למה אני לא חרדי (מכתב לכולם)

שלום לכולם,

אני כותב את הדברים מתוך הרגשת תיסכול גדולה,אכזבה,ייאוש ומה שלא תרצו.

בחרתי בכם,בגלל החשיבה היותר חופשית,ושלא טאטאו את האמת מתחת לשטיח.

לפני מספר שנים רב,התחזקתי באמונה,למדתי בישיבות בכוללים,וכל זה.

כשהתחלתי את דרכי,באמונה,זה היה בלי קשר למגזר החרדי,פשוט אהבתי את הקב"ה את התורה והכל.לא מתוך הרצאות או שטיפת מח,פשוט מתוך רגש דתי,כמעט טבעי אולי.

לאט לאט נכנסתי ללימודי התורה,עד שהגעתי לישיבה.
היתה זו ישיבה אשכנזית ליטאית איכותית,שחשבתי שאך טבעי שיקבלו אותי אם עמדתי במבחנים.אז פגשתי לראשונה בגזענות החרדית,בחיי החילונים לא נפגשתי בכזו שנאה וגזענות-זה היה ההלם הראשון שלי.איכשהו,והתחבבתי על אחד הרבנים שם,קבלו אותי לתקופת ניסיון,של חודשיים,למרות שזו היתה הפעם הראשונה שלי בלימודי גמרא בעיון גבוה,הצלחתי בסיום אותם חודשיים להשיג ציונים טובים,ונשארתי קבוע.

הגזענות והשנאה הלכו והתחדדו עם הזמן,פשוט הייתי מזועזע כל פעם מחדש.למזלי לא אני הייתי מושא הגזענות והשנאה,אלא חברי המרוקאי,חרדי מלידה תושב בני ברק המעטירה.הוא,עקב אופיו העקשן,ניסה להתמודד-והפך למרמס תחת כפות רגליהם.

דוגמא קלה:
וכשאחד הבחורים שלף כנגדו "את הפרענקים צריך להסיע באוטובוסים נפרדים" הרב בקש שקט בניחותא,והמשיך ללמד.כאילו אך היתה זו מילה בעלמא.

ואני,המתחזק התמים מהבית,שנאבק מול כל המשפחה כדי לזכות ללמוד תורה בישיבה,לא מבין מאיפה זה בא. שומע ושותק.מתחיל אט אט להבין מהי החברה החרדית.החלטתי לפרוש מהישיבה,הרבנים הגיעו אליי הביתה ובקשו שאחזור.בכיתי,אמרתי שאני לא יכול לראות כזו גזענות אפילו שאינה מופנית כלפיי.הם שכנעו אותי וחזרתי.לעוד שנה וחצי,הפכתי להיות מה שקרוי "מוביל חברתי" הצלחתי בלימודים.סיימתי שם וחזרתי לעירי.

מה שהבנתי מהישיבה,מלבד מפרשים בעיון ודפי גמרא,זה שהספרדים דפוקים,תת רמה,הם ורבניהם.לא הייתי מודע לכל הלך מחשבה אחר.הרי ככה למדו אותי הרבנים,שהרבנים הספרדים לא על רמה.(ואני בשיא תמימותי מהחינוך המתנשא שקיבלתי-הלכתי לישיבת פורת יוסף כדי להכיר את הלימוד הספרדי,ושאלתי את המשגיח שם אם הם לומדים רעק"א וקצות...)

אבל זו לא רק הגזענות.לא לא לא.אל תטעו.עם גזענות ניתן להתמודד.הבעיה היא השנאה שמניעה את הגזענות,חוסר האמונה והאחדות של כל עם ישראל.חברה רוויות שנאה קנאה ותחרות כזו לא ראיתי.מלאת פחד מהשכנים יותר מכל הלכה.ואם לא די בכל אלו.(שאני מקצר כי לא באתי להטיח גינויים אלא לתאר מה שראו עיני)אז מצורפת לזה הצביעות הנוראית,ואתה מתחיל להבין ש 90 אחוז זה בולשיט אחד גדול.

בלעתי הכל בשקט,שנים רבות,לא יכולתי לעשות דבר,אחרי הכל,אנני גאון ורב,אנני מנהיג קהילתי ולא כלום.כולה אברך כולל עני.

עד שבא המכה בפטיש,אמרתי תמיד,או קי גזענות שנאה,גם אני לא מושלם,אבל לפחות יש שם צניעות.(למרות המשכב זכור שהיה בישיבה מהבן של הראש ישיבה וכולם ידעו ושתקו.-קורה...)עם הזמן התחלתי להתארח בשבתות עם המשפחה אצל חברים,כנהוג.אז התחלתי לראות שכולם חביבים מאד,הבעל ואישתו.אלא שאישתו היתה חביבה גם כלפיי,בצורה שכללי הצניעות לא מתירים כלל.צחוקים וכל זה..קריצה בעין...כנראה כשסגורים בבית ואף אחד מהשכנים לא רואה,אפשר להריץ צחוקים עם החבר ל הבעל.שיהיה.אמרתי לא נורא היא קצת שרוטה כנראה.

אחר כך,התברגתי לאיזה מוסד אשכנזי,חסידי דווקא,ושוב,גם שם לא ראיתי צניעות מי יודע מה בחדרים.גם לא מהמזכירות והפקידות.נו טוב אמרתי לעצמי,גם אתה לא איזה צדיק.

אחר כך,פגשתי בעבודה אקראית שהיתה לי,מישהי חרדית,בקשתי ממנה לעבוד אצלי בבית בתחום מומחיותה.היא הגיעה.אישתי יצאה מהבית,ואני הגעתי במפתיע.היא היתה שם,החילה לרמוז לי רמיזות,לא הייתי יוסף הצדיק,נמשכתי בדברים,ושכבתי איתה.והיא,כאילו כלום לא קרה,המשיכה כרגיל.כשאני מנסה לעשות תשובה על החטא הנורא של לשכב עם רווקה נידה.

ברחתי מהעיר,עברתי לעיר אחרת,כשאני מתחיל קצת לסגת מהגינונים החיצוניים,כובע כבר לא שמתי יום יום.ואת הבורסלינו איפסנתי.

בעיר החדשה,התחלתי ברגל ימין,ניתקתי כל קשר עם העבר,ולמדתי יותר טוב בהתמדה.חשבתי שהנה אוטוטו אני חוזר לתמימותי.כמו אז כשהייתי נער.התרחקתי מכל החפיפניקים,סיבבתי את עצמי באנשים רציניים.שאלמד מהם.
אם כי,כבר לא הלכתי כמו חרדי,רק כיפה גדולה ללא חליפה.,פשוט לא יכולתי להרגיש מרמה את הבריות.ובפרט את עצמי.רציתי להתגרש,לבנות חיים חדשים לגמרי.מחוץ לחרדיות.לא יכולתי.אבל הצביעות הרסה אותי יותר מכל,לקקנות לבעלי ממון,הסתרת האמת על מה שמתחולל בחדרי חדרים,וההרגשה שכל ספרי המוסר והדרשות וה"דיברי תורה" הכל מהשפה ולחוץ.לא סבלתי את זה.

נשברתי.לא יכולתי יותר לשמוע אף רב,אף דרשה,שום כלום.הכל כבוד,כסף,פוליטיקה,גאווה.מהול בגזענות והתנשאות על האחר.כל התורה הזאת אמרתי לעצמי,אינה התורה שלי.

בעידוד היצר הרע-התרגלתי לרעיון,אתה יכול לשנוא את עם ישראל,סתם מקנאה אם בא לך,אתה יכול לגלוש באינטרנט,לרות טי וי, לעשות סקס חופשי,כל זמן שאף אחד לא יודע ומרגיש..הכל בשושו..אז למה לא? תבלה!

ואכן ביליתי.נפגשתי עם איזה בת של רב,דרך האינטרנט,מהאליטה החברתית חרדית,בילינו נהנינו היא כמעט נכנסה להיריון,אבל לא נורא.תבלה כל זמן שאתה יכול.העיקר תראה חרדי,תעביר בקריצה עם החבר'ה כל מה שידוע לכולם.ושתוק.ממילא הכל צביעות.ולא בא לי להרגיש צדיק בסדום.אם ההוא חוטא בגאווה ושנאה כבוד וחמדת ממון,אני נהנה מסקס.לא יותר גרוע, אני גם לפחות לא שוכב עם גברים,כמו שכולם ידעו בקהילה שפלוני שוכב עם פלוני.ושותקים...

כשהתעוררתי מהכל,החלטתי סופית להתגרש,ויהי מה (כעת אני בהליכים).אני לא אהיה חרדי,ולא כלום,כדי לחגוג אני לא צריך את המעטה הדתי קהילתי.וכדי לשנוא את השני,עדיף כבר לעשות זאת במשחק כדורגל. את הקב"ה ואת התורה אני עדיין אוהב,אבל הכל כבר לא מה שהיה כמו אז כשהתקרבתי ליהדות ולתורה.

החרדים הרסו לי את האמונה,יותר מכל הכופרים בעולם.

ובבקשה,אני מכיר את כל הדיבורים על כך שיש אחרים,ואני רואה רק את החצי הריקה,ושיש להפריד את האמונה מההתנהגות של הרבים,כבר לא מסוגל לאכול את הטיעונים הללו,השתיקה של כולם,והכיסוי תחת שכל אחד עושה לשני על פשעים חברתיים,מכניס את כולם לאותו ביב שופכין חברתי.ואני לא רוצה להיות בו,

וכל זה גורם לי להאמין,שהתורה כפי שהיא מיושמת אצל החרדים,אינה זו שניתנה לנו מסיני.התורה שהם מתיימרים לנהוג לפיה,אינה מסוגלת להוליד כזו חברה.זו איננה התורה.

דווקא לפני פסח,כשכולם מחטטים בחורים ובסדקים אחר חמץ משהו,וכל השכנים רואים היטב היטב עד כמה מדקדקים במצוות ועובדים בפרך.כשכל ה"אבו עלי" נפלט החוצה בצביעות סירחונית,כאשר גרגיר חמץ חשוב יותר מלבו של יהודי מחסידות אחרת,שהרי עליו אין צריך לדקדק במוסר ולשון הרע וכל ההלכות ה"נאיביות" שרק הטמבלים מקיימים.

,אלו שלא "IN" הבעלי תשובה אולי ותמהוניים,מקפידים בהלכות הללו,מדקדקים בהם.שכמובן,הם סוג ב,כי אולי האמא שלהם לא היתה טהורה בשעת העיבור...(-פחחח עוד כיסוי תחת הילכתי,לשנאה וגאווה מסריחה-אבל כבר הארכתי יותר מדאי.ולהיכנס לגועל נפש של השדוכים,שניצלתי ממנו כבר בראשית השדוכין שלי בחסדי השם,זה יהיה ממש ארוך ומייגע.)

זהו,תמשיכו בשלכם אנשים....תמשיכו לשתוק...לכסות על הכל..תהרסו בדרך עוד כמה חלשי אופי כמוני,שרצו חיי תורה,וקבלו קהילות וארגונים כוחניות ומאבקי שררה,הכל בשם התורה וההלכה.

תבלו!

קודם כל תודה על קבלת הפנים אני שמח להיות בפורום הזה (בטוח שאלמד כאן הרבה)
ראשית אני רוצה להתנצל על בורות שתיתכן.
יש הלכה שאומרת שאדם נכנס לבית קברות צריך להצניע את ציציותיו שכן אין המתים יכולים לקיים מצוות ולא נהוג ללעוג לרש עד כמה שאני מבין הדרך היחידה להמשיך ולעשות מצוות גם אחרי שאינך בין החיים יותר היא ע"י זה שהאחר מזכה אותך (לדוגמא הרמב"ם זצ"ל כתב הלכה וכן כל אדם שהולך ע"פ הלכה זו מזכה עימו גם את הצדיק הגדול שכתב אותה)
אין זה נכון לאמר שאם אני אישית מביא לתיקון שגם הבאים אחרי יזוכו ממנו (כמו הבראה מסויימת של, מאדם למסגרת לציבור שלם)?
ברגע שאדם עושה צעד מסויים בכיוון הנכון בדרך הנכונה הוא יזכה רבים ורבים בסופו של דבר יזכו גם אותו.

דוגמא נחמדה - בסעודת אבילות שותים ארבעה עשר כוסות יין. הכוס האחרונה היא כנגד רבן בן גמליאל מסופר בגמרא (מסכת כתובות ח:) שפעם היו קוברים את המת בתכריכים יפים ויקרים שכן דבר זה היה גורם לעניים בושה וכן בגלל עלות הקבורה הם היו מפקירים את המת. רבן בן גמליאל נקבר בשל כך בתכריכים פשוטים שכן מאז כל אדם יכול לקבור את יקיריו ללא קשר למצבו הכלכלי. רב"ג עשה מעשה פשוט שעד היום אני בטוח שהוא מזדכה עליו, מי יודע כמה.

הדבר שאני רוצה לעמוד עליו שכל אחד ואחד יכול לעשות שינוי שבגלל שינוי זה הוא יביא על עצמו ברכה לדורות.
העובדה שהמצב קשה היא אינה דווקה דבר רע אלא אפשרות לשינוי. את הקשיים האישים על כל אחד להתמודד בעצמו אבל קשיים חברתיים נוגעים לכולנו כל אחד יכול להשפיע (ואילו בדבר אחד קטן) כמו שנאמר בפתיחת השולחן הערוך "אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי" התעוררות האדם מלמטה כל כך חזקה שהיא מביאה להיתעוררות מלמעלה ובשל זה היה עז כנמר...
נזכה כולנו להיתעוררות וביאת המשיח בס"ד.

יהונתן

במחשבה שניה נראה לי שכדאי לשים לב שבעל התשובה התאכזב בעיקר מהציבור החרדי ליטאי. אני לא משוכנע שהוא זכה להכיר את הציבור החסידי שם יש הקפדה גדולה יותר על צניעות.

גם היחס לעדות המזרח בחב"ד, למשל, הוא חיובי מאד ולמעשה אין שם שום אפליה בטח לא אפליה בוטה כמו זו שהוא נתקל בה בישיבה הליטאית. גם אצל חסידי גור אין יחס מפלה לספרדים. אני אישית מכיר הרבה חסידי גור שהתחתנו עם נשים ספרדיות, מאות ילדים חצי ספרדיים לומדים ומתחנכים במוסדות של גור והם מקבלים יחס שווה כמו כולם. אני מניח שככה זה גם בחסידיות אחרות, אבל אני מעדיף לדבר רק על מה שאני מכיר מקרוב.

'אידך גיסא',

(בעמוד הקודם)

אין עליך! שום חרדי לא היה מנסח את עמדותיו כמו שאתה עושה זאת עבורו, ובהתנדבות.

אכן, הצביעות היא רע הכרחי, אבל את תעשה ממנו 'לכתחילה'.
אכן, האידיאלים קשים להשגה, ולדעתך (ולדעת הסבא מנובהרדוק לשיטתך) יש לשמור עליהם גבוה, לא להנמיכם. אולי יש תקוה.

כל הדוגמאות שהבאת, מתייחסות לתיפקודו של היחיד בהתאם לאידיאלים של החברה. אולם כאן מדובר בחברה שלמה שהכניסה את עצמה למילכוד פנימי. מנגנון ההישרדות היחיד שלה הוא באמצעות מתיחת החבל לשני כיוונים מנוגדים: תהליך אחד הוא העלאת רף האידיאלים והדרישות, החומרות, דעת תורה, וכו' וכו'. מקביל מתקיים תהליך העלאת רף הציניות ביחס לאותן חומרות בדיוק! כאמצעי לקיומן, להישרדות בצילן. יתכן והתהליכים משלימים זה את זה. סותמים חור פה, ופותחים שם.
השורה התחתונה של שני התהליכים היא, שהציבור מתחנך לציניות, לחיספוס, לחוסר יושר בסיסי. (לא רק 'עיגול פינות' כדבריך).

כך החברה מגינה על עצמה מפני עצמה! תחשוב על זה.

אינני יודע אם מימות הקתוליות טרום הרפורמציה היתה חברה כזו, השורדת אך ורק באמצעות הנצחת הפער בין רצוי למצוי, קרי: השקר.

דברי המחנך מנובהרדוק על התחום האישי, אינם חלים על התחום הציבורי. בתחום האישי אכן יש להחזיק את ה'שאיפות' גבוה, וברגע שמנמיכים אותם באופן מודע, נפתח המדרון. (אגב, דבריו במאמר 'נקודת האמת', מדרגת האדם עמ' רכו, נראים כסותרים לרעיון שכתבת משמו).


אני ממליץ להציץ גם באשכול שהביא 'לומד' לעיל:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1377136
(אחד האשכולות האיכותיים בכל הזמנים בפורום ח"ח)



תוקן על ידי - שלויימלע - 24/05/2005 11:07:03

מיימוני,
אלו ואלו.

נכון שמצג השוא של החיצוניות מטעה את החדשים, אך אותם קשה להאשים. אך מן המדריכים ניתן לדרוש לא רק להבהיר להם שמה שנראה כלפי חוץ אינו מושלם, אלא בעיקר שההצטרפות היא ראשית לכול הצטרפות לקהל בו כל אחד עומד מול עצמו ומול אלוקיו ורק אחר כך עם הקהילה והציבור.

דבר זה, לענ"ד, לא נעשה. יש הכוונה לזנוח את האישיות הקודמת, הגישה הקודמת, התחביבים הקודמים, היצירתיות הקודמת, ולהצטרף כאקסמפלר נוסף בישיבה/כולל/קהילה/ציבור. יש בכך היענות לרצון של המצטרף, אבל הייתה צריכה להיות הכוונה לכך שהחברה מברכת על כך שהצטרף אדם חדש שאינו דומה ויש לו היכולת להתחיל בדרך חדשה משלו ואין חובה להידמות בחיצוני לאחרים.

כמו כן הי מן הראוי להדגיש בפני השב שיש לו כל הזמן שבעולם להתרגל לקיום מצוות עמוק ופנימי וללכת בצעדים איטיים ועמוקים ולא לקפוץ לכ הדקדוקים שאינם אומרי לו מאומה.

יהונתן

אכן, היכן הם האנשים הללו?

אולי דווקא העובדה שהם אנשים אמיתיים וסמל ודוגמא היא בגלל שהם לא מפרסמים עצמם?



מרכא

ראשית, ברוך הבא! אתה מאד רצוי פה!

ושנית, דווקא הפעם אני מבקש לחלוק עליך.

מדרכם של בעלי תשובה טריים שהם מתלהבים, ובטוחים שהעולם החרדי, שגילו עכשו, הוא קודש קודשים וכולו כשר וישר.

כל אדם שלבוש בחליפה הוא תלמיד חכם. כל תנועה של חרדי היא לפי השולחן ערוך.

וצריך להבהיר להם שזה לא בדיוק כך. בלי לפגוע בהתלהבות, אך גם להעמיד את הדברים על דיוקם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

התורה היא זו אשר יוצרת את הציפיות. זה שהחברה החרדית אינה עומדת בצפיות אלה זו בעיה אחת, אבל ישנם המוני אנשים אשר כן "עומדים" בצפיות לפחות של בעלי התשובה.
חשוב מאוד שהאנשים האלה יקחו את העניינים לידיים ויתחילו להילחם על דעותיהם ויכרתו כל שורש רע.
בל לנו לשכוח שהקב"ה עוזר לאילו שהולכים בדרכו ויש לנו תפקיד מאוד חשוב ומכריע בהגעת משיח בן דויד.
השינוי צריך להתחיל מבפנים וכל עוד יש נגעים בשורש, העץ לא יצמח בריא.

בעלי התשובה אינם מייצרי הציפיות. מי שמייצר הציפיות, או לפחות לא דואג להחלשתן, הוא זה שמלווה את בעלי התשובה בתהליך חזרתם בתשובה ובדרך כלל זה גורם חרדי כלשהו שמבצע תהליך לא מספיק עמוק עם נטייה להגיע להישגים מיידיים.

אכזבה זה פונקציה של ציפיות. כשאין צפיות מופרזות - אין אכזבות גדולות. אני נתקל יותר מדי בבעלי תשובה שיש להם ביקורת קטלנית על החברה החרדית. זה שהחברה החרדית היא חברה חולה שזקוקה לרפורמה מקיפה אני חושב שאין בכלל ויכוח, אבל הציפיות המוגזמות לאטופיה ושלמות הם בעיה של מייצרי הציפיות ולא של הציבור החרדי.

לציבעונית
א. ההורים לא תמיד צודקים אבל לתת להם את ההרגשה שהם צודקים (אני אישית רואה את זה "ככבד את..")
בקשר לרב הרבנים פשוט נמצאים במעלה אחת מעל האנשים הרגלים (פשוט צריך לדעת לבחור את הרב הנכון [ רב לעצות, רב הלכתי זה לא ממש משנה])

מרכא כפולה

וצדק

אליישיר

לכל אחד מכם

כחרדית מבית אני רוצה לערער שתי הנחות יסוד שעלו כאן בין השורות ע"י כותבים שונים:

1) מותר לערער על דברי ההורים והתנהגותם. דבר שאינו מצוי בעולם החרדי. יש מוסכמה כזו שההורים תמיד צודקים מכח היותם הורים, וזו טעות.
2) עשה לך רב. הרבנים תמיד צדיקים. הרבנים תמיד צודקים.


ותודה לשבור שאני מנחשת שכרגע קצת פחות שבור אחרי כל התמיכה הרוחנית מחשבתית שהוא קיבל פה.

כה לחי לכותבים החרוצים מאד.
חדשה כאן בפורום.
צבעונית.

הסיפור שלך לא נשמע לי ממש רחוק מהמציאות ואני נער בן 23, חושב להכניס את ילדי העתידי למסגרת דתית (אף חרדית) והדברים שאתה אומר גורמים לי לחשוב האם בית ספר חילוני אכן נופל במעלה. אגיד לך דבר פשוט, אתה לומד תורה עושה מצוות אוהב את הקב"ה אז חביבי תלחם!!!
פתח את הפה (לא במסך המחשב) ותתחיל להיתלחם בתופעות שאתה מתאר!
לפי דעתי תתחיל להרגיש יותר טוב לגבי עצמך.
שיהיה משהו שיתחיל לעשות את הדברים הנכונים יהיו הרבה מאוד אנשים שיצטרפו (אני אחד מהם).
אחד מהסיבות העיקריות שהחלק החילוני אינו מוכן לשמוע על עניני תשובה זה רק בגלל שהחיים הדתיים אינם נאותים בכלל, כל אדם חילוני שני יגיד לך את זה (אפילו שהם אינם יודעים מה קורה סביבם.
"אין דבר העומד בפני הרצון"
חזק ואמץ!!!

לומד, מו"ל, נשבר והאחרים,

למעשה, הבעייה שאתם מעלים כאן היא בעיית הצביעות החברתית. ניהלתי על זה לאחרונה דיאלוג קצר באישי עם אחד ממשתתפי הפורום. ובכן, יורשה לי להכריז בזה בראש חוצות כי הצביעות היא רע הכרחי, והיא נחוצה לכל חברה בריאה כדי לגשר על הפער - הבלתי-נמנע - בין אידיאלים למציאות. וככל שהאידיאלים יותר גבוהים והמציאות יותר סרבנית במתן האפשרות להגשמתם - כך היא נחוצה יותר. כמובן, במינון מוגבל ולא בהפרזה (אכן, נתתי דבריי לשיעורין).

פירוט: בשום חברה בעולם אין התאמה בין רמת הדרישות לרמת הביצועים. חברה צריכה אידיאלים וערכים כדי לקדם את עצמה, ולא כדי לשקף את המצב הנתון בה. ומה לעשות, שהאידיאלים קשים להשגה? אפשרות אחת: לומר "אידיאלים כאלה הם לא מעשיים, ולכן לא נכונים, ולכן צריך להנמיך את רף הדרישות"; אפשרות אחרת היא לומר "האידיאלים אמת והרף שלהם אמת, ומוטב שאכשל באי-שמירתם מאשר שאורה הלכה לרבים כי אין הם נכונים". לכאורה, הדרך הראשונה "ישרה" יותר, אבל לדעתי - הדרך השניה היא הנכונה, ומשני טעמים: (א) צריך (כפי שניסח זאת הסבא מנובהרדוק) "להקדים את האמת לטעם", כלומר, לא להתאים את האמת למה שבא לי, אלא להכיר באמת כאמת, ואם בא לי אחרת - להכיר (במבט האמת) בפער הקיים (את המשך קו-המחשבה של הסבא אני נוטש בנקודה זו...); (ב) מכיון שכל רף יהיה לעולם רף גבוה "מדי" ביחס למציאות, הרי שגם הרף המונמך יהפוך חיש מהר לבלתי-מושג, וכך ימשיך תהליך הירידה הלאה והלאה, וזה לא רצוי, כמובן.

מגיל צעיר מאוד אנחנו לומדים שאין איש, אפילו משה רבנו, שזכה לקיים את כל התורה כולה, ומדי שנה אנחנו חוזרים ומשננים כי "צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אז הטובים שבנו שואפים להגיע אל המירב, אבל גם הם מודים בינם לבינם: "באידיאלים א' ב' ג' אני לא מסוגל לעמוד". אז מה, אז לוותר עליהם? לא: מוטב לומר: "אני מוותר לעצמי עליהם, ואני לא בסדר שאני עושה את זה", מאשר לוותר עליהם כיעד רצוי.

החברה הנאורה (החילונית וגם הדתית-ליברלית) עמוסה צביעות ביחס לאידיאלים שלה: החופש, השוויון, הפתיחות והפלורליזם. הו-הו, כמה צביעות יש שם. החברה הדתית צריכה (מאונס או מרצון) גם לפרוע חוב לאידיאלים של חברת הרוב וגם לעמוד באידיאלים הנוספים שלה; החברה החרדית מוסיפה על אלה גם חומרות ואמצעי הסתגרות. להגיע לשמירה על כל אלה במציאות הקיימת - זה קשה, לפחות לאנשים מסויימים, ולפחות בצדדים מסויימים של החיים, ונכשלים. להיכשל בראש חוצות עם שלט ביד - כמוהו כלהורות הלכה כי כך ראוי לעשות; אז "מעגלים פינות" וממשיכים הלאה, ומקווים שיש כאלה שעדיין קרובים יותר למילוי האידיאלים א' ב' ג' (ויש; אבל סביר להניח שהם נתקלים בבעיות דומות מול אידיאלים ד', ה', ו').

לפיכך, מי שלא מכריז, לפחות בינו לבינו, "אני צבוע" -הריהו צבוע בריבוע: הן צבוע מסדר ראשון (על כך שאין הוא מקיים את האידיאלים של עצמו, ומוותר לעצמו בסתר, כמו כולנו) והן צבוע מסדר שני (על כך שאין הוא מודה בזה).

ועוד יש להאריך בזה.

אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 19/05/2005 20:29:35

הגעתי לאשכול זה "באקראי".

גם אני רציתי להפנות את שובר לאשכול המערכת הכפולה אליו הפנה לומדמכלאדם.

קראתי את כל האשכול.

אני מציע ל*שבור* את הגישה של מודעות עצמית.

קבל את עצמך כפי שאתה. בתוך סבך חייך, של תהליך גירושין, העדר מקצוע וקשיים אחרים, מצא פנאי להתחבר לעצמך.

לא לאלוקים(כי אולי הוא הוא דמות חרדית בעינך). לא לקיום מצוות. לא לאשתך ולילדים. לא לקהילה ולחברה.
אולם, ולא פחות חשוב גם לא לפילוסופיה, לא למחשבות ולא למדמנה של ספקות ובלבולי מוח.

לעצמך. בתוכך קיימת ישות, מהות שהיא היא אתה. היא פשוט חנוקה. יש בכוחה להדריך אותך, הפגישה אתה תגרום לך אושר ושמחה.

הקשר עם עצמך דורש שקט מן הסביבה ושקט מ"רעשי הרקע" שמספק לנו השכל וחיילותיו: החששות, הפחדים, הספקות, הדיונים, העבר והעתיד.

מצא לך פנאי להיות. כאן ועכשו.

נדמה לי שהטכניקה המתאימה עבורך לחיבור כזה אינה יכולה לבוא, לפי שעה, מן העולם היהודי/הדתי. כי יש לך משבר אתו.

חפש באינטרנט על מדיטציה, דמיון מודרך, מודעות פנימית. קרא והתרשם.

חפש משהו שנעים לך אתו. הייה בו. התענג עליו. כל דבר שתהיה בו בכוליות (ללא ייסורי מצפון, ללא מחשבה מתי הוא ייגמר וללא מחשבה מי רואה אותי)

זה יכול מוזיקה נעימה, מאכל טעים, טיול, או חוויה אחרת התפעלות.

השתדל לעשות זאת כשאתה רגוע. לא רעב. לא מתאווה.

אם אתה ממילא תלוש, אולי תמצא דרך להגיע למדריך כלשהו שיעזור לך בצעדים הראשונים, לסדנא של כמה ימים שתעשה בתוכך את הסדר הראשוני.

כל מה שעברת כלל אינו משנה. חבל לדוש בעבר. חפץ חיים הנך. שתפת אותנו כי קיווית שנבין ושאולי נציע דרך החוצה. בשלב זה העניין העיקרי הוא למצוא את הפעם הראשונה בו ניצוץ מתוכך יעשה לך טוב. אח"כ כבר תתמכר ויהיה לך נפלא.

אם הכיוון נראה לך אוכל להוסיף פרטים רבים באישי.