני רואה כהשמצה להעמיד עובדות על דיוקם. דברי הבלע שפורסמו על הרב קאפח הם דברי השמצה אמיתיים.
עיקר המחלוקת סביב הרב קאפח היא לא על טיב עבודתו אלא על נושאים צדדים (מזרחניק, קבלה, תימני ועוד). אכן אמת שמי שהכיר אותי אישית ידע שיש אדם אחד בכתביו - תקיף אף כנגד גדולי ישראל, ויש את הרב קאפח האיש שהיה עדין שבעדינים. אם יש עניין לדון במשנתו של הרב קאפח יש לי הרבה מה להאריך אך מכיוון שבעניני תרגום וההדרה עסקינן אציין לעובדה הבאה: אחרי צאת כל ספר מספרו של הרב קאפח על פיהמ"ש הפרופ' יהושע בלאו לקח סטודנט לבדוק את טיב העתקת המקור. את דבריו פרסם בכרכי לשוננו ומצא כי הרב קאפח דייק ב- 99% מהעתקה והוא שיבח דבר זה.
עניני תרגום: משפט סיבה המצוי הרבה אצל הרמב"ם "אף כי מנד' כפותח" (ראה סדר נזיקין עמ' קעז שורה 5) נראה כי יש להבינו בהוראת זמן "מרגע ש" ראה תשובות הרמב"ם בלאו חלק ג 111

ידעתי שהוא יפול לידי רע הלבב והמקנא שיגנה מעלותיו ויראה שאין צורך בו או שהוא חסר אבל בזמנים הבאים כשתסור הקנאה יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו

מסתברא (אתנחתא) וכולם

האם אפשר לציין מקומות ספציפיים?

אם אמנם משתמש הגר"ח במקורות מדעיים, הרי זה, בעיני, סימן לטובה.

רשמית הוא נוקט עמדה נגד מקורות אלו, ואפילו נגד האנציקלופדיה התלמודית.

אמנם, הבאתי פעם בפורום מכתב של אביו, הסטייפלער, לרב מרצבך, בענין בירור נושא ארכיאולוגי כלשהו.

מעניין אם יש כאן גישה שיטתית אצל הבן (והאב?). מה היה עונה הגר"ח למי ששואל אותו אם מותר לעיין ב"תוספתא כפשוטה"? בוודאי שלא היה משבח את המחבר, שהרי לא נמנה עם "שלומי אמוני ישראל" כפי שהגדרה זו מקובלת בציבור החרדי. אבל האם היה מתיר לעיין בספר, ולו עם כללי הזהירות המתחייבים?

וזאת למודעי כי בפירושו על התלמוד הירושלמי - המתבסס על שיעוריו בשנת האבל על אביו - הוא משתמש בקביעות בפירוש הקל ביותר על כל סוגיא בירושלמי, ועושה הגהות רבות כדי להבהיר את הענין, ולאו דווקא על פי כתבי יד. אמנם לא ראיתי שם הזכרה למקורות מדעיים. אבל איני יודע מספיק כדי לזהות מקורות כאלו. האם למישהו (אתנחתא, דגים, פרעתוני ועוד) נתונים על זה?

כשלעצמי זיהיתי כי אחד המוטיבים השיטתיים שלו הוא לבחור פירוש לירושלמי בשיטת החזון איש, גם אם זו השיטה המסובכת ביותר בסוגיא...

וסליחה על הסבת נושא האשכול לעבר הגר"ח ושיטתו...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

על ר"ח קנייבסקי, בספריו דרך אמונה משתשמש בהם דרך קבע בעילום שם.

גם משתמש בסמכות קטנות מהדורה מדעית ועוד ספרים מפוקפקים.

דרך אגב, שמעתי ממקור ליטאי מהימן שהגר"ח מעיין גם בספרו של הר"ח ליברמן הירושלמי כפשוטו.

בכלל, יש נסיון בני ברקי לפצות את שיטת קידוש הדפוס הווילנאי ווהורשאי שעולם הישיבות אמרו את ה"רייד" על הגירסאות המשובשות.

יש כעת נסיון לתרגם מחדש את פיה"מ על ידי הרב קרח.

מיימוני,

(ברוכים הנמצאים. פורומכם, אין צורך לומר, משובח ביותר, תרתי משמע)

ראשית, לגבי שיטתו של החזון איש, זהו דיון נפרד. לדעתו של מורי ורבי, החזון איש פקפק בכתבי יד לא מעצם היותם כתבי יד שלא הכרנו, אלא שמכיון שלא עברו את מסורת הדורות, אין לנו ודאות שאין הם זיוף. ויש כמה וכמה ראיות לכך, בין השאר העובדה שלעתים כן הסתמך החזו"א על תשובות גאונים חדשות וכדומה, כאשר הוא מעיד ש"תוכן התשובה מעיד עליה ששל גאון היא" (למשל בהקשר שיעור כזית).

באשר ל"חזקה אין חבר" וגו' - ראוי לשים לב לעובדה שהרב קאפח מיהר להוציא את ספריו, מחשש שמותו יקדים את פרסום המהדורה השלמה (שההדרתה נמשכה, כמדומני, יותר משלושים שנה); והרי מה שרצה הוא להניח לפני הלומדים רמב"ם על פי כתבי יד תימן (שהאמין שהם המדוייקים ביותר), בתוספת "שיטה מקובצת" (כפי שהגדיר זאת הרב שילת) של פרשני הרמב"ם, ונופך משלו. המהירות הייתה לעתים על חשבון האיכות, והדבר ברור ומובן. זאת, בלי קשר להבנה שטעויות קורות לכל אחד, ולמחלוקות על השיטה (כגון, האם באמת לכתבי יד תימניים יש זכות ראשונים, כפי שטוענים הרב קאפח ופרנקל - וכפי שטוען בתוקף נגד זאת הרב שילת).

ועל זאת אני מיצר - על ביזוי תלמידי חכמים שנובע מדעות קדומות. זו גם הסיבה שכתבתי את מאמרי "למה אני לא אקנה רמב"ם פרנקל"...

הפרעתוני

(ברוך הבא אל הפורום)

יש לשער כי מוציאי מהדורת פרנקל בחרו להם למתודולוגיה את גישת החזו"א - לדחות כתבי יד ישנים מפני הסכנה. כלומר, סכנת דחית הגרסאות שאחרונים דנו בהן מפני נוסחאות עתיקות, שעלולה לערער את הבטחון שלנו בפסקי ההלכה שבידינו. (וכמדומה שהנושא סוקר גם בפורום וגם בספרו של פרופסור שפיגל, ששמו נשכח ממני לעת עתה.

וכפי שכבר העיר על זה דגים, וממנו למדתי דבר זה, מוציאי פרנקל השאירו את הנוסחא המשובשת בהלכות שומרים (כמדומה לי) שעל זה הקשו לרמב"ם, והרמב"ם תיקן את הגרסה, אלא שיש ר' חיים שבא ליישב את הגרסה הקיימת. ומפני כבודו הותירוה...

אשר למהדורת הרב קפאח, לא השתמשתי בה די הצורך כדי לשפוט על טיבה, אלא שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן (נכון, האמרה המקורית מדברת בפירות מעושרים...).

וכפי שעשו דברים מפני כבודם של גדולי עולם, כך שינו דברים מפני שהיו גדולים אחרים שלא היו חביבים עליהם ועל משלחיהם, החל ברב קוק וכלה ברב קפאח.

כלומר, מסתבר לי שהתוקפנות הניכרת נגד הרב קפאח באה מאותן סיבות סוציולוגית שציינת אתה וציינו אחרים. והרי זה לא לשבחו של כותב המאמר - עד כמה שבידי לשפוט לפי הטכסטים המובאים כאן.

ובקשה מדגים - ציינת שר' חיים קנייבסקי משתמש בכתבי הרב קפאח בלי לציין את המקור (בבחינת אלו שאת מימיהם אנו שותים ואת שמותיהם אין אנו מזכירים). היכן מצאנו כן?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה לך.

אגב, אמנם יש בכינויי משחק מילים מסויים, אך עיקר ניקודו הוא: הַפִּרְעָתוֹנִי. ודו"ק.

אגב, נזכרתי בעוד קטע ממכתבו של הרב הנ"ל, ובו הוא מאשים את הרב קאפח על שלא עיין בדפוסים הראשונים, ומשום כך התקיף שלא בצדק את "הדפוסים".
ותמהני מהי חיבתם הגדולה של אנשי פרנקל לדפוסים. הלוא מרוב אהבתם הם הצהירו, כי במקומות שבהם כל כתבי היד גורסים גירסה אחת, אך אף דפוס לא גורס אותה, יעדיפו את נוסח הדפוס! האומנם לא ייתכן (כפי שהעירו הרב רבינוביץ' והרב שילת) שטעות אחת נכנסה לדפוס הראשון, ומשם לשאר הדפוסים? מניין אותה חיבה משונה למכונות הדפוס (בפרט כאשר לגבי מצות הדבר לרוב בהיפך, ויותר אנו מעדיפים עבודת יד...)?
אין ספק שהרב קאפח האשים את הדפוסים האחרונים, ולא את הדפוסים כ"מה שעבר תחת מכבש הדפוס". והלוא אין זה משנה כלל ועיקר, אם באותם דפוסים טרם פגעה יד הצנזורה, שכן ודאי הוא שהם הרבה פחות משובחים מכתבי היד; ועל כן, מה טעם להזכיר אותם?

אינני יכול להחליט מי מהמהדורות טובה יותר מבחינת הטקסט. מלימוד השוואתי שערכתי על פני כמה ספרים עולה, שפעמים רבות יש יתרון לפרנקל, שככל הנראה היו לפניהם יותר כתבי יד (מה שמוזר הוא שהם לא השתמשו בכל כתבי היד של הרב קאפח, למרות שהם מציינים אותו ברשימת התודות). אף על פי כן, אם הרב קאפח קבע לעתים נוסח מוטעה מתוך מיעוט החומר שלפניו, הרי שמהדורת פרנקל (כפי שהגדיר זאת רב אחד) "יודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו"; לאמור, הם יודעים מהו הנוסח המדוייק לפי כתבי היד, אך משאירים את הנוסח המשובש בגלל שלא מצאו לתיקון חבר בדפוסים! (אם כי יצויין, שלמזלנו הם סטו לעתים מכלל זה שקבעו לעצמם.) בנוסף, קורה שבדפוסים האחרונים תיקנו את נוסח הרמב"ם לפי הערת הכס"מ; ולמרות שכל כתבי היד וגם כל הדפוסים הישנים גורסים אחרת, השאירו ברמב"ם פרנקל את הנוסח המשובש, רק כי "הכסף משנה אמר"... הזאת תורת אמת?

אם חפצים אנו ברמב"ם מדוייק, דומני שעלינו לרכוש את ספרי הרב שיל"ת, שהוציא בינתיים על מדע וזרעים, ולצפות לכרכים הבאים.

הפרעתנו,

מעניין!

תודה

חברים יקרים,

אף אותי הפנה חבר אל השרשור הלז, אך תדהמתי הייתה רבה פי שבעים, כמדומני.
שכן אני הוא, ולא אחר, אותו 'בחור תמים' אשר למאמרו מתייחס רד"צ הילמן במכתב המובא לעיל. החפץ לקרוא את המאמר, אשר כתבתי לפני כמה שנים, יכול לראותו בקישור הבא: http://www.chayas.com/inher.htm, במובאה מס' 4.

יורשה לי לציין שזוהי פעם ראשונה שבה אני רואה התייחסות זו. אינני רואה זאת לכבוד להוצאה המכובדת או לרב החשוב, אשר עשיתי מאמצים רבים להשיג את תגובתם (כתובתם אינה מופיעה על הספרים שהם מוציאים, ואפעלפיכן מצאתיה בדרך-לא-דרך וביקשתי מהם תגובה), שבוחרים הם בדרך ההתעלמות ובענייה בעקיפין.

הדרך שבה נוקט רד"צ הילמן באשר לרב קאפח, לאמור שלילת היותו רב וגאון, מקובלת, לצערי, בציבור החרדי, אשר אוהב לשלול את רבנותם של מי שאינם הולכים בדרכו.

גם לו היה הדבר נכון שהרב קאפח לא חזר בו מעולם מדבריו בכתב (וכפי שכתבו פה זהו כזב), האם היה הדבר מוריד מגדלותו? ישנם גאונים גדולים ורבים שלא כתבו שחזרו בהם. גם המובאות מהחזו"א הן כלליות ודברי ענווה רגילים, ולא חזרה ספציפית מפירוש או הודאה בטעות.
אדרבה, לו היה הרב קאפח חוזר בו ממשהו, היה רד"צ הילמן שש על כך ואומר ש'הנה, אפילו הוא מודה שטעה...'.

אם הוכיח רד"צ הילמן שטעה הרב קאפח בפירוש זה או אחר, או שפתח לא נכון ראשי תיבות, מה זה אומר? אם די בטעות כדי לשלול את גאונותו וצדקותו של אדם, ובמשתמע - שחכמים אינם יכולים לשגות, כנראה הרב הנ"ל לא מבין מהי משמעות המילה 'בן אדם'. כל אדם מועד לשגיאות, ואין בהצבעה על שלוש טעויות מתוך סדרה בת יותר מ-20 כרכים עבי כרס משום פגיעה בכהוא-זה בגדולתו.

כל הלומד מספריו של הגר"י קאפח מכיר בגדולתו התורנית ובישרותו. אכן, הרב קאפח תיעב פלפולים. אכן, הוא נקט לעתים לשון חריפה כלפי המתנגדים לו. אך בכך הוא לא סטה בכהוא זה מדרכו של הרמב"ם ובני דורו (ושלפניהם ושלאחריהם), שנקטו בלשונות חריפות על ימין ועל שמאל, גם כלפי רבנים מכובדים וגדולים.

מורי ורבי שליט"א שימש את הרב קאפח שנים רבות, והוא וכל מי שהכיר אותו מגדיר אותו כצדיק וגאון עצום (מו"ר אף אמר, לאחר שנפטר, שהוא הוא היה "גדול הדור"). רק אנשים שלא הכירו אותו אישית, אלא שלא יכולים לקבל גאונים גדולים המצביעים מפד"ל, יכולים להכפישו בצורה כזו.

לעצם תרגום 'אעתקאד': דרכו של הרב קאפח ידועה בכך שהוא מגוון במושגים ולא מתרגם בהכרח כל מילה באותה צורה בכל פעם (וזו אחת הסיבות שמיכאל שורץ הוציא את תרגומו-הוא), ועל כן ודאי אין להלין עליו שפעמים גיוון בתרגום 'אעתקאד'. רק במקומות משמעותיים ומהותיים (כגון מ"ע א) הקפיד מאוד על התרגום, ותקף כל המתרגם בצורה שמשמע ממנה שיבוש חמור בדעת הרמב"ם. בנושא זה, אין כל ספק שצדק הרב קאפח. הלוא הרמב"ם עצמו תרגם את דבריו ל'לידע' במשנה תורה. והרי ברור שלמונח אמונה יש שם בערבית (בשורש אמ"נ). וכן ברורה דעתו של הרמב"ם על תוכן המצוה, שאינו סתם להאמין אלא לברר בשכל. ואם כן, עלולה לנבוע מתרגום לא מדוייק כמו 'להאמין' פרצה רבתי, שיחשבו (כפי שטעו בעקבות תרגומים אלו גדולים רבים) שהמצוה היא רק להאמין במה שקיבלנו במסורת, ולא היא. ואם מביא רד"צ הילמן את הכתוב בסידור בתור ראיה כל שהיא, אין לנו אלא לחייך בעצב. חושבני שהרמב"ם היה מתחלחל רק מעצם העובדה שהפכו את העיקרים שלו לטקסט שצריך לשנן, משל היינו מוסלמים שמספיקה לנו רק אמירת מילה כדי להיכנס לדת האמת.

אפשר, כמובן להתווכח על כך, אך ודאי שאמירה על התרגום 'להאמין' ש'כן הוא בכל התרגומים' (כפי שכתב רד"צ הילמן במהדורתו) היא שקר פשוט; גם אם הוסיף אחר כך הפניה לדברי הגר"ח העליר (ונפל פיתא בבירא: עד שהוא טורח להדגיש עד כמה תרגום 'להאמין' מדוייק, נזכר הוא שהגר"ח העליר עצמו כתב שהוא תרגום לקוי...).

ואם הביא עוד כמה מחברים שהתעלמו מהרב קפאח, אין זה אלא לה"ר על אותם מחברים, ולא להיפך.

ועד שחרה אפו בגר"י קאפח, שמזלזל בחכמי ישראל, ייטול נא קורה מבין עיניו ויראה עד כמה חמור הוא הזלזול שלו ושל מהדורתו בגאוני ישראל כמו הרב קוק או הרב קלישר, שמשמיטים אותם משיקולים כלכליים ואחר כך מצטדקים ואומרים ש'זה בסדר, ממילא אין להם חידושים רבים, ואם תחפש, תמצא גם בלי המפתח...'. הזוהי ישרות? לו היו קובעים מראש רף של, נאמר, מאתיים שנה אחורה להבאת מחברים בספר המפתח (וממילא לא נכנסים לבעיות של הזכרת גדולים שיורידו את המכירות), החשיתי. אך אינני יודע אם לאחר פגיעות כאלה בגדולי ישראל עוד יכולים האנשים הללו לשאת הם עצמם את התואר 'רב'.

****

בשולי הדברים: אין ספק שתרגומיו של הגר"י קאפח לספרי הרמב"ם ושאר הגאונים הם מפעל אדירים מונומטלי, ועל כך זכות גדולה נזקפת לו. אין ספק גם, שמטבעו של מפעל זה ייפלו בו טעויות שונות. תיתי להם לרב שיל"ת, לפרופ' מיכאל שוורץ, לפרופ' יהושע בלאו ולעוד מלומדים שונים, על שמבקרים הם את תרגומיו ומעירים הערותיהם. אף לא אחד מהם זלזל בגדלותו העצומה של הגר"י קאפח, וכולם מעתירים עליו שבחים רבים.

זכורה לי דוגמה אחת שאמר לי בשעתו הרב זלמן מנחם קורן שליט"א, על חוסר דיוק בתרגום של 'האמונות והדעות', בקטע העוסק בשאלה האם תיתכן גאולה ללא תשובה. אינני זוכר את כל הפרטים, אך השאלה עסקה בתרגום של 'אלפרקאן' (שאותו תרגם הגר"י קאפח 'ישועה') לעומת 'אלישועה' (שאותו תרגם 'תחיית המתים'), ובשאלת הכרעה בין שני כתבי יד (שהרב קאפח כתב שבאחד חזר בו ממה שכתב בשני, אך אליבא דאמת נראה שזהו פשוט דילוג הדומות). החפץ, יעיין במאמר השמיני (פרק ה) מהדורת קאפח, הערות 68-71 (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/8-2.htm). אם ירווח לי, אפרט קצת יותר, עד כמה שזכרוני יגיע.

ישדצה כותב, לשיטתו, רק מתוך מומחיות וכשווה בין שווים, ואם כן אולי מותר לשאול, מנין לו שהרב הילמן אינו מוסמך לרבנות? האם זו ידיעה או השמצה?

מאחר והכותבים מסתתרים מאחורי ניקים אנונימיים, נראה לי שאין להתיר בפורום השמצות אישיות, אלא אם כן יש ביד הכותב לאשש את דבריו.

אגב, אני מתאר לעצמי שגם החפץ חיים, החזון איש, האדמו"ר מליובאביטש, הסטייפלער ורג"נ לא היו מוסמכים לרבנות. על כל פנים לא שימשו ברבנות, לא למדו בבימ"ד לרבנים, ולא בקורסי השתלמות לרבנים.