צל"ש למאמר מערכת מצוין

להלן עוד מאמר מערכת מצוין מאת הרב משה שפיר
כדאי לקרוא בעיון ולהפנים

00000000000000000000000000000000
הלחם המנצח
עמים רבים נחשבו בעברם ההיסטורי לכבושים תחת כבשונם של אומות אחרות, עם נאנק בלחץ כיבוש הוא אחד מטבעי הגלובוס בו אנו חיים. הרגש השפל של עם אסיר הוא אחד הרגשות הכאובים ביותר.
מחזה לא פחות מוכר מכך הוא רגע היציאה והשחרור מהעול הכובש, אם בצורת הכרזת עצמאות מופגנת או שאר טקסי גאווה לאומית שאומות העולם אמונים עליהם חוק בל יעבור. רגע השחרור של האומה המשתחררת ילווה תמיד במפגני נשק ועוצמה, אור אדיר וקול רעש גדול. מסתבר ואפילו אין תוכן אחר היכול למלא את ליבו המתרחב של עם מדוכא ודחוק בצאתו לרשות עצמו ובייחוד אם היה זה לאחר ניצחון טקטי או צבאי המשפיל את האומה הכובשת. סממני עוצמה אלו עוזרים לבניית האגו המחודש של העם פיצוי לרגשותיו ובניית תדמיתו ברמה עליה חלם כל השנים.
אם נתבונן בהשקפה זו על עמינו עם יצא ממצרים, נמצא דבר מוזר, גם עם זה יצא בזרוע נטויה תחת הפלגת מכות ועוצמה בעם המצרי הכובש אותו. האומה הלוחצת לשעבר שהייתה מושלת בכיפה עד לא מכבר הוכתה שוק על ירך במכות מוזרות שבכוחן למסמס כל חוט שידרה ממלכתי מעיקרו.
והנה ה"דגל" אותו נטלו אבותינו בצאתם ממצרים, הסמל אותו נצטוו לצרור בשמלותם לא היה אלא אותו לחם עוני בדמותה של המצה הדלילה המסמלת דווקא את השפלות העראיות והחוסר, כאשר המשמעות הזועקת היא שאומה זו נחשבת לתלותית אפילו בלחם הבסיסי אותו החסר לה, אומה שאפילו אינה שבעת לחם.
לו זו בלבד אלא שאת סמל זה אנו מראים במופגן מידי שנה בשנה ב"יום העצמאות" של היותנו לעם, ביום י"ד בניסן יום יציאתנו ממצרים. אנו אפילו מכריזים "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה" למי מהמסובים שאינו מכיר את פשרם של הרקיקים המוגשים לראווה.
הניגודיות הזו טוענת דרשיני.
חומר הקושיה מעניק לנו בהכרח הסתברות אחרת, תובנה שונה בסמלי עם ועם. עצמאותנו חירותנו וגאוותינו אינה נובעת מכוחנו אנו אלא מכוחו של מי שלקח אותנו לעם ופרס את חסותו הישירה עלינו, מלכו של עולם. אין גבול ותכלה לעוצמה הזו ואין ביטוי לגאווה האדירה שיש להתגאות בכך קבל עם ועדה. אומנם הקשר האמיץ ביותר אל מי שכבודו מלא עולם הוא סממני הענווה והשפלות המוכיחים את העדר הישות העצמית והתלות הטוטאלית בכח העליון המנהיג אותנו, שכן כמה שנשייך לעצמנו יותר אנו מחסירים מפעולותיו שלו כביכול. זוהי הרי הסיבה שמשה רבינו זכה לקירוב הגדול ביותר מכל בני התמותה, כי רק הוא יכל לומר "ואנחנו מה"- מאומה.
בהתאם כך הוא גם ביאור מאמר חז"ל (תלמוד בבלי מסכת חולין דף פט עמוד א) על שאמר הקב"ה לישראל: "חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני" כשהדברים הם בדרך סיבה ומסובב: כיוון שאתם ממעטים עצמכם לפני לכן אני משפיע לכם גדולה וחושקני בכם. הא בהא תליא.
זהו טיבו וטיבעו של עם ישראל גימוד ישותו העצמית מכריזה יותר מכל על איפוס המחיצות בינו לבין בוראו והתחברות אמיצה עימו.
זהו גם הדגל הגדול אותו הרמנו בצאתנו ממצרים התלותיות והשפלות כלפי מעלה מעידים בחוזקה על הקשר שלנו עם אבינו שבשמים והם גם העוצמה אותה אנו מפגינים מאז ועד עתה מידי שנה בשנה.
משום כך קרויה המצה בלשונו של הזוהר הקדוש "לחם אמונה" כי אמונה מושלמת בבורא עולם נובעת רק אחר הכרה בעובדה שאין לי משלי כלום וכל אשר לי הוא רק מאיתו יתברך, השפלות העצמית וחוסר השיוך הזה הוא המפתח הגדול לאמונה בו יתברך, זוהי אמונת אמת.
זוהי המחשבה האמורה לאפוף אותנו יותר מכל בליל הסדר, המצה היא החיבוק החם שאנו חבוקים יחדיו עם אבא שבשמים. לב אל לב ללא כל מחיצות.
***
בשנה זו אולי יחרץ גורלם של רבים מאחינו לנדוד מחבל ארץ זה לגוש אחר, יתכן והגזר נגזר להם בראש השנה האחרון ואולי בראש השנה שלאחריו. לרבים מהם אין זו העברת דירה גרידא. בד בבד עם ההתנתקות הפיזית והסובב אותה מתרחש להם אסון נורא הרבה יותר: שבירת כל המיתוסים עליהם הם טופחו כבר כמה עשרות שנים: מעתה אין ניקח גורלנו בידינו, אין כוחי ועוצם ידי, אין להיות עם חופשי בארצינו, אין את השלנו ואין את הגם-כן.
אבל, יש את צור ישראל ואת תורת ישראל ויש את אחיכם שנשארו דבוקים באמונה התמימה מדור דור. אמונה שהוכיחה את עצמה, אמונה שכולה מונהגת רק על פי מי שאמר והיה העולם, ללא בני אנוש סכלים הטוענים להשתתפות במעשה בראשית חלילה.
אחים אהובים בואו אלינו, אף פעם לא מאוחר, כל דכפין מוזמן להרוות צימאונו בישיבות הקדושות וללגום מיין הנצח.
אין לנו להציע יותר מלחם העוני הנצחי שלנו אבל יש בו הכל. לחם האמונה האבסולוטית המנצחת.



מצדד