|
|
| נשלח ב-21/4/2005 11:32 |
 |
| |
בס"ד: הלכה יומית:כשרות רכב פרטי
מאת רבני ישיבת בית אל
שאלה:במהלך השנה כולה לא אחת יצא לי לאכול ברכב שלי חמץ (הרכב משמש אותי לעבודה). הרבה פירורים נופלים מתחת למקומות ואביזרים שקשה מאוד להגיע ולנקות אפילו עם שואב בעוצמה חזקה.האם מותר להשתמש ברכב במהלך הפסח? את מה שניתן לנקות אני מנקה היטב.
תשובה:מותר להשתמש ותנקה עד היכן שידך מגעת.
הרב חיים כץ.
נשלח אליי במייל מאתר ישיבה:www.yeshiva.org.il
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2005 11:48 |
|
| |
בס"ד: הכשרת ארונות לפסח
מאת רבני ישיבת בית אל
שאלה:האם יש צורך לכסות בנייר את המדפים בארונות המטבח או שנקיון יסודי מספיק?
תשובה:אם מדובר על ארונות ומדפים המצופים בפורמייקה אין צורך.
הרב חיים כץ.
נשלח אליי במייל מאתר ישיבה:www.yeshiva.org.il
בברכת חג פסח כשר ושמח
הצ' שי בוארון יו"ר מטה המאבק לצדק חברתי.
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2005 11:58 |
|
| |
בס"ד מיחם בפסח מאת רבני ישיבת בית אל.
שאלה:האם יש צורך במיחם חדש לפסח,מאחר ובמשך השנה הוא בא במגע עם מים בלבד?
תשובה: בפסח נוהגים להחמיר לקנות מיחם חדש או להגעיל את המיחם הזה שאפשר בקלות ע"י הרתחתו במים עם קצת סבון ולתת לו לגלוש מעט.
הרב חיים כץ.
נשלח אליי במייל מאתר ישיבה בקישור הבא:www.yeshiva.org.il
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2005 20:35 |
|
| |
האומר ש"לספרדים מותר לאכול קטניות בפסח, אך לאשכנזים אסור"; או "עליך להתפלל בנוסח זה כי מורוקאי אתה, ואילו אתה חייב להתפלל בנוסח אחר כי אתה יהודי פולני" — הרי הוא מעיד על עצמו שתורת הגלות בפיו, ושאין ביכולתו להחלץ ממנה (שהרי לשיטתו, מתי וכיצד ישתנה מצב זה?) האומר כן נוקט : מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט) — ולדבריו בגלות אנו יושבים .
נמצא, לפי השקפה זו, שאיננו ציבור ואיננו עם השב למולדתו; הננו רק אוסף של קהילות קודש שהזדמנו למקום אחד, ואין בידינו אלא להנציח את העבר. האם לֹא-עָם שכזה יוכל אי-פעם להעלות על דעתו לבנות את בית הבחירה? ואכן כך הוא — הציבור אינו מעלה בדעתו מחשבות ממין זה, כי מבין הוא בלבו פנימה, באופן אינטואטיבי, שאין הדברים עולים בקנה אחד עם התורה שהוא מכיר מפי רבותיו. אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי (בבלי מגילה ג, א) . אך אין אשמה בציבור. אם הצאן תועים, אין זה אלא שהרועה התרשל במלאכתו. על כגון זה נאמר: וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי (ירמיה ב, ח) .
ישנה דרך טובה מזו — התורה הגואלת
כתוב בתורה:"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם,לֹא תִתְגֹּדְדוּ "… . ודרשו חכמינו ז"ל:לא תֵעשו אגודות אגודות, אלא הֶיו כולכם אגודה אחת .וכן הוא אומר (עמוס ט', ו'):"הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל-אֶרֶץ יְסָדָהּ (ספרי דברים פיסקה צ"ו) . וכן פסק רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל :ובכלל אזהרה זו, שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג, וזה נוהג במנהג אחר –שדבר זה גורם למחלוקת גדולה, וכתוב לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים י"ד, א'),לא תֵיעשו אגודות אגודות (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י"ב,י"ז; הל' יד בדפוס וילנא). מי שמחייב מצב מפורר ומפורד שכזה ועל ידי כך מנציח מציאות של אגודות אגודות מְקַבֵּעַ את עם ישראל ודן אותו לחיי גלות לנצח.
על פי הדרכה זו של רבותינו ז"ל, חובה וכורח להביא לידי ביטולה של מציאות אגודתית-גלותית זו.הדרך לכך קיימת וידועה בתורה שבעל פה:אדם העוקר ממקומו ומשתקע במקום חדש יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם. אם דעתו להשתקע למקום שבא שם יעשה כמנהגם, בין לחומרא בין לקולא (טור או"ח סי' תס"ח על פי בבלי חולין י"ח, ב') . ומאחר שהמנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח מעולם לא היה מנהג המקום בארץ ישראל ואף היום אין זה מנהג המקום, שהרי רק חלק מהציבור נוהג כן, ואילו היה כאן מנהג-מקום מחייב אף הספרדים היו מחוייבים לנהוג כן ממילא אין תוקף הלכתי למנהג זה כלל.ועל פי דרך זו,למשל,הלכה למעשה:
מותר לכל בית ישראל היושב בציון לאכול קטניות בפסח.
עַ ל – הַ גְּ אֻ לָּ ה וְ עַ ל – הַ תְּ מ וּ רָ ה (רות ד, ז)
החפץ במנהג אי-אכילת קטניות בפסח אינו חפץ במצות קרבן פסח באמת.
יש תורה המנציחה את הגלות ומביאה לקיפאון והתנוונות היא תורת הגלות .
וישנה תורה המפלסת את הדרך לגאולה היא תורת ארץ ישראל .
וביד כל אדם לבחור בגאולה.......או בתמורתה .
וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֵנוּ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט (על פי קהלת יא, ט)
נאום דוד חנוך יצחק ב"ר חיים רפאל בר-חיים,אב"ד ירושלים
נאום יהושע ב"ר משה בוך,סגן ירושלים
נאום משה שלמה ב"ר אהרון לייב אנטלמן רחובות
נאום אליצור ב"ר אפרים יצחק הלוי סג"ל עפרה
נאום אליהו אלכסנדר ב"ר יעקב משה ש"ץ חשמונאים
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=881118
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2005 17:10 |
|
| |
בס"ד מותר לעשן בפסח?זה לא חמץ?
הזדמנתי לבני ברק, ונתקלו עיני, במודעות מטעם הרבנים על האיסור לעשן סיגריות (לא סמים) מחשש שיש בזה חמץ, והטעם, משום שישנם חברות המשרים את הטבק בשיכר.
מבירור שערכתי,הרב זריצקי טוען,כי מותר לעשן ללא חשש, ואין בכך שום חשש תמץ,ומותר לעשן לכתחילה.
נא לא לראות בזה אישור לעשן בכלל.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1355043
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 13:28 |
|
| |
בס"ד תגובת ד"ר_הלפרין
האם אפשר למכור ולקנות חפצים דרך האינטרנט?
מעשים שבכל יום שאנשים קונים ומוכרים.
מכאן, האם הקנין חל רק בעת המשיכה?
או שמא יש לו כאן דין "סיטומתא"?
במילים אחרות,השאלה לגמרי לא פשוטה לגבי קנין באינטרנט.
על כל פנים,לגבי מינוי שליחות,פשוט לכאורה שניתן,שהרי מעיקר הדין מינו שליחות אינו צריך קנין,ורק במכירת חמץ החמירו להצריך קניין כדי שלא יזלזלו במכירת חמץ.
לכן,מי שלא הספיק למכור חמצו, ועדין לא הגיע זמן איסור חמץ, מסתבר שיוכל למנות שליח דרך האינטרנט, כשמעיקר הדין ודאי חל המינוי ויש מקום לומר שהאישור של השליח המוחזר בדואר אלקטרוני מאלים את המינוי ולא גרע מקנין סודר המאלים את מינוי השליחות.
פורסם בפורום אוהבי-תורה בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1351131
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2005 11:10 |
|
| |
בס"ד:
תשובת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א
האם מכירת חמץ באמצעות האינטרנט כפי שמציעים באתר "כיפה" מותרת והאם אין צורך במקום בשעת המכירה?
להמשך הדיון בנושא.
תשובה:
אין דעתי נוחה ממכירת חמץ דרך האיטרנט, גם אם נניח שהקנין תקף. מכירת החמץ נועדה מעיקרה רק לסוחרים המוכרים באמת את חמצם או למקרים חריגים שיש בהם הפסד מרובה והמכירה נעשית בלב שלם.המכירה ההמונית של כל הציבור היא רק ליתר הידור.מכירה באמצעות האינטרנט היא זילותא נוספת במכירה. עדיף לבער את החמץ.
פורסם בקישור הבא:http://www.yeshiva.org.il
פורסם בנוסף בפורום אוהבי-תורה בקישור הבא:
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1351131
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2005 13:32 |
|
| |
בס"ד שבת-פסח י"ג ניסן התשס"ה
עדות אותנטית על מסירות נפשם של יהודים לקיים את מצות אכילת מצה בפסח גם בתוככי מחנות המוות.
חורף שנת תש"ה.מלחמת העולם השניה מתקרבת לקיצה בתבוסתה של גרמניה הנאצית. אך השנאה הנוראית לא יודעת רסן וגבולות. יהדות הונגריה מובלת להשמדה בתקופה שבין סיוון תש"ד –לניסן תש"ה,1944-1945.קבוצה של יהודים נשלחת למחנה המות הידוע בכינויו מחנה "ברגן בלזן". כאלף איש מעונים ומיוסרים מצטופפים בבלוק אחד. לאורך הקירות הארוכים וביניהם נבנים דרגשים בארבע קומות, בהם נצטוו האסירים לחיות את חייהם. עבודת פרך, משברת הגוף ויסורי נפש על כולן, מסדרים של שעות בעמידה חסרת תוחלת ותכלית בקור עז מקפיא עצמות. כל הכוחות והרצון שעוד נותרו ביהודים אומללים אלו היה הרצון לשרוד ולחיות. כוחות על אנושיים שאיש כלל לא שיער כי קיימים הם באדם בכלל, ובתנאים כה קשים בפרט. בכל רגע אורב המוות, חיי-האדם נחשבים כקליפת שום. על כל קפריזה של קצין או איש S.S. או קאפו, משלם מישהו מבין האסירים בעינויים, בהשפלות ולעתים קרובות אף במוות.
החורף הסתיים,האביב בשער והפסח עמו. בקבוצה שרובה הגדול היה מורכב מאנשים נאולוגים (מתבוללים), הייתה גם חבורה של בני ישיבות מהונגריה. הללו היו מודאגים מאד; הפסח קרב וכזית מצה מניין?
שיחות רבות התקיימו ביניהם באישון לילה,והחליטה החבורה לקיים את המצווה למרות הכל.אחד מן היוזמים והרוח החיה בבצוע ההחלטה הנועזת היה אחי,ר' מרדכי אהרן ז"ל.הם חפשו שאלו ודרשו,והנה התברר להם כי בסמוך נמצא מחנה בו שוכנים חיילים הונגרים,שהצטרפו למערך המלחמה הנאצי, שתנאי חייהם היו טובים בהרבה.בקושי רב ותוך סיכון נפשם מצאו את אחד מאנשי ה S.S. שהיה עובר גם למחנה השני, ושחדו אותו שימצא מעט קמח ויביא להם. לכל אחד מהם היה אוצר בעל ערך מיוחד, אותו שמר מכל משמר לרגע הקשה ביותר, שיבוא חלילה,או-אז תהיה לו נפשו לשלל בעזרת הפריט היקר הלז.האחד החביא מטבע מכסף,ואילו עמי היה עט מכסף אותו קבלתי לבר מצווה שלי.שמרתי עליו כעל בבת עיני, וידעתי כי יבוא יום והוא יעזור לי להשאר בחיים.ורק תמורת מעט הקמח הסכמתי להפרד מהיקר לי ביותר.
בהשגת הקמח עדיין עמדו רק בראשית הדרך,שכן יש צורך בעצים להסקה ובכלים בהם ובעזרתם ניתן יהיה לאפות. וכיצד אופים כאשר במשך היום נמצאים מחוץ למחנה,ובלילה שוררת האפלה חמורה? שכן מטוסי בנות הברית היו מפציצים את ערי גרמניה.ההאפלה הייתה מוחלטת,והפרתה הייתה כרוכה בגזר דין מוות.
על החלק הראשון התגברו;הגרמנים הארורים כבר הבינו שקצם קרב ובא, ופרקו חלק מהצריפים באחד מן המחנות הסמוכים.כך שתמורת תשלום נוסף,לקחו היהודים עצים מתוך הצריפים המפורקים,על מנת שיוכלו להסיק בהם את התנור המאולתר. גם הכלים האחרים הנצרכים לאפיה אולתרו בדרך לא דרך.
בלילה היו הכל מוכנים לאפיה המסוכנת. בפאתי המחנה, בהתגנבות ויציאה מן הבלוק אשר משמעותם הייתה סכנת חיים לנתפס מחוצה לו,הצטופפו בני החבורה והעלו את האש כדי להתחיל באפיה.הם נאלצו להגן על האש בגופם לבל תכבה ולבל תתגלה,שכן הדבר כרוך היה בסכנת נפשות של ממש.ואכן תוך זמן קצר ובמהירות רבה נלושה העיסה שהוכנה מבעוד מועד. באמצעים דלים,ובדמעות רבות נאפו מספר מצות.
לפתע נשמעו קריאות הזקיפים:"לכבות את האש! לכבות את האש!".הגרמים בטוחים היו שאלו חבריהם שהבעירו מדורה להתחמם.הם לא העלו על קצה דעתם שאלו יהודים,שכן אז היו יורים וודאי מכל מגדלי השמירה על האנשים ליד האש.
שמחתם הייתה עצומה על שעלה בידם לקיים את המצוה גם בתוך תוכו של הגהנום,נתערבו כזית המצה עם סאות המרור הרבות.
ויושב בשמים הביט וראה את עמו השומר לו אמונים ונאמן בבריתו בכל עת ובכל מצב.
נרשם מפי מר שלמה רייכנברג הי"ו שנמנה על בני החבורה.
שבת שלום
הרב יוסף ברוק
מתוך ההגדה של פסח מבית "עת לחשוב".
http://www.hidabroot.org
ההודעה נשלחה אליי במייל.
|
|
|
|
|
|
