בס"ד: האפיפיור החסיד
ד"ר אמנון שפירא,טירת צבי
כששכב האפיפיור יוחנן פאולוס השני על ערש דווי,נשאו כמה קהילות אורתודוכסיות בארצות הברית, תפילה לשלומו.תפילה זו יש לה בסיס הילכתי-היסטורי מוצק.דווקא בגלל יחסנו ההיסטורי הקשה כלפי הכנסייה על מה שזו עוללה לנו,אנחנו מחוייבים פי-כמה להכיר בנקודות החיוביות של מי שהיה ראש הנוצרים בימינו.
רבי עקיבא אומר:"חביב אדם שנברא בצלם" (אבות, ג',י"ד), ובעקבותיו מפתח הרב ישראל ליפשיץ,בעל הפירוש הנודע "תפארת ישראל" על המשנה,עמדה תורנית נחרצת הנוגעת לנוכרים,שנודעו במעשיהם הטובים לעולם ולישראל. הרב מביא שורה של ראיות ממקורות חז"ל וגם מסברא,ש"צדיק ה' בכל דרכיו",ולא ייתכן שהקב"ה אינו משלם שכרם של נוכרים "חסידים".הוא מביא דוגמאות מכמה נוכרים שהביאו טובה לעולם,כמו גוטנברג שהמציא את הדפוס,וכמו הכומר רייכלין("החסיד")בן המאה ה 15,שבשעה שגזר הקיסר מקסימיליאן על שריפת התלמוד,נאבק בחבריו הכמרים להציל את הש"ס,והצליח.אלא שהכמרים כעסו עליו ורדפו אותו, וסופו שמת בשברון לבו.שואל הרב ליפשיץ:"וכי סלקא דעתך שכל המעשים הגדולים האלה לא ישולמו לעולם הבא,לאחר הפרגוד, חס ושלום? והרי הקב"ה אין מקפח שכר כל ברייה". שאלה רטורית,והתשובה חיובית.
הרב ליפשיץ חי במאה ה 18 בפולין,ואת מה שעוללה הכנסייה לעם היהודי בשנות קיומה ידע היטב.אבל הוא חידד עיקרון תורני חשוב, שלמרבה הצער, נעלם מעיניהם של כמה אישים שכתבו בעניין זה ב"הצופה" בשבועות האחרונים:התורה לימדה אותנו להבחין בין טוב לרע ובין טמא לטהור, והאדם נידון על פי מעשיו.הרעיון שהואיל והכנסייה עוללה רעות ליהודים, לכן כל מיליארד הקתולים בעולם אשמים אישית,שווה-בשווה, עד סוף כל הדורות הוא רעיון מוזר שאינו מתקבל על הדעת, ואיננו הולם את התורה.
לפני כמה שבועות,בשעה שהאפיפיור היה על ערש דווי, קיבלתי דואר אלקטרוני מ"עדה" (של האורתודוכסיה מודרנית בארצות הברית,שבהנהגתה שורה של רבנים,בוגרי ישיבה-אוניברסיטה, ושעניינם העיקרי הוא בחיבור התורה לחיים).
המכתב פתח בסיפור על זוג יהודי מגטו קראקוב,שבשנת 1942, במטרה להציל את בנם,הפקידו אותו בידי זוג פולני קתולי חשוך ילדים.לאחר המלחמה הביא הזוג הקתולי את הילד לבישוף צעיר,כדי להטבילו לנצרות,וכאשר שמע הכומר, שהורי הילד היהודי בקשו להחיותו כיהודי הוא סירב להטבילו.לימים נודע הבישוף כאפיפיור יוחנן פאולוס השני.
בשנת 2000 הגיע אותו אפיפיור לירושלים,ונשא בכותל המערבי תפילה כדלקמן:"אלוהי אבותינו,אתה בחרת באברהם ובניו אחריו,כדי להביא את שמך לעולם,ואנחנו מאוד מצטערים על התנהגותם של אלה,אשר במהלך ההיסטוריה גרמו לילדיך לסבול. אנחנו מבקשים כי תסלח להם,ומבקשים כי נהיה ראויים לאחווה עם עם-הברית".תפילת כפרה זו הוא נשא קודם לכן בכנסיית פטרוס בוותיקן,ובה כלל בקשת מחילה על החטאים שחטאו הנוצרים נגד היהודים בכל הדורות.
הרבנים ששלחו את המסר הוסיפו,כי הואיל וברגע זה האפיפיור חולה אנוש הם מציעים את התפילה הבאה,שנתחברה במקורה על ידי מועצת הרבנים של מדינת קונטיקט,בהתייעצות עם הרב יוסף בער סולובייצ'יק זצ"ל (ושנועדה במקורה,לתפילה על מושל קונטיקט),והם מפצירים לאומרה בכל בתי הכנסת לשבת הקרובה,פרשת שמיני.וזו לשון התפילה:
"מי שבירך כל בני האדם,שנאמר:'ויתפלל אברהם אל האלוקים, וירפא אלוקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו' (בראשית, כ', י"ז),הוא יברך וירפא את החולה יוחנן פאולוס השני,קארול וטילה,בעבור שאנחנו מתפללים בעבורו.הקב"ה יימלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו,להחזיקו ולהחיותו,וישלח לו מהרה רפואה שלמה לכל אבריו ולכל גידיו.שבת היא מלזעוק,ורפואה קרובה לבוא,השתא בעגלה ובזמן קריב, ונאמר אמן".
על תפילת "הנותן תשועה למלכים" (כמו הקיר"ה:הקיסר ירום הודו),שנדפסה בסידורים ידעתי.אבל לא ידעתי על יהודים שמתפללים בבית הכנסת בשבת,לשלומו של חולה נוכרי,ועוד אפיפיור,ועוד בנוסח מסורתי, עברי-ארמי במובהק,השמור לחולים יהודים,ולכן תמהתי מאוד.עם זאת,שלושה נתונים ריצדו לנגד עיני:ראשית,תורתנו הקדושה אכן מספרת לנו, שאברהם אבינו התפלל לשלומו של מלך נוכרי,עובד עבודה זרה (שדרגתו פחותה מנוצרי,כידוע).ומי שמקבל את העיקרון החינוכי (שיסודו במדרש תנחומא) ש"מעשה אבות סימן לבנים" לא יוכל שלא לראות במעשה אברהם סימן טוב לדורותיו אחריו.
שנית,לא אדם יחיד החליט זאת,אלא מועצת הרבנים האורתודוכסים של מדינה שלמה.ידוע לנו היטב שהרבה "תקנות קהל",בכל תחומי החיים היהודיים,נתקנו במהלך הדורות על ידי רבני הקהילות בתפוצות ישראל:מתקנות קהילות שו"ם באשכנז ועד תקנות קהילת טוליטולה (טולדו) שבספרד,ויש להם על מה שיסמכו.
דבר שלישי,להחלטה זו שותף גאון הדור,הרב יוסף בער סולובייצ'יק זצ"ל.משמע,היא נשענה על שלוש רגליים איתנות מאוד.
לאחר פטירת האפיפיור פניתי לרבנים שאול ברמן ובוב קרול (מנהיגי "עדה" בניו-יורק) בשאלה,האם בתי הכנסת בארצות הברית נענו לבקשה,ונעניתי שהיו כמה בתי כנסת שאמרו אותה בשבת,בעת קריאת התורה.
לא כדין עכו"ם
בשאלה זו,של תפילה לחולה נוכרי,התייחס הרב חיים דוד הלוי,כחלק של הסוגייה הכללית של דרכי שלום,ביחסים שבין יהודים לשאינם יהודים (תחומין ט', תשמ"ח, עמ' 81-71), וכן בשאלה האם יש להתפלל על חולה עכו"ם.הרב ח"ד הלוי מביא ראיה "מגדול פוסקי הדורות האחרונים",הגר"ח פלאג'י, שנשאל שאלה זו וענה "שמותר גמור הוא,והרבה בהוכחות וסברות".
חידושו של היתר זה,שהוא ניתן למי שנדון כעכו"ם,ובוודאי שהוא תקף כלפי הנוצרים, שלמרות השילוש,נחשבים כעובדים לא-ל אחד ו"מאמינים בעיקרי הדת",וכבר נדונו בחיוב על ידי הרבה פוסקים.
ועוד מביא הרב חיים דוד הלוי,בשם הרב ר' משה רבקש ב"באר הגולה":"לא אמרו חז"ל דבר זה אלא על עכו"ם שהיו בזמניהם, שהיו עובדי כוכבים ומזלות,ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם.אבל אלו הגויים אשר אנחנו האומה הישראלית חוסים בצילם ומפוזרים ביניהם,הם מאמינים בחידוש העולם וביציאת מצרים ובעיקרי הדת,וכל כוונתם לעושה שמים וארץ. כמו שכתבו הפוסקים והביאו הרמ"א באו"ח בהגה: 'אנחנו מחוייבים להתפלל לשלומם'"(שולחן ערוך,חושן משפט,סימן תכ"ה).
נחזור לעניין האפיפיור.בימים הראשונים לאחר ניצחון בעלות הברית על גרמניה,נתקל כומר קתולי ביהודיה ניצולת מחנה ריכוז שישבה לבדה,ומחמת רעבונה וחולשתה הנוראה לא היתה מסוגלת ללכת אפילו צעד אחד לעבר תחנת העזרה ראשונה, שהיתה במרחק כמה קילומטרים משם.הכומר חש להביא לה כוס תה חם ופרוסת לחם,טען את האישה על גבו,וכך צעד עד שהביא אותה למקום מבטחים.הנערה ניצלה,ולאחרונה אף נפגשה עם מצילה הכומר,שלא היה אחר מאשר האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
אותו אפיפיור ביקר בבית הכנסת של רומא,לראשונה בתולדות הכנסייה,התייחס פומבית באהדה גלויה לרב הראשי של רומא, הרב טואף,ומאוחר יותר אף ציין,כי הביקור בבתי הכנסת היה האירוע החשוב ביותר באותה שנה.שש שנים אחר כך,הביא האפיפיור לכינון יחסים מלאים בין הוותיקן לישראל,וערך ביקור ממלכתי במדינת היהודים,בניגוד לעמדה המסורתית של הכנסייה.
הכרת טובה בסיסית.
ובאספקט אישי:שמי הפרטי הוא אמנון,כי נולדתי ערב ראש השנה, ואבי-מורי ר' יצחק-אייזיק זצ"ל, רצה ששמי יהיה בעבורי סימן טוב לאמונה, וכי אזכור תמיד את רבי אמנון ממגנצא,ששימש סמל לדבקות באמונתו. ואילו שם משפחתי קשור, כנראה,לקהילת שפירא (מקהילות שו"ם: שפיירא-ורמייזא-מגנצא),ואנו זוכרים גם יודעים את הפרעות הנוראות שעשו בקהילות אלה הנוצרים,בימי מסעי הצלב וגזירות תתנ"ו.שמי הפרטי ושם משפחתי הם,אפוא,השמות שנצרבו בתודעת הזיכרון שלי כחלק ממעשי הזוועה של הכנסייה לדורותיה ביהודים, ודווקא משום כך סבור אני,שחובה עלינו להבחין בין רע לטוב,ובין רשע לחסיד.
המונח "חסיד" ביחס לנוכרי נטבע על ידי קדמונינו: "חסידי אומות העולם" (הרמב"ם בהלכות תשובה, פ"ג ה"ה; בעקבות המשנה בפרק "חלק", בסנהדרין),והחוק שחוקקה הכנסת בנדון, הוא שימוש נאות במונח זה.דווקא בגלל יחסנו ההיסטורי הקשה כלפי הכנסייה על מה שזו עוללה לנו, אנחנו מחוייבים כפל-שיבעה להכיר בטובה של ראש הנוצרים בימינו,המוכן,אפילו באיחור רב,להודות קבל עם ועולם בעוולות שנעשו לנו.ואין לך כפיות טובה מזו,שלא להודות על הטובה.
גישה חיובית כלפי הוותיקן גם נכונה היסטורית,לטווח רחוק. הוותיקן טעה בשנים האחרונות,כשלא זיהה שהאויב שלו כבר איננו הקומוניזם,אלא האיסלאם.באירופה הנוצרית הילודה שלילית,ואחוז המוסלמים מתרבה שם במהירות.אפשר להעריך שאם לא יינקטו אמצעים מתאימים,בסוף המאה שלנו תיהפך אירופה למוסלמית,כשדת האיסלאם נעשית יותר ויותר פונדמנטליסטית.
כיום הכרח לנו להבחין מי ידידינו ומי אויבינו,והנוצרים (בהכללה הראויה לבחינה מתמדת,כי יש לה הרבה חריגים), אינם אויבינו,אלא בעלי בריתנו הפוטנציאליים (ולכן, ושלא כרבנים אחרים,צודק הרב אקשטיין בנכונותו להיעזר בהם כלכלית).זאת למרות החשבון התיאולוגי הקשה שלנו עם הכנסייה,הרחוק מלהסתיים.
כבר לפני 40 שנה קבעה הכנסייה הקתולית שיש לנקות את היהודים מאשמת מותו של יש"ו,ושאין להפעיל נגדם מיסיונריות. במבט היסטורי אפשר לומר בפה מלא,שאילו אפיפיורים מסוגו של זה האחרון,היו מנהיגים את הכנסייה במאת השנים שקדמו לשואת אירופה ייתכן מאוד שהשואה לא היתה מתרחשת,או שהיתה נגמרת בתוצאות שונות לגמרי.
להקשיב לקולות העולם.
אמנם ישנה גישה ידועה אחרת,חרד"לית-אידיאולוגית,השוללת באופן גורף את הוותיקן ואת הנצרות (כדוגמה, הרב שלמה אבינר,תחומין ח',תשמ"ז).ולא מקרה הוא שהצעה חדשה-ישנה זו של תפילה לשלום האפיפיור,עלתה בבית מדרשה של האורתודוכסיה המודרנית בארצות הברית.בניגוד גמור למאמץ הבלתי נלאה של אחד מכתבי "הצופה" להציג את האורתודוכסיה המודרנית באור שלילי (ואני מיצר מאוד על ניסיונות אלה מפני שאינם אמת,וכל מה שאינו אמת מנוגד לקב"ה,שהוא אמת ותורתו אמת).ערב שואת אירופה התחוללה שואה נוספת, שואה רוחנית:העם היהודי,שעד לפני מאתיים שנה היה שומר תורה ומצוות,הפך תוך כמה דורות לעם שרובו אינו שומר תורה ומצוות.קטסטרופה זו נגרמה,בין השאר, בגלל קוצר דעתה של המנהיגות התורנית,שעם בוא עידן "תקופת ההשכלה" ניסתה למנוע אותה מן היהודים.הרב יצחק ריינס,שלפני מאה שנה יסד את תנועת "המזרחי",יסד את ישיבת "תורה ודעת" בליטא, הכוללת השכלה כללית בצד תלמוד (שהיא, למעשה, ראשית האורתודוכסיה המודרנית,שהמשכה בישיבה-אוניברסיטה,ואחר כך באוניברסיטת "בר אילן" בישראל,ולמורת רוחו של הרב נריה גם בישיבות "בני עקיבא").אבל,למרבה הדאבה,נתקל הרב ריינס בהתנגדות מצד הרבנות המסורתית,והתנגדות זו היא שפתחה את הדרך בפני החילון שגבר והלך.
קלקלה זו באה האורתודוכסיה המודרנית לתקן. בהשראת גאון הדור,הרב סולובייצ'יק זצ"ל, ובהנהגה מחודשת של מאות רבנים יראים ושלמים,בארצות הברית ובישראל מנסים,ובהצלחה מרשימה,לתקן מה שקלקלו ראשונים; לפתח עולם של תורה ויראת שמים,ולהאזין ברגישות לעולמו הרחב והכולל של הקב"ה.וכל האומר בזמננו:"אין לי אלא תורה",שמא גם תורה אין לו; צריך רק להקשיב לקולות העולם.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1361744
 |
|
|
