| נשלח ב-17/4/2005 13:30 |
 |
| |
מהי דרך הלימוד האמיתית?
יושבים 'בעלי התוספות' ולומדים דף גמרא,
אצבע אחת על הגמרא, האחרת על פירוש רש"י,
כך הם לומדים בשקידה והתמדה.
ופתאום, שאלה. קושיה.
פירושו של רש"י לא מתיישב להם טוב בשכלם
הם חושבים, מתעמקים, מתייגעים – אך לשווא
פירושו של רש"י לא מתיישב להם טוב בשכלם
הם מפרשים אחרת את דברי הגמרא.
לפעמים הפירוש שלהם הוא רק פירוש אחר בדברי הגמרא
לעיתים הפרוש שלהם מהווה שינוי מהותי מפירושו של רש"י
יש, והבדלים בפירושם הם בסיס להבדלים בפסיקה הלכתית.
כשלמדתי בישיבה הורו לי רבותי:
אם קיימת במוחך שאלה על דברי המפרשים, עליך לדעת,
שדבריהם – דברי אלוקים חיים, כך הוא ולא אחרת,
והשאלה שבמוחך, היא בעיה שלך, בשכלך,
עליך להעמיק, להתייגע ולמצוא דרך לפתור את השאלה שלך
אך אין בשאלתך נתינת מקום לשלילת דעת המפרשים.
גם הגרע"א, למרות שבעשרות מקומות נותר ב"צריך עיון גדול",
המשיך ללמוד את דברי הראשונים באותה ארשת כבוד ורצינות.
ובעיקר, לא חלק על דבריהם. כי דבריהם, כך הוא ולא אחרת.
אז מהי בעצם דרך הלימוד האמיתית?
במקום שיש לתלמיד שאלה האם נכון וחובה למצוא דרך חלופית להבנת הגמרא?
או שעליו להמשיך ללמוד באותה דרך לא מובנית מבלי לנסות להמציא דרך חדשה?
למה 'בעלי התוספות', לא נשארו ב"צריך עיון גדול", וחיפשו דרך אחרת להבנת הגמרא?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 10:45 |
|
| |
בדרך כלל כאשר יש מחלוקת יסודית בין רש"י ותוס' או ביניהם לרמב"ם או שאר ראשונים, אין זה כתיאורו הנאיבי של חד וחלק בראש האשכול, אלא הדבר נובע משתי אסכולות קדומות שנחלקו בביאור או בגירסה בגמ'.
וכך לאורך מסירת התורה מדור לדור היו בתי מדרש שלמדו כאסכולה האחת ובתי מדרש שלמדו כאסכולה השניה.
בסופו של דבר באו הדברים לידי בטוי והגיעו אלינו כמחלוקת הראשונים שאנו רואים בין רש"י ותוס' או הרמב"ם .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 10:07 |
|
| |
בוגי,
שאלה עקרונית וחשובה העלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2006 23:28 |
|
| |
דגים
חילקת בין שתי כתות:
1. 'רבים רבים [יותר מדאי] אין להם שום מושג ולא חוש בגדולתם ובעוצם שכלם ועומק עיונם של החכמים הקודמים, והרי הם קולטים את דברי הקדמונים בסך הכול בכלי המחשבה הרדודים שלהם עצמם, ומיד נחפזים להביע גם את דעתם המבוטלת, הרדודה, השטחית והמוטעית לחלוטין'
2. 'הגדולים הקדומים, שהרגישו בעצמם את תקיפות שכלם נהגו לחלוק על קדמוניהם יותר מאחרים.'
שאלתי אותך מי מחליט מי ב1 ומי ב2?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 00:45 |
|
| |
לבוגי יעלון
מסתבר ששאלתך-התרסתך מעידה כי אינך מבאי בית המדרש. הרשימה שהצגתי, אינה רשימה שאני החלטתי להרכיב, היא רשימה של חכמים שנהגו בעצמם כן, לחלוק בתוקף ועוז על קודמיהם, והוספתי הסבר, כי בדרך כלל חכם שעושה זאת, יש לומר שלא רימה לא את עצמו ולא אחרים, אלא הכיר בערך עצמו, וידע כי בכוחו אכן לחלוק. מי שאומר 'אני אומר ...', מסתבר שידע כי הוא מסוגל לכך. [על הסבר זה ק"ק מהגרע"א, וי"ל כי ביטוייו הן ביטויי ענווה, ולא שאכן גם במחשבתו הלמדנית נהג כן ודו"ק].
לספרן,
כיון שנתעוררה מחלוקת על הגירסה הלכתי לעיין, ומצאתי כי שנינו שגינו. וזה נוסח דברי החזז"א שם:
כי אמנם לקחת חבל בתורה הוא ענין קשה
ובעל גוונים שונים,
לקחתי לי לחפש [קרי: לחופש] לעיין בגמ'
עד כמה שאפשר, אף שיהי' נגד הראשונים ז"ל
ולהסתפק בידיעה לחוד שדברי רבותינו עיקר,
ואנן יתמי דיתמי,
ומ"מ לא לפרוש מלברר וללבן
מה שאפשר לנו לקטנותנו,
וגם לקבוע כן הלכה
במקום שאיו מפורש להיפוך לענין פסק הלכה
ואם לא כן הי' חסר לי עסק התורה ...
כרגיל יש בדבריו המצומצמים והקצרים
תורה שלימה ומליאה של דרכי לימוד,
של הכנעה מחד ושל עצמאות מאידך.
'עסק' לכאורה יכול להתפרש גם כלימוד וגם כעמל,
אך לבי נוטה לפרש על הלימוד העיוני,
והוא מה שקורין היום ביטול תורה באיכות.
ועוד עמל התורה אפשר לקיים בהתעמקות
בהבנת דברי הראשונים והאחרונים.
לשון אחר, 'עמל' הוא ערך יחסי,
'עסק' או 'לימוד' הוא ערך מוחלט מקסימאלי,
המאמץ להגיע לחקר האמת, עד כמה שאפשר ליצור אנושי..
בעלי המוסר מפרשים את לשון ברכת התורה,
'לעסוק' שהלימוד צריך להיות אצל האדם כמו
עסק שהוא טורח בו ומקדיש לו את כל מוחו וכוחו.
אדם לעמל יולד, 'לעמל' = ללמוד על מנת לקיים,
או: ללמוד על מנת ללמד,
ויש בזה סוגיא וראשונים בשאלה אימתי צריך לבטל,
ועבור מה, ואם לימוד לאחרים שונה מלימוד עצמי,
ואכמ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:15 |
|
| |
דגים,
כמדומני שהחזו"א כותב שם שיחסר לו ב"עמל התורה" ושזהו
"חלקו בתורה" ולא סתם כך ב"לימוד התורה" [וזה גם
מתאים יותר להמשך דבריך]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:14 |
|
| |
על זה כבר כתב ר"י האיזובי(בקערת הכסף),ולמד מפי סופרים ולא מפי ספרים.-כך ניצלים מן הטעות.ובטח מההערכה השגויה של גדולתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:12 |
|
| |
דגים,
הייתי מוכן לוותר לחצופים הסבורים שהעמיקו חקר בכתבי הראשונים,וירדו לסוף דעתם.והתיימרו לחלוק.
הבעיה מתחילה כשסבורים שכל חכמת הראשונים,וגדולתם,היא אך ורק המוצגת בספר.בזה הם עוקרים את האדם מן הספר ומחלקים רשויות.וזה שקר גס,כי הרבה דבריםהתלבנו בבתי המדרש,כשהכתוב בספר הוא רק קצה הקרחון.דוגמא אופיינית לזה הם חידושי הרמב"ן.ואיך שהתיחסו אליהם גדולי הלומדים בספרד.ואין ספק,שזה מפני שהכירו וידעו בגדולתו האישית ובעומק שכלו,שלא ייתכן שרק הנראה בכתיבתו,זהו סוף חכמתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:09 |
|
| |
ומי קובע מי ברשימה? דגים?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:00 |
|
| |
מעבר לכל המקורות שהובאו במאמרים שכבר נזכרו באשכול כאן, על ענין דרך הלימוד, האם לחלוק על דברים שנאמרו על ידי קודמים (וביניהם דברי החזון איש הם החדים ביותר,
ובמיוחד סיומם, שאם לא ינהג כך, יחסר לו בלימוד התורה, כמובא בשו"ת שלום יהודה סימן ל), יש להוסיף אמירה
מחודדת אך יש בה עומק רב ותפיסה נפלאה.
שמעתי, מידיד מבני פוניבז' של אז [בארץ ולא בחו"ל], שהמשגיח ר' אברהם אבא גרוסברד זצ"ל, היה אומר,
מה ההתלבטות אם מותר לחלוק או לא, הדבר פשוט מאוד - אם אתה יכול חלוק . . . !
ודוק, העיקר הוא אם אתה יכול. לצערנו הרב, רבים אינם מתלבטים כלל, וכן במרחב המסורתי הלמדני והרבני והן במרחב המחקרי, רבים רבים [יותר מדאי] אין להם שום מושג ולא חוש בגדולתם ובעוצם שכלם ועומק עיונם של החכמים הקודמים, והרי הם קולטים את דברי הקדמונים בסך הכול בכלי המחשבה הרדודים שלהם עצמם, ומיד נחפזים להביע גם את דעתם המבוטלת, הרדודה, השטחית והמוטעית לחלוטין.
יוצא אפוא שהויכוחים מיותרים, הגדולים הקדומים, שהרגישו בעצמם את תקיפות שכלם נהגו לחלוק על קדמוניהם יותר מאחרים.
יתכן אפילו לקבוע איזה כלל, שגדולי החכמים, בדרך כלל לא רימו את עצמם, ואלו שמסוגלים היו, לפי תקיפותם ועצמאותם ולפי הכרתם את ערך עצמם, לומר 'ואני אומר...', היו גם ראויים ומסוגלים לכך.
לדוגמה:
רש"י
הרמב"ם ['כל הגאונים הורו ... ומקצתם הורו ... ואני אומר']
רבנו תם,
המהרש"ל,
הפרי חדש,
הגר"א
החזון איש
ועוד ועוד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2005 23:29 |
|
| |
בא"א היקר
איני רואה הנחתך ברמת ההחלטיות שנקטת בה. אני דווקא נוטה שכשיכולת ההגדרה משתפרת, מתאחדים עקרונות זהים מעניינים שונים וקל יותר לתפוס את המשותף והמחולק ולזהות עקרונות כוללים בהרבה עניינים, מה שאיני בטוח שהיה מפותח בזמן הראשונים כמו שיכול להיות היום.
אך גם כאן אני מסכים אתך שרוב הלומדים חנוטים בהשקפת קדושת הקדמות ואינם אמיצים ומתאמצים למצוא עקרונות כוללים מעבר למה שגבלו ראשונים.
וכוונתי א"כ שעל ידי לימוד מספיק, גם אם לא כל הש"ס, והעמקה נכונה וחשיבה בריאה ואמיצה, יש ביד אנשי דורנו להגיע אל הבנות ברורות יותר משהיו לראונים, ותובנות הש"ס יכולים לקבל גבולות הרבה יותר מדוייקים, וכמעט רוב קושיות התוס' עניינם על חילוק השונה או דימוי הדומה.
[אומרים שהגרח סולוביציק אמר פעם, שעניין קל הוא ליישב התוס' וזה משאיר לזקנה, ולדעתי כאן מונחת בעיה רצינית, כביכול העיסוק ביותר מועדף הוא בהגדרות כלליות ולאבחידוד האבחנות הפשוטות]
תוקן על ידי - יהוסף - 21/04/2005 23:37:57
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2005 23:22 |
|
| |
יהוסף, מסכים (בהתאם להסכמות שגובשו בהרחבה באשכול "הגיון בריא ופשוט מהו").
רק נקודה אחת:
הראשונים, ידעו הרבה יותר מאיתנו את התובנות הנלמדות מכל הש"ס. אם משום שהש"ס היה אז קטן יותר (בלי הפרשנויות וההגדרות הרבות), ואם משום שהם היו כשרוניים יותר (מתוך כל לומדי התלמוד באותו הדור, הגיעו אלינו רק חיבוריהם של השכבה הגבוהה ביותר של אותו דור).
אי לכך, סביר להניח כי האינטואציה שלהם בנוגע להבנת התלמוד ודרכיו היתה מדויקת יותר, כיון שהיא נסמכה על ידע (מודע ולא מודע) רב יותר.
ונכון, גם זו מגבלה שיחידי סגולה יכולים לגבור עליה גם בדורינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 11:56 |
|
| |
בן א"א
אין לי אלא לחזור על טענתי, 1. המסורת מראה שזו לא התייחסותה המוחלטת לדורות קודמים.
2. אין בדברים אלו אלא הבעה של מידה עצמית. כל אדם רואה בלימודו את מה שהוא רואה, ומכאן שקשה לקבוע בזה כלל, כל אחד יכול לתת התרשמותו האישית, אך לא כללי סבירות כלליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 11:49 |
|
| |
יהוסף,
לדעתו של מיכי, ביכולת אחת אנחנו יורדים מהדורות הקודמים: בהגיון הבריא, החשיבה הסינטתית. הארכתי בכך באשכול סמוך המיועד כולו לבירור נקודה זו, ושם גם הסברתי את מעלת ההגיון הלזה, בנגישותו לכל חלקי המידע השוכנים בחלק הלא מודע של זכרונינו.
יש בכך כדי טעם מספיק לחוסר הסבירות במחלוקת על הראשונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 08:34 |
|
| |
מיכי
האמת שלא ניתן לומר בזה כלל לאחרים, ודאי לא עניין סבירות מגביל, שכן זהו רושם אישי, ואני למשל נתקלתי בעשרות פירושים בש"ס שהיו סבירים יותר ממה שפירשו קודמים, ועל כל אדם להתרשם מסבירותו.
ואדרבא ממשלך, לא פעם תמצא שילדים קטנים או לומדי אולפן טוענים למילים הרבה יותר מוצלחות ותואמות לכללי הבסיס, ולא פעם תמצא עצמך נבוך למול השיבוש בשפה וביושבי הבלשנות באדקמיה.
וקיצורו של עניין, הניסיון הוא העיקר בזה, ואם נסיונך לימד אותך שהראשונים פירשו תמיד או על הרוב טוב ממה שהצעת, החלטתך נבונה, לא כן יהיה אצל מי שפירושיו צלחו והאירו הסוגיה בעיניו ביתר נוחות.
ובפרט אם נקודת המוצא היא, שיכולת ההגדרה משתפרת, מצד ננס על גבי ענק וכו', וכהא דהלכה כבתראי.
תוקן על ידי - יהוסף - 19/04/2005 8:36:17
|
|
|
|
|
