פרשת תזריע ע"פ בעל הסולם

בס"ד שאלה ג'
מהי הזרעה בעבודה?
מדוע לא כתוב "וילדה זכר" אלא "כי תזריע"? משמע שלזריעה יש חשיבות עליונה לעצם ההיריון, שלפי הזריעה ראינו על פי מסכת נדה ל"א "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר".
לצורך הבנת המושג זריעה אנו מסתייעים במאמר נפלא של הרב"ש.מדמה כבוד קדשו את הזריעה ללוקח חטים וקוברם בקרקע,כדי שירקבו,ולאחר מכן יהיו לו חיטים למאכל אדם. שמאכל נקרא,דבר שאפשר להנות ממנו,שהרי מזרעים עדיין לא ניתן להאכיל אדם,שהם הרי מאכל בהמה.
הזריעה היא הטמנה של הזרעים,כדי לבטל אותם מצורתם העכשווית במציאות.לזרוק אותם כדי לקוברם באדמה, שכן רק לאחר ריקבונם יכולים לצאת מהם חיטים. כפי שלמדנו במאמר "וזאת ליהודה" (מתן תורה/ בעה"ס).
ההעדר קודם להויה.ההעדר של הזרעים בצורתם כזרעים כזרעים, כמאכל בהמה, מחויב לפני שיצא מאכל אדם.רק ביטול הבחינה הקודמת יכולה להוליד בחינה מתקדמת יותר.
עתה נוכל להבין ביתר שאת את הפסוק "אשה כי תזריע". זאת אומרת אם האדם הגיע להחלטה בתוך נפשו, שדי לו מהוויות העולם הזה, מרדיפה אחר האנוכיות, אחרי הזנב של עצמו במרוצה בלתי פוסקת ובלתי תכליתית,אז צריך לזרוק את בחינת אנוכיותו, את כוונת פעולותיו לקבל לעצמו.עליו לקבור את האגו שלו בתוך הקרקע ולהשתדל שצורת האני שלו, שהיא הקבלה לעצמו, דהיינו אנוכיותו תרקב בעפר. כל שהוא מרבה לזבל את הקרקע, דהיינו להביא למודעות הגבוהה ביותר שלו, שהאהבה העצמית היא זבל, והיא מאוסה בעיניו, עד כדי שרוצה למגרה כליל,לקוברה,אז אפשר שיצמחו חיטים מהזרעים.אז אפשר שיולד זכר דהיינו השפעה,שהוא מאכל אדם.
עתה נוכל בנקל להבין,מדוע כאשר אשה מזריעה תחילה נולד זכר ?דהיינו,כאשר האדם מגיע למודעות עצמית, להבנת הלב, שהאנוכיות היא מאכל של בהמה וכל רצונו למגר מאכל זה, אז אפשר, שתוולד כוונה של השפעה,דהיינו זכר.
אך אם הפוך קורה,אם זכר מזריע תחילה,דהיינו האדם רוצה לקבור את כלי ההשפעה שלו וכל מה שמובן לו, שצריך לצאת מהאהבה העצמית, ושצריך להשפיע נחת רוח לקב''ה, את זה הוא רוצה לקבור. זאת מכיוון,שתוקף אותו יצר הרע ואומר לו: מה יצא לך מזה, בין כה וכה אין אתה יכול לצאת מהאהבה העצמית,זה לא תלוי בך.הרי אתה רואה סביבך המון דתיים, שהולכים בדרך התורה והמצוות,שאפילו אתה מודה,שהם שקועים בתוך אנוכיות וכל שאיפתם היא לקבל שכר בעולם הזה כמו פרנסה טובה יותר ונחת רוח מהילדים ובריאות.ויש עוד שמגדילים ומבקשים אף שכר של עולם הבא,וכל מה שרוצים את המשיח הוא רק לתועלתם האישית,כדי שיפתור את בעיותיהם, אז מה אתה משקר את עצמך שאתה עובד כדי להגיע להשפעה.כפי שאמר לבן ליעקב (*)"הבנים בני והבנות בנותי הצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא".כל עבודתך היא ממילא לאנוכיות. אז טוב לך,שתזרע באדמה,וכמה שיותר עמוק את כוונת ההשפעה שלך.אז תוכל לצמוח לך מזה תועלת גדולה של אהבה עצמית. כמה שתהיה יותר אנוכי, תצליח יותר. כי מי שהוא טוב, הוא "פרייר" (כך אומרים ברחוב).ולמה לך להמשיך להיות טוב,אתה רואה שכולם דורכים עליך ומנצלים אותך,מה שמספרים לך, שהם רוצים אהבת חברים,נראֶה קודם,שהם יעזרו לך.אבל תמיד אתה מספר לי כמה אתה צריך לעזור לאחרים.
כך מהלכו של נפש האדם.על כל אחד מאתנו לבחור האם רוצה הוא לזרוע באדמה את בחינת האנוכיות שבו, דהיינו בחינת הנקבה, או את בחינת ההשפעה שבתוכו, דהיינו את בחינת הזכר. הנטייה הטבעית של האדם היא לזרוע את כוחות ההשפעה שלו.כי אלו מגולים אצלו רק כנקודה שבלב,דהיינו כשורש, שאינו מגולה בו עדיין.וכל אדם,שמתחיל את עבודתו נזקק לעבודה מעל הדעת, ועליו רק להאמין,שישנה נקודה כזו שבתוכו,שצריך לפתח.ריבוי היגיעות, המלוות לא פעם בחוסר ראיית ההצלחה, גורם לאדם להתייאש מלעורר נקודה זו שבלב. קל יותר ללכת בדרכו של עשו (מהמלה עשוי כפי שמפרש רש"י) שהרי האדם נולד עם יצר הרע.יצר הרע הוא לכאורה הבכור.אך דעו לכם, שזו רק הטעיה. האמת, שהנקודה שבלב היא הבכורה. יעקב הוא הבכור, אלא שזה מוסתר לעת עתה. לעתיד לבוא, כפי שמובטח לנו, (*) "רב יעבוד צעיר".אף יצה"ר יעבוד את כוחות ההשפעה.
על כן צריכים אנו לקבל זאת ככלל.אם את כוחות ההשפעה, דהיינו זכר אני זורע בקרקע,אז נולדת בי אנוכיות.ואם את האנוכיות,דהיינו הנקבה,אני זורע בקרקע נולד זכר,דהיינו כוחות של השפעה.
לשם מה האדם צריך כוחות של השפעה,הרי תכליתו לקבל את ההטבה האלוקית?
על זאת ענינו הרבה פעמים ונחזור כאן בקצרה. מאז שמלכות דא"ס בחרה ביתר דבקות,שבחרה לקבל בעל מנת להשפיע, דהיינו,לקבל רק בתנאי שהקבלה עצמה היא השפעה לנותן. נקבע חוק,שאי אפשר לעבור עליו. חוק האומר,שניתן לקבל רק בכלי השפעה.
על כן,על האדם להשיג כוחות השפעה אלו,כדי לקיים את תכליתו בחיים.שהיא לקבל את ההטבה האלוקית.
עוד נשאר לנו לברר, אם את הנשמה (ולא את הגוף, שבא מהאב והאם)הקב"ה נותן לנו,אז מדוע אנו צריכים לעשות עבודה של זריעה?אלא שצריך להבין,שגם אם רוצים לתת לנו משהו,אנו הם שצריכים לקבל.אנו צריכים להכין כלי,הראוי לקבל. אכן,אנו מכינים את הכלים דהשפעה,כדי שנהיה ראויים לקבל את אור הנשמה,שהיא הנקראת השגת האור.את המשיח, שהוא גדלות ההשגה האפשרית הן באופן פרטי,והן כאומה.
זהו שאמר רבי יוסי,שבזאת מבחין הקב"ה בין טפה של זכר וטפה של נקבה.בין כלים של השפעה לכלים של אהבה עצמית.אז נתן לו הרוח של נשמת הזכר.דהיינו את ההשגה המלאה, שלא יתעסק יותר באהבה עצמית,אלא רק בעשיית נחת רוח לבוראו. נתינת רוח זו היא העדות של הקב"ה, שכפי שאומרים חז"ל (*)"הכי דמי תשובה,עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".זה הסיוע שנותן הקב"ה לאדם.אך צריך כמובן את זריעת האדם, שתעשה את ההכנה של האדם,בבחינת (*)"הבא ליטהר מסייעין אותו".במה? שואל הזה''ק (*) "בנשמתא קדישא".בזכר,שהוא רצון הנקרא ישראל,רצון בבחינת ישר-אל (כצ"ל)שכולו ישירות לבורא.
מה יעשה אדם,כדי שיהיו לו הכוחות לפעול הזרעה זו?
איך יוכל לבקש לבטל את האהבה העצמית שלו,שבזאת מרגיש הוא את כל חיותו,כאשר הנקודה שבלב היא רק נקודה,דהיינו אינה מאירה,אלא בבחינת נפש,דהיינו שאין בה תנועה לעורר את האדם להזיז עצמו ממקומו?
לשם כך צריך תפילה.
איך על האדם להתפלל?
כך צריך להתחיל את תפילתו בשלוש פסיעות אחורה. דהיינו, באמירה ברורה לקב"ה והן לעצמו.לפני שאני בא לבקש דבר מה הבורא.אני רוצה לגלות בעצמי,שאני מתרחק ממקומי.ני הולך אחורה,כדי לומר, אני רוצה ומבקש לבטל את המקום שבו נמצא העצמי שלי.אז ורק אז אני יכול לחזור למקומי ולהתפלל. החזרה למקום,היא מכיוון שהאדם חייב להתפלל לפי רצונותיו הוא, שמקומו הוא הנקרא רצונו. אין לאדם אפשרות להתפלל מעצמיות אחרת, אלא מהטבע העצמי שלו.אם כי הטבע העצמי הופך להיות אמצעי והמטרה היא השפעת נחת רוח לבורא.
תפילה היא המקשרת בין החוסר שלנו בכלים דהשפעה לבין מילוי חסרון זה. וזה שאומר רבי יוסי על קושייתו בזוהר של רבי אחא למה כתוב (תזריע דף ג' ובהסולם אות ט') "אשה כי תזריע וילדה זכר",הלא היה צריך לכתוב אשה כי תזריע ותהר זכר.והשיב לו רבי יוסי "שהאשה מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת,אין מלה בפיה,אלא עם הולד שלה יהיה זכר". זוהי תפילת הרצון של האדם להוליד בתוך עצמו בחינת השפעה מכל הריון שלו,הנקרא הרהור.עוד נוסיף,שתפילה אמיתית יכולה לבוא רק על הצורך.את הצורך בונים,כאשר חשוב הדבר.זאת עושים על ידי מעשים, על ידי יגיעה כדי להשיג את הדבר הנצרך. במקרה זה כוחות של השפעה, והמובחר במעשים,כפי שספר לנו הבעש"ט הקדוש,הוא אהבת חברים במסגרת של התורה והמצוות,וזה בע"ה יעורר בתוך עולמנו את הצורך לתפילה אמיתית לביטול האהבה העצמית.
סיכום
על האדם לקבל על עצמו עבודה של ביטול אנוכיותו וזריעתה באדמה, להרבות בזיבולה, דהיינו בהשגת מודעות עצמית. הבנת הלב שצעד זה הוא הכרחי, זאת על ידי לימוד של פנימיות התורה בדרכו של בעה"ס,שמדגיש נקודה זו כעיקרית. זאת תוך תפילה מתמדת לקב"ה לצאת מהאהבה העצמית שלו. וכדי להכשיר מקום לתפילה, עליו לעבוד בדרך של אהבת חברים בקבוצות המונחות על ידי רב,שרצונו ומאווייו להנהיג דרך של תורה, המורה לו איך להשיג כוחות אלו של השפעה, כדי לקיים את תכליתו בבריאה ולהגיע בע''ה לבחינת משיח פרטית וכללית במהרה בימנו.אמן.
פורסם בקישור הבא:http://hasulam.co.il
הערה על סיכום המאמר ואם אין לו רב ילמד גם לבד מהספרים הקדושים ויבקש מה' ית' שיזכהו להבין את פנימיות-התורה.
ועיין בזה בהקדמת ס' 'אור-החמה' למהר"א אזולאי זצ"ל ודו"ק:
בברכה הצ' שי בוארון.