| נשלח ב-26/4/2005 19:10 |
 |
| |
קביעת רגע המיתה
הולך לו חיים ברחוב ביום בהיר ומתעמק במחשבותיו, על הא ועל דא. כל בעיות העולם רובצים על כתפותיו הצנוצים. כמעט ושהוא פתר את הבעיות לשמחת האנושות והוא צונח והיה כאבן שאין לה הופכין. חבריו הזהירו אותו לא לנסות לפתור את בעיות כולם, ולהתרכז במקרר הריק הנמצא בדירת חדר שלו ביחד עם 12 ילדיו, אבל ר' חיים התעקש. הוא רצה לעזור, להיטיב, לשפר ולתקן. והנה עכשיו, שילם את המחיר.
מגיע איש זק"א בודק את הדופק ואת האק"ג ואין שום סימן חיים. טס לו איש זק"א על הטוס טוס אל וועד להצלת משפחות במצוקה וכבר יוצא הכרוז על ת"ח מופלא ס"ת שנשרף עם 12 ילדים כששמונה עוד לא התחתנו ובבית אין כל.
שתי דקות לאחר איש זק"א מגיע איש הצלה ומתחיל בפעולת החייאה, ולאחרי עשר דקות מתעורר חיים שלנו ומתחיל לנשום.
עוברים עוד כמה דקות, ומגיע מד"א ולוקחים אותו לבית חולים.
כשבועיים לאחר מכן חיים שוב מטייל לו ומנסה לפתור בעיות העולם כאילו לא קרה כלום.
(אני משמיט את הויכוחים והמריבות בין זק"א, הצלה ומד"א כיון שאין זה מענייננו.)
ואני שואל האם חיים מת או לא?
לפני שהגיע איש הצלה, האם היה מותר לכהן לגעת בחיים?
האם אשתו מותרת לו מבלי שיחזור ויקדשנה?
לפני שהגיע איש הצלה, הוא היה מת ממש, מבלי נשימה ומבלי דופק, ולא היה בינו לבין כל מת אחר.
אם הוא חזר לחיים, אז זה תחיית המתים. או שלא?
אנא חברים יקרים, עזרו לי, כי כבר רבות בשנים שאני מנסה להבין איך להתייחס לתופעה הזאת בין מבחינה הלכתית ובין מבחינה משפטית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 13:06 |
|
| |
מקס
שונה הדיקטאטורה של אהרון ברק מההלכה היהודית. בהלכה היהודית קיימת האפשרות לפנות לרב או לבית הדין.
הורנו- מהיכן דנתנו? ההלכה אינה הפקר, אתה חייב לנמק את פסיקתך. מהיכן אתה דן? מהרוח על פני התהום?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 12:09 |
|
| |
ירוחם: השופט אהרן ברק לא חושב כמוך הוא טוען שהכל שפיט,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 12:02 |
|
| |
אני מאד מודה לך ויפה מאד מצידך- כי לפי פרשנותך ההלכתית והשקפתך הדתית- בהחלט היית מסוגל למנוע ממני .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 11:30 |
|
| |
אם אתה רוצה לומר את המילה האחרונה אני לא אמנע ממך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 11:16 |
|
| |
מטפחת ואוגוסט
אני מודה לכם, כבר חששתי שהלכות אלו נעלמו ממני. ותודה שאישרתם כי אין הלכות כאלה- בצורה מסודרת.
חידשתם לי חידוש גדול- יותר נכון איששתם לי את הרגשתי מזמן- היום לא צריכה להיות הלכה- בכדי לפעול לפי ההלכה.
היום לא צריכה להיות הלכה מסודרת- אבל אפשר עם חוסר ההלכה- לצאת למלחמה קדושה- המסכנת חיי אדם.
כל הזמן חשבתי שכאן בעצכ"ח לפחות. יש אנשים עם הגיון אחר, כנראה טעיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 16:29 |
|
| |
עירוב פרשיות קא חזינא.
א. על סמך אלו שיקולים חכמי ההלכה מכריעים מהו רגע המוות ב. מה משמעותה של קביעת רגע המוות.
בנוגע לשאלה א': הפוסקים דנים בחשיבות תפקוד הלב, משום שמבחינתם המוות הוא הפסקת פעילות האבר החשוב, (וכמובן שרופאים אינם מוסמכים לענות בשאלה זו, משום שאין ברשותם את הכלים להכריע מה עדיף). בנוגע לשאלה ב' (לירוחם ושות') העובדות הרפואיות ידועות גם לרבנים, כל הויכוח הוא מה הוא רגע המוות מדוע הרופאים מוסמכים יותר מרבנים ?
נניח שישנה שאלה האם לפנות יישובים במקום סכנה, ומומחי הלכה הכריעו שהדבר אסור, האם מומחי בטחון עדיפים עליהם ? האם נדרש ידע בטחוני נוסף ? בוודאי שלא. ובנידון דנן, מומחי ההלכה הכריעו שיש איסור ליטול איברים ולהרוג מת במוות מוחי, האם זה נוגע לשאלת הידע הרפואי שברשותם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 16:27 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 16:26 |
|
| |
הטיעון שעד היום לא נפסקה הלכה בעניין לא אומר שהשאלה לא הלכתית, יש בהלכה הלכות כלפי אדם חי ולכן זו בוודאי שאלה הלכתית מתי הוא מפסיק להיות כזה, אם לא נקבעה הלכה בעניין זו בעייה שצריך לפתור אותה (לקבוע הלכה), אם לא ניתן לקבוע הלכה בזה זה גם לא מחייב לקבל את הכרעתו הסובייקטיבית של רופא אלמוני יותר מאשר של רופא פלוני או שרברב פלמוני.
למעשה זו טענה פשוט לא נכונה, ההלכה קבעה מי נחשב כמת בעבר, מאז נוספו אפשרויות בדיקה (פעילות מוח וכדומה), נוספו נפק"מ בשאלת הזמן המדויק של רגע המוות (תרומת איברים) ונוספה אפשרות להאריך מאוד את "תהליך המיתה" (הנשמה מלאכותית וכדומה) כל אלו יוצרים מצב שצריך להגדיר מחדש את ההלכה וניתן בהחלט לעשות זאת כפי שזה נעשה לגבי חשמל ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 16:14 |
|
| |
הרב מימוני
התערבותך מתבקשת.אולי בסמכותך או בידיעותיך תוכל לפתור את הבעיה, האם באמת אין הלכות בעניני מותם של אנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 12:42 |
|
| |
נדמה לי שבמומך אתה פוסל
השאלה היא פשוטה- ההלכה הזו שאתה מדבר עליה מיושנת או חדשה, כל צורה, איפה ההלכה הזו שאתה כה הרבה מצטט ממנה? איפה יש הלכה מסודרת בענין הזה?
הרי תסכים שהלכה צריכה להיות מסודרת וברורה, שכל רב יוכל להסתמך עליה.
איפה ההלכה בענין זמן קביעת מותו של אדם.?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 12:42 |
|
| |
אני מתפלא שעדיין אף אחד לא התייחס בהבנה וברצינות לטיעוני מאמש. שגם בתקופת חז"ל לא קבעו את מושג ה"מוות" בעקבות דיון ערכי האם "מוות מוחי" נקרא מוות, או שמא "מוות לבבי" נקרא מוות.
הקביעה נעשתה עפ"י חוסר החשיבות של המוח, (והעדפת הלב על המוח בעקבות המושג התנכ"י על "הלב" כמרכז האישיות). ועפ"י הבדיקה החיצונית של הנשימה שהיא היתה האידקציה היחידה שהבדילה בין חי למת.
כיום שהמידע לגמרי אחר והלב הפך משאבה-מכנית ואילו המוח הפך איבר האישיות. נראה שההחלטה חייבת לבוא לדיון מחודש. רבני, אתי, וכדו'.
בנוסף, גם היום מתבצעים ניתוחי-לב ולמרות שהם גורמים לאדם להיות טריפה( בזמן ניתוק הלב מהעורקים). הם מתבצעים בהתאם לרפואה המודרנית. א"כ מדוע לא נתחשב ברפואה גם לאידך גיסא (כדי להציל חיי נפש).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 12:25 |
|
| |
ירוחם אתה אתה חסר תקנה או עושה את עצמך?
אנסה פעם אחרונה להסביר את עצמי ובזה סיימתי.
יש שתי שאלות שונות, שאלה אחת מהו מצבו הרפואי של האדם (דופק, נשימה, פעילות מוחית וכדומה) זוהי שאלה טכנית במהותה ומי שמוכשר לענות עליה הוא בעל השכלה רפואית שמסוגל לבדוק את הפרמטרים האלו.
שאלה שנייה היא מתי עלינו להפסיק להתייחס לאדם כחי וליהודים דתיים השאלה היא מתי חיובי ההלכה כלפי אנשים חיים פוסקים, זוהי שאלה ערכית וליהודים דתיים שהחליטו החלטה ערכית שההלכה מחייבת אותם שאלה הלכתית ומי שמוכשר לענות עליה הוא בעל ידע הלכתי - בדרך כלל רב.
יתכן מאוד שההלכה מיושנת ולא מביאה בחשבון ידע מודרני שקיים בנידון כל זה אומר שיתכן והחלטת הרבנים שגויה הלכתית ולא שהשאלה היא לא הלכתית.
נניח כי מחר יחליטו כל הרופאים בעולם כי מי שהוא צמח מוגדר כמת (כפי שהיה מי שהציע) האם זה מחייב הלכתית או מוסרית?
נניח כי הם יחליטו שתינוק נחשב כחי רק יום לאחר שנולד האם זה מחייב?
יש להבדיל בין השאלה מהו מצבו של האדם לבין השאלה מהם החיובים ההלכתיים/מוסריים שלנו כלפיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 12:12 |
|
| |
ואני הוא שלא עונה?
שאלתי שאלה פשוטה-- אלו פרמטרים אתה מעמיד כנגד הרופאים? ועל מה הם מבוססים, תורה? נ"ך? משנה?
גמרא? רמב"ם?
מטפחת
למה את הרב- מה יודע הרב יותר מהרופא על רגע המות? ומאיפה הוא יודע אם כביכול הוא יודע?
ושוב אתם מזכירים את ההלכה- מה מקור ההלכה אם בכלל היא קיימת?
אנו רגילים שמיכי מצטט את עצמו כמקור- זה בסדר. אבל כאן מדובר בדיני נפשות! חייב להיות מקור לדיבורים הללו על ההלכה.
בכל סיפרי הרפואה ובעידכוני משרדי הבריאות נקבעים וקיימים פרמטרים מדוייקים למות. איפה הם בהלכה? שאיתו אתה סותר קביעות אחרות.
מטפחת אתה כותב-צריך רק לקוות שגם הרופא לא יתיימר לקבוע - על סמך ידע טכני בלבד - האם האדם חי או מת
מה ההצעה שלך איך הוא כן יקבע? האם לפני כל חתימה על תעודת פטירה שיתיעץ עם הרב? אם איזה רב? אפשר גם עם רבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 11:58 |
|
| |
הרב ישמע מהרופא מה מצבו של האדם ויחליט אם הוא מת או חי על פי ההלכה, מה הבעיה?
הרב לא יתיימר לקבוע האם לאדם יש דופק או לא, יש פעילות מוחית או לא וכדומה, הוא רק יקבע על סמך הידע הטכני מהי הכרעת ההלכה בכזה מצב.
צריך רק לקוות שגם הרופא לא יתיימר לקבוע - על סמך ידע טכני בלבד - האם האדם חי או מת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2010 11:53 |
|
| |
ירוחם,
בא נאמר שמדובר בניחוש באויר, בסדר (אני לא חושב שסברא היא ניחוש, אבל אם אתה רוצה אז שיהיה לך לבריאות). אבל הרופאים עושים אותו דבר בדיוק. גם הם קובעים שמי שאין לו דופק או גלי מוח הוא מת מסברא בעלמא. אז כעת השאלה היא רק סמכותו של מי לעשות זאת, ולא מי יודע לעשות זאת. מי יקבע האם יש קלון בעבירה של צחי הנגבי? בית המשפט. על סמך מה? על סמך סברא. כעת תאמר שמי שיקבע זאת הוא רק מומחה לאתיקה ומוסר (אם בכלל יש כזה), ואל לביהמ"ש להתערב?
|
|
|
|
|
