הר"מ לוי ז"ל בעל מחה"ס מנוחת-אהבה

בס"ד:
מאמר ממללא:
לפני מספר שנים נלקח מעמנו הרב משה לוי ז"ל, ר"מ ישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק,ובעמחב"ס שו"ת 'תפלה למשה' וספר 'מנוחת אהבה'.
הר"מ לוי נתחנך בישיבת הישוב החדש בת"א.עם סיום לימודיו בישיבה,נכספה נפשו ללמוד בישיבת 'כסא רחמים' הספרדית בבני ברק,בראשות הר"מ מאזוז.
ישיבה זו ידועה בשיטת הלימוד הייחודית שלה,אף בקרב הישיבות הספרדיות,וזאת כדרך 'ישיבת האם' שלה ששכנה בתוניס.כך למשל,חציו של סדר הצהריים מוקדש ללימוד טור-ב"י על הסדר,לפי נושאים,ובמנותק מלימוד הגמרא הסדיר בישיבה.כמו כן,לא נלמדת מסכת אחת ע"י כל הישיבה מדי שנה/זמן אלא לכל שיעור יש מסכת קבועה הנלמדת על-ידו (בשיעור א' לומדים תמיד מסכת שבת,בשיעור ב' בבא מציעא וכיו"ב).
עם השנים התגדל הר"מ לוי והיה לר"מ בישיבה.במשך שנים רבות,לימד שוב ושוב מסכת שבת והיה לבר סמכא בתחום. ספרו 'מנוחת אהבה' היה לאחד הספרים המפורסמים בימינו בהלכות שבת.בשם ראש ישיבה חשוב מאחת הישיבות הדתיות-לאומיות שמעתי כי בעיניו זהו הספר המומלץ ללימוד הלכות שבת בימינו,הלכה למעשה.
קורטוב על ייחודיותו של הר"מ לוי אפשר ללמוד מסוגיית הריגת כינה בשבת,ממה שהגה וכתב בה,ועם מה שנאלץ להתמודד לאחר מכן,וכדלקמן.
תהא תורתו נר זיכרון לנשמתו.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=899207

בס"ד:
הגמרא במסכת שבת מביאה את דעת בית הלל המתירים להרוג מאכולת (כינה,או לכה"פ זן של כינה) בשבת. זאת, חרף הכלל ההלכתי לפיו נטילת נשמה בשבת מדבר שכל דבר יש בו רוח חיים (לרבות בע"ח שונים)ובכל דרך שהיא (ולאו דווקא שחיטה) אסורה משום מלאכת 'שוחט'.
הגמרא מסבירה את היתרם של בית הלל בכך שאין בכינים איסור נטילת נשמה כיוון שהם נבראים מזיעת האדם ואינם פרים ורבים.כלומר,אופן התרבותם שונה משאר בעה"ח וממילא אין הם בבחינת חי שאסור ליטול ממנו נשמה.וכן נפסק להלכה כדעת ב"ה.
היתר זה מעורר בימינו את שאלת היחס להלכות שנראה כי מבוססות על עובדות שגויות,או למצער הנראות לנו בימינו כשגויות.זאת,כיוון שלאור הידוע לנו כיום מתרבות הכינים כדרך כל הארץ בפריה ורביה ובודאי שאינן נבראות מזיעת האדם.
אין צורך להאריך בכעייתיות הנובעת מהתובנה הנראית לנו כה פשוטה:
האם דין הלכה כה קדומה המיוחסת לב"ה והנשנית בגמרא ובפוסקים להשתנות? דומה, שזהו אינו הקושי החמור, כיוון שמעשים שבכל יום שהלכות משתנות,ובודאי לחומרה.
השאלה היותר קשה היא האם יתכן לומר שחז"ל טעו,ולא טעו בשאלה עובדתית סתמית אלא במתן היתר הלכתי לדורות על בסיס עובדה שנתגלתה כשגויה.
אף העובדה שמדובר בב"ה,חוליה קדומה בשושלת מסירת התורה בע"פ, מוסיפה שצן למדורה.האם יתכן שהלכות קדומות אשר מיוחסת להן מסורת איתנה מבוססות על מציאות עובדתית שגויה?
בספרו 'מנוחת אהבה', ח"ג,סע' ו',הע' 13, ע' צ"א,כותב הר"מ לוי:
"ודע שלפי מה שגילו חכמי המדע בזמננו שהכינים פרים ורבים מזכר ונקבה,שהכינה מטילה ביצים ויוצאים מהם כינים, ודלא כמו שאמרו בגמרא (שבת ק"ז:)שאין הכינה מטילה ביצים...
...עיקר הדין שמותר להרוג כינה בשבת בודאי שהוא אמת ויציב וקיים לעד,ואין אנו יכולים לפקפק כלל בדברי חכמינו ז"ל....
ובנ"ד שהתנאים לא בארו לנו במפורש הטעם מותר להרוג כינה בשבת אע"פ שהאמוראים בארו שהוא משום שאינם פרים ורבים, יש לומר שאמרו כן לפי מה שסברו שאינם פרים ורבים, אבל בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים י"ל שהטעם שמותר להרגם בשבת אינו משום שאינם פרים ורבים..."
כלומר,הר"מ לוי מציע להבדיל בין ההלכה לבין המציאות העובדתית הניתנת ע"י דור מאוחר יותר כהסבר להלכה. בעוד ההלכה הקדומה לעולם עומדת, הטעם המאוחר לה אינו מקודש, ואף אם ברי לנו שבטעות יסודו,ההלכה אינה משתנה.
אמנם, מהבחינה המעשית ניתן ומר שמדובר בדרך שאינה רדיקלית,ואולם,מסתבר שבעיני אנשים במקומות מסוימים הר"מ(כצ"ל)לוי חצה את גבול הלגיטימי.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=899207

בס"ד:
בסוף החלק השלישי של הספר 'מנוחת אהבה' (מהדורה שלישית) עמ' תנא ואילך, מספר הר"מ לוי במרומז על 'כמה אברכים' שקמו כנגדו לאחר כתיבת הדברים הנ"ל, וזאת בטענה "שלא יתכן שחכמי ישראל יטעו אפילו בעניין של מציאות הטבע שטבע הקב"ה בעולמו שכל דבריהם ברוח הקודש".
הר"מ לוי השיב להם בדרכו של "דעת הנשר הגדול אשר רוב פסקי השו"ע על-פיו, ההיפך הגמור...וכותב בפירוש שהדברים העיוניים כל מי שדבר בהם (בלי יוצא מהכלל) דיבר לפי מה שהביא לפי עיונו, ולא ברוח הקודש ונבואה וקבלה, ולכן אם יש הוכחה כנגדו צריך לסבור ולקבל ההוכחההטקסט שלך כאן", וכעניין הגמרא המפורסמת בפסחים בעניין מחלוקת חכמי ישראל ואה"ע בעניין גלגל חוזר ומזלות ברקיע.
לאחר שכדבריו קמו עליו רבים,השיח הר"מ לוי בעניין עם רבו הר"מ מאזוז,אשר הפנה אותו לדברי הר"י למפרונטי בספרו 'פחד יצחק':"שאחר שהוכיחו חכמי המדע בהוכחות ברורות שכל בעל חי הווה מן הביצים א"כ שומר נפשו לא יהרוג פרעוש ולא כינה בשבת,ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת,ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזלות ברקיע". הר"מ לוי עצמו,יש לזכור,לא הורה לאסור אלא המשיך עדיין לדבוק בהיתרם של חז"ל,והיא שלא עמדה לו מול המתנגדים.
עוד מציין הר"מ לוי לדברי הרא"א דסלר ב'מכתב מאליהו' (ח"ד,355 -356),המתייחס בין היתר לשאלת היווצרות הכינה ומציע למעשה את פיתרונו של הר"מ לוי:
"...את ההלכה ידעו חז"ל בקבלה מדורי דורות...אבל בעניין ההסברים,לא ההסבר מחייב את הדין,אלא להיפך,הדין מחייב את ההסבר והטעם המוזכר בגמרא אינו הטעם היחידי האפשרי בעניין,ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי ידיעת הטבע שבימיהם,חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעות הטבע שבימינו..."
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=899207

בס"ד:תגובת מוטי
כיון שעיקר טעונו של הגר"מ לוי זצ"ל נשען על דברי(כצ"ל) הראשונים לגבי "הודו חכמי ישראל"(בגמרא פסחים)אני מצרף לכאן מה שכתבתי בתשובה לגינגית בפורום אחר.(אני מקווה שבפורום הזה הדברים יתקבלו ביתר הבנה)
תשובה ל ג'ינג'ית---בעניין "הודו חכמי ישראל".
יש בזה פלוגתא בין הראשונים.הרמב"ם מחד.ור"ת מאידך.ויש בזה כמה עניינים ושורשים חשובים.וכדאי להאריך בזה מעט .
הנוסח בגמרא שלנו מסכת פסחים דף צ"ד עמוד ב')כך הוא:
חכמי ישראל אומרים:ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע,ובלילה למעלה מן הרקיע.וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע,ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו,שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין ע"כ.
כלומר שדברי חכמי או"ה נראין מדברינו.אבל לא כתוב שהודו חכמי ישראל לגויים.ועל כך נבנו תילי תילים של פלפולים.(לדוגמא יעויין למהר"י אייבעשיץ בספר יערות דבש.מש"כ שם.וכן בשאר ספרים.)ונראה שכך היתה הגירסא לפני שאר הראשונים.
אבל נראה כי לפני הרמב"ם עמדה גירסא אחרת.זו לשונו בספר מורה הנבוכים (חלק ב' פרק ח'):ולא תרחיק היות דעת אריסט"ו חולק על דעת החכמים בזה,כי זה הדעת ר"ל היות להם קולות אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות חוזרים, וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בעניני התכונה האלו,והוא אמרם בפירוש ונצחו חכמי אומות העולם חכמי ישראל,וזה אמת כי הענינים העיוניים אמנם דבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון,ולזה יאמן מה (ג"ח מי) שהתאמת מופתו עכ"ל.
כלומר שיש כאן "ניצחון" בטענות על דברי חכמים.וגם שאין כאן הודאתו של "רבי" בלבד.אלא הכרזה ברורה של כלל חז"ל על אימות טענות חכמי או"ה.
הרמב"ם נאמן לשיטתו אשר זכרה כבר (בהקדמתו לשמונה פרקים)"קבל האמת ממי שאמרה".מוצא בזה דרך אמתית לכל החכמים שיחזרו בהם בכל מה שהוכחה אמיתתו במופת.
וכך הוא כותב במורה הנבוכים חלק ג'(פרק י"ד):וזה אשר תמצאם אומרים בין גלגל וגלגל רוחק כך,ענינו עובי הגרם אשר בין הגלגלים,לא שיש שם ריקות, ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא,כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות,ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה,אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו.עכ"ל
הרמב"ם חוזר על גישתו זו גם במכתבו לקהל מרשילא (נדפס באגרות הרמב"ם-ליפסיא).יעו"ש.
ובפרט לגבי האסטרונומיה שהרמב"ם למדה מפי חכם גוי.כמו שכתוב בהערות למו"נ(הוצאת י"ק)וכמו שכתב בשו"ת הרא"ם(סימן נז)")"וכן נראה מהאגדות המיוחסות להרב רבינו משה בר מימון ז"ל שרוב רבותיו בחכמותיו היו מאומות הישמעאלים והיו באים אצלו כמה וכמה משאר האומות ללמדם החכמות וכמה שאלות ותשובות נפלו בינו ובין שאר האומות בכל חכמה וחכמה".
באותה חכמה מפוארת "כי היא חכמתכם "שדרשו חז"ל(במסכת שבת)על חישוב תקופות ומזלות.דווקא אותה למדה הרמב"ם גם מהגויים כמו שכתב בהלכות קדוש החדש (פרק יז הלכה כד)". וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים,אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו,ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע."
וכיוצא בזה הוא כותב במורה הנבוכים חלק א'(פרק ע"א)לגבי החכמה האלוהית.
"דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו באמתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלוט האומות הסכלות עלינו, ובהיות הענינים ההם בלתי מותרים לבני אדם כלם כמו שבארנו, ולא היה הדבר המותר לפני בני אדם כלם,אלא דברי הספרים לבד, וכבר ידעת שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם, לענין המתפשט באומה, דברים שאמרתי לך על פי אי אתה רשאי לאומרם בכתב, והיה זה תכלית החכמה בדת שהוא ברח ממה שנפל בו באחרונה,ר"ל רוב הדעות והשתרגם וספקות נופלות בלשון המחובר בספר,ושגגה תתחבר לו,ותתחדש המחלוקת בין האנשים, ושובם חבורות,והתחדש הבלבול במעשים,אבל נמסר הדבר בזה כולו לבית דין הגדול כמו שבארנו בחבורינו התלמודיים וכמו שיורה עליו דבר התורה, ואם תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשאירו לעד בחיבור מפורסם לבני אדם כלם למה שיגיע בזה מן ההפסד כל שכן שיחובר דבר מאלו סתרי התורה ויפורסם לבני אדם כלם, אבל היו נמסרים מיחידי סגולות ליחידי סגולות כמו שבארתי לך (בפרק ל"א מזה ובפרק ל"ג מזה), מאומרם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו', וזאת היא הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצומים מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות, והן גרגרי לב מעטין עליהם קליפות רבות, עד שיתעסקו בני אדם כלם בקליפות ההם וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים,"

וזה כמו שכותב רבנו יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב אות כ) "אל תטעון עלי באלה התוכנים המביטים גונבי החכמה, ולא היתה כונתם לגנוב אבל מצאו חכמות מסופקות מעת שנפסקה הנבואה והתחכמו משכלם וחברו חבורים אשר נתנה סברתם" -חכמת התכונה הגיעה אל הגויים מעת שפסקה הנבואה.

ועוד שם הוא מפרט (מאמר ב אות סו)וכל החכמות הועתקו שרשיהן וכללם מאתנו אל הכשדים תחלה ואחר כך אל פרס ומדי ואחר כך אל יון ואחר כך אל רומי, ולאורך הזמן ורב המצועים לא נזכר בחכמות, שהם הועתקו מן העברים אך מן היונים והרומים,"--שכחו מהיכן המקור לחכמות הללו!

וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהרי "ף (סימן מז)כי יתרון והצדקת חכמת אומות העולם ע"י רבי.היה בגלל שנשתכחה הנבואה " הרי ברור בדברי הרמב"ם שמחמת שנשתכחה אמיתת החכמה הזאת מבני עמנו וחזרו לעיונים משום הכי נצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל"



לפי זה יתיישב גם הנוסח שלפנינו בגמרא "נראין דבריהם" ע"פ הידוע מה שהאריך הרמב"ן שלשון ראיה הוא לשון קיום.(בפירושו על התורה)כמו "רואה אני את דברי אדמון" וכיוצ"ב יעו"ש.אם כך אחר שהקדמנו את דברי הכוזרי.הדברים מיושבים היטב.כי רבנו הקדוש ראה לקיים את דברי חכמי אומות העולם.כי דבריהם לקוחים מדברינו.כלומר מדברי הנביאים.



.
.
בשיטה זו הולך גם בנו רבנו אברהם.שכידוע בכל חשיבתו הלך אחר אביו הגדול.(כמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר) בספר תשובותיו ברכת אברהם (סימן פב)ואשר נאמר לפני שנתחיל להשיב על עקרי שאלותיהם ש"צ הוא שהעוסקים במחקר בשאלות ההלכה ובעיון בעניני הדת צריך שתהיה כונת כל אחד מהם להגיע אל האמת ולחזר מהפכה ולא נצחון הסברה שבאה להם והדעה שעלתה במחשבתם. כי זהו מעשה אנשי הדת שהם עוסקים בתורה לשמה, כלומר בקשת האמת, לא בקשת הנצחון. ואין גנאי נדבק בחכם כשהוא חוזר משגיאה שנקרתה לו או מטעות בדבר שהאמת נעלמה ממנו, אדרבה הוא מקבל שכר מן האל יתעלה על חזירתו מטעותו כשנתברר לו שטעה, כשם שהוא מקבל שכר על החזיקו באמת שההקיש מורה על אמתותה. ודבר זה מבואר מהנהגות גדולי חכמי ישראל ז"ל שנכתבו קורותיהם למען יקחו אנשי הדת מוסר מנועם הנהגותיהם. נזכר בתלמוד ששמעון העמסוני ע"ה היה דורש כל אתים שבתורה עד שבא אצל את יי' אלהיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבינו כל איתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו'. ואל יחשב אחד מחכמי ישראל שידבק בו גנאי כשהוא חוזר מסברה שנתברר שהיא בטלה, אלא הגנאי הוא באמת אצל חכמי האמת להחזיק בטעות ולחלוק על האמת אחרי שנגלתה .עכ"ל
רבנו אברהם בן הרמב"ם הולך בשיטה זו גם לגבי ההוכחות המדעיות והמופתים השכליים שמהתלמוד נראה מהם ההפך.
וכה הוא כותב במאמרו על ההגדות (נדפס יחד עם אגרות הרמב"ם דפוס ליפסיא.ובהקדמת ספר עין יעקב):
"דע כי אתה חייב לדעת,כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה,ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לעניין אותו דעת אם אמת אתה אם לא,שזה מן הדעות הרעות,והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.
אינו מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גירעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו.ומדרך התורה,מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר.
אמר השי"ת "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט" וגו'. ואמר "לא תכירו פנים במשפט" וגו'. ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה,או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו,כי האמת אתו בלי ספק, מפני שהוא אדם גדול הימן וכלכל ודרדע.שכל זה אינו ראיה אבל אסור.
ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלמות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה,שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה,]ולהאמין[אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה,שתכלית חכמתה בידם,ולהם נמסרה להורותה לבני אדם,כעניין שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" וגו'.
אתה רואה החכמים,במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם אומרים:"האלהים,אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתיה ליה".כלומר לא הייתי מאמין ביה,ואע"פ שהוא נביא,כיון שאין בידו יכולת להודיע העניין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן,והדרכים שבהם ניתן התלמוד להידרש.ודי בזה ראיה ומופת,ולא נענעין להם עוד, כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות" עכ"ל.
הר"א מבודד את ציווי "ועשית כאשר יורוך" רק למסורת פירוש התורה.אבל לא למדעים שהופרכו.!אבל מאידך חובה עלינו לטעון בעדם ולהשתדל להעמיד דבריהם גם במדעים.
שיטה אחרת מצאנו לרבנו תם.
בתוספות הרא"ש בכתובות (דף י"ג:) הביא דעת רבנו תם שרק "בטענות בלבד נצחום, אבל האמת כדעת חכמי ישראל, וכמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה"
רבנו תם נשען על נוסח התפילה המקובל והמתוקן מהנביאים.כדי להפריך כל טיעון כעין שזכר הר"א בן הרמב"ם הנ"ל.כאילו דברי חכמי ישראל היו ע"פ המדע השכלי שבימיהם.לדידו טענת חכמי ישראל היא טיעון נבואי.שלא ניתן להפריכו בשום דרך בעולם.ולפיכך רבנו תם אינו סבור שיש דוחק אמיתי בסוגיית פסחים הנ"ל.על כרחנו ממש.שזה היה רק ניצחון באומנות הויכוח.לא באמת המוחלטת הנבואית
[(ולשיטת הרמב"ם אפשר ליישב לשון התפילה כמו שכתב בספר הברית הוב"ד בשו"ת רב פעלים חלק ב (סוד ישרים סימן ג')]
עוד יישוב נמצא בשו"ת אבני שיש חלק ב (סימן קי"ח)
כ"פ הרב ב"ד בהל' פסח סי' רי"ט [ה"ד ה' פקוד"א שם] וז"ל וביאור הענין כי בעוד השמש בעולם הוא ודאי יום וכן אחר השקיעה ג"כ עד ג' מילין ורביע ואח"ך מתחיל זמן בה"ש ונמשך עד ג' רבעי מיל,והענין דאיתא בשבת וכו' והנה כ"ז לפי דין חכמי ישראל שאומרים ביום מהלכת החמה תחת הכיפה ובלילה ע"ג הכיפה ואף עפ"י שמהר"מ אלשקר סי' צ"ו האריך מענהו עד בוש לדחות ס' ר"ת מהלכה,נר' שדברי ר"ת עיקר דחזינן למרן ז"ל בב"י דלא חש להביא רק דברי ר"ת ונר' דטעמא משום דרבי הוא דקאמר התם שנראין דברי חכמי או"ה ולא קי"ל כוותיה נגד חכמי ישראל כי לא מצינו שחזרו חכמי ישראל והודו לחכמי או"ה,גם מצינו שתקנו ביוצר שבת האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו'
דמשמע בהדיא שבלילה מהלכת ע"ג הכיפה עכ"ל
וכיו"ב בשו"ת יביע אומר חלק ז(או"ח י"א)
הלום ראיתי להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בשו"ת תפארת צבי ח"א (חיו"ד סימן ה' אות ד',דמ"ו ע"ב) ששפך סוללה על דברי המהר"ם אלשקר, שהרהיב עוז לומר שרבינו תם שכח מה שאמרו (בפסחים צ"ד ב')שחכמי ישראל הודו לחכמי אוה"ע,וחלילה לומר כן על מאורם של ישראל,וכבר כ' בתוס' הרא"ש (כתובות יג ב) בשם ר"ת,שרק בטענות בלבד נצחום,אבל האמת כדעת חכמי ישראל,וכמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה וכו'.והובא גם בשטה מקובצת שם. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ב' (חאו"ח כ"א)
בשולי הדברים-
אינני מוציא מכלל אפשרות כי מחלוקת זו בין הרמב"ם לרבנו תם.מקורה ושורשה עוד מהמחלוקת בין רב האי גאון לרב שמואל בר חפני גאון.(בשו"ת הגאונים).אי מצווים אנו לקבל דברי חז"ל במה שמופת השכל האנושי מוכיח הופכו.יעו"ש.ורב האי גאון ראה את טענות רשב"ח.ויצא נגדם בחריפות.ואישר וקיים כל הניסים וגדולת חכמינו ז"ל.ואמיתת עניינם והאמונה בחכמת הפרצוף וכיו"ב.ואכמ"ל.חוץ מענייני הרפואה כמו שכתב רב שרירא גאון.מפני שכך באה הקבלה על זה.וכמו שכתב המהרש"ל וכנודע.וכיו"ב לשון הרשב"א בתשובותיו (ח"א סימן צח)לגבי חכמות חז"ל וחיוב קבלתם.אף כנגד המדע.יעו"ש.(אמנם יש לחלק בענייני טריפות בהמה לבין שאר מדעים.)
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=899207

בס"ד תגובת שושן:
בגמרא (שבת ק"ז:) לא נאמר שהכינה נוצרת מהזיעה, אלא רק נאמר שם שכיון שאיסור ההריגה נלמד מאילים מאדמים שהם פרים ורבים-ומכך אנו למדים שגם כל אלו שיש בהם איסור זה יהיו דומים להם בכך-כלומר שהריבוי יהיה מזכר ונקבה -ואלו הכינים הינם 'אנדורגניים'ואין בהם חלוקה זו ומשום כך אינם דומים לאילים ולכן אין בהם איסור הריגה כפי שקבעה אותו התורה,וכל תוספת ההסבר על כך שהכינים נוצרים מאליהם מהזיעה והעיפוש אינה מדברי הגמרא אלא מפירושי הראשונים.
ההיקש לאילים היה מקובל אצל חז"ל במסורת,וגם ר' אליעזר שנחלק שם על חכמים ואוסר את הריגת הכינה,לומד את ההיקש לאילים בדרך שונה אבל אינו חולק על עצם הלימוד.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=899207