| נשלח ב-18/4/2005 14:34 |
 |
| |
השלמה להגדה של פסח לתושבי א"י
המאמר הבא, מאת הרב ד"ר דוד מישלוב, יתפרסם בגליון הקרוב של עלון פרשת השבוע של אוניברסיטת בר אילן (http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/pesah/mis.html):
זה זמן מה שקיימת תחושה כי שיבתנו לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל חייבות לקבל ביטוי בכל תחומי חיינו. עלינו להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שגמלנו – ואפילו בזמנים קשים יחסית.
מתוך כך נולד הדף הבא, שהוא בשימוש במשפחתי כבר מספר שנים. בני משפחה ומכרים נוספים התחילו להשתמש בו בשנים האחרונות, ובזה אני מגיש אותו לציבור הרחב של קוראי "הדף השבועי". כפי שמצוין בראש הדף, המשנה והרמב"ם קבעו שיש לדרוש בליל הסדר בפרשת "ארמי אובד אבי" עד סוף הפרשה, אך במשך כל שנות גלותנו נמנענו מלדרוש בפסוק האחרון שבפרשה: "ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש". נראה כי בזמן הגלות ציון הפסוק הזה היה גם לא אמִתי וגם מצער מאוד בשעת שמחה. העובדה שדרשו בפסוק הזה בעבר נרמזת בפיוט ההודיה "דיינו", הבא בסיכום כל הדרשות על פסוקי "ארמי אובד אבי" והכולל את הפסקה "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה – דיינו" (זאת אומרת, גם בזה היה די שנכיר טובה למקום, כלשון המשך הפיוט). והפיוט מסתיים בפסקה "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו .... ונתן לנו את התורה, והכניסנו לארץ ישראל, ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו". אמנם טרם זכינו לבניין בית הבחירה, אך יש לקוות כי הכרת הטוב על מה שזכינו לו תקדם אותנו גם להישג הגדול ההוא.
הדף בנוי בסגנון של הדרשות על הפסוקים הקודמים בפרשת "ארמי אובד אבי", דהיינו סגנון מעורב של – "כמו שנאמר ...", "יכול ...", "פלוני אומר", כדי לשקף את ריבוי המקורות ואת השאיפה לקיים "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".1
אחרי "חמישים ומאתיים מכות" וקודם "כמה מעלות טובות", נוסיף כדלהלן, בהתאם לדברי המשנה (פסחים י, ד):"ודורש מ'ארמי אובד אבי' עד שיגמור כל הפרשה כולה".
וכן פסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ד), והוסיף: "וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו - הרי זה משובח".
אנו תקווה כי בעוד שנים מועטות נזכה שרוב עם ישראל יחיה בארץ ישראל ושייבנה בית המקדש בב"א.*
השלמה לסדר ליל פסח לתושבי ארץ ישראל
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (דב' כו:ט)
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה - זה בית המקדש, כמו שנאמר:
לִהְיות עֵינֶיךָ פְתֻחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיום, אֶל הַמָּקום אֲשֶׁר אָמַרְתָּ 'יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם', לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקום הַזֶּה; וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה, וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקום שִׁבְתְּךָ, אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ (מל"א ח:כט-ל).
דבר אחר: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה -
אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי, שנאמר: "וַיִּירָא וַיּאמַר: מַה נּורָא הַמָּקום הַזֶּה " - הרי בנוי,
"אֵין זֶה " - הרי חרב,
"כִּי אִם בֵּית אֱ-להִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. (ספרי דברים פיסקא שנב על בר' כח:יז)
דבר אחר: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה - יכול זה ארץ ישראל? כשהוא אומר: "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת" - הרי ארץ ישראל אמורה!
ומה תלמוד לומר "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה"?
בשכר ביאתנו "אֶל הַמָּקום הַזֶּה", נתן לנו "אֶת הָאָרֶץ הַזּאת" (ספרי דברים פיסקא שא).
וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת - מלמד שחפץ בנו ה', כמו שנאמר:
"אִם חָפֵץ בָּנוּ ה', וְהֵבִיא אותָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ." (במ' יד: ח)
דבר אחר: וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת – יכול היא הפסולת של שאר ארצות?
תלמוד לומר "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" - ארץ שפירותיה שמנים כחָלָב ומתוקים כדבש, ללמדך שארץ ישראל גבוהה ומתוקה ומשובחת מכל הארצות (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תא).
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ - ר' אליעזר אומר: "חָלָב" - זה חֲלֵב הפירות, "דבש" - זה דבש תמרים.
רבי עקיבא אומר: "חָלָב" - זה חָלָב ודאי, "דבש" - זה דבש היערות (מכילתא דרשב"י יג, ה).
פעם אחת נכנס רבי לבני ברק, ומצא שם אשכול רובץ כעגל בן שלש שנים.
פעם אחת הלך ר' יהושע לסכנין, ומצא עז רבוצה תחת התאנה, וחלב שותת ממנה, ודבש יוצא מן התאנה ומתערבין זה בזה (מדרש תנאים לדברים כו, ט).
דבר אחר: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ - אין עם ישראל מתברך אלא בארץ הזאת, כמו שנאמר:
הַשְׁקִיפָה מִמְּעון קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבותֵינוּ - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דב' כו:טו).
"אשר נשבע לאבתיך" - הכל בזכות אבותיך (מכילתא דרשב"י יג, ה).
--------------------------------------------------------------------------------
1 על אופי הדרשות שבדרשת "ארמי אובד אבי" עיינו במאמרו של דוד הנשקה, "מדרש ארמי אובד אבי", סידרא ד (תשמ"ח), עמ' 33 - 52.
* המעוניין לקבל דף זה בצורת קובץ מחשב (PDF), להדפסת עותקים נוספים לשימוש בליל הסדר, ישלח דואר אלקטרוני לכתובת [email protected]. יש לכתוב בשורת הנושא את המילה haggada.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 15:10 |
|
| |
ש
כפי שציינת בטוב טעם ודעת, הענין תלוי בסברא, האם האדם רואה קשר בים תכלית ההוצאה שקשורה בביאה לא"י ליציאה עצמה, וכבר ציינתי לסיום דברי הרמב"ם בנוסח ההגדה.
לעניין מקרא ביכורים כיוונתי לרמב"ם ג,לט: "ויש בו ההכרה בחסדי ה' ונעמו, שידע האדם כי מן העבודה שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירוח לו, וענין זה מודגש בתורה הרבה וזכרת כי עבד היית, לפי שיש לחוש...לכל מי שנתחנך בעושר...בעיטה והגאווה".
דעת לנבון נקל, כי כשם שמתוך עושר ניתן לשכוח את העוני. לאידך גיסא, מתגדלת אצל המאמין הכרת הטוב כשמעמיד את דרגת החרות / והנחת שזכה להגיע לארצו למול העוני והשיעבוד, ואמר מי שאמר שרק בן חורין באמת יכול להבין באמת מהו שיעבוד, וכל הנסיונות לתלות את החרות רק בחרות רוחנית יסודן בתפישות גלותיות!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 10:28 |
|
| |
ש,
מחלוקות ב"ש וב"ה התקיימו גם אחרי החורבן.
לטעמי (ונראה לי שהתקיים דיון בנושא ביני לבין ימי באשכול אחר), ההגדה וה"סדר" הם חידוש שלאחר החורבן, וניסיון להתמודד עם חסרונו. מעין ניסיון שלא "לאבד" את חג הפסח כולו בגלל שאין כבר אפשרות להקריב את קרבן הפסח. בדיון ההוא טענתי (גם על סמך חוקרים שונים, ובראשם שמואל ספראי), שהמרכיבים השונים של ה"סדר", כפי שמופיעים בפרק עשירי שם, מגלמים את השינוי/חידוש/מהפכה שלאחר החורבן דוקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 09:53 |
|
| |
לאמשלום -
מדוע לא להניח שההגדה היתה קיימת כבר בזמן המקדש? במשנה מופיע תיאור עיקרי הנוסח, ובין השאר מופיעה שם מחלוקת ב"ש וב"ה לגבי ההלל, והם חיו בזמן המקדש.
לכמתעסק -
אני כלל לא חושש מחידוש בנוסח בגלל שמרנות או חשש מן הרפורמים. יש לי בהחלט "קבלות" על חידושים שונים, ואכמ"ל. שתי דוגמאות השייכות לענייננו: ביום העצמאות ויום ירושלים אני מוסיף מעין "על הניסים" בברכת מודים, ובתשעה באב אני משנה את נוסח "נחם" להתאימו למצב שבו ירושלים ב"ה אינה חרבה מבלי בניה (שני הדברים אינם חידושים שלי, אלא של גדולים וטובים ממני). הבעיה שלי היא ספציפית לגבי החידוש הזה, שאני לא מרגיש שהוא מתאים לעניינו של יום. זה הקריטריון מבחינתי. להוסיף בליל הסדר דברים השייכים לגאולה בדורנו, זה בערך (עם הבדל גדול כמובן) כמו הוספות פמיניסטיות, קיבוציות, וכד'. גם מי שמזדהה עם הערכים הללו, צריך למצוא להם את מקומם, ולא להלביש אותם על ליל הסדר, ולשנות את המשמעות שלו. אתה טוען שהכניסה לא"י כן שייכת לעניין יצ"מ, ואני מבין זאת, אך בסופו של דבר זה תלוי בסברה.
צריך לזכור, שבפרשת "ארמי אובד אבי" כן מופיע הפסוק הזה, משום ששם מדובר על מקרא ביכורים, ולזה ודאי ששייך עניין הכניסה לארץ. מה שאין כן בליל הסדר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 08:11 |
|
| |
ש
דבריך מופלאים ממני, הרי כפי שהראיתי אין שום בעיה להוסיף ובלבד שהדבר יעצים את משמעות החסד שעשה הקב"ה איתנו, והרי לא הוציאנו אלא כדי להכניסנו לארץ, וכבר משה רבינו טען זאת למה יאמרו המצרים ברעה הוציאנו, והוא החסד הגדול שעשה עמנו, וראה מו"נ בבאור הרמב"ם לענין פרשת ארמי אובד אבי, ובחו"ל לא הוסיפו כי היה בזה כשקר.
מעתה, אם אדם דרך הוספת ענין ההכנסה לארץ ישראל מעצים את משמעות נס היציאה ממצרים, שאין עניניו רק סיפור האותות, אלא עיקרו הבנת משמעותו ובכלל זה תוכן החירות.
עלינו לא להפריז על מידותינו מפחד משינויים במקום שאין שום איסור, ולא לפחוד כל הזמן מהרפורמים במקום שאין כל בעיה הלכתית.
ואם אינך יכול לציין לבעיה הלכתית אמיתית אל תטעון בסתם לא נראה לי, אלא עדיף שתסביר לפי אלו פרמטרים ניתן לאדם להוסיף מהוספותיו.
ואף ראה רמב"ם שהבאתי (ובלשונו: עד סופה = ויביאנו - וכן מצאתי שפירש הרב נחום רבינוביץ בספרו יד פשוטה, הרי לך אילן גבוה להיתלות בו)
וכל המוסיף לאסור במקום שמותר, לבסוך שגם היכן שאסור לא ישמעו לו (ע"ע הדיון באקדמות - שם אני מסכים עם דברייך ויש"כ), עלינו להבחין היטב, ולא ישר לעמוד כשמרנים כנגד כל רעיון.
אדרבה, ראה דברי לעיל הבאתי מספר המצוות מהם הפרמטרים וכי אי אפשר להוסיף באופן שישמרו הפרטרים?!
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 07:30 |
|
| |
ש,
לעיקר דבריך אני מסכימה, אם כי לא בהכרח לטעם. אני חושבת שה "ויביאנו" הוא בעקרון לעתיד לבוא, מה גם שטרם התגשם במובנו העמוק. התוספת הספציפית נאה בעיני (במובן האסתטי), אבל מבחינה אידיאולוגית ודתית אני חושבת שהיא מוטעית.
לגבי הסיפא שלך - האם אתה מניח שההגדה היתה קיימת לפני החורבן?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2006 00:13 |
|
| |
קודם כל, אני לא רואה בעיה עקרונית בהוספה לנוסח ההגדה.
אני גם מבין את הרצון הזה, שתהיה התייחסות לשינוי הגדול שהתרחש בדורותינו.
יחד עם זה, עם ההוספה הזו אני לא מזדהה. הנושא של חג הפסח הוא זכרון יצ"מ, ולא דברים אחרים, חשובים ככל שיהיו. גם בזמן המקדש, לא מצינו שהזכירו בהגדה את הכניסה לארץ ובניין המקדש.*:namespace prefix = o />
האם גם בחנוכה נוסיף עוד נר, זכר לנצחון על האויבים בימינו?
לי זה מזכיר מסיבת פורים שנכחתי בה בישיבה מסויימת, ששם רקדו עם דגלי ישראל. לא כל חג צריך להפוך ליום העצמאות. לכל חג יש את העניין שלו.
ועוד נקודה - התוספת הזו מדברת כאילו בית המקדש כבר בנוי, מה שלצערנו רחוק מן המציאות.
אך מעבר לכך - ננסה לחשוב מה היה קורה אילו חז"ל בזמן הבית היו מתקנים בהגדה את הפסוק על הארץ ועל המקדש. אם היו עושים כך, היה עלול לקרות, שלאחר החורבן אנשים יפסיקו להגיד את ההגדה ולחגוג את הפסח, שהרי "מה הטעם לספר ביציאת מצרים, בשעה שאת התכלית של היציאה - הכניסה לארץ - כבר אין לנו"? בצורה הזו של ההגדה מודגש, שיש ערך גדול ועצום לעצם היצירה של עם ישראל במובן הגשמי והרוחני ("עבדים היינו... ויוציאנו", "מתחילה עובדי ע"ז... ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"), ויש קיום לעם ישראל גם במצב של גלות וחורבן.
ויהי רצון שבקרוב נזכה לחג נוסף, על הגאולה השלמה.
תוקן על ידי - ש377 - 05/04/2006 0:41:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2006 19:05 |
|
| |
איני מבין מה הבעיה ועל מה המהומה וממה ההתפעלות.
הרי בסיפור יציאת מצרים כל אחד יכול לספר ובלבד שיקיים את המובא בספר המצוות עשה קנז:
"הצווי שנצטוינו לספר ביציאת מצרים...בתחלת הלילה:
א. כפי צחות לשון המספר.
ב. וכל מה שיוסיף בדיבור ובתיאור המצב -
1. בהגדלת מה שעשו בנו והעוול שעשו לנו המצרים,
2. והיאך נפרע לנו ה' מהם,
3. ובהודאה לו יתעלה על כל החסד אשר גמלנו
הרי זה משובח.
הרי כל שנכנס באמור לעיל - הרי זה משובח.
אלא שהואיל ונהגו בהגדה מסוימת, הרי שבסתם מדיני המנהג אין ראוי לחסר ממנה.
וכמו כן להלכה נפסק, שיש להתחיל בגנות ולסיים בשבח.
וכן:
"והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה" - רמב"ם ז,ד (ונראה שכוונתו לסיום ויביאנו, שלא נהג בגלות, כדי שלא לומר דבר שקר)
"וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח" - רמב"ם שם.
ואם מישהו רוצה לכתוב לו על נייר מבעוד יום, כדי שיקל לו לזכור או שיראה אסטתי או שיהיה לפני המסובין, כל אחד כפי דעתו ברור שאין שום בעיה, ואם חושב שיש לו רעיונות מועילים לאחרים לא גריעי דבריו מכל הצעה נחמדה שמתפרסמת לתועלת עורכי הסדר - תשבצים / פירושים / חידונים /
וכדרך שבכל דבר, ובלבד שיכוון לבו לשמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2006 14:43 |
|
| |
herbdude פתח אשכול הקשור לנושא הזה:
שלום וברכה!
לפני שנה הפצתי בבתי הכנסת לקראת פסח, דף המכיל השלמה קצרה להגדה, - דרשות על הפסוק "ויביאני
אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" וגו' - בהתאם למספר יסודות, ובעיקר (אך לא בלבד):
1 - המשנה והרמב"ם כתבו כי יש לדרוש בפרשת ארמי אובד אבי - עד סוף הפרשה
2 - הפיוט "כמה מעלות טובות למקום עלינו!" מסתיים בציון הכניסה לא"י ובנין המקדש
3 - מכל מקום אמרו כי "כל המרבה לספר ביציאת מצרים" וגו'.
מישהו הראה לי כי התקיים דיון בעניין ב"הייד פארק" - כאן:
השנה נפיץ את הדף שוב, בע"ה, ביום ששי הקרוב, ערב שבת הגדול,.
כמו כן ניתן לקרוא חומר רקע על ההשלמה ולהוריד את הדף בקבצי PDF להדפסה בבית מאתר אינטרנט,
שכתובתו
http://www.cc.jct.ac.il/%7Emeschelo/haggada/haggada.html
ההשלמה בנויה בסגנון הדרשות האחרות שבהגדה, על פי דברי חז"ל וקטעים מהתנ"ך.
היא מיועדת לקריאה מיד לפני הפיוט "כמה מעלות טובות למקום עלינו", המשמש פיוט מעבר מסיפור
יציאת מצרים (בסוף הדרשות על הפסוק הרביעי שבפרשת "ארמי אובד אבי") לקריאת ההלל.
בנוסף לדיון שהתקיים כאן לפני שנה, קיבלתי מספר הערות השנה, ומצאתי כי העיסוק בהן הבהיר מספר
היבטים חשובים של הצעת ההשלמה. בינתיים אקצר, אך יש מה להרחיב ולהבהיר - אחרי שהמתעניינים
יקראו את דברי הרקע להשלמה שבאתר הנ"ל.
מובן שאשמח אם משתתפי הדיונים כאן ימצאו טעם בהצעתי, יורידו את העמוד, ידפיסו אותו בבית במספר
המתאים לכל אורחי הסדר, ויקראו את הקטע - אחרי הכנה מתאימה של האורחים. אפשר להוריד את הדף
בצבע ואפשר בשחור-לבן.
אך שלא תהיה טעות: "עצור, כאן חושבים" - אשמח מאד לקבל ביקורת (שלא פוגעת אישית, כמובן)
הערות והשגות. מי שמעוניין בקטע עיוני מעניין לפני שממשיכים בדיון מוזמן לעיין בשו"ת מלמד
להועיל חלק ג' סי' סח - הדברים שם מעירים עיניים, אך - אם לדין, יש מה להשיב.
בברכת חג כשר ושמח!
herbdude
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 23:57 |
|
| |
כשחכמינו בבני ברק הרבו לספר ביציאת מצרים עד עלות השחר, אני מתארת לעצמי שהם לא קראו ל-א-ט ל-א-ט את ההגדה, אלא הוסיפו קטעים משלהם (כולל קטעים מחייהם, מחוויותיהם, תובנותיהם אודות מצבו של העם וכו' וכו').
"ארמי אובד אבי" איננו ציטוט של עד ראייה על עובדות מיציאת מצרים, אלא דיווח של מישהו שלא היה שם - כמונו.
לכן ליל הסדר ומצוות ההגדה הם הזמנה רצינית ביותר להשלים סיפור של יציאת מצרים, להוסיף כמה שאפשר תובנות אישיות - על מהו מצרים, מהו שיעבוד ומהי יציאה ממנו, פירושים חדשים, כמו הפירוש המובא וכמו הקטע של ארבע בנות.
הפורום הזה הוא דבר מדהים - דוסים ופמיניסטיות, "כופרים" ומזרוחניקים יכולים לנהל בו דו-שיח רציני והומוריסטי בו-בזמן. אני אפילו תמהה כיצד זה מצליח... אולי אם כל עמ"י היה מכוונן, היינו מגיעים סוף-סוף לאחדות...
עורבא - מה אגיד ומה אדבר?..  אולי אביע השערה (ותקווה) שתורה "נשית" תוציא את התורה הישיבותית הגברית מן המבוי הרציני שאליו נקלעה (החל מהשכלה ועד ימינו אנו)...
תוקן על ידי - divsha - 20/04/2005 0:16:28
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 21:39 |
|
| |
טעות בהבנת ליל הסדר!
אישית אהובים עלי מאוד השינוים בתפילות עקב גאולת העם היהודי וחייו המתחדשים בארץ ישראל. כתבתי על כך באשכול אחר, ונראה לי שיש לכך בסיס ראוי ונכון בספרות ההלכה.
אבל הפעם יש כאן טעות בהבנת ליל הסדר - איננו חוגגים את הגאולה השלמה בליל הסדר אלא את תחילתה בלבד.
50 יום עד מתן תורה.
40 שנה עד הכניסה לארץ.
480 לבניית בית המקדש הראשון.
זוהי ההסתכלות הנכונה עלינו להודות על יציאת מצרים ונסיה לא לערבב בה את שמחתנו ותודתנו על ניסים שונים בזמנים אחרים.
נכון שבמשנה כתוב עד שיגמוד כל הפרשה כולה ובכל זאת הרעיון לחלק את המדרש ולהודות בליל הסדר על יציאת מצרים ובשביעי של פסח על קריעת הים ובשבועות על מתן תורה ובניהם תוך כדי ימי הספירה להודות ביום העצמאות על גאולתנו המדינית בדורות אלו. אז גם ראוי לומר בלב שלם את תוכן המדרש שפורסם באשכול זה זהו הזמן הראוי לכך!
"אילו הוצאנו ממצרים ולא ..." דיינו להודות ולהלל על כך זהו משמעותו של ליל הסדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 02:41 |
|
| |
בס"ד
מיימוני היקר
כוונתי היא פשוטה וברורה כשמש בצהרי-היום הרי אם תרצה להוסיף עוד כהנה וכהנה הרי שאין סוף לדבר,ולא שיש פה איסור תורה להוסיף.
אלא שדיינו מה שתקנו לנו רבותינו בעלי ההגדה,ואם תרצה אחרי ההגדה לקרוא את התוספת אין אני רואה בזה שום בעיה הלכתית עם זה.
תוקן על ידי - shay98 - 19/04/2005 2:43:26
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 02:33 |
|
| |
קעלעמר ידידי,
מציקה לי ההסמה והשתיקה מקיר לקיר
ההסכמה והשתיקה הם כאן,הגבתי כאן.
אשקול ואולי גם אשכול זאת שוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 20:19 |
|
| |
רב עורבא.
זה לא המקום לפתוח את ענין השויוניות בבריאה.
[אהוב עלי עורבא ואהוב עוד יותר האמת,אבל הסדר (כמה אקטואלי.) אהוב עוד יותר.]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
