להתפלל מעריב בקוטב

הדברים דלהלן נראים לקוחים ממשהו כמו מאורות הדף היומי אבל לא. הם התפרסמו דווקא בעיתון מעריב השבוע
ימות המשיח בקוטב הקריר
00000000000000000000000000000000000000000

איך מתפללים בקוטב?


אדם דתי שהולך לטייל להנאתו בקוטב יש בעיה ולא של כשרות. בעיית קביעת זמני התפילה והמועד מאחר וישנם מקומות בהם אין כלל שקיעה וזריחה. מה עושים? הפתרונות





מוטי עובדיה
1/5/2005 7:24




באזורים הקרובים לקוטב (הצפוני והדרומי) ישנם שינויים קיצוניים בשעות הזריחה והשקיעה: ישנם מקומות שבהם נמשך היום זמן ארוך מאוד (כמעט בכל שעות היממה), ישנם מקומות שגם לאחר השקיעה – עדיין אור השמש מאיר כל הלילה, וישנם מקומות – סביב הקטבים עצמם – שבהם נמשכת יממה אחת, מזריחה ועד שקיעה, כחצי שנה.

תופעות מרתקות אלו זוקקות, כמובן, את התייחסותה של ההלכה בהרבה מאוד מנהגים ודינים הקשורים בזמני היום.

בעבר, הפוסקים התעסקו יותר בשאלה התיאורטית של בני אדם הנמצאים בקוטב עצמו, שבו אין כלל זריחה ושקיעה, ובמשך חצי שנה זורחת השמש ברציפות. כאן השאלה היא כיצד נמנה ימים במקום כזה? הרי לא סביר שיום אחד יימשך חצי שנה.

כל הפוסקים הסכימו שבמקום כזה עלינו לחשב את הימים לפי שאר מקומות העולם, כלומר: כל יום יימשך 24 שעות. הבעיה העיקרית במקום כזה תהיה: כיצד לחשב את תחילת היום. מאיזו שעה נתחיל למנות את 24 השעות של היממה, שהרי אין זריחה שתסמן לנו את ראשית היום.

באזורים הרחוקים מהקוטב ישנן זריחה ושקיעה, אבל שם מתעוררות בעיות אחרות. למשל: במקומות היישוב שבצפון מדינות סקנדינביה השמש אומנם שוקעת, אבל השמיים מוארים גם בלילה (בחודשים יוני-יולי).

במקומות אלו אפשר "להכיר בין תכלת ללבן" (כך יודע האדם מתי הוא יכול להתחיל להניח תפילין) במשך כל שעות הלילה. כיצד אם כן, נקבע את זמן הציצית והתפילין.

המקום שבו מתחילה השאלה הסבוכה להשפיע הוא באזור צפוני יותר: ככל שנצפין יותר, ילך היום ויתקצר באופן משמעותי יותר (בחורף) או יתארך באופן משמעותי ביותר (בקיץ), עד שנקבל ימים (או לילות) שאורכים שעות בודדות בלבד. (למשל באזור קו רוחב 70 (מעלות) ישנם תקופות בשנה שבהן נמשך היום שעה וחצי בלבד).

מעט צפונה מכאן יתארך היום בתקופת הקיץ עד כדי כך שהוא יימשך יותר מיממה או כמה יממות, ואפילו חודש או יותר. באזור צפוני יותר נגיע למצב השורר בקטבים: יום שנמשך כחצי שנה.







מה הפתרון?



להלכה, מצאנו שתי דרכים לקבוע את שעות היום: ברוב מקומות העולם – הדבר יעשה על ידי חישוב השעות הזמניות של משך היום. ואילו בקטבים או במקומות שבהם נמשך היום יותר מ-24 שעות – הדבר יעשה על ידי חישוב מלאכותי של יממה הנמשכת 24 שעות.

המקומות שבין "האזור המיושב" ובין הקטבים הם המקומות הבעייתיים. וזאת מפני שבהם ישנם מספר ימים במשך השנה שהיום מתקצר (או מתארך), עד שהוא נמשך שעות בודדות בלבד ולתקופה מסוימת הוא נעלם לגמרי (ואז נמשך הלילה מספר יממות)

למעשה, גם במקומות אלו ניתן לחשב את שעות היום לרוב תקופות השנה: נחשב שעות זמניות לפי חלוקת זמן היום ל-12 חלקים. בתקופת הקיץ והחורף, שבהם נמשך היום (או הלילה) מספר יממות – נחשב את השעות באופן הנהוג בקטבים, כלומר חלוקה מלאכותית של היממה ל-24 שעות.

זה עדיין לא נגמר. למרות כל זאת, יוותרו רק מספר ימים בודדים, שבהם אומנם יש זריחה ושקיעה, אך הפרש הזמנים ביניהן הוא כל כך קצר (מספר דקות), כך שלא ניתן לקיים בהם את מצוות היום (קריאת שמע, תפילת שחרית ותפילת מנחה לפחות).

לאדם שנמצא במקומות אלו ובתקופות אלו של השנה נציע לנהוג באחת משתי האפשרויות הבאות:

או שידרים כמה מאות מטרים בלבד, ואז יתארך משך היום יותר, באופן שיאפשר לו לקיים את מצוות היום, או שיצפין כמה מאות מטרים בלבד, ואז הוא יגיע למקום שבו כבר לא תהינה זריחה ושקיעה – והוא יחשב את משך היום לפי חישוב מלאכותי של 24 שעות, בלי להתחשב במצב השמש.

(יש לציין, כי הגר"א פסק, שישנו איסור על יהודי לשהות במקום כזה, שבו לא יהיה מסוגל לקיים את מצוות התורה, אם כי אין הדבר מוכרע להלכה כדבריו)





מצדד