יצר הרע

ומקורו עוד בבעש"ט, עיין בציטוט המאלף בשמו בספר דברי משה לר' משה מדולינא.

ולך, מיימוני יקירי, אתן הפנייה אחרת:
ר' אברהם גורדזנסקי, תורת אברהם, בשיחה 'מהותו של יצה"ר'. נדמה לי שהאמור שם יעורר אותך לפתוח אשכול נוסף בנושא ערך החירות, עיי"ש.

בברכת שנה טובה וצום קל



זאב טורף, גרררר...

יש 'וורט' נפלא של הרבי מקוצק .

פעם הגיע חסיד לקוצקער והתלונן שהוא סובל ממחשבות זרות . ענה לו הרבי : כיצד אתה קורא להם מחשבות זרות הלא הם המחשבות שלך ? ודו"ק

כל אדם הוא במהותו גם ד"ר ג'קיל וגם מיסטר הייד, גם רוח וגם גוף, גם טוב וגם רע, יש ביניהם מלחמה תמידית, והיא הבחירה החפשית.

מיימוני

תוכל לעיין בפרק כב חלק שלישי במורה שם תמצא את הסברו של הרמב"ם ל"הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות", ולטובת הקוראים אביא קטעים ממנו:

"דבר השטן ודברי ה' לשטן ומסירתו בידו, כל זה משל בלי ספק אצל כל בעל שכל.....
ודע, כי שטן נגזר מן שטה מעליו ועבר (משלי ד,טו), כלומר שהוא מעניין ההסרה וההרחקה, כי הוא המסטה מדרך האמת בלי ספק, ומרחיק בדרכי התעייה ומשקיעו שם, ועל עניין זה עצמו נאמר גם כי יצר לב האדם רע מנעוריו...ולפיכך נקרא יצר הרע מלך גדול, ונקרא יצר טוב ילד מסכן וחכם במשל הנשוא לגוף האדם, ושינויי כוחותיו באמרו עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו'
כל הדברים הללו לשונם ז"ל מפורסמים, וכיון שבארו לנו כי יצר הרע הוא השטן והוא מלאך המוות בלי ספק...."



תוקן על ידי - איקה - 23/09/2003 8:28:24

ניראה לי מוזר להטיל את כל כובד האחריות על האדם.
ומה עם "אונס – רחמנא פטריה"?
אמנם בניגוד לנצרות שעשתה פרסונליזציה מוחלטת ליצר הרע, עד כדי "ההתגלות" של יוחנן על כל ההגשמה שבה, אפשר לומר כי היהדות הותירה את הנושא די בערפל.
חשוב לדעתי בנוגע לאחריות המוגבלת של האדם, יש בספר בראשית את הפסוק "הנחש השיאני ואכל" (בראשית ג' י"ג), והרי שכאן האשה מעבירה את כל האחריות לחטא עץ הדעת אל הנחש שמתכבד בעונש משלו.
אמנם קראתי את מה שכתב המיימוני בעיון רב, אך בכל הכבוד, המציאות בכתובים מחייבת חלוקה של אחריות. והרי כאן השאלה מתחלקת לשניים (לדעתי), שאלת האחריות על המעשה ושאלת אופיו של הגורם השותף באחריות למעשה.
במידה וישנו גורם שותף במעשה, כפי שהכתובים מראים, והוא היצר הרע, ניתן לדבר על דמותו.


(אגב, נחש פה תירגם אונקלוס "חויא" המילה "עכנא" כשם לנחש, מוזכרת בבבא קמא, וכן בבבא מציעא דף פד עמ' ב ודף פה עמ' א.)

אני רוצה להודות לווטו שהפנה את תשומת לבי לאשכול ונתן את הלינק אליו.

ג'ינג'ית

גם אני איני יודע מהיכן לקחת זאת, אך אני בטוח שהדברים כתובים. ואם ממדבש או מסתברא יגיעו לכאן, יהיו גם מראי מקומות בשפע.

כפי שצויין בתחילת האשכול, יש מחלוקת בדבר בין האסכולה הרציונליסטית של הרמב"ם לבין המקובלים. המקובלים משתיתים את דבריהם על פשטות לשון הגמרא, אם כי הם מוסיפים ובונים מערכות גדולות על סמך מימרות מפוזרות, כדרכם.

מן הראוי היה לכתוב סיכום קצר של האמונה בשטן, ביצר הרע ובמלאך המוות. אני מניח שהדברים כתובים באיזה מקום. ממדבש?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מכיוון שמימוני בטובו הפנה אותי לאשכול זה, ומכיוון שהיום חיפשתי תשובה לשאלה - מיהו הש-ט-ן, ניסיתי להעזר באשכול זה. ואינני יכולה שלא להעיר שהרי נאמר "הוא יצר הרע, הוא הש-ט-ן, הוא מלאך המוות".

אני לא זוכרת מאיפה זה לקוח, אבל יצר הרע בא בשלוש דרכים
1. מבחוץ לגמרי - ש-ט-ן
2. חיצוני שפוגע באדם פיזית - מלאך המוות
3. פנימי, במחשבות - יצר הרע.

כלומר - אלו ואלו דברי אלוקים חיים ויצר הרע עצמו אם כי פנימי, בלבוש אחר שלו הוא מאד חיצוני ומאד ממשי. בכל זאת כולנו מתים בסוף.

אדם שמבין שהוא בסכנה מתמדת...נשמר ונזהר תמיד!

הלוואי ונזכה.

יחידי

הלא זה בדיוק היסוד של הפורום, או אחד מיסודות הפורום

כפי שמגדיר תמיד וטו, המיסטיקה היא ליחס למלים תוכן!
ולטעות כזו יש מחיר!

אמנם, כפי שנטען באשכול זה, וכפי שדנתי הערב עם מישהו בפרטי, זה בה במידה גם מנגנון פסיכולוגי, שמאפשר לאדם להחצין מעליו את האחריות לאותם חלקים באישיותו שאליהם הוא מעדיף להתכחש, כי אין הוא מסוגל להתמודד עמהם. ותהא זו חשיפה אכזרית להעמידו על אמת שאין הוא בר הכי לעמוד מולה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אשכול זה כיון דהוקפץ נימא בה מילתא.

ברעיון המוסרי שבו הוגדר יצה"ר כאיזה מלאך הרודף אותנו, ישנה מגרעת נוראית, כי ברגע שהאדם מדמיין שהוא במלחמה, כל כולו מפוחד, והוא נכנס למין מערבולת סבוכה של פחד מכלום,

ברגע שנפנים שאין שום מלאך, אלא זה אנחנו, עצמנו, המלאכה נעשית קלה בהרבה, כמו כל בחירה בחיים שאינה שייכת לטוב ורע.

כמדומה שדבריי אלו יובנו למי שעבר את המערכת הסבוכה הזו.

<מיימוני, הרווחתי עוד משו>

יהוסף

כהרגלך, מיצית במלים ספורות את כל מה שרציתי לומר.
יצר הרע הוא השם שאנו קוראים לאותם חלקים שלנו שאינם מוצאים חן בעינינו - בצדק.
זו השתמטות מאחריות, שיש לה, עם זאת, תפקידים ותיפקודים פסיכולוגיים חשובים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יהוסף,

ראה למעלה שזה כל מהות היצר יצירת "חריץ" התנהגות המתגבר יותר ויותר עם ההרגל.