הגם עגנון במועדים?

שלום לידידי הרחוק והקרוב כלומר שהיה רחוק ונתקרב על ידי חיבור הכתבים, ה"ה הרואה מראות אלוקים בארץ עייפה ואת החשמל חזה מתוך האש השלום לך וכל הנלווים ועד בכלל.

אחר ראותי מכתבך הנקי, לא מצאתי מנוחה לנפשי ושיני דא לדא נקשן מחשש שמא פגמתי ביופי הלשון ועלי לשוב ולבקש את סליחתה, יצאתי ודרשתי אצל החכמים המגידים לי תדיר ולא ענו לי דבר, שבתי אצל ידידי המשכילים ויודעי ח"ן ולגלגו עלי כאחד שמפליג בדברים, נזכרתי אצל חמדת ולא ענה לי דבר אלא נשתמט ממני כאדם שנטפלו אליו אנשים שאינם מהוגנים, שוב עמדתי לקלקל את השורה ולשנות מה שכתוב כאן ולחדש את יופי טוהר לשוננו היפה.

אותה שעה ערב שבת היה וראש חודש היה וחנוכה היה והחמה עמדה בשיפולי הרקיע ופני מערב החלו מאדימין, יפה עלי אותה שעה יותר משאר שעות, וכי לא לחינם כתב אדוננו הרמב"ם מצות נר חנוכה חביבה עד מאוד, שכל מצוה ומצוה זמנה כהרף עין וזו משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק, עד שאני יוצא לשוק לראות ולהיראות לכבוד שבת והנה אשה לקראתי ובידה עוף זכר טהור מקרקר בשיר, עלובה אותה כלה שמטפחת ראשה היתה עשויה טלאים טלאים ואינה חייבת בציצית מן התורה, ולא עוד אלא שאף סלה היה נקוב ככברה של אומנין בערב הפסח, עד שאני מביט בה עמדתי לשאלה אם עוף שבידה לשחיטה או לרדיא, סבור הייתי שתאמר לרדיא שאין דרך נשים חשובות לילך בשוק ועוד שהדמים מודיעים, עד שלא שאלתי אותה אמרה לי אולי יודע מר היכן ביתו של ר' מנשה השוחט אמרתי לה, בִּיתִּי, תנוח דעתך שהנחת את דעתי את ותרנגולך זכורים לטוב, והראתי לה ביתו של ר' מנשה השוחט (ה"ה ר' מנשה שוחט דמתא אשר סמכו עליו ידיהם האב"ד דפה ואביו הגאון ז"ל זכותו יגן עלינו עוד בזמן שהיה העולם מתוקן כדורו של אחיה השילוני ויואב בן צרויה וקודם שפגעה בנו יד המחלוקת רח"ל), בא וראה עד שלא הגיעה האשה לחצי הדרך פרש העוף את כנפיו ופרח לו, עד שלא הגיע צילו של עוף לחצי הכותל נפנתה אותה אשה עם סלה ומטפחתה והלכה לה, ואני שמואל יוסף בן אסתר מקום הניחו לי מן השמים להעמיד את משנתי כהלכה ולקיים בעצמי ובעל כנפיים יגיד דבר והשארתי את השורה כמו שהיא.

 
ידידך המסתופף בארץ החיים והמתים הנאנק תחת עול הגלות ומצפה לביאת הגואל בכל יום שיבוא

ש"י

_________________

צבי

א. ההקבלה שעושה עגנון מסיפור לסיפור הינה תופעה נפוצה בסיפוריו יעוין בסיפור הנפלא "בלבב ימים" שבו דמיון ומציאות משמשים בעירבוביא שם כתב ש"י "ר' שמואל יוסף הדרשן אחיו של גרשם שיצאה נשמתו במשכני אחריך נרוצה כמו שמפורש בספר הנידח" (ציטוט מתוך הזיכרון)
אותו דבר גם לגבי המעשיה המולטי דמיונית על ר' גדיאל התינוק זכור לטוב אשר נזכר עוד פעם בסיפוריו בכמה גוונים, א"כ יתכן כי ש"י לא דקדק באופן הסיפור להתאימו לשיר מסוים או לאירוע קודם אלא מיד נתחבר לאסיטואציה הטבעית של האירוע והושפע על ידי כך מסיפורים קודמים וכפי שהיטיבו לצצט קודמי.

ב. מתוך הכירות אישית עם אחד מידידיו הקרובים של ש"י, לו היה היום ש"י בחיים והיית שולח לו את ההערה היה שולח לך משהו בסיגנון הבא.

שלום לידידי הרחוק והקרוב כלומר שהיה רחוק ונתקרב על ידי חיבור הכתבים, השלום לך וכל הנלווים ועד בכלל.

אחר שקראתי מכתבך הנקי, לא מצאתי מרגוע לנפשי מחשש שמא פגמתי בלשון הכתיבה ועלי לשוב ולבקש את סליחתה, יצאתי ודרשתי אצל החכמים ולא ענו לי, שבתי אצל המשכילים ולא ענו לי, נזכרתי אצל חמדת ולא ענה לי דבר אלא נשתמט ממני כאדם שנטפלו אליו אנשים שאינם מהוגנים, שוב עמדתי לשנות את הספר ולחדש את יופי טוהר לשוננו היפה, אותה שעה ערב שבת היה וראש חודש היה וחנוכה היה והחמה עמדה בשיפולי הרקיע יצאתי לשוק ובאת כנגדי אשה כשרה אחת עם סלה ומטפחתה ובידה עוף זכר ועמדתי לשאלה האם לשחיטה או לרדיא וסבור הייתי שתאמר לרדיא שאין דרך נשים חשובות לילך בשוק ועוד שהדמים מודיעים, עד שלא שאלתי אותה אמרה לי היכן ביתו של מנשה השוחט אמרתי לה תנוח דעתך שהנחת את דעתי והראתי לה ביתו של מנשה השוחט עד שלא הגיעה לשם פרש העוף את כנפיו והלך לו לאן שהלך, ואותה אשה נפנתה עם סלה ומטפחתה והלכה לה לאן שהלכה, ואני נותרתי לבדי עם ספרי אשר כתבתי, לקיים מה שנאמר אשרי הגבר אשר לא פנה אל רהבים ושטי כזב, שוב השארתי את השורה כמו שהיא.

ידידך המסתופף בארץ החיים והמתים
ש"י

_________________

צבי